אילת השחר/כתובות/פא/א

אילת השחר כתובות פא א

דף פ"א ע"א

ולימא אח אני יורש אשתו אין אני קובר. פירוש רש"י אפשר להבין מהמבואר בשטמ"ק בשם רש"י במהדורא קמא דהקושיא היא כיון דהוא יורש רק את המת והוא לא התחייב בחייו עדיין חיוב קבורה לכן היבם יורש נכסי אחיו, וחיוב קבורה עוד לא חלה על אחיו שיצטרך היורש בשביל זה לקבור, דחיוב קבורה הוא חיוב על הבעל ולא על נכסיו, אלא דאם כבר חל על הבעל חל גם דין על הנכסים, אבל כאן לא התחיל להיות חיוב על הבעל, ולזה מתרץ אביי דבאין משני צדדין, דאם הוא יורש הוא חייב בדין קבורה, דלאחיו המת הי' דין קבורה לכשתמות אף אי במציאות לא יירשנה חוץ מאם ירשו אותה קרוביה, וכאן נהי דבמציאות לא ירשה המת, מ"מ דין זה כבר חל, וכיון דאין יורשין אותה קרוביה יתחייב בקבורתה, ואם טען דאינו חייב לקוברה כיון דבעל במציאות לא חל עליו חיוב קבורה יתן כתובה שהקבורה נתחייב תחתיה, ולפי"ז יוצא דאם באמת דמי הקבורה יותר ממנה ומאתיים והתוספת, אע"ג דירש מאחיו ממונו, מ"מ כיון דדמי קבורה יותר אינו מחויב, דנהי דלצד א' דדמי שיורש הו"ל כדיני' היינו כדין אחיו שיורש, ואחיו שיורש הי' מחויב אע"ג דבמציאות לא ירש את האשה כיון שיש לו דין ירושה, וא"כ גם הוא שיורש מכח אחיו הו"ל כאילו יש כאן דין ירושה על אשתו ומחויב בקבורה, לפי"ז אע"ג שדמי המנה ומאתיים והתוספת לא מספיק לקוברה, מ"מ כיון דיורש כל נכסי אחיו יצטרך לקוברה, משא"כ לצד השני דאינו חייב לקוברה מחמת חיוב שעל המת, אלא דאם אינו קוברה אין לו רשות לקבל כתובתה, דכתובתה לא ניתן אם לא נותנים תמורת זה קבורה, א"כ מחויב ליתן לקבורתה רק כדי המנה ומאתיים ואינו מחויב לקוברה בעד יותר.

והרא"ה פירש כאן דגם להצד השני מחויב לקוברה משום דכיון דאין אתה רוצה לקוברה בתור חיובי אחיך, א"כ הו"ל כאילו אחיך אינו קיים ולא שייך עליו חיובים שיבואו עליו כגון קבורה, א"כ אתה מחויב בתור עצמך שאתה מחויב בכתובה. ולדבריו משמע דבכל אופן יצטרך לקוברה, אף אם דמי קבורה עולים יותר מדמי הכתובה של מנה ומאתיים ותוספת, כל שירש מאחיו כ"כ שיספיק לדמי קבורה.

אמנם למסקנא גם לרש"י כיון דיבם כאחר דמי והו"ל כאילו מינה ירית, וא"כ יש עליו תקנת קבורה ולא יועיל באם יאמר תקח כתובתה, דחיובו כמו בעל דמחויב דוקא לקוברה, וכשתירץ לי' דכגבוי דמי ג"כ הוי כמינה ירית, וע"ז פריך דהא בעינן כשתנשאי לאחר וא"כ לא ניתנה לגבות ואין כאן מינה קא ירית, וגם לא שייך לבוא מב' צדדין כיון דלא ירש כלל כתובתה, וע"ז תירץ דיבם כאחר דמי, ולמסקנא גם אליבא דב"ה מינה קא ירית ויצטרך בכל גווני לקוברה אפילו יתר מדמי מנה או מאתיים ותוספת. (מהדו"ק)

משום דבאין עליו משני צדדין. עי' במה שנתבאר לעיל שיטת רש"י והרא"ה, והנה התוס' הסבירו גם על הנדונייא דמ"מ יש סברא דלא יצטרך לקוברה אע"ג דיורש, מ"מ יורש רק זכותו ולא חובתו, וזה רק באם הנידון לקוברה יותר מדמי הנדונייא, דאז באנו לחייבו בתור תקנ"ח דבעל, אבל באם יש נדונייא ממש בודאי דיצטרך להשתתף עם יורשי האשה כיון דיש לו כסף האשה ומאי הוא עדיף מיורשי האשה. ויש לעיין קצת דהא לכאורה משמע במשנה דהיבם זוכה מדין ספק, ונדונייא הוא בחזקת היבם משום דלא ניתנה לגבות מחיים, כמש"כ התוס' לעיל בד"ה נכסים, א"כ באם לא הי' כאן צאן ברזל ממש למה יהי' חייב קבורה מחמת דירש שאר נכסים, דהא אין כאן ודאי תקנת ירושת האח על הצאן ברזל, ואפילו אם במציאות יש נדונייא, יש לעיין כיון דאינו אלא מספק, א"כ יתכן דאינו מטעם ירושה אלא סתם דהממון נשאר אצלו ולא מדין ירושה, וכ"ש באם אין נדונייא הא יכול לטעון דבאמת לא מגיע לו נדונייא, משמע דכל הני טעמים דנכסים בחזקתן היינו דמחמת זה הכריעו חכמים בתורת ודאי דהוי יורש על הנדונייא ולכן מחויב בקבורה, וצע"ק. (מהדו"ק)

לא ניתנה כתובה לגבות מחיים. הנה להתוס' מיירי בנדונייא וגם ע"ז אי"צ לירושה אלא דלא ניתנה ליגבות, והק' הריב"ש דא"כ גם בבעל נימא כן, ותירץ דבבעל הי' לו להחזיר נדונייתא אלא דעשאוהו כיורש, משא"כ ביבם דאינו יורש נדונייתא כמו דאינו יורש נכסי מלוג אלא דאינו חייב לפרוע לה דלא ניתנה לגבות, וצ"ב למה בבעל הי' חייב להחזיר לולא דיורש, וביבם לא צריך להחזיר בלי דין ירושה.

יבם נמי כאחר דמי. הקשה בבית יעקב היכא דיש רק משועבדים דראשון, תוציאם ותתן זה לבעלה. וצ"ע דאי כונתו דתתן לו בתור נכסי צאן ברזל או מלוג, א"כ הוא מפסיד דיצטרך ליתן לה כתובה חוץ מזה, והא רבנן תיקנו שזה המשועבדים הוא הכתובה משום דאשה הקנו לו מן השמים, ואי דכונתו דישאר שמור לכתובתה, א"כ כיון דאינה גובה כתובתה מכל וכל א"כ איך תוכל להוציא מהלקוחות כיון דאינה גובה, ולומר שיהא ממש שלה לעשות כל צרכיה, ודאי א"א, דהא מהיבם לא תוכל לגבות ממש דאז תהא קלה להוציאה, ואע"ג דמקרי הגיע זמן הפרעון, מ"מ תהא קלה להוציאה, וא"כ לא תוכל לגבות ממש מהלקוחות כדי שלא תהא קלה להוציאה, ואע"ג דהגיע זמן הפרעון מקרי, מ"מ איכא טעמא דשלא תהא קלה, ולכן אינה יכולה לתבוע א"כ ודאי לא תוכל לגבות מהלקוחות. (מהדו"ק)

הרוצה שימכור בנכסי אחיו וכו' אם ישראל הוא מגרשה בגט ומחזירה. ק"ק דאמרו חז"ל עצה כזאת, וכי הנהגה היא בין אדם לחבירו לעשות דבר כזה לגרשה [בע"כ] ומתבזה וכו' הכל רק כדי שירויח כסף, ולמה לא אמרו גם בישראל שיעשה משתה ויפייס.

תוד"ה ולימא. כלומר זכותו של אחי אני יורש כמו שהי' עושה הוא אם הי' קיים. צ"ע דהא בכל פעם דאין הבעל יורש בקבר להנחיל לקרוביו נימא דקרוביו יירשו זכותו לירש אותה, וע"כ דמ"מ זהו הדין דאינו מוריש זכות זה, א"כ איך היבם יורש אותה מכח זכות הבעל לירש אותה. גם יש לעיין דמשמע דזה מדין ירושה מה שאין הבעל צריך להחזיר נדונייתא, דהא לפי התוס' הכתובה דמיירינן בשמעתין היינו נדונייתא וא"כ זה מדין ירושה, ובתוס' (ד"ה משום דבאין עליו) כתבו א"כ בעי למימר דהרי הוא כאילו אחיו קיים, משמע דכשמתה מה דמיפטר מלשלם אינו מדין ירושה אלא משום דלא ניתנה לגבות כשהוא חי ולכן קאמר דא"כ יחשוב לגמרי כאילו חי דאז חייב בקבורתה, ועיין במש"כ בחזו"א לקמן דף פ"ג ע"ב על תוד"ה וקסבר.

תוד"ה מגרשה בגט. וא"ת והואיל וטעמא משום דלא כתב לה דקנאי יכתוב לה ולא יצטרך לגרשה. ק"ק דאחרי שכתב כבר כתובה לאשתו לא שייך לכאורה לכתוב עוד כתובה, וא"כ מה הקשו דיכתוב לה עכשיו דקנאי ולא יצטרך לגרשה.

בא"ד. וי"ל שאין האשה חפיצה וכו'. יש להסתפק במי שמתחייב לחבירו איזה דבר, וחבירו אינו רוצה לקבל, אם חל ההתחייבות, ואם נימא דחל ההתחייבות, אינו מובן מה שתירצו תוס' דאינה רוצה בכך, ומסתמא לא חל כזה התחייבות, דהא אם הסכים לקבל ואח"כ מחל לו ההתחייבות, הרי בטל ההתחייבות, וא"כ כשאינו רוצה מתחילה לא גרע ממחילה.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף

ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א