הפלאה/כתובות/פא/ב

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחתית הדף

לדף הבבלי
צורת הדף


עיון בפרויקט 'מפרשי האוצר' מבית 'אוצר החכמה' על דף זהלדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "ספריא" מידע וקישורים רבים על דף זה ב'פורטל הדף היומי' לדף זה באתר "ויקיטקסט" לדף זה באתר "הכי גרסינן" לשינויי נוסחאות של התלמוד הבבלי, האתר כולל תמונות והעתקות של כל עדי הנוסח לתלמוד: קטעי גניזה, כתבי יד ודפוסים קדומים. האתר כולל גם סינופסיס ממוחשב לכל התלמוד במספר תצוגות המאפשרות להבליט ללומד שינויים שהוא מעוניין בהם. All content on the FGP portal is the property of The Friedberg Jewish Manuscript Society לדף זה באתר "שיתופתא" לדף זה באתר "תא שמע"



דפים מקושרים


צור דיון על דף זה
לדיון כללי על דף הגפ"ת הנוכחי


מפרשי הדף

רש"י
תוספות
רשב"א
ריטב"א
חי' הלכות מהרש"א
מהר"ם שיף
פני יהושע
הפלאה
בית מאיר
רש"ש
אילת השחר

שינון הדף בר"ת


הפלאה TriangleArrow-Left.png כתובות TriangleArrow-Left.png פא TriangleArrow-Left.png ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


בא"ד והא דלא קאמר למעוטי שאר נכסים דאין מקחו בטל וכו'. לולי דבריהם ז"ל א"צ לזה דלא שייך הך מילתא כלל באותו משנה דיסקריקיה דמתניתין שם מיירי הכל בענין דמועיל המחילה דנגזל ודאשה ואי בעי לאשמעינן דאין מקחו בטל בשאר נכסים ה"ל לאשמעינן במתניתין דפירקין דכל נכסיו אחראין. גם מה שהקשה הרשב"א דהא מקמא דמוקמי ליה התם וכו'. לא ידענו מזה קושיא על רש"י דאדרבא התם בעי למילף בנכסי מלוג שמכרה לבעלה דתוכל לומר נחת רוח עשיתי לבעלי ממתניתין דלקח מן האיש ובעי לדמות שמקחו בטל מיד כמו במתניתין דלקח מן האיש ועל זה מקשה דהא אמרינן התם לא אמרו אלא בג' שדות וא"א לומר דבא למעט שאר נכסים דלא ניליף מהכא בענינא דידהו דהיינו שתוכל לגבות לאחר מיתה וקמ"ל דלא שייך בזה טענת נחת רוח כיון דבחייו הוא יכול למכור ולא נפקא מיניה השתא בחיי בעלה. ע"ז קאמר דכ"ש הוא דהרי יאמר עיניך נתת בגירושין וע"כ דמעט נכסי מלוג וזה ברור:

מיהו נלע"ד דכל עיקר דברי רש"י ז"ל דבאשה בעלמא אין המקח בטל לאו מהכרח דשמעתין דמועיל הגירושין והחזרה לימכור אלא מסוגיא דעלמא דאדם מוכר שלא מדעת אשתו דאי משום הא ודאי דהוי מצי לפרש לפמ"ש לעיל דהא דבישראל אינו מועיל פיוס (דאי ס"ד דמועיל פיוס למה יגרש ויחזיר הא ע"כ אינו מחזירה אלא לרצונה יותר היה לפייס מיד אלא משום דאינו מועיל המחילה דידה בישראל) משום חיזוק א"כ הוי מצי לפרש כנ"ל דבאמת כשמחזירה היא מתרצה שימכור כנ"ל ואז מועיל המחילה בתחלת נשואין. ותו נלענ"ד דלפי מאי דקאי השתא בקושיא דרבא על אביי ומי ניתנה כתובה לגבות מחיים וכו'. דכ"ש דהוי מצי לפרש הא דמועיל הגירושין והחזרה היינו משום דכשמגרשה ומטא זמן גביא אף שמחזירה כבר. הוא יכול לייחד לה שיעור כתובה והיינו דקאמר בסמוך אלא דר' אבא קשה דל"ל משום עצה טובה דא"כ מה מועיל החזרה ע"כ שייחד לה אם כן נייחד מהשתא אלא העיקר כמ"ש דרש"י ז"ל כתב כן מסוגיא דעלמא. ודוק:

גמרא אמר ר"י כיון דאמר רחמנא לא לזבין וכו'. לכאורה היה נראה דטעמא דרב יוסף משום דעשו חז"ל חיזוק לדבריהם מיהו קשה הא דקאמר לקמן דילמא ר"מ היא דאמר מטלטלין וכו'. ואפ"ה ס"ל דעשו חיזוק ואמאי הא לר"מ דס"ל דבדרבנן לא עשו חיזוק וא"ל דהאי תנא ס"ל בהכי כר"מ דמטלטלין משתעבדי וכר' יהודה דבדרבנן עשו חיזוק א"כ ה"ל תרי חומרא בכתובה זה אינו דיש לומר דר' מאיר מודה בזה הואיל ועיקר הכתובה דאורייתא לדידיה כמ"ש התוס' לעיל דף נ"ו ע"ב לענין כתובת אלמנה לר"מ. אך לפ"ז תקשה דמאי מקשה אביי מהא דאלו ואלו מודים שמכרה ונתנה קיים הא התם לא שייך חיזוק כדאמר אביי עצמו לעיל דף נ"ו ע"ב בפירות דנכסי מלוג לא שכיח מודה ר"י דלא עשו חיזוק. ואין ליישב לפמ"ש שם דבאמת פירות הוי מצוי כקושית מהרש"ל שם אלא דפירות הרבה שיהיו יותר מחיוב פרקונה לא שכיח דזה שכיח שיהיה לה קצת נכסי מלוג ואפ"ה לא עשו חיזוק. זה אינו דכבר כתבנו בריש פירקין דגם במכרה ונתנה קיים לא מחויב בפרקונה א"כ הוו החיזוק במידי דלא שכיח. ויותר נראה דטעמא דרב יוסף דס"ל כרבא בריש תמורה דכל מילי דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני ועיין בח"מ סימן ר"ח דאפילו בדרבנן קי"ל הכא דלא הוי מכירה. ולפ"ז אביי לשיטתיה דס"ל שם בריש תמורה דאי עביד מהני ודוק:

בגמרא הרי שהיה נושה וכו'. צריך להבין לפמ"ש התוס' דעדיפותא דיבמה שתקנו דלא ימכור בנכסי אחיו הוא משום דיכול לדחותה אצל משעבדי ותצטרך לחזור על הלקוחות אף אם יהיו לו נכסים בני חורין אם כן קשה הכא דהוא הבע"ח עצמו מאחיו א"כ ממילא תוכל לחזור עליו מצד החוב ואדרבא לקוחות יוכלו לומר הנחתי על זה החוב וכי היכא דגביא השתא תגבה אח"כ ממנו מה לי מחמת הכתובה או מחמת החוב שחייב לאחיו המת ולמה תהיה עדיפא משאר נשים (ואפילו לפמ"ש לעיל דלשיטת התוס' בשמעתין צ"ל דלר"מ דל"ל אחריות טעות סופר בסתם כתובה הא דאסור למכור הוא משום דס"ל כתובה דאורייתא אפ"ה צ"ל דה"נ כיון דבל"ז מוקמינן לה כדר"מ דס"ל מטלטלין משעבדי אם כן ה"נ יש לומר דס"ל להך ברייתא כתובה דאורייתא כר"מ. אך זה אינו לפי' רש"י לקמן דלא מחמרינן תרי חומרא בכתובה ופירש"י משום דכתובה דרבנן וע"כ צ"ל דס"ל דהא גופא ה"ל תרי חומרי לומר דס"ל דכתובה דאורייתא) וכן קשה לכאורה לפמ"ש התוס' ביבמות דף ל"ט דהריעותא הוא משום שמא ישתדפו נכסי בני חורין דמת לאחר מיתה או לאחר גירושין לית לה משני כלום או לפמ"ש לעיל דגריע משאר נשים אפילו ישתדפו בהיותם תחתיו דיבם מ"מ כיון דס"ל התם דאין החיוב מתחיל אלא משעה דאשתדפו היא גריע משאר נשים לענין לקוחות שקנו ממנו או בעלי חובות שלו קודם דאשתדף שיקדמו לה א"כ קשה דהכא לא שייך כל זה דעכ"פ הוא חוב מוקדם מחמת זה החוב שחייב לאחיו ונלע"ד דלשיטת הפוסקים החולקים על ר"ת וס"ל מטלטלי דיתמי משתעבדי לכתובה יש לומר כפשטיה דהריעותא משאר נשים הוא אם תתאלמן מן היבם ויפלו נכסי יבם לפני היורשים ולא ישאר קרקעות רק מטלטלין דשאר נשים כיון שיבואו בכח כתובה מגבה מטלטלין אבל היבמה לשיטתם כאן ידחה אצל משעבדי הראשון ולא יוכלו לומר הנחתי על זה החוב דהא לגבי החוב שיש לראשון על היבם ה"ל מטלטלין דיתמי אף דס"ל מטלטלי דיתמי משתעבדי לכתובה מ"מ הא היא באה לגבות מחמת החוב של אחיו וה"ל כבעל חוב אחר דלא גבי ממטלטלין דיתמי ולא עדיפא מאם היה אחיו קיים וכ"ש דאתי שפיר לשיטת התוספות ביבמות דהחשש משום אשתדוף דס"ל דאין החוב מתחיל משני אלא משעה דאשתדוף א"ש בפשיטות דאם ישתדפו נכסי דמת הראשון לאחר מיתת היבם לא תוכל לחזור על היתומים מחמת חוב הראשון מטעם מטלטלי דיתמי כנ"ל. אך לר"ת דס"ל דכתובה לא גביא ממטלטלי דיתמי א"כ אם לא ישייר ממנו קרקעות עדיפא משאר נשים. ונראה לענ"ד לתרץ דגם לר"ת א"ש ואיפכא מן הנ"ל כגון שיניח היבם קרקעות דוקא. נמצא שאר נשים יוכלו לגבות קרקעות אבל היבמה גריע דקי"ל בח"מ סימן ק"ד דאף דמטלטלי דיתמי לא משתעבדי מ"מ אם היורש רוצה לסלק במטלטלי הרשות בידו ואפילו ממטלטלי דידיה יכול לסלק חוב אחיו ויחזיק הקרקעות לעצמו נמצא יוכלו היורשים לומר שהם ישלמו זה החוב שחייב היבם למת במטלטלין וכיון שלא נשאר אצל המת הראשון אלא ממטלטלין לא תוכל לגבות מהם אם ישתדפו הנכסים בני חורין דמת לאחר מיתת היבם דהא לשיטת ר"ת כתובה לא גביא ממטלטלי דיתמי וכיון דהם עצמם הם יורשי המת הראשון ג"כ יפטרו לשלם נמצא מפסידה שלא תוכל לגבות מזה החוב זו לשיטת התוס' דכאן תדחה אצל משעבדי הראשון דלא יוכלו לומר הנחתי על חוב זה דהא מטלטלי דמת הראשון לא משעבדי לכתובה לשיטת הר"ת נמצא היוצא מדברינו דלשיטת הר"ת הריעותא משאר נשים דוקא בהניח קרקעות ולשיטת החולקים עליו הוא איפכא דאין ריעותא משאר נשים אלא באם לא מניח רק מטלטלין גם י"ל לפמ"ש התוס' בד"ה לא יאמר וכו'. דאם ימחול לעצמו יתחייב מדינא דגרמי א"כ יש לומר כשימות ימחלו יורשיו לעצמה ואף דיתחייבו משום מזיק. מ"מ יהיו שאר חובים דאביהם קודמין לחוב עצמן מנכסי היבם. ודוק:

אך לפמ"ש לעיל להכניס דבריהם דהכא ודהתם כאחד והוא דגם הכא ס"ל דאין יוכל לגבות ממשעבדי אחיו רק ממה שמכר הוא מנכסי אחיו אם יהיה לו רשות למכור ורצו בזה כמ"ש לעיל דדחיקא להו לומר דהחשש הוא משום שמא ישתדפו לאחר מיתה שיכולה לגבות מיד אחר מיתה או לענין קדימת הלקוחות קודם דאשתדף לכך כתבו דהריעותא הוא דאפילו היא עצמה יכול לדחותה כנ"ל א"כ קשה הכא דמאי ריעותא יש הכא משאר נשים ולמה מוציאין ממנו השתא ונלענ"ד דצ"ל דהכא שאני דיש לומר דהחוב גופיה ה"ל כאשתדף לאחר מיתה דאם לא יוציא ממנו כיון דבחייו הוא מחויב לשלם החוב אפילו ממטלטלי כמ"ש התוס' והם משועבדים לה לכתוב ליה נמצא הוי כאית ליה מראשון וכשימות ולא תוכל לגבות ממטלטלי הוי ליה כאשתדף לאחר מיתה א"כ מפסידה כתובתה דהא כיון שמת כבר אין לה חוב על היורשים מחמת שני. ולפ"ז יש לתרץ היטב קושית התוס' בד"ה לא יאמר וכו' דימחול לעצמו דזה טוב לפנים שאז יהיה כתובה על היבם כיון דל"ל מראשון ולא תהיה גריע משאר נשים ועיקר ריעותא דידה הוא מחמת זה החוב דאית לה מראשון לא נשתעבד השני. וכשימות יהיו מטלטלי דיתמי דלא משתעבדי לבע"ח ותפסיד כתובתה ורוצה היא בכך שימחול לעצמו ויתקנו לה משני כדרך כל הנשים אלא שצ"ע עוד בדין זה שיהיה דינו כאשתדף. ודוק:

ויותר נראה דא"ש כמ"ש לעיל דהיא יריאה שאם לא יגבו ממנו ימחלו היורשים לעצמם החוב לאחר מיתת בעלה היבם. ואז ודאי הוי כאשתדיף לאחר מיתה ואף אם יתחייבו מדינא דגרמי לא ניחא לה בזה כנ"ל. וכ"ש דא"ש לפי מה שיבואר בסמוך דהא דאינו מוחל לעצמו משום דמלוה הוי ראוי לגבי יבם דמיירי דאיכא אב דהוא היורש כל זמן שלא נגבה א"כ היא יריאה דאם ימותו האב והיבם אז יורשי היבם ימחלו לעצמם וה"ל אשתדיף לאחר מיתה ותפסיד לגמרי אפילו אם יהיו קרקעות ליבם ודוק:

תוס' ד"ה לא יאמר וכו'. הואיל ואינו יורש אלא מכוחה וכו'. לכאורה נלענ"ד לפרש דמיירי שיש יורשים אחרים כגון שיש להם אב והוא ראוי לירש אלא מחמת שהוא יבם זוכה בנכסי אחיו אלא דאפ"ה אין בזה טעם דאין זה מכחה דכיון דאמר רחמנא יקום על שם אחיו לנחלה הרי הוא כיורש אחר. ונראה לפרש דס"ל כיון דיבם אינו יורש בראוי כבמוחזק וקיימא לן דמלוה הוי ראוי לגבי יבם א"כ היה ראוי שירשו יורשים אחרים את החוב כגון שיש אב אלא שאינם יכולים לירש מחמת שהוא משועבד לכתובתה ואם כן אינו יורש אלא מכוחה מיהו לפי מאי שיבואר לקמן בס"ד דע"כ ליכא למימר הכי בין לשיטת ר"ת לקמן בין לחולקים עליו משום דא"כ ה"ל כמלוה ביד אחרים דקי"ל כר"ע לקמן דינתנו ליורשים ולמה תזכה בהן. ונראה דיש לומר דס"ל כמ"ד בב"ב דף קכ"ז גבו מעות יש לו משום דזוזי אוזפיה וזוזי משלם מ"מ כל זמן שלא נגבה אינו זוכה בהן דה"ל ראוי אלא כשנגבה ה"ל למפרע כמוחזק משום האי טעמא דזוזי אוזפיה וזוזי משלם נמצא אינו יכול למחול דכל זמן שאינו משלם לאו דידיה הוא כלל ואפילו יש לו קרקעות והם משועבדים לכתובה מדרבי נתן מ"מ הדר ה"ל יורש מכוחה ואינו יכול למחול ממ"נ כמ"ש התוס' וא"ל דא"כ מאי קאמר הואיל ואני יורש החזקה הא אכתי לאו דידיה הוא זה אינו דעכ"פ בידו לשלם המעות בכל פעם ולזכות בהן ולמה יוציאו ממנו בע"כ. ותו דהא גופא קמ"ל שלא יאמר הואיל והוא יורש ה"ל כמוחזק בידו וקמ"ל דאפילו מלוה שעמו לא ה"ל כמוחזק. ועיין לקמן בסמוך. ודוק:

תוס' ד"ה רבי מאיר היא וכו'. דא"כ אפילו ל"ל דרבי נתן וכו'. דבריהם ז"ל צריכין ביאור. חדא מה שהקשה מהרש"א ז"ל דאכתי צריך לדר"נ כמ"ש הרא"ש לבתר תקנת הגאונים. ותו אינו מובן כלל דמה חילוק יש ולמה אי מטלטלי דיתמי לא משתעבדי רק ביבם צריך יותר לדר"נ. ולכאורה היה נראה לפרש דס"ל כשיטת הפוסקים בח"מ סימן קונטרס אחרון דשטרות עצמן בני גביה נינהו וא"צ לדר"נ. אך לפמ"ש בסמוך דכל זמן שלא נגבה מחויב הויא ליה ראוי ואין היבם יורש כלל דלהכי אינו יוכל למחול לעצמו כנ"ל. אם כן כל זמן שלא נגבה הוא בחזקת יורשים אחרים הוי ליה מטלטלי דיתמי ולא מצי גביא כלל אלא כשמשלם הוי ליה דיבם כמ"ש לעיל וא"כ לא שייך גביה בשטר וצריך לדר"נ שפיר הוכיח ר"ת. אך לפ"ז קשה על הרא"ש ז"ל דס"ל דשטרות בני גביה כדאיתא בח"מ שם ואפ"ה כתב דצריך לדר"נ לאחר תקנת הגאונים ודוחק לומר דלדברי הראב"ד כתב כן. ותו דצריך לדחוקי דמיירי במלוה בשטר דוקא. והעיקר נלענ"ד דדבריהם מבוארים במה שכתבו לקמן בד"ה לא אשכחן וכו' יש לומר דשאני התם וכו' לכך א"צ לדר"נ וכו'. (וטעמם ונימוקם יבואר היטב בס"ד בדבריהם בסמוך) דהנה לכאורה קשה דלמה קאמר דאינה משנה ומשבש לברייתא כיון דבאמת קי"ל דמלוה ראוי הוא ובמלוה שעמו פליגי כדאיתא בב"ב דף קכ"ו ולסברת כמה פוסקים שכתבו הטעם שם משום דהש"ס שם מסתפק בזה א"כ למה לא נאמר באמת דס"ל להך תנא בפשיטות דמלוה ראוי הוא אפילו במלוה שעמו וזהו דקאמר שלא יאמר הואיל ואני יורש החזקתי ר"ל כיון שהוא מלוה שעמו הרי הוא מוחזק בהן ולא ה"ל ראוי אלא קמ"ל שהוא שייך ליורשים והוי ליה ממש מטלטלין שביד אחרים דלא צריכי לדר"נ כמ"ש התוס' לקמן וצ"ל דס"ל להש"ס דא"א לפרש הכי דא"כ כ"ש דאינו משועבד לה כלל דע"כ לא קאמר ר"מ אלא במטלטלי דיבם אבל בשל יורשים אחרים מודה דאין כתובה גובה. א"כ הא קי"ל לקמן דפ"ד כר"ע דינתנו ליורשים שכולן צריכין שבועה ואפשר דאפילו מ"ד לכתובה משום חינא מודה הכא משום דאפילו אי לית נכסים אחרים כלל הא אי לית ליה מראשון תקינו לה משני וכ"ש ביש נכסים אחרים עכ"פ יש מקום לגבות א"כ יפה הוכיח ר"ת דע"כ מטלטלי דיתמי אחרים לא משתעבדי לכתובה ושפיר הוכיח הש"ס דליכא לפרושי הכי וכיון דע"כ גביא מיבם שהוא מוחזק בהם שפיר צריך לדר"נ כדבריהם לקמן וממילא מתורץ היטב קושיות מהרש"א ז"ל דודאי ביורשים אחרים א"צ לדר"נ כמ"ש לקמן בהדיא וממילא דא"ש מ"ש הרא"ש דלבתר תקנת הגאונים ה"ל תרי חומרא דכיון דהרא"ש ז"ל מיירי דליכא יורשים אחרים דהא קי"ל דמלוה הוי ראוי אפילו גבו מעות וקי"ל כר"ע דינתנו ליורשים א"כ שפיר ה"ל תרי חומרא. ודוק:

אמנם לפמ"ש לעיל דף פ"א דיש לומר דיבמה ה"ל כתוך זמנו דא"צ שבועה א"כ יש לומר דהכא אי ה"ל דיורשים איהי קדמה משום חינא דלא שייך טעמא דר"ע שכולן צריכין שבועה מיהו כבר כתבתי דיש לומר דהכא לא שייך חינא. ותו דזהו לרבא דס"ל דלא ניתנה כתובה לגבות מחיים משא"כ לאביי שם כמו שכתבתי שם בס"ד ואפשר דהיינו דקאמר רבא א"כ היינו דשמענא ליה לאביי זו אינה משנה. ועוד נראה דלפי מאי דקאמר בירושלמי שם הגע עצמך הרי שפטרה משבועה ומשני דזו תורה וזו אינה תורה אם כן אפילו א"צ שבועה היורשים קודמים ועיין לקמן דף פ"ד מה שפי' שם דיש לומר דוקא בנאמנות קאמר דזו אינה תורה ולא בתוך זמנו מיהו הכא דמיירי בכתובה דהוי מדרבנן ודאי אמרו דזו אינה תורה ואפשר דהיינו דפירש"י לקמן בד"ה אלא וכו' שהרי הוא מדברי סופרים וכו'. דאי הוי מדאורייתא לא הוי צריך למחוק הברייתא כנ"ל דזה וזה תורה ודוק:


< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.



שולי הגליון