אילת השחר/כתובות/יד/א

אילת השחר כתובות יד א

דף י"ד ע"א

חדא דהא קא מודה וכו'. משמע דהוא נאמן לכו"ע והיא נאמנת רק לר"ג, והטעם אפשר משום דאם זינתה מזוהמת היא בעיניו כמש"כ התוס' בגיטין (דף ע"ט ב') בשם הירושלמי, לכן יש יותר סברא להאמין לו.

אלמנת עיסה. מבואר דמעמידין אותה אחזקתה, וברמב"ן (חולין דף פ"ו) ס"ל דבספק טומאה ונגע ודאי בטהרות לא שייך להעמידן אחזקתן כיון דהספק על הטומאה לא יועיל מה שיש חזקה על הטהרות, דהא הם ודאי קיבלו דין של הספק והוא הא אין לו חזקת טהרה, והקשה על רש"י דס"ל בקידושין (דף פ') דאם התינוק ספק טמא ונגע בטהרות דמוקמינן טהרות אחזקתן, ובקובץ שעורים (ח"ב סי' ב') הביא דמקשים מאלמנת עיסה דכאן, וכן הק' ג"כ בחזו"א (טהרות סי' ג' סק"ד) מכאן דמוקמינן אלמנה אחזקתה אע"ג דודאי בא עליה הספק חלל [ועי' בתוס' הרא"ש לקמן דף ט"ו דמשמע דאם לא ניזל בתינוק המושלך בתר רוב יפסול אשה בביאתו אע"ג דלהאשה שבא עליה יש חזקת כשרות], ובחזו"א רצה לחלק דטומאה שאני דולד הטומאה הוא כעצם טומאה של האב והוי כמונח כאן חלק טומאה הראשון.

והנה כבר הבאנו לעיל (דף ד' ב') בשם הגר"ח מבריסק ז"ל דיש דבר דמטמא אע"פ שהוא אינו טמא, שבגולל איכא דס"ל דגם בע"ח הוי גולל ובודאי אין בו דין טומאה אלא דמ"מ מטמא, ולסברת החזו"א דולד הטומאה הוא כטומאה של האב נמצא דבאופן שיהא ספק גולל לא יטמא דנוקי הדבר בחזקת טהרה, ולפי מש"כ שם דיש מסתפקים אם המת עצמו הוא טמא, נמצא דגם בספק מת או חי נוקי טהרות שנגעו בודאי בהספק מת בחזקתן, היינו היכא דאין תלוי בין רה"י לרה"ר אלא דדינו דין ספק [ולפי סברתנו לקמן ג"כ הדין כן].

ויש לבאר כעין מש"כ החזו"א [ואפשר שזה כונתו], דחלל אינו מעביר פסול שיש בו לאשתו, אלא דחלל עושה דין פסול חדש באשתו כמו כל אלה שפוסלין אשה בביאה, אע"פ שזה חללות אבל לא אותו דין חלל שיש בו, משא"כ טומאה שזה המשך אותו הדין, לכן בטומאה לא מהני חזקת טהרה למי שנגע בהספק טומאה, משא"כ באלמנת עיסה דהיא מקבלת פסול חדש וע"ז שייך להעמידה על חזקת כשרות. ויש לעיין בולד החלל דלפי"ז אף אם הי' שייך חזקה לולד ג"כ לא הי' שייך שיהי' כשר כיון דזה המשך דינו ממש של הספק, ומהתוס' משמע דאם הי' חזקה להולד הי' כשר, משמע דהתוס' ס"ל כרש"י דגם כה"ג שייך חזקה, ולא כהרמב"ן.

בודקת ונישאת. ע"כ הכונה דאז כשנישאת להחלל בדקה ולכן כעת יכולה להנשא לכהן, דאילו כעת בודקת לפני שנשאת לכהן א"כ בזינתה ג"כ נימא דכעת שהולכת לינשא בודקת, וצ"ל דאע"ג דאין איסור להנשא לחלל מ"מ חוששת שמא תתאלמן, וצ"ל דלפי סברא דהשתא מיירי דאומרת ברי, וכן מבואר בתוס' ד"ה דר' יהושע, אלא דאינו מבואר איך זה יתכן, דע"כ האי ספק חלל ידוע בעדים שנתגרשה אמו ספק קרוב לה ספק קרוב לו לפירש"י, ואיך היא נאמנת שאינו חלל, הא אפילו אם תעיד בפירוש שיודעת שהי' קרוב לו איך תהי' נאמנת, לא מיבעיא היכא שהעדים מספקא להו, אלא אפילו באופן דהעדים אומרים דהם לא מדדו ולכן נסתפקו והיא אומרת שמדדה, מ"מ איך נאמנת בדבר כזה דהוי דבשב"ע, ועי' חזו"א (אהע"ז סי' א'), אמנם אם רש"י יסבור כהפוסקים דאין דשב"ע פחות משנים הוא רק נגד חזקה, א"ש דבזה שאומרת קרוב לו אינה אומרת נגד חזקה ונאמנת.

תוד"ה חדא דקא מודה. וזה אינו דהא אפלוגתא דרב ושמואל קאי דמוקמי בקידושין מאי שתוקי בדוקי. פי' וזה רק ללשון א' נמצא דלשאר לישני לא מהני בדיקה וכאן אומר בפשיטות דהלכה כר"ג ויועיל בדיקה, ועי' בבית יעקב.

תוד"ה אלמנת עיסה. ונראה לר"י ולריב"א דעיסה קורא למשפחה שנטמע בהם ספק חלל א' או הרבה ספיקי חללים. משמע דאין רוב המשפחה שיצאו מהספק חללים, וא"כ למה לא נזכר גם לדון מחמת דרוב אינם מהספיקי חללין, ואי פרש מקביעותו הא יש להתיר אלמנתו מטעם דמרובא פריש, ואע"ג דיש לומר דגזרינן אטו כשלא יפרוש, מ"מ יש לעיין אם מה דלא נזכר כלל לצרף לצדדי היתר צד היתר מכח רוב, משום דרוצה להתיר רק באם נתערבו הרבה ספיקי חללים בהמשפחה עד כי אין רוב שבהם לא ספיקי חללים, או משום איזה סברא דהרוב בכלל לא מוסיף כאן כלום.

בא"ד. וי"ל דבת העיסה אין לה חזקה דכשרות. וביאר בבית יעקב דודאי אין הכונה דאלמנה שהכשרנוה תלד בת תהי' פסולה, דאטו בהמה שנולד לה ספק טריפות והכשרנוה מטעם חזקת כשרות יהי' הנולד ממנה אסור מטעם דלולד אין חזקת כשרות, דודאי כיון דהכשרנוה גם ולדה וחלבה מותר, וגם איך נתירה להוליד חללים, אלא דאלמנה שיש לה ולד מספק חלל זה הולד אסור, וכונתו דאלמנה דאנו מתירין אותה לכהן אם אח"כ תלד בת תהי' כשרה אלא דבת שיש לה מהספק חלל פסולה.

והנה הקשו דהא פסקינן דמאן דמכשיר בה מכשיר בבתה, וכתבו התוס' לקמן (דף כ"ו ע"ב) דזהו משום דחזקת האם מהני לבת, וא"כ כמו דהאלמנה מותרת מטעם חזקת כשרות שלה ה"נ נתיר הבת ע"י חזקת האם, ותירץ הגרעק"א ז"ל דרק היכא דאין אנו יודעים אם הבועל פסול או כשר ע"ז מהני חזקת האם, אבל כאן דידעינן דבעלה הי' ספק חלל אז מי יימר דיהא נגרר בתר חזקת האם נימא דנגרר על חזקת האב שהוא ספק פסול, וכעי"ז עי' בבית יעקב.

ועדיין צע"ק דהא גם האב אם הי' לו חזקה הי' מתכשר, וא"כ אע"ג דהבת היא באמת נגררת אחר אביה שהוא ספק פסול, אבל מ"מ לה יש חזקה דכשרות ולמה לא תתכשר הבת, כיון דגם אם לאב הי' חזקת כשרות הי' מתכשר, והנה אם טעם מה דחזקת האם מהני לבת הוא משום דמסתמא תינשא לכשר, דהא ודאי אם תנשא לפסול יהא הולד פסול, נמצא דכל החזקה היא דמסתמא תינשא לכשר דאז תהי' הבת כשרה, אבל אין חזקה שאם תינשא לספק פסול יהי' הולד כשר, דחזקה כזאת אין כלל, וא"כ בזה שפיר חלוק, דבאלמנה דהספק הוא אם נפסלה אמרינן דלא נפסלה דהא היתה כשרה ולא צריכים שיהי' לה חזקה שתהי' כשרה, אלא חזקה דהיתה כשרה, ונשארה כמו שהיתה, אבל הבת הא אין חזקה דהיתה כשרה, אלא דיש חזקה דתהי' כשרה מחמת דמסתמא האם תינשא לכשר, אבל כשתינשא לפסול אין כלל חזקה שהבת תהי' כשרה, ולפי"ז ל"צ לומר דנגררת אחרי האב, אלא דאע"ג דנגררת אחרי האם מ"מ זה לא סגי להכשירה, דכמו דאין חזקה להאם שבתה תהי' כשרה אם תינשא לפסול, כך אין חזקה להאם שבתה תהי' כשרה אם תנשא לספק פסול.

וכל זה לפי הביאור דחזקת האם מהני לבת הוא משום דהבת תהי' נגררת אחרי האם ומסתמא תהי' כשרה, אבל בב"ב (דף ל"ב) רצינו לפרש דבאם אין חזקה כזאת, רק לאב, וכל מה דמהני משום דכיון דמכשירין האם לכן זה יועיל גם על הבת, ולפי"ז יש לחלק דזה שייך רק היכא דאין אנו יודעים מי הבועל, דאז מאותו הטעם דמכשירין אותה מכשירים גם את הבת, אבל בספק חלל יש לעיין אם פסולו רק דהחלל בביאתו עושה פסול חללות בהאשה ובהולד, כמו דמשמע קצת מהדרשא דדרשינן דעושה שני חילולין להאשה ולהולד, או דמ"מ חלוק הפסול של האשה מהפסול של הולד, דאת האשה הוא הפוסל, משא"כ להולד דנתחדש בהגזה"כ דלא יחלל דולד חלל הוא חלל משום שנמשך בדינו אחר האב, דלפי"ז יש לחלק דאם אתה מכשיר הולד, אתה בהכרח אומר שהאב אינו חלל, דהא להבן יש את דין אביו ולא מחמת שהאב פוסלו, אלא שזה המשך דינו, כמו דבן כהן הוא כהן ובן ישראל הוא ישראל, ה"נ בן או בת של חלל הם חללים, ולפי"ז לא שייך שהיתר האם יתיר הולד, כי בהיתר האם איני פוסק על הספק חלל הכשר כיון דגם אם נפסול אותו אין אשתו המשך דינו, משא"כ לבת דזה המשך דינו ונמצא דאתה מכשיר את הספק וזה א"א, וכל זה הבן מהספק חלל, אבל אם תינשא לכהן אז נוכל להכשיר גם הבת שתלד, דאין זה פוגע בהספק חלל דהא לא נולדה ממנו שנאמר שזה המשך דינו.

והנה רש"י בפירוש הראשון הא פירש בהא דספק חלל דר' יהושע מתיר אשתו דהוי ס"ס שמא נפל קרוב לו ושמא היא נפסלה מהספק חלל, וכבר תמהו דמה שייך ס"ס אם צריך שאף ע"י הצד בס' אחד הי' ודאי ג"כ הי' מותר, דאז נוכל להתיר מטעם ס"ס, כגון ספק תחתיו וספק אונס, דאף אם ודאי תחתיו עדיין מותרת אם הי' אונס, וכן אם ודאי רצון מ"מ מותרת אם זה לא הי' תחתיו, אבל באופן דאם הי' ודאי לא הי' שום צד עוד להכשיר, אלא דאף אם נחמיר על ספק א' מחמת ספק, מ"מ יש עדיין צד להתיר, כגון כאן דאף אם נימא ספק קרוב לה הבן ספק חלל ואסור מ"מ נוכל להעמיד האשה על חזקת כשרות, דהא רש"י ס"ל בקידושין (דף פ') דשייך להעמיד עיסה בחזקת טהרה אע"ג דהתינוק ספק טמא, ולא ס"ל כהרמב"ן שם דלא שייך לטהר העיסה ולהעמידה אחזקתה כיון דהתינוק נגע בעיסה, וה"נ כאן לרש"י שייך להעמיד האשה אחזקתה אע"פ שהחלל ישאר ספק חלל, וכדי לפסול האשה אנו צריכים לחומרא דלא ניזיל אחזקת כשרות של האשה וזהו דמקרי ס"ס, משום דכדי לאוסרה צריך להחמיר בשני דיני ספק שלכל א' יש חזקה להתיר. ומדוייק יותר מש"כ רש"י (ד"ה מי אמר ר' יהושע) אלמא לא מוקמינן אחזקה, דגם לתירוץ הגמ' מתחשבין עם החזקה ולא כבכל ס"ס דאי"צ כלל לחזקה להתיר, משא"כ להבת דזה המשך דינו של החלל לא שייך להעמיד אחזקה דבהכרח אתה דן על החלל, דהא החלל וכל מה שנולד ממנו הם דין אחד, וכה"ג א"א להעמיד אחזקה את הבת בלי האב ולא יועיל להכשירו מכח אמו דע"כ אתה דן על הספק חלל, וזה א"א שזה יכריע להתיר את הספק חלל שבו אין חזקת כשרותה, ועפי"ז נמצא דא"א להתיר דבר מכח חזקה אם זה בהכרח נוגע לעוד דבר שנמצא שאתה בהכרח דן גם על הדבר השני.

והא דמאן דמכשיר בה מכשיר בבתה, היינו כמש"כ הגרעק"א דאנו אומרים דהבועל הי' כשר ואין אנו מוכרחים לדון להכשיר הבועל.

ולפי"ז צ"ע בהא דהביא בש"ש (שמעתתא ד' פ"ד) בז' בהמות ששחטו וא' מהן נמצא טריפה, ומכרו חציה, דדנו להתיר הכל או להתיר חצי הנמכר, דלכאורה כה"ג צריך לדון על כל הבהמה וא"א לדון על כל חלק לחוד, ואולי יש לחלק דהתם אין אנו צריכים לדון על הכל ביחד, דהא אין טריפות של א' בא מכח החלק השני לכן כל חתיכת בשר יש לדון בפנ"ע, אבל בחלל דמה דאנו באים לדון על הבת הוא מחמת האב, אז א"א להפריד לדון על הבת בלי לדון על האב וכה"ג אין להתירה.

בא"ד. עי' ב"ש (סי' ב' ס"ק י"ד) דהביא להקשות דהא הוי ספק א' בגוף וספק א' בתערובות דכה"ג אין מותר ס"ס, ותירץ דמהני בצירוף החזקה, ועי' בפנ"י.

תוד"ה תנו רבנן. ונאמנת נקט משום לטהר לקרב ולהתיר אע"ג דלטמא ולרחק ולאסור בצויחה או בשתיקה לא שייך נאמנות. היינו דהא בלי זה אסורה ורוצה להתיר עצמה ע"ז אמרינן דאינה נאמנת, אבל לא מפני שנאמנת לאסור עצמה.

< עמוד קודם · עמוד הבא >

מעבר לתחילת הדף

ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א