בית יעקב/כתובות/יד/א

בית יעקב כתובות יד א

דף י"ד ע"א

בתוס' ד"ה חדא דקא מודי מצינן לפרש וכו' וא"א להעמידה דלפ"ז א"כ הא דקאמר אביי מדאפקרה נפשה היינו כשלא בדקו אמה וכו'. וכל דבריהם תמוהים מאוד דאדרבה לפי' הר"ח לא קשה כיון דאמר שתוקי בדוקי ומהני בדיקת האם כדאמר כאן וכן, יתר הדברים תמוהים ומשוללי הבנה. ונלפענ"ד דהנה מ"ש התוס' דהפי' הוא בהא דאמר ועוד דהיינו שמודה רק דהודאה לא מהני משום סברא דאביי דאמרינן מדאפקרה נפשה ע"ש מ"מ צ"ל דמלישנא דאמר ועוד מוכח דנאמנת אליבא דר"ג אפי' לא מודה כלל דאי בעינן דוקא שגם הוא מודה ורק משום חשש מדאפקרה בעינן לנאמנת לדר"ג א"כ קשה מאי מקשה אביי ועוד אי לא מודה מי מכשיר ר"ג ברוב פסולים הא ר"פ לא שייך רק דוקא בראינו שנבעלה ולא ידעינן אי מכשר אי מפסול אמרינן דמפסול הוא דאזלינן בתר רובא דפסולין משא"כ בחשש מדאפקרה דלא ידעינן דנבעלה כלל רק מכח חשש דאמרינן מדאפקרה לא שייך לומר דאיכא רוב פסולין דהא הספק הוא אם נבעלה כלל אלא ודאי דמלישנא דמודה דקאמר מוכח ג"כ דלא בעינן לנאמנת לר"ג הודאה כלל רק הכא דבעינן הודאתו הוא משום דאי לא מודה אסור משום שווי' אנפשיה ח"ד ומקשה שפיר ומ"מ כתבו התוס' שפיר בפירושא דועוד דהיינו אפילו לאביי דבלא"ה אין נ"מ בהאי ועוד דקאמר כיון דע"כ בעינן להודאתו דבלא"ה אסורה משום שווי' אנפשיה ח"ד ולכך הוכרחו לפרש דהיינו אליבא דאביי. ולפ"ז א"ל דברי התוס' שפיר דלר"ת שפי' דהוא נגד לאוסרה על בעלה ולאביי דס"ל דחיישינן לומר מדאפקרה נפשה ונגד בעלה הרי איכא רק ספק א' דאי בא עלי' אחר נאסרה עליו ואפ"ה מהני נאמנות האשה נגד ספק א' להתירה לו אפילו אינו מודה במקום דלא שייך שווי' נפשי' כגון נגד הילד. ולזה הקשו שפיר כיון דהתם קאי בשתוקי ובדוקי דהיינו שבדקו אמה ואפ"ה אמר שם דוקא שבא עלי' הארוס מהני בדיקת אמו כשמודה אבל באינו מודה לא מכשירינן הולד ע"י בדיקת אמו ומקשה מכאן דמכשירינן אפילו באינו מודה ע"י נאמנות האם משא"כ אם נאמר דמיירי בלא בדיקת אמו ואמר שמואל הולד שתוקי גמור א"ש במה שאמר ארוסה שבא עלי' לאשמועינן רבותא דאפילו ידעינן שבא עלי' הולד שתוקי אבל כיון דשתוקי פי' בדוקי קשה למה אמר דוקא שבא עלי' ולכך כתבו דאי גרסינן ארוסה שעיברה א"ש. ואח"כ כתבו לפרש דמיירי ג"כ לענין להכשיר הולד וא"כ י"ל דלר"י לא ס"ל כאביי וס"ל מדאפקרה לא חשיב ספק כלל. ולפ"ז א"ש דלר"י שפיר מהני בדיקת האם אפילו בלא מודה כיון דאיכא ספק אם מארוס או מאחר ובדיעבד כשר אפי' בר"פ לר"ג ע"י בדיקת האם ומטעם חזקה דאשה בודקת ומזנה ותולין שזינתה בכשרים ה"נ תולין שזינתה רק עם הארוס. אבל לאביי דס"ל דאסרינן אותה גבי ארוסה שעיברה מדאפקרה נפשה אפקרה ג"כ לגבי אחריני שודאי אחריני כולן פסולין אלמא דלא אמרינן גבי ארוסה כולן פסולין אצלה ובודקת ומזנה ולכך בלא בא עלי' הארוס פסול הולד משא"כ בשבא עלי' הארוס כשר אף דחיישינן לומר מדאפקרה מ"מ כשר הולד מטעם ס"ס ספק לא בא עלי' אחר ואת"ל בא עלי' אחר אימר לא נתעברה רק מארוס כנ"ל לפרש דבריהם:

ברש"י ד"ה על אלמנת עיסה כגון שזרק לה בעל גטו וכו'. לכאורה קשה דה"ל להקשות מיני' ובי' דהא לא הותרו רק אלמנת עיסה אבל האשה שנתגרשה ספק גירושין בדידה ודאי אסורה לכהן מס' כמו ביבמות ד' ל"א אשה שהי' לה ס' גירושין או קידושין שאסורה ליבם ולעלמא דהא אשה זו שראוה מדברת או מעוברת דמקשה מינ' בדידה אירע הספק וכאשה שאירע בה ספק גירושין דמיא וא"כ הי' לו להקשות מהאם על האלמנה ונראה לחלק דודאי ידע המקשה דכאן הוי ס"ס כמו שתי' דספק אחד בדאורייתא אסור כמבואר בכל הש"ס רק שהש"ס רצה לדמות ס"ס לרוב וכיון דר"י פוסל אפילו ברוב כשרים משום מעלות יוחסין א"כ ג"כ בס"ס ליתסר ומשני דאלים ס"ס מרוב. וכן הוכיח הרשב"א בתשובה סימן נ"א מכאן דס"ס אלים מרוב ומותר אפילו נגד חזקת איסור. והפ"י הקשה עליו דהא אפילו ברובא אמרי' סמוך מיעוטא לחזקה וא"כ אפילו בס"ס ליתסר ולפמ"ש בספרי ח"ד בסימן ס"ג דברובא דאיתא קמן לא אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה לק"מ דהא בכאן מוכח דאלים אפילו רובא דאיתא קמן דהא ר"י פוסל אפילו ברוב כשרים דהוא רובא דאיתא קמן ובס"ס מכשיר:

בתוס' ד"ה אלמנת עיסה וי"ל דבת עיסה אין לה חזקה דכשרות כו'. הנה הא דבת עיסה אסורה אין הכוונה באלמנת עיסה שהכשרנוה לכהן וניסת לכהן שהבת חללה מטעם דל"ל חזקת כשרות הא ודאי ליתא דאטו בהמה שנולד לה ספק טרפות והכשרנוה מטעם חזקת כשרות יהיה הנולד ממנה אסור מטעם דלית לה חזקת כשרות ודאי דלית' דכיון דכבר הכשרנוה לבהמ' ודאי דאף חלבה וולדה מותרין ועוד דאטו נכשיר האלמנה לכהן להוליד חללים רק הכוונה הוא באלמנה שהי' לה ולד מספק חלל זו אסורה אף דהאלמנה והבת מסוג ס' אחד הן מ"מ כיון דהולד הוא כחלק מספק חלל ולית לה חזקת כשרות ולכך פסולה. אך לכאורה קשה אמאן דסובר דהמכשיר בה מכשיר בבתה דחזקת האם מועיל להבת ומ"ש באלמנה עיסה דלא מהני חזקת האם לבת. ולתרץ נראה דבשלמא בראוה מדברת או מעוברת אמרינן מחמת חזקה דידה דהבועל כשר הי' והחזקה מברר הספק וממילא גם הבת כשר. ול"ד למ"ש הריטב"א בקידושין ד' ה' דכשכבר הוחזק התינוק לטמא מחמת רובא דתינוקות מטפחין גם העיסה טמאה דשא"ה גבי מדברת דאין הבועל לפנינו ואין שום דין עליו רק על האשה מי הי' אצלה אמרינן מחמת הרוב והחזקה שכשר הי' אצלה משא"כ באשה שניסת לס' חלל שהוא עכשיו לפנינו לא שייך לומר מחמת חזקה דאשה נתברר דהאיש אינו ס' חלל דודאי הוא עדיין ס' חלל ואסור בתרומה ועמ"ש בספרי ח"ד סימן נ' בבהמה שאכלה עשב שהוא ס' חילתית בשם התבואה דלא שייך לומר שמחמת חזקת כשרות של הבהמה העשב אינו חילתית רק שכתבתי שם דטעם ההיתר הוא שאין מוציאין ואין מגרעין בשביל הספק החזקת היתר ולכך בבת עיסה שאין מגרעין החזקה אסורה:

בתוס' ד"ה ת"ר איזוהי אלמנת עיסה קשה לר"ת. עיין מהרש"א כוונתו דכשגורס אלמנת עיסה מוכח ממילא דהבת פסולה וע"ז אמר ר"י בברייתא דשתוק ממזר כשיר' האלמנה דמשמע דהבת פסולה ובקידושין כייל ר"י כל שאי אתה נושא בתו אי אתה נושא אלמנותו לכך גורס איזה עיסה וקאי אבת ובאמת במקום שהבת פסולה האלמנה ג"כ פסולה ובמקום שהבת כשירה כגון שטוענת ברי או במקום שכשר בשתוקי מכ"ש שהאלמנה כשירה:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף