אילת השחר/גיטין/נט/א
ודיני נפשות מתחילין מן הצד. וכתב רש"י משום דדרשינן לא תענה על רב בדיני נפשות, ובריטב"א הביא דאדרבה אסור להסכים עם הגדול אלא דצריך לעשות באופן שלא יצטרכו לחלוק על הגדול. אבל גם לרש"י פשוט דזה רק בב"ד שדנים כעת על הדיני נפשות, ובב"ד אחר אע"פ שיודעים שבב"ד אחר אמר המופלא שבסנהדרין סברתו, מ"מ יוכלו לדון אחרת ממה שדעת המופלא ההוא, וא"כ אולי אם יעשו עוד פעם מושב ב"ד יוכלו גם אותם הסנהדרין שבמושב הקודם שמעו דברי המופלא, מ"מ יוכלו לומר דעתם אחרת מהמופלא לפני שיאמר הגדול עוד פעם את דעתו, דמה שאמר במושב ב"ד הקודם הו"ל כיודעים דעתו בלי ישיבת ב"ד שדנים ע"ז דאז יוכלו לחלוק עליו.
הפעוטות מקחן מקח וכו' במטלטלין. וברמב"ם (פכ"ט מהל' מכירה הל' י"א) כתב דקטן שנתן מעות והחזיק בקרקע קנה, ומבואר במפרשים דהוא משום דעת אחרת מקנה אלא דהחידוש הוא דאע"ג דכאן הוא בתורת מקח [והראוני בנודע ביהודה מהדו"ת אהע"ז תק"ע סי' נ"ד דמיירי לפני גיל הפעוטות, דאילו בגיל הפעוטות כיון דיכול להקנות הכסף ממילא זוכה מחמת דעת אחרת מקנה בלי שיעשה חזקה], ובאבן האזל ביאר הא דצריך שגם החזיק משום דדמים לבד לא מהני דהוי באתרא דלא קני בכספא, ובחזקה לא מהני משום דאין הקטן מתחייב במעשיו, וצ"ע דלא משמע דמיירי הרמב"ם דוקא באתרא דלא קני בכספא, ולכל הביאורים העירוני דא"כ מהני מקחן לקנות גם בקרקע ולמה כתוב במשנה במטלטלין.
והנה ודאי דאם קיבלו קרקע במתנה קונים אם דעת אחרת מקנה אותן, להסוברים דבדעת אחרת מקנה אותן מהני אפילו מן התורה, אלא דכשרוצה לקנות דרך מקח דאז לא מהני בלי שיתן הקטן כסף והמוכר יזכה בהכסף. וכיון דהמקח הוא דוקא ע"י נתינתו את הכסף ע"ז לא הי' תקנת חכמים שיועיל מה שנותן כסף כדי שיקנה הקרקע ולא יזכה זה שמוכר את הקרקע את הכסף שנותן הקטן כיון שנותן רק כדי לקנות את הקרקע, וע"כ הא דמהני היינו משום דמכירה כה"ג הקנין מצד הדעת אחרת מקנה ע"י החזקה גרידא, אלא דכדי שיושלם הקנין הוי כעין תנאי שהמוכר אינו מתרצה להקנות אלא ע"י נתינת הכסף לו ושוב הו"ל בנתינת הכסף של הקטן כסתם מתנת כסף דמהני מדרבנן, ונמצא דאופן הקנין דמהני הוא מחמת החזקה דהמוכר מקנהו באם יושלם התנאי שיקבל המוכר כסף, נמצא דאין הכסף עושה את המקח, דלגבי זה לא הי' תקנת חכמים שהכסף יקנה את הקרקע, דא"כ הי' צריך להועיל כסף לחודא, וע"כ דכיון דהכסף ניתן לשם מכירת הקרקע וע"ז לא תיקנו שיקנה, כיון שכדי שיקנה בהכרח הי' צריך להיות תקנה לקנות הקרקע וזה הא לא תיקנו, ורק כשעשה חזקה דבעצם יש קנין גם בלי נתינת המעות אלא בתנאי נתינת הכסף דאז הו"ל ככל סתם נתינת כסף דמהני מדרבנן, נמצא דאין זה קונה מצד מקחן אלא מצד דעת אחרת להקנות בחזקה.
שם. הפעוטות וכו'. עיין במשנה למלך (פכ"ט ממכירה) שהביא בשם מהר"ם אלשיך דגם ביש לו אפוטרופוס מהני מתנה שלו כשהי' שכיב מרע כיון דקונה לאחר מיתה ואז אין לו אפוטרופוס. ולפי"ז לכאורה אם מינו את האפוטרופוס עד שיגדיל יוכל ליתן מתנה שיחול לכשיגדיל. אמנם יש לחלק דלאחר מיתתו של הקטן אין אנו צריכין לדאוג ולכן לא שייך אפוטרופוס לדאוג על אחר מיתת הקטן, משא"כ אם יתן על לאחר שיגדיל לא יהני דעל האפוטרופוס להשתדל שישאר לו נכסים על אחרי שיגדיל.
ולכאורה כיון דעל קטן כזה לא תיקנו שיוכל להקנות, איך נחלק ונאמר דעל מה שיחול אחרי מותו יוכל לתת, דודאי לא עשו תקנה מיוחדת על מה שיהי' אחרי מותו. אלא דזה תלוי דאם מפרשים דכשיש לו אפוטרופוס הא דאינו יכול למכור משום דעל מה שיש אפוטרופוס לא תיקנו, שייך לומר כמהר"ם אלשיך, אבל אם נפרש דלמי שיש אפוטרופוס לא תיקנו לו כח למכור, קשה לומר דלאחר מיתה תיקנו במיוחד שיוכל לתת. וצ"ע בדבריו המובאים בפתחי תשובה סי' רל"ה.
עד שתות כגדול. בשו"ע (בסי' רל"ה סעיף ג') פסק דבפחות משתות הוי מחילה כשיטת הרמב"ם, ובביאור הגר"א סק"ט כתב דשיטתם דמחילה בפירוש מהני בקטן משא"כ היכא שדרך אנשים מסתמא למחול לא מהני בקטן ולכן אמרינן בב"מ דף כ"ב ע"ב דיתמי לאו בני מחילה נינהו. וצ"ע דפחות משתות למה הוי מחילה לפי"ז, וכי מחל בפירוש, וצ"ל דכל שעושה דבר שיש בזה להניח שמוחל הוי כמוחל בפירוש, ורק התם שנופלים הפירות ואמרינן דסתמא דאינשי מתייאשי מזה דהוי כעין מחילה וע"ז לא מהני בקטן, או דאפשר דיאוש אפילו בפירוש שאמר שמתייאש הוי רק כמחילה סתמא ולא כמחילה בפירוש כיון דאינו עושה ברצון.
 |
ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א |