שיח השדה/גיטין/נט/א
וטעותן כו' עד שתות כגדול. וכ"כ הרמב"ם פחות משתות הוי מחילה שתות קנה כו' והראב"ד כ' אומר אני קטנים לאו בני מחילה נינהו ותמה המ"מ דהוא לא כסוגיין ע"ש, ויתכן דהנה הרא"ש נסתפק בפ' הזהב אם מותר לאנות לכתחלה בפחות משתות אי טעמא משום דהוי מחילה אבל לכתחלה אסור או דהטעם דדרך משא ומתן בכך וא"א לצמצם המחיר ועד שתות זהו מחירו ולא מקרי אונאה ומותר לכתחלה והרמב"ם ה' מכירה כ' אסור לאנות כו' ומתי חייב להחזיר האונאה עד שתות כו' משמע מלשונו דאסור לעולם לאנות רק אינו חייב להחזיר בפחות משתות משום מחילה והראב"ד בשטמ"ק ב"מ מ"ז משמע מדבריו דקרא דאל תונו לא מיירי בפחות משתות ע"ש ומשמע דס"ל דפחות משתות מותר לאנות לכתחלה דדרך משא ומתן בכך ולפ"ז י"ל דזהו שנחלקו הרמב"ם והראב"ד כאן דהרמב"ם כ' משום מחילה [וס"ל כמש"כ המ"מ דאע"ג דקטנים לאו בני מחילה נינהו מ"מ ג"ז בכלל התקנה דמשום כדי חייו תקנו דעד שתות אין חייבין להחזיר א"נ כמש"כ התו' בב"ב קמ"ג ב' סוף ד"ה ואם ע"ש] והראב"ד השיג ע"ז דאם הטעם משום מחילה א"כ קטנים לאו בני מחילה נינהו ולא ס"ל סברת המ"מ אע"כ אין הטעם משום מחילה רק שאין זה אונאה כלל דדרך מו"מ בכך וזה שייך אף בקטנים ולפ"ז אין הראב"ד חולק כאן על הדין רק על הטעם דהרמב"ם נקט משום מחילה, ולכאו' יש להקשות לד' הראב"ד דמדמיבעי לן בב"מ דף נ' אי פחות מכאן לאלתר הוי מחילה או בכדי שיראה לתגר או לקרובו ואם הטעם דדרך מו"מ בכך ולא הוי אונאה מה שייך בכדי שיראה לתגר או לקרובו מיהו איכא למידק נמי איפכא אם הטעם משום מחילה הא הו"ל יאוש שלא מדעת [והרמב"ם ס"ל דהוי אמדנא דמוכח ולבו ולב כל אדם שוין] והראב"ד ס"ל דזה גופא בעיית הגמ' ומסיק דלאלתר הוי מחילה אלמא טעמא משום דדרך מו"מ בכך וזהו טעמא דקבעי בשמעתין וטעותן עד כמה כלומר אי הוה טעמא משום מחילה וזה ל"ש בקטנים או משום דדרך מו"מ ושייך אף בקטנים ופשיט עד שתות כגדול והינו כמסקנא דב"מ דלאלתר הוי מחילה דטעמא משום דדרך מו"מ בכך, והנה הט"ז הק' לדעה זו דשרי לאנות לכתחלה בפחות משתות משום דדרך מו"מ בכך מסוגיא דב"ב צ"ה דקבעי אי מחזיר כל הרבעין או רק היתר על רובע וקפשיט מאונאה דיתר על שתות מחזיר הכל ודחי מי דמי התם שוה בשוה א"ל מיהו עד שתות מחל אינש יתר משתות לא מחיל וחייב להחזיר הכל אבל הכא שרי למכור בעפרורית עד רובע ע"ש אלמא דלכתחלה אסור לאנות בפחות משתות דאל"ה לא משני מידי הא הוי דומיא דהתם ע"ש ונראה דמהקושיא איכא למידק איפכא דאי אסור לאנות מאי קפריך הא גבי צרורות ועפר שרי למכור לכתחלה [והרמב"ם ס"ל דזהו דקמשני באמת או דס"ל דגבי אונאה דמיא למערב לכתחלה דאסור ע"ש בסוגיא] אבל הראב"ד ס"ל דתי' הגמ' דהתם גבי אונאה הא בעינן לידע כמה הונה אותו וצריך לשער בע"כ את המחיר האמיתי וכל היתר יחזיר אבל הכא צריך לשער רק עד רובע עם טנופת דהבורר צרורות מגרנו של חברו חייב לשלם לו כו' וכך דרך מכירה והשאר הוי אונאה ודו"ק:
 |
ספרי רבנו הגר"ח קניבסקי זללה"ה מונגשים לציבור בהורמנא דמרן זללה"ה (הזכויות שמורות) |