אילת השחר/גיטין/ו/ב
שתים כותבין. בחי' מרן רי"ז בהל' מגילה ביאר בשיטת הרמב"ם דאין הללמ"ס מפורשת בס"ת ומזוזה דבעי שרטוט אלא דתורה בעי שרטוט, וממילא גם תפילין הי' צריך להיות נכלל בזה אלא דמשום דהם מחופין לכן לא בעי שרטוט. ולכאורה לפי"ז דהללמ"ס לא הי' מפורש לפסול ס"ת ומזוזה בלי שרטוט אלא דצריך לכתוב תורה עם שרטוט וממילא פסול, נמצא דהפסול אינו דין מיוחד שנאמר, אלא דכיון דאין לכתוב כן לכן זה פסול, ואין לומר שנאמר דין דד"ת שנכתבו בלי שרטוט אין להם דין תורה דהא לתפילין הם כשרים וע"כ דכיון דאסור לכן פסול, וצ"ל לפי"ז דתלוי דאם דעתו לעשות מזוזה דאז מצד ד"ת צריך לשרטט משא"כ בדעתו קודם לשם תפלין דהם מחופין אי"צ שרטוט, וא"כ מאי פריך במנחות אהא דתפילין שבלו אין עושין מהן מזוזה דאין מורידין הא מורידין עושין והא בעי שרטוט, ומאי קושיא הא אי"ז אלא דין בהכתיבה דאסור לכתוב וממילא פסול אבל כיון דנכתב לשם תפלין דהם מחופין ואי"צ שרטוט מצד דין תורה שבהם מהיכי תיתי יתחדש כעת פסול דהא אין הפסול משום דין מיוחד במזוזה, ונצטרך לומר לדבריו דלא נאמר איסור אלא דד"ת צריכים להיות משורטטין ובלי זה אין בהם דינם ומסברא הבינו חז"ל דלתפילין אע"ג דהם תורה מ"מ דינם יש להם בלי שרטוט כיון דהם מחופין [וכ"ז צ"ע דאיך אפשר לחדש מסברא כאלו דינים, גם צ"ע מאין מקור ד' הרמב"ם דהטעם הוא מפני שהן מחופין].
וצ"ע דא"כ למה אסור לכתוב ג' תיבות בלי שרטוט, וע"כ דגם איסור נאמר, וצריך לומר דיש שתי הלכות א' איסור בלי שרטוט, והב' דאין להם דינם ומחמת דהם מחופין זה טעם גם שאין איסור לכתוב על מה שיהי' מחופין וגם שיש להם דינם. והנה ביאר שם בהא דפליגי אמוראי במנחות אם גם מזוזה צריך שרטוט או לא, דלא מסתבר שיחלקו אם היתה הלכה מפורשת על מזוזה דצריך שרטוט או לא, אלא דפליגי כיון שיש הלכה דדברי תורה צריך שרטוט אם גם מזוזה נכללת בזה, ולפי"ז למ"ד דאין צריכה שרטוט ע"כ היינו דדברי תורה שבמזוזה אי"צ שרטוט, וא"כ לכאורה גם כשכותב אותם הפרשיות שבמזוזה בס"ת ג"כ לא יצטרכו שרטוט כיון דזה על הדברי תורה שבהם, ומצד דין ס"ת הא אין דין דס"ת צריך שרטוט, וזה ודאי קשה לומר כן.
וצ"ע דבריטב"א בסוגיין כתב בפירוש דהי' הלכה דמזוזה צריך שרטוט וממעט בזה דתפילין אי"צ שרטוט, והטעם הוא מחמת דמזוזה נבדקת א' בשבע שנים [משמע דזה מדין דאורייתא דנבדקת משא"כ תפילין], וכאן לא שייך לומר משום דבהלכה דמזוזה צריך שרטוט הי' נכלל גם תפילין, ורק משום דתפילין אינם נבדקין לכן אינם צריכים שרטוט, וע"כ דאע"ג דמהלכה ידענו דמזוזה צריך ותפילין לא צריך מ"מ קאמר טעם ההלכה. וסברת הריטב"א הוא כעין סברת הרמב"ם דמחופין ואין קוראין בהם משא"כ מזוזה דנבדקת ואז קורא בה.
ולדבריהם צ"ל דהא דסוטה צריך שרטוט כיון דהכהן רואה לפני שמוחק, וא"כ ע"כ דתפילין אחרי שכתבה אי"צ לראות ולבדוק כלל אלא יכול להניח אותם בתוך הבתים, דאל"כ למה גרע מפרשת סוטה דאע"ג דזה רק לזמן קצר מ"מ צריכה שרטוט.
שם. שתים כותבין. עי' בחי' מרן הרי"ז הלוי בביאור דברי הרמב"ם דס"ל דאין דין דס"ת בעי שרטוט אלא דדברי תורה בעי שרטוט. וצריך לומר שנכלל בזה גם דין פסול אם לא שרטט ומפרש דברי הגמ' במנחות דפליגי אם נאמרה ההלכה בכל דברי תורה או במזוזה והרמב"ם פסק דכל ד"ת בעי שרטוט. ויש לעיין קצת דהנה בגמ' סוטה (דף י"ז ע"ב) אמרינן כתבה איגרת פסולה ספר אמר רחמנא, וכן פסק הרמב"ם (פ"ד מהלכות סוטה ה"ח) כתבו אגרת פסולה שנאמר בספר, ולהנ"ל למה לי קרא תיפו"ל דהוי ד"ת, ואפילו אם נאמר איזה סברא דכיון דעומד להמחק לא הוי כשאר ד"ת, וכמש"כ הרמב"ם טעם דתפילין לא בעי שרטוט משום דמחופין ולא דמו לשאר דברי תורה, מ"מ הא אין כלל דין דספר בעי שרטוט ואיך אפשר לדרוש כן מספר אמר רחמנא, ובאמת קושיא זו הק' תוס' שם לר"ת דס"ל דס"ת לא בעי שרטוט אלא מזוזה בלבד וא"כ איך אפשר למידרשיה מספר אמר רחמנא, ואפשר דהרמב"ם מפרש אגרת היינו דלא דקדק בחסירות ויתרות כמש"כ תוס' מנחות ל"ב ע"ב ולא קשה מידי. (מהדו"ק)
ועוד הא ר' אביתר הוא דאסכים מרי' על ידי'. ופירש"י לגלות לו סוד לכוין דברים הסתומים על אמיתתם. הנה וכי הסתפק ר' יוסף אם ר' אביתר הוא צדיק הא רק הסתפק אם גדול כל כך לסמוך על הוראתו, וא"כ מאי ראי' מזה שגילו לו סוד לכוין על אמיתתם דברים הסתומים, משמע מזה דאין מגלין לכוין על אמיתתם רק אם הוא יגע בתורה בכל כחו, ומה שא"א להשיג ביגיעתו מגלין לו, וא"כ ע"כ דיגיעת התורה שלו היא כל כך עד שגילו לו גם לכוין סוד על אמיתותו, ואז בהכרח שהוא גדול מאד בתורה וראוי לסמוך על הוראתו.
תוד"ה אמר ר' יצחק. דוקא שמתכוין לכתוב הפסוק לדרשה. טעם החילוק, דמה דפסוקי התורה בעי שרטוט היינו משום דכשכותבן לשם ד"ת בעי שרטוט אבל כשכותבן ללשון צח לא בעי שרטוט כמבואר ברשב"א.
והביאו דמהירושלמי דכתב לי' ראשיתך מצער משמע דלא הי' כותבן לדרשא ומיהו הרבה מביא שם שהי' כותבן לדרשה, וכבר תמה במהרש"א דמ"מ הא מיהת דגם כשכתב לאגרת שלומים ג"כ צריך שרטוט הרי דתמיד צריך שרטוט, ותירץ דמה שכתבו ומיהו הרבה מביא שם אינו לסתור הראי' דגם אגרת שלומים צריך שרטוט אלא דרצו לומר דאולי כשכותבן לדרשה לא יועיל אפילו אם מהפך סדר המילים ע"ז הביאו ראי' דכשמהפך סדר המילים מותר לכתוב אפילו לדרשה בלי שרטוט, וצ"ע דמנא תיתי להעלות על הדעת לחדש דלדרשה לא יועיל אפילו אם מהפך, גם לא נזכר בדבריהם שום רמז דלזה התכוונו. והי' אפשר דלכאורה למה הסתפק בירושלמי ולא הביאו לא ברייתא ולא מימרא דר' יצחק, לכן הי' נראה דהא דהסתפקו בירושלמי אם אסור בכל גווני אפילו לא לדרשה, והוכחה קצת לזה מהא דהביא הירושלמי להא דרב מונא דהרי דגם שלא לדרשה אסור אם כותב כסדר הפסוק, והוכחה גמורה אינו דזה לא לדרשה דאולי רצה ללמד דהנהגת הקב"ה הוא כן ולא יצטער אם בתחילה זה מצער. ואח"ז כתבו דיש לדחות דא"כ למה הביא הרבה שכתבו לדרשה דהא ע"ז לא הסתפק, וע"כ דלא ידע שם מדר' יצחק והסתפק גם היכא שכותב לדרשה, וא"כ אפשר לדחוק דגם הא דראשיתך מצער כתב ללמוד מזה דכן הנהגת הקב"ה לכן הי' אסור בלי שרטוט והוצרך להפך את הסדר של הפסוק, אבל לכתוב לשון צח אפשר דמותר בלי שרטוט.
 |
ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א |