חתם סופר/גיטין/ו/ב

חתם סופר גיטין ו ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שתוק בני שתוק הואיל ויצא דבר בהיתר יצא. לשון זה צע"ג מה איסור והיתר שייך הכא הלא לא שאל ממנו אלא מ"ט החמיר להצריך בפ"נ דלא הוה סיימוה' קמי' דלא תצטרך לעדים וא"כ מאי שייך הואיל ויצא בהיתר. ונלע"ד ע"פ מ"ש כבר כמה פעמים דלשיטת רבינו אביגדר דכשהבעל מערער הוה דאורייתא אך כיון שכבר נתקבל עדות השליח שוב ה"ל כתרי ודוקא כשצריך לומר והוה דבורו בפני ב' כמעיד בב"ד דמהימן כתרי אך אם אינו צריך כגון בא"י ואומר לרוחא דמילתא לא היה לנו להאמינו כתרי אלא דתלי' בפלוגתא דאשתמודעינהו. והכא נהי ר' ישמעאל ס"ל עדות כזה אשתמודעינהו מהני והכי קיי"ל ומשו"ה א"ל שלא תיזקק לעדים מ"מ התלמידים דלא סיימו קמייהו וסברי שר' ישמעאל הצריך מדינא ולו יהיה שטעה ר' ישמעאל בדינו עכ"פ השליח נתקבל בתורת עדות גמור ומידק דייק והוה כתרי וא"כ טוב לשתוק ולהניח בסברא זו ויצא הדבר בהיתר גמור שהיה נאמן כתרי וק"ל:

בני אדם העולים משם לכאן וכו' יש להמשיך כל הענין ע"ד דרוש בעזה"י דיש לומר הני ת"ח שפיר עבדו שאינם חסים על בניהם ונעשו אכזרי כעורב ובעו"ה כבר הגלות ופיזור בין האומות גורם זה וזה בכלל מ"ש על או"ה ויתנו את הילד בזונה נהי קאי בעצם מה ששבו בניהם ומכרום לזונה מ"מ גם זה בכלל שגורמים פיזור ועניות וא"כ ת"ח שפיר עבדי וכ' אביתר לא שפיר עביד דלא שרטט דהרי כ' קרא כדכתי' ממש ובעי שרטוט. אך י"ל כוונתו על ת"ח וכ' הפסוק דקאי על או"ה כתב הוא לצחות על ת"ח נמצא ר' אביתר כדין עביד דלא שרטוט שאינו אלא צחות ולפ"ז כיון דלא שרטט ע"כ ע"ד צחות כ' דעבדי שלא כדין ואיך נימא דמשום הני לא נצריך בפ"נ השתא ומה שמא יחזור לקלקולו חיישי' כ"ש דניחוש לשיחזור לתיקונו:

ואמר אביי לעולם שפיר עבדי ת"ח ור' אביתר קרא כדכתיב כתב והא דלא שרטט דלא ידע הא דר' יצחק ושוב מייתי הכרח דע"כ כוונת ר' אביתר היה לחזק ידי ת"ח דסלקי ונחתי ולא להתרעם עליהם דהרי אסכים מארי' על ידו וכו' והוא דיל"ד במאי אסכים על ידו כיון דעל זבוב לא הקפיד נמצא לא נפקא מיני' מזבוב מידי ונימא הוא העיקור. אך י"ל דידוע דחטא פלגש בגבעה שנפלה במלחמה אמר הקב"ה על כבודי לא מחיתם בפסל מיכה ועל כבוד בשר ודם בפלגש בגבעה מחיתם ע"כ נפלו עיין פירש"י שם. הנה כי כן הזמין הקב"ה שליח פורענות ההוא ע"י כיוצא בהן זבוב מצא בקערה ואית בי' משום איסור והיתר ושיקוץ נפש ולא הקפיד עפר"ח יו"ד באיסור זבובית במאכל וזה לא הקפיד ונימא או באותו מקום או בקערה הקפיד ופגע בהם כיוצא בהם ולא ס"ל נימא סכנתא וגם לא פשיעותא והיינו דאסכים מרי' ע"י והשתא אי ס"ד דהתרעם על התלמידים שעוזבים בניהם איך לא התרעם יותר על בני א"י שיורדים לבבל והיוצא לחו"ל כמי שאין לו אלוה ואמר לא מחה על כבוד שמים ומחה על כבוד בשר ודם שעוזבים בניהם בעניות והרי היינו הך שהסכים מארי' על ידו אע"כ לא התרעם אלא אדרבא חיזק ידם בכך ושפיר הורה דא"צ לומר בפ"נ וה"ה בני א"י נחתי התם ללמוד תורה שרי אפי' מא"י לחו"ל וא"ש:

ב' כותבים ג' אין כותבים. כ' תוס' לצחות שרי בלי שרטוט. מיהו בירושלמי משמע אפי' לצחות אסור הקשה פנ"י דלמא ירושלמי לאו מטעם שרטוט אתי אלא מטעם אין כותבים מגלות מגלות וזה אפי' ע"ד צחות אסור. ולפע"ד דבירושלמי תרי או תלת ומסופק אפי' בתרי מילין ואי ס"ד משום איסור לכתוב מגלה ה"ל למיפשט מברייתא מס' ר"ה י"ח ע"ב שכ' בשטרות כה"ג לאל עליון והוא תרי תיבות מפסוק לך לך וע"כ לא בטלוהו אלא למחר פורע חובו וש"ש מוטל באשפה ותיפוק לי' דהכתיבה באיסור אע"כ תרי מילי שרי ולא נסתפק אלא משום שרטוט והנך שטרות היו משורטט:

במתניתא תני ג' כותבין וכו' הרמב"ם בה' ס"ת פסק אין כותבים מגלות מגלות אבל ג' תיבות כותבים. ופ' בני יונה סי' רפ"ג דס"ל ר' יצחק לא פליג אברייתא אלא ברייתא מיירי לענין כתיבה מגלה ג' כותבים ד' אין כותבים ור' יצחק מיירי משרטוט ב' כותבין ג' אין כותבין. ודר' אביתר לא קשי' מברייתא שכ' מגלה כיון שכתב לשם תוכחה לאפרושי מאיסורא מותר אך מ"ש בלא שרטוט ק' עליו ודפח"ח. אלא דיש להקשות על זה א' מאי קמיבעי לי' לאביי לקמן ס' ע"א אי כותבים מגלה מגלה הרי ידע הך ברייתא ודר' יצחק וע"כ ברייתא מאי' כתיבת מגלה איירי. ועוד הרמב"ם בהל' ס"ת פסק כותבי' ג' ולא בלא שרטוט דברייתא דלא כר' יצחק ולהנ"ל הא לא פליגי. מיהו בלא"ה קשה הא אביי ס"פ מצות חליצה לא בעי למכתב לא חפצתי לקחתה וא"ל משום מגלה מגלה וכדפי' מג"א סי' ל"ב סק"ז ז"א דלרמב"ם כותבים ג' תיבות מגלה מגלה וע"כ משום שרטוט הוא אביי ס"ל כר' יצחק ב' אין כותבין ואיך פסק רמב"ם ב' כותבין בלא שרטוט ועוד רמב"ם סותר עצמו דבהל' יבום פסק ג' אין כותבין בלא שרטוט כמ"ש ה"ה וכ"מ ולח"מ בהל' יבום ע"ש. והנלע"ד בודאי חיוב ליישב דברי ר' יצחק עם הברייתא וי"ל כמ"ש בני יונה הברייתא לענין מגילה ולא לענין שרטוט אך אי הלכה כותבים מגלה לתינוק צריך ליישב ברייתא באופן אחר ואומר ב' כותבין בלא שרטוט אפי' ענין שלום כגון לא תגנוב לא תרצח אבל ג' והוא ענין שלם כגון לא חפצתי לקחתה אין כותבין בלא שרטוט ובהא מיירי ר' יצחק אך ברייתא מיירי ג' שאינו ענין כגון את השמים ואת כותבים ד' אפי' אינו ענין אין כותבים כגון אתו לוט ואברם בן שהם ד' תיבות שאין להם משמעות מ"מ אין כותבים. ואביי בגטין ס' ע"א קא בעי אי כותבים מגלה להתלמד לא הו"מ למיפשט מברייתא ור' יצחק דהרי י"ל הפי' כנ"ל. ולמסקנא דאין כותבין מגלה יש לפרש כבני יונה הנ"ל ומשו"ה התיר הרמב"ם לכתוב מגלה מגלה ג' תיבות. ומ"מ הסברא הנ"ל ג"כ אמת ע"כ לא החמיר אביי ס"פ מצות חליצה אלא בג' תיבות לא חפצתי לקחתה וכן פסק רמב"ם בהל' חליצה ובהל' ס"ת מיירי מסתם ג' תיבות שאינם ענין שלם וסמך עצמו עמ"ש בהל' יבום:

גילוי עריות פירש"י כשהגיע זמן טבילה. ושפיכת דמים פירש"י כי הכא פי' פלגש בגבעה הוה שפיכת דמים ומדלא פי' כן גם בגלוי עריות כי הכא בפלגש בגבעה צ"ל דס"ל פלגש בלא קידושין ולא הוה גילוי עריות וסותר עצמו למ"ש ס"פ חיי שרה נשים בכתובה פלגש בלא כתובה ומשמע תרווייהו בקדושין ורמב"ן השיג עליו שם ע"ש וצ"ע:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף