אילת השחר/בבא קמא/סא/א
תוד"ה ה"ג. מיבעיא לי' בשעורין דלא חשיבי כ"כ ובעדשים דחשיבי טובא. גם כאן צ"ע כמו שהערנו לעיל דף ס' א' דמאי שנא אם חשיבי או לא חשיבי.
אבל בנכפפת וכו' אפי' עד מאה מיל. יש לעיין להפי' דנכפפת היינו שהרוח מטה אותה וכופה לצדדין, הא ודאי דברוח מצוי' יכול להיות נכפפת, ואם תהי' נכפפת יהי' חייב א"כ אפי' כשהי' קולחת וקפצה דהוי אונס יתחייב דתחילתו בפשיעה לגבי שיהי' נכפפת והאונס בא מכח הפשיעה, ואם נימא דגם בנכפפת אינה פשיעה גמורה אע"פ דחייב הוי א"ש, וכמש"כ הרשב"א לעיל דף כ"א ע"ב דהיכא דמקרבי לגבי כותל אינו פשיעה גמורה שיתחייב שסופו באונס, ומ"מ צ"ע.
ועי' ברמב"ם שכתב דכשהרחיק כשיעור והזיק פטור דזה מכה של שמים, וכ"כ ברי"ף, וכתב בהגהות חו"י על הרי"ף דבשעברה והזיקה כשהרחיק כמה ששיערו חכמים הוי חוץ לדרך הטבע. וכן מבואר ברשב"א דבקולחת שהזיק הוי מכה של שמים. ולא מצינו בכל מזיק באונס דנאמר דפטור משום שזה מכה של שמים אלא דכיון דאנוס הוא פטור משום כך ולאו משום שהיא מכה של שמים. וע"כ צ"ל דכאן עצם ההיזק שיהי' הוא לא כרגיל והוי מכה של שמים, משא"כ באונס כגון דלת שיכולה לעמוד ברוח מצוי' ונשברה ברוח שאינה מצוי' אין זה מקרי מכה של שמים, אבל שהאש תגיע למקום שלא שייך להגיע בדרך הטבע הוי סוג אחר של פטור והיינו דתלינן שזה מכה של שמים, [והעירוני דמלשון הקרית ספר בפי"ד מהל' נזקי ממון משמע כמשנ"ת]. ואם נימא כן לא קשיא מתחילתו בפשיעה וסופו באונס דכאן חזינן דזה מכה של שמים, וכן בדילגה מאה מיל והזיקה והיתה יכולה להזיק בלי לדלג דסמוך לה היו חפצים אחרים שהיתה יכולה לשרוף יתכן דלא יתחייב משום דתחילתו בפשיעה שתגיע ע"י שריפת עוד דברים, דהרי כאן שאני שנתלה דזה מכה של שמים, ולאלה דס"ל דאונס שאינו בא מכח הפשיעה פטור א"ש, אלא דיש לעיין אם גם להר"ח והרי"ף דס"ל דגם באונס שאינו בא ע"י פשיעה ג"כ חייב, אם מכה בידי שמים בכ"ז פטור, או דלא עדיף מאונס שאינו בא מחמת הפשיעה. (מהדו"ק)
עברה נהר או שלולית שהם רחבים ח' אמות פטור. וכן פסק הרמב"ם והטוש"ע, ואע"פ שפסקו כר"ש דס"ל אין שיעור אלא הכל לפי גובה הדליקה ויהי' חייב לפעמים גם ביותר מט"ז אמה, מ"מ אם עברה נהר של ח' אמות פטור. ויש לעיין דמנ"ל לחלק דכאן השיעור כבר יפטרנו תמיד, ולא ניזל בתר הדליקה כמו בעברה גדר או דרך הרבים, דבמתני' כולהו כתיבי כהדדי, ובאמת ברי"ף אינו מחלק כמו שמשמע ברא"ש דלהרי"ף אין כלל שיעור קבוע אלא כל אש נצטרך לאמוד לפי גודלו.
ואפשר דכיון דברייתא דמחלקת בין קולחת ונכפפת מסיים דאם עברה נהר או שלולית שרחבים ח' אמה פטור, משמע דכאן אינו תלוי אם קולחת או נכפפת, וסברת ר"ש דכיון דיש לפעמים דהאש יכולה להזיק דהיינו בנכפפת, א"כ א"א כבר לתת שיעור לכל אש וצריך לילך לפי גובה הדליקה, אבל כיון דבברייתא משמע דבנהר אין חילוק בין נכפפת או לא, הרי דזה שיעור קבוע, לכן ס"ל להרמב"ם והטור והשו"ע דבזה גם ר"ש מודה דלא נילך בתר גובה הדליקה.
רש"י ד"ה אבל נכפפת. לישנא אחרינא וכו' הולכת ונסרכת בעשבים ובקסמים שע"ג קרקע. צ"ע דא"כ למה זה נקרא עברה דרך רה"ר הא האש דלקה כל הזמן, וכן למה יפטר בקולחת, וכי שהאש עולה ומיתמר למעלה הוא לא שורף את העשבין והקיסמין, וא"כ למה יפטר על הדבר שאחרי ט"ז אמה.
תוד"ה מאן. מתוך שהנהר עמוק ויש בו קרירות מים. אינו מובן כל כך דהא דולג האש באויר למעלה, ומה נפק"מ מה שזה עמוק למטה ושיש בו קרירות מים.
 |
ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א |