קרית ספר/נזקי ממון/יד

קרית ספר ‏ נזקי ממון יד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

המדליק בתוך שדה חבירו חייב כדכתיב כי תצא אש ומצאה קוצים ונאכל וגו' שלם ישלם וגומר ואי כתב רחמנא קוצים הוה אמינא משום דשכיח אש גבייהו דלכך עומדים ואיכא למימר זה פשע אבל גדיש אימא לא ואי כתב רחמנא גדיש משום דהפסד מרובה אבל קוצים לא וקמה למה לי מה קמה בגלוי אף כל בגלוי ומאו הקמה מפקי לרבות כל בעלי קומה שהם בעלי חיים ואילנות ולחלק נפקא להו מאו השדה ושדה למה לי לאיתויי ליחכה נירו וסכסכה אבניו ואי כתב רחמנא שדה ולא הנך הוה אמינא מה שבשדה הוא (אין) תבואה ממש ולא קרקע להכי כתב קמה בהדיא דהשתא איתרבי שדה לגופה של קרקע.

ב

הדליק בתוך רשותו צריך להרחיק כראוי לפי גובה הדליקה כדי שלא תעבור לשדה חברו כרבי שמעון במתניתין דהבונה דף ס"א ואם עברה והזיקה אחר ההרחקה פטור דזו מכה בידי שמים היא וקרא כתב המבעיר את הבערה דאתיא מחמתיה ואם עברה נהר או שלולית רחב ח' אמות נמי פטור דהוי אונס ולא הוו חציו עברה גדר אומדין אם ראויה לעבור חייב ואם היה להב גדול העולה ונכפף אין לה אומד וחייב אפילו עברה אלף כדתניא נמי התם. נפלה דליקה בחצרו ונפל גדר שלא מחמת הדליקה ועברה לחצר אחרת אם לא היה יכול לגודרה פטור דכלו ליה חציו שבשעה שהדליק דהיינו זריקת החץ לא היה ראוי לעבור וכדאמרינן פרק כיצד דף כ"ג וקרא כתיב כי תצא אש ומעצמה משמע וכתיב ישלם המבעיר וליכא לאוקמי קרא כשהדליק הוא עצמו גדישו של חברו אלא בתוך שלו הדליק והאש הלכה מעצמה ואפ"ה קאי המבעיר את הבעירה כאלו הדליק בעצמו אלמא אש משום חציו העלה עליו הכתוב כאלו היו חציו מכונים על גבי הקשת שבידו ולא נתכוון להזיק לזורקם אלא שפשע בהן והלכו מכחו שלא בכוונה והזיקו שהוא חייב אבל אם היה יכול לגדור ולא גדר חייב דמאן דאית ליה אשו משום חציו אית ליה נמי משום ממונו ואף על גב דליכא לחיוביה משום חציו שהרי כלו בשעת הבער שלא היה ראוי לעבור חייב משום ממונו דהוי ככונס שורו לדיר ולא נעל בפניו ויצא והזיק.

ה

השולח את הבעירה ביד חרש שוטה וקטן פטור מדיני אדם ואם מסר להם שלהבת חייב דברי היזקא ומעשיו גרמו לו כדאמרינן פרק כיצד ופרק הכונס דר"ל משמיה דחזקיה ואף על גב דאמרינן התם קרא ומתניתין מסייעא ליה לרבי יוחנן וכמייתינן ליה לעיל. שלח הבעירה ביד פקח או הניח שומר על הבעירה הוא פטור והפקח חייב דאין שליח לדבר עבירה כדנילף כדכתיב בס"ד.

ז

אחד הביא אור ואחד עצים האחרון חייב וכדתנן במתניתין דף נ"ט בא אחר וליבה הוא חייב כיון שלא היתה מתלבלבת מאליה ליבתו רוח שאינה מצויה כולן פטורין כדתנן נמי התם ליבה וליבתו הרוח חייב כדתניא התם אם יש בליבויו כדי ללבותה חייב והרבה נקט סתמא משום דקאמר לעיל בא אחר וליבה חייב דהוי כדי ליבה שיש בליבויו כדי ללבותה ה"נ הכא.

ח

אש שיצא ואכלה עצים או אבנים או עפר חייב כדתנן התם כדכתיב כי תצא אש ומצאה קוצים וגומר וכדילפינן לעיל ליחכה נירו וסכסכה אבניו כלים הטמונים בתוך הגדיש שדרך אנשי השדה לטומנם בגדיש חייב דהוי בגלוי כיון שדרך להניחם ולטומנם שם אבל ארנקי וכיוצא בו לא הוה ליה לאסוקי אדעתיה שיניחהו בגדיש. ואם הדליק בתוך שלו ועברה פטור על כל הכלים הטמונים בגדיש וחייב לשלם שיעור מקומן גדיש דכיון דהדליק בתוך שלו לא מצינו לחיובי' משום אסוקי דעתא אלא בגדיש שנראים ולא אכלים אפילו דרכן להטמין בגדיש דהא גזרת הכתוב היא דטמון באש פטור לרבנן דרבי יהודה דקרא דכי תצא אש כגון שלו משמע דאיירי ופטר טמון אלא מדליק בתוך של חברו לא אשכחן דפטריה קרא טמון ובדבר שאין דרכו פטריה סברא דלא הוה ליה לאסוקי אדעתיה שיניח אדם ארנקי בגדיש וכדאמר' דס"א. וכן חייב על גדי הכפות לגדיש כשהדליק בתוך שדה חברו שכן דרך לעשות בגדיש ואם היה עבד כפות לגדיש ונשרף פטור דקם ליה בדרבה מיניה דחייב מיתה על העבד כדכתיב נקם ינקם וכדתנן התם וכו'.

יא

המשאיל מקום ושרף (של) גדיש של שואל אינו משלם אלא דמי גדיש ולא טמון דלא קביל עליה אלא נטירותא דגדיש ואם שנה השואל משעורים לחטים או חיפה שעורים בחטין או איפכא אינו משלם אלא דמי שעורים דאפילו נתן לו רשות לחטין וחיפן בשעורין יכול לומר לא ראיתי אלא שעורים לפיכך לא נזהרתי בהן כל כך.

יב

המדליק את הבירה משלם כל שידוע שהוא בתוכה כדתנן התם שכן דרך בני אדם להניח בבתים ואפי' הוא טמון הוי כגלוי ומדרבנן מהימני ליה בשבועה על כל מה שהוא אמר.

יג

גמל שהוא טעון פשתן שעבר ודלק בורו של חנווני חייב על כל מה שהזיק ואם היה החנווני בחוץ הוא חייב אף בדמי פשתן וכדתנן נמי התם דף ס"ב.

יד

כופף וטומן קמתו של חברו פטור מדיני אדם אש שעבר' והזיקה את האדם המבעיר חייב בנזק ובד' דברים כאלו הזיקו בידו דאשו משום חציו כדילפינן לעיל.

טז

אבנו סכינו ומשאו שבראש גגו שנפלו ברוח מצויה הוו תולדת אש וחייב במה אשר דרכו לילך ולהזיק הני מילי ברוח המצויה וכו':

< הקודם · מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.