אילת השחר/בבא קמא/נח/ב
בששים. עי' יש"ש סי' י"ח דביאר דשמין כמה היא שוה להמכר לפירותיה לכשיתבשלו, דאילו מכירת הקרקע לחלוטין א"כ אין הפחת מוריד אלא מעט מאד, כי מה שרק שנה א' לא יהי' לו פירות הערוגה אינו מוזיל את הקרקע אלא מעט. ומ"מ גם לדידי' צ"ל דודאי בהא דלעיל דף מ"ז דאין שמין לולד לחוד אלא אגב פרה, ע"כ דהכונה למכירה לחלוטין. גם בהא דקץ דיקלא הכונה בששים כשמוכר הקרקע לחלוטין להני דמפרשי [כמש"כ היש"ש בסי' כ"א] דמיירי דקצץ כל הדקל [ולא רק את הפירות כדפירש הרמב"ם סופ"ד מה' נזקי ממון], ובשלמא בהא דקצץ דקל אפשר כיון דהאילן ראוי לעמוד הרבה שנים לכן שיימינן ג"כ הקרקע להמכר לגמרי יחד עם הדקל ובלי הדקל, אבל בפרה וולד דאינו אלא פעם א' ללידה הזאת לכאורה דמי לפירות והי' צריך לשום על פעם א', ובודאי אינו כן דא"כ אין בכלל מה לשום למכור הפרה בלי הולד ועם הולד כיון דכל המכירה אינה אלא בשביל הולד, דבשלמא בפירות דשמין אגב השדה בששים שייך דמוכרים כל השדה לפירות עם הערוגה ובלי הערוגה הנאכלת, אבל בפרה הא לא שייך לשום כמה שוה למוכרה בשביל הולד עם הולד וכמה שוה למוכרה בשביל הולד בלי הולד, וע"כ התם המכירה כל הפרה, ובגמ' לעיל דף מ"ז משמע שזה אותו דין שומא. ואולי דהתם אין נכחש הניזק בשומא דמכירה לחלוטין לכן שיימינן במכירה לחלוטין, וצ"ע.
ויש לעיין דהא אמרו רבנן כמה הי' יפה וכמה היא יפה, וכתב רש"י בד"ה כמה היתה יפה הקרקע להמכר כשהיא עם השחת, איברא דהיש"ש בעצמו כתב דרש"י לא ס"ל כן מכח דברי רש"י אלו, אבל לכאורה מהגמ' יש הכרח כיון דס"ד דזה בלי ששים הא בודאי לא שייך כמה היא יפה בלי למוכרה לפירות, דאז הא לא מוכרה כלל ומה שייך לשום כמה היא שוה לזה, ולמסקנא דמסקינן דשמין בששים הא רק נשתנה ששמין אגב ששים, אבל עצם השומא הא ע"כ הוי למכור לחלוטין הקרקע כמו בהו"א.
וכמו"כ יש לעיין בהאי חידוש דר"ש דבפירות גמורין משלם פירות גמורין ולא עם הקרקע, מה שייך למחשבי' עם הקרקע כמה יפה לקנות קרקע רק לגבי הפירות, דהא כיון שהם לא צומחים יותר לא שייך לקנות כדי לזכות בפירות, ושייך רק לשום כמה שוה לקנות קרקע עם הפירות וכמה הוא שוה לקנות בלי פירות. (מהדו"ק)
נידון במשוייר שבו. ואם לבסוף נתקלקל יש לעיין אם שמין מ"מ כפי שיווי של הזמן שעשה הנזק ומשלם זה, ובמאירי המובא בשטמ"ק בדף נ"ט בד"ה ולענין פסק מבואר דמיפטר לגמרי, ומ"מ נראה דאם ישרף מאש דעלמא משלם בעל הבהמה כשיווי דהשתא, דהא עדיין לא נשרף ע"י האש ויש לחייב את הבהמה עבור היזק תבואה עכשיו אפילו אם נחשיב כעומד לישרף ע"י האש, ולא גרע מהא דכתבו התוס' לעיל דף י"ז בזורק חץ על הכלי ובא אחר ושברו במקל וכ"ש היכא דלא נעשה עדיין שום דבר להזיק את התבואה, ורק אם לא הצליחה התבואה אז הוא דסובר המאירי דמיפטר דאיגלאי מילתא דלא הי' עומד שיהי' תבואה, אבל אם נשרפה מאש דעלמא למה לא ישלם כשיווי דהשתא.
וצריך לחלק למ"ד דחייש לכחש גופנא ופוטר מצער מה"ט כיון שעתיד להיות, ומ"ש מאם כבר רץ חץ להזיק [וכבר עמד בזה בשטמ"ק לעיל דף י"ז ע"ב ד"ה בעי רבא], וע"כ דכאן באכלה סמדר הדבר עומד לכך מצד עצמו וכנגד הכחש אינו מזיק, וכן באונס אע"ג דהצער יהי' לה ע"י מעשה הביאה מ"מ כיון דכן הוא דרך הטבע להנשא ויהי' צער לא מקרי מעשה היזק, משא"כ בזורק חץ על כלי, ומסתבר דאפי' אם מתה בתו באופן דלא היתה מצטערת צער דתשמיש מ"מ אינו משלם את הצער, ולפי"ז צע"ק בהא דמדמה זה לנכי חי' ונכי מזונות, הא לא דמי דבצער דעומד מצד עצמו להיות, אמרינן כחש גופנא, אבל בנכי חי' דאין הדבר מצד עצמו עומד מי יימר דמנכין, ואפשר דלאו דבר א' ממש אלא בשניהם ס"ל דחייש לכחש גופנא, אבל איה"נ מהא דאינו משלם צער לא הי' עדיין מוכרח דיסבור דנכי חי', ועי' בתוס' לקמן צ"ג ב' ד"ה רבי שמעון בן יהודה.
ועי' ביש"ש דרוצה לומר סברא אחרת, דרק כשרוצין לחייבו בצער וזה גופא עומד להיות לא שייך לחייבו לשלם, אבל לשלם בעד ההיזק אע"ג דעומד להיות נפסד בדבר אחר שפיר נוכל לחייבו, ונדחק במה דהגמ' מייתי דרשב"י הוא התנא דס"ל כחש גופנא, ולסברת היש"ש גם באכלה בוסר אין ראי' שנוריד כחש גופנא מהא דאונס אינו משלם את הצער.
וסברת המאירי דאם נתקלקל פטור לגמרי צ"ע, דהנה בגמ' אמרינן דר' ישמעאל ור' יוסי הגלילי אמרו דבר א' ור' ישמעאל יליף מקרא, הרי דבלי פסוק הי' מסתבר כרבנן, הרי דשייך לשלם כמו שהוא כעת, וא"כ גם אחרי שיש גזה"כ הא הגזה"כ לא חידשה דאינו מזיק כפי מחירו כעת אלא דחידש דיש לחייבו יותר והיינו כבזמן שיגמור פריו, מ"מ באופן דנתקלקל למה לא ישלם כמו בלי חידוש התורה שחידשה כמיטב דלקמי' דאז הי' משלם כדהשתא, ה"נ באופן דנתקלקל ישלם כדהשתא.
וכן יש לדקדק מהתוס' דכתבו דלר' יהושע אפשר דבתבואה גדולה ישלם כמשוייר ובחזיז אפשר דיסבור כרבנן, ואם ס"ל כרבנן הא שייך שומא כדהשתא כמה היתה יפה א"כ כשנהייתה יותר גדולה הא ודאי שייך לחייבו כן, אלא דיש גם להוסיף לו חיוב כמו דיעלה בזמן הקציר, אבל הא חזינן דשייך חיוב כדהשתא אע"ג דאינו עומד להמכר כמו שהוא חזיז, א"כ כשנתקלקל נהי דלא יקבל כמה ששוה תבואה גמורה מ"מ ישלם כבשעת הנזק. (מהדו"ק)
תוד"ה שמין. הנה לעיל בתוס' דף מ"ז בד"ה אי דינא מבואר דשמין רק אגב שדה של הניזק. ולפירש"י מסתבר דהשומא אגב השדה הוא רק אגב השדה של בית סאה דניזק, אבל לגבי כמה המחיר של השדה דאנו חושבין כשקונין ס' סאין, ע"ז אפי' אם אין לו ששים סאין אנו קובעים את המחיר של השדה לפי איך שקונים ס' סאין. אבל לפי התוס' דיש רק שומא כמה הוזל בית סאה אם נקרח בתוך ס' סאין, ולפי חשבון זה מחשבין אף אם אכלה קצת ואין לו יותר ג"כ נעשה החשבון לפי מה שהי' נפחת קרחת סאה בתוך ס' סאין, וכן לחזקי' בתוך ס' קלחים כמותו, אלא דזהו גופא מבארים שם התוס' דלא רק הפירות אנו מחשבין שנפסדו, אלא דגם הקרקע שהיא שלו אנו מחשבין כאילו נפסדה, דלולא זאת לא הי' מסתבר דנחשוב יחד עם השדה.
ויש לעי' באם אחד קנה רק הפירות המחוברין וכדקל לפירותיו, אם שייך לשום אגב שדה כיון דאין לו הפסד בשדה דרק הפירות הם שלו. (מהדו"ק)
בא"ד. וקשה דהיכן מצינו שתי שומות הללו וכו'. ולרש"י נראה דהגזה"כ אינו אלא לשום אגב השדה, דהיינו דשמין אגב הבית סאה, אלא דמסברא קים להו לחז"ל דלא נחשוב מחירה אלא לפי שוויו כשקונה ס' סאין דזה המחיר הבינוני שראוי לקבוע. ולמ"ד תרקב המחיר הבינוני הוא תרקב בס' תרקבין ושוב שמין מה שהופחת בתוך בית סאה לפי מחיר כשקונים ס' תרקבים.
אלא דיש לעיין למ"ד בס' קלחים אי עושין שומא דמחירו כמו שקונה ס' פעמים קרקע מזאת שנאכל, ולפי חשבון זה מחיר האדמה עם הקלח, ואח"כ נשום כמה הופחת הקרקע שתחת הקלח ע"י שהבהמה אכלה, או דרק שומא א' עושין כמה שוה קרקע של ס' קלחים עם החלק הנאכל וכמה הופחת ע"י שנאכל החלק הזה. ומסתבר יותר שומא אחרת לגמרי, דלרש"י אליבא דחזקי' שמין מחיר דס' קלחין דהיינו ס' פעמים מהדבר שנאכל, ולפי חשבון זה מחשיבין מחיר הבית סאה, ואח"כ מחשיבין הבית סאה שיש לו כמה הופחת ע"י אכילתה, ואם יש לו פחות מבית סאה שמין מה שיש לו כמה הי' שוה וכמה שוה כעת ע"י שנקרח.
והנה תוס' הקשו על רש"י מאי פריך מברייתא דשמין אותה בפנ"ע לכל הני אמוראי תקשי מברייתא אמתני', ואפשר לומר דרש"י יפרש דזה ודאי פשיטא להגמ' דברייתא לא פליגא אמתני', ולא הוצרך לפרש דודאי שמין כמה הופחת הבית סאה אם יש לו בית סאה, ואם יש לו פחות אז שמין כל מה שיש לו כמה הופחת ע"י מה שאכלה, אלא דכיון דלא הוזכר ששים הי' משמע דשמין רק כפי מחירו שהוא החלק הנאכל, אלא דעושין חשבון ממחיר כזה כמה שוה בית סאה וחושבין כמה הופחת הבית סאה ע"י אכילת הערוגה. ובשלמא במתני' אפשר להוסיף דהמחיר לפי ששים, אבל ברייתא דקתני ערוגה קטנה ומשערין אותה משמע לי' בפנ"ע בלי ששים, וע"ז משני לא בששים, דהיינו לענין לקבוע כמה המחיר ולכ"א כדאית לי' דהיינו לריב"ח בששים סאין ולר' ינאי בששים תרקבים ולחזקי' בששים קלחים, ואח"ז מחשיבין בית סאה שמחירו לפי חשבון זה כמה הופחת ע"י קרחת ערוגה הזאת, והנה הפוסקים פסקו כחזקי', וראייתם דר"נ פוסק בששים ולא הוזכר ס' סאין ופסקינן לקמן כר"נ, ורש"י לעיל דף מ"ז נקט דשמין בשדה בית סאה. ולכאורה למה נקט רש"י דלא כהלכתא, ולהנ"ל אין זה סתירה דבאמת שמין בית סאה שיש לו כמה הופחת ע"י הקרחת ואם אין לו אז מה שיש לו כמה הופחת אבל מחירו לפי ס' קלחים כמותו.
והנה ריש גלותא פסק בדקלא לשלם שליש ור"נ פסק בששים. ולרש"י אפשר לפרש לפי דרכנו, דריש גלותא פסק רק דשמין בית סאה וכשאין לו בית סאה אלא שדה של ג' אילנות הא צריך לשום כמה נפחתו הקרקע של הניזק שהן הג' אילנות, ועי"ז הופחת שליש דמיו, אלא דלא פסק לשום שיוויו בששים דזה לא תליא בגודל הקרקע שיש להניזק לגבי לקבוע המחיר וכמש"כ, וכעין סעד לזה דהנה רבא קאמר דבנזקי גופו באמת לא צריך לשום בששים, ורבא לעיל דף מ"ז מדמה ומשוה קוטע יד עבד חבירו ומזיק שדה חבירו, ומהלשון משמע דמיירי דמזיק שדה בעצמו ולא ע"י בהמתו, אבל למשנ"ת בזה אין שום פלוגתא דודאי שמין בית סאה באותה שדה וכמו קוטע יד דשמין אגב העבד, אלא דרבא כאן רצה לומר דאין קובעים את מחיר השדה ע"י חשבון של ששים בנזקי גופו. ומה דקתני כמה הי' יפה הכונה כמה הי' יפה הבית סאה או הקרקע שהי' לניזק אם יש לו פחות מבית סאה שלם, אלא דלא הוזכר ששים וע"ז הוא דדנו. (מהדו"ק)
בא"ד. ונראה לפרש וכו'. פירוש דלדידהו שמין בית סאה שכולו נאכל כמה הופחת הקרקע בת ששים סאין ע"י שחסר בית סאה א' שנאכל כולו, ואחרי שיודעים כמה זה אז אם למשל אכלה רובע הסאה מחשבינן רובע מזה של הפסד של בית סאה שנאכל כולו בתוך ששים סאין, ולמ"ד השני שמין כמה נחסר תרקב בתוך ס' תרקבין ומזה עושין אח"כ את החשבון, דאם אכלה רובע סאה משלם חצי מהסכום של חסרון תרקב בס' תרקבין. (מהדו"ק)
 |
ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א |