אילת השחר/בבא קמא/מה/ב

אילת השחר בבא קמא מה ב

דף מ"ה ע"ב

וסתמא דמילתא דלא אזיל איהו ומזיק אחריני קביל עליה דאתי אחריני ומזקי לי' לדידי' לא אסיק אדעתי'. וכתב הרא"ה בשטמ"ק בשם זקינו הר' בנבנשתא דלגבי שלא יזיקנו שור מועד קיבל עליה, וצ"ע דא"כ גם מתם שכבר הזיק פעם למה לא יקבל דהא כמו דהוא נגחן גם ההוא נגחן.

עיין בשטמ"ק בשם תלמידי רבינו פרץ דגם בשומר שכר כן דלא עולה על דעתו שיזיקו אותו כיון שהוא נגחן ואינו מקבל שמירה, וצ"ל דזה רק משום דלא ס"ל דשומר שכר חייב בגניבה באונס גמור, דלסברתו למה לא נימא דלא עולה על דעתו לקבל מלשמור על גניבת אונס, וע"כ זה רק לשיטתו לקמן דף נ"ז דשומר שכר פטור מגניבת אונס, אולם לא כל דס"ל דפטור מגניבת אונס מוכרח לסבור דכאן אינו מקבל, דהתם הא זה אונס, משא"כ כאן בעצם הדבר שיזיקוהו הא אינו אונס אלא דאמרינן דלא קיבל עליו לשמור מזה, וע"ז אינו מוכרח דאלה דפטרי מגניבת אונס יאמרו גם כאן דשומר שכר אינו מקבל שמירה.

רש"י ד"ה אלא סכין. ואפילו שמרו שמירה מעולה והפיל הכותל ויצא חייב. יש לעיין אם גזה"כ דחייב אע"ג דבאמת הוי אונס, או דהגזה"כ דכל דבר לא הוי אונס לגבי מועד, וקשה לומר דלא הוי שום דבר אונס לגביו, והי' משמע דזה גזה"כ דחייב, אלא דצ"ע דהא מסקינן טעמיה מדר' נתן משום ולא תשים דמים בביתך, ואיך יש בזה משום לא תשים דמים כיון דאינו יכול להזיק ע"י שמירה מעולה, וצ"ל דבזה כתוב דאם על צד רחוק יכול להזיק הוא כבר חייב.

והנה לכאורה מש"כ רש"י דאם הפיל הכותל ויצא והזיק חייב, צ"ע דהא מועד להרוג בהמות אינו מועד להפיל כתלים ולגבי זה הוא תם, א"כ להסברא דכלבא דאכל שונרא חייב ח"נ גם על האכילה דאח"כ דגם מה שעושה להנאתה חייב כמו על קרן, כמו שהוכיח הרא"ש בפ"ב דכן ס"ל לרש"י, א"כ ה"נ כיון דעל הפלת הכותל דינו כתם ה"נ על הנגיחה של אח"כ לא יתחייב יותר מדין תם, ולהנתבאר א"ש כיון דכל מה דאנו רוצים לא לחייבו כמועד הוא משום דהוי כקצת אונס, דלפני שיעשה הדבר ההוא צריך לעשות דבר שלא צריך כ"כ לחשוב דהיינו הפלת, כותל א"כ הא לגבי נגיחה של אח"כ אין לחייבו יותר דהוי כאונס קצת על מעשה דאח"כ, וא"כ כאן דגם באונס חייבתו תורה לא שייך למפטריה.

וכ"ז משום דגם לרש"י על המעשה של אח"כ אין לו דין משונה אלא דאינו חייב יותר מכל משונה, דאם הי' דין משונה עליו לא מהני מה דחייב גם על אונס, דהא בקרן יש גזה"כ איך משלם, וכן הכא אם המעשה שעושה אח"כ דינו כתם לא הי' אפשר לחייבו יותר, וע"כ משום דעל המעשה של אח"כ דינו כמועד, אלא דא"א לחייבו יותר מחמת דהוי כאנוס לגבי המעשה שאח"ז, וע"ז אמרינן דכאן אפילו אם הוא צד רחוק שיזיק חייבתו תורה כדין מועד, ולא איכפת לן מה שכדי להזיק הוצרך לעשות דבר שזה על צד רחוק.

תוד"ה לא פטר. מבואר דכיון דאייעד לאו קנסא הוא. ובשטמ"ק לעיל דף ל"ט הביא בשם הר"א מגרמישא להקשות מתוס' דף כ"ד דלמ"ד ליעודי גברא, אף שהשור כבר בחזקת נוגח מ"מ יהי' קנס דאין ח"נ חלוק, וה"נ נימא כן, ותירץ דרק היכא דחייב ח"נ וכאן הא חייב נ"ש, ושפיר הוי ממונא. וצ"ע עדיין בשמרו שמירה פחותה דחייב ח"נ דתמות למה יהי' ממונא הא חייב ח"נ ואין ח"נ דתמות חלוק, וצ"ל דכיון דיש כבר חיוב נ"ש אם לא שומרו זה לא נקרא כבר שיש בו חיוב ח"נ אלא נ"ש והוא ממונא אע"ג דלמעשה אינו משלם כעת אלא ח"נ דתמות. (מהדו"ק)

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף

ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א