אילת השחר/בבא קמא/ז/א
לא קשיא כאן מדעתו כאן בע"כ. היינו כשמשלם בלי שיתבענו בב"ד יכול לשלם סובין, אבל אם לא שילם עד שיתבעו בב"ד משלם דוקא כסף, ולפי"ז הוי כמו קנס על שלא בא לשלם בלי שיצטרך לתבוע בב"ד, נמצא דהתורה קנסה אותו דהיינו דנתנה להב"ד שיקנסו אותו, וזה תמוה שיהי' סוג קנס כזה מן התורה.
שם. לא קשיא כאן מדעתו כאן בע"כ. והיינו דכשאינו רוצה לשלם וגובין ממנו בעל כרחו אז גובין מיטב. הנה הגרעק"א הסתפק בר"פ הניזקין למ"ד בדמזיק שיימינן אי שמין המיטב שהי' לו בשעת הנזק או מה שיש לו בשעת הגביה, והנה להך ס"ד דתלוי באם מדעתו או בע"כ, הא בודאי אין לומר דמוטל עליו בשעת הנזק לשלם מיטב, דהא הוא מחויב לשלם בלי שיכפוהו ואז יוכל ליתן אפי' מה שאינו מיטב, וכיון דלא חל חיוב אקרקפתא דגברא בשעת הנזק, א"כ בודאי הא דיתן מיטב הוא ממה שיהי' אז מיטב בשעת הגבייה דאז לא חל חיוב על הגברא לשלם מזה, ולא מסתבר דיחול עכשיו דין לגבות ממה שהי' בשעת הנזק מיטב, כיון דאז לא חל דין על הגברא לשלם מזה, ומסתבר דאז יגבו ממה שזה כעת מיטב, וא"כ אפי' למסקנא דקי"ל דאין חילוק בין מדעתו לבע"כ, מ"מ בזה מסתבר דנשאר דאין תלוי מחמת דחל עליו ליתן מיטב שיש לו בשעת הנזק, ומ"מ אינו מוכרח דיתכן דהא בהא תליא ולמסקנא חל חיוב אגברא ואזלינן בתר שעת הנזק.
תוד"ה אי דאייקור. לפי שגרם לעצמו ופשע. בנחל"ד הקשה למה פשע דהא הוכרח לכסף בשביל לפרנס בני ביתו. וצ"ע אף אי פשע וכי אם יפקיר נכסיו ויהי' עני לא יתנו לו מעשר עני אע"ג דאין לך פשיעה גדולה מזו, וה"נ למה לא יתנו לו כיון דסוף סוף אין לו כעת מאתים זוז, ורש"י בפי' הב' פירש דמיירי בעשיר שמוצא למכור רק במחיר זול ובזה שייך לומר דכשפשע אין נותנים לו. ובאמת צ"ע בכלל למה נותנים לו מעשר עני הא אינו עני, וצ"ל דזה תקנ"ח, או דאפשר דזה בכלל כי ימוך אחיך והחזקת בו דהיינו שיוכל להתפרנס וכיון שעי"ז שיתנו לו יוכל למכור במחיר שוויו יתקיים בו והחזקת בו, וכיון דפשע לא נותנים לו, אבל אם כעת אינו מקבל עבור נכסיו מאתים זוז למה לא ניתן לו אפי' שפשע. ואולי נוכל לומר כמש"נ לקמן עמוד ב' [ד"ה אפי' פורתא נמי לא] דאולי מחייתו יום יום ניתן לו ולא יוכלו ליתן לו הרבה בב"א כמו בכל עני כיון דפשע, ואם נפרנסנו יום יום יוכל לקבל מאתיים זוז עבור כל נכסיו, אז נפרנסנו רק יום יום ועי"ז יתייקרו נכסיו ולא יהי' עני וצ"ע.
בא"ד. ורב אלפס מפרש וכו'. בתוס' רבינו פרץ ביאר מה דמביא הגמ' מהא דרבה, דבלי זה ס"ד דכה"ג לא מקרי שוה כסף כיון דהשתא זול ארעתא אע"ג דאח"כ יתייקר, אבל לפי מה שפירש רבה הברייתא דמחצה ממה ששוה בניסן משערינן גם בתשרי לפי דמי המכירה בניסן ש"מ דמקרי שפיר יוקרא דניסן שוה כסף בתשרי, וצ"ל גם לפי פירוש רבינו אלפס כיון דמה דנותנין לו מעשר עני אם אינו מוצא להשיג מחצה מהמחיר של ניסן הרי דיוקרא דניסן נקרא שוה כסף גם בתשרי, דאם לא היו מתחשבין עם המחיר של ניסן כבר היה כאילו הוזל עד המחיר הזה לגמרי דאז הא לא נותנים לו כלום דעדיין עשיר הוא, וע"כ משום דמחיר דניסן נקרא מחירו שצריך להיות, ואם הוזל יותר מהמחיר הרגיל להיות בניסן מפרנסין אותו ממעשר עני.
 |
ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א |