כובע ישועה/בבא קמא/ז/א
רבי עקיבא סבר לה כרבי שמעון בן מנסיא. עיין מה שכתבו התוס' ולמאי דפירשנו דלא דרשינן כי יאכל פרט למזיק דלא משלם כלל אלא מדכתיב רעהו אתי שפיר. וכתב הפני יהושע דלפי זה צריך לומר דרבי עקיבא לא ממעט הקדש גם כן מדין השומרים ודריש רעהו לחומרא דהקדש חייב אף באונסין דאי לא תימא הכי אכתי קשה מה להדיוט שיפה כחו בנזקי שומרים ע"ש. וצ"ע דפריך בבבא מציעא (נח.) בהא דתנן נושא שכר אינו משלם מדתניא השוכר את הפועל לשמור את הפרה כו' לפיכך אחריות שבת עליו ולהפני יהושע הוה מצי למימר דברייתא אתי כרבי עקיבא דהקדש ישנו בחיוב שמירה אף יותר מבהדיוט. אך בשיטה מקובצת שם [ר"ן בשם ר"ח] השיג אפרש"י דפירש דמהקדישות פריך וכתב דמזרעים דהוא קרקע פריך ע"ש. אך בהא דפריך שם (נז:- נח.) אהא דתנן שומר חינם אינו נשבע מבני העיר ששלחו שקליהן ונגנבו נשבעין לגיזברין. והרי פטור הקדש משבועה מרעהו ילפינן וא"כ איכא למיפרך מה להדיוט שיפה כחו לשבועה ועל כרחך דלא ידרוש רבי עקיבא רעהו להקדש אלא לעובד גילולים דבאמת במכילתא משפטים (סוף פרשתא ט"ו) ממעט מרעהו הקדש ועובד גילולים ע"ש. [ולא צריך הפני יהושע להרבות חיוב השומרים בהקדש לרבי עקיבא אלא דלא ימעט רק עובד גילולים]. ואם כן הוה מצי לאוקמי להא דבני העיר כרבי עקיבא. אך י"ל דאף כשידרוש רבי עקיבא רעהו דפרשה ראשונה דגבי שבועה למעט הקדש נמי ליכא למיפרך מה להדיוט שיפה כחו לשבועה דבזה י"ל כעין שכתבו התוס' בגיטין (מט.) ד"ה שור דגם לרבי שמעון בן מנסיא אין לפרוך מה להדיוט שיפה כחו לענין ריבית ואונאה ע"ש ועל כרחך משום דהוא ענין אחר והכי נמי אין לפרוך מה להדיוט שיפה כחו לשבועה דמה ענין שבועה לנזקין ורק חיוב השומרים דאף דהיזק דממילא הוא מכל מקום נזקי גופו חשיב, עיין דף ד' ע"ב, בזה הוא דשייך לפרוך מה להדיוט שיפה כחו בנזקי שומרים ועל כרחך דמחייב רבי עקיבא שומרים גם בהקדש:
רמי ליה אביי לרבא כתיב מיטב שדהו כו' והתניא ישיב לרבות שוה כסף אפילו סובין. וכתב הפני יהושע אף דמיטב כתיב בשן ורגל וישיב כתיב בבור כו' ועוד אי סלקא דעתך דבור אין דינו במיטב בטלת כולהו גזירה שוה דכ"ד נזקין דלא ידעינן למילף גזירה שוה משן ורגל או מבור ולא בא הכתוב לסתום אלא לפרש ע"ש. והנראה לי דמהא לא איריא דיש לומר כעין מה שכתבו התוס' בדף ג' ע"א דומיא דרגל דמידה בתורה דמקשינן לחומרא אף בממונא. וי"ל דגם בגזירה שוה ילפינן לחומרא להוציא ממון [ועיין בבאר יעקב בכללי הסוגיות סי' מ"ה]. אך נראה לי דלא מצי לתרץ כן דלא ניחא ליה דברייתא דישיב יפלוג אמתניתין דנקיט בהדיא גם אבור דמשלם במיטב.
ודע דמרש"י ומהנימוקי יוסף משמע דמיתורא דרשינן דכתיב בעל הבור ישלם כסף ישיב למה לי כו' אלא לרבות שוה כסף אפילו סובין, ולכאורה אי מיתורא ה"ל לדרוש נמי כן בשור המועד ובאש דכתיב שלם ישלם וכדדרשינן בבבא מציעא (לא:) הא דמות יומת והכה תכה דהיתור בא לרבות והכי נמי נרבה משלם ישלם דביהיב מדעתיה נותן אף סובין לסברא דהשתא. אך יש לומר דהך תנא יסבור דברה תורה כלשון בני אדם ולהסובר כן אין לדרוש זה משלם ישלם [וע"ש בתוד"ה דברה ודו"ק] ואי אפשר לדרוש כן רק מיתור דישיב דבזה לא שייך לומר דברה תורה כלשון בני אדם. ובשיטה מקובצת משמע דבלא יתורא משמע לישנא דישיב כל השבות ע"ש: