אור שמח/תרומות/ח

אור שמח ‏ תרומות ח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ג

בת כהן שבא עליה ישראל אין חוששין שמא נתעברה כו'.

כ"ז גמרא ערוכה (דף ס"ט), ובירושלמי מסיק דקל הוא שהקילו חכמים באכילת תרומה כו' ולא מקשה כמו דמקשה בתלמודין דהא תניא הר"ז גיטך שעה אחת סמוך למיתתי אסורה לאכול בתרומה מיד, ואולי דמחלק דתמן הוי שמא ימות משא"כ כאן הוי שמא כבר עיברה וכיו"ב מחלק בגיטין יעו"ש. אמנם טפי נראה דסברתו לחלק משום דבת כהן שניסת לישראל אם אכלה תרומה אינה משלמת החומש ואפשר דלא לקייא משום זרה דאינה זרה מעיקרא ואף לר"מ בתרומות פ"ז דבנבעלת לפסול סובר דאז היא כזרה, אבל כאן שראויה לחזור לבית אביה מודה דאינה זרה וגם מיתה ביד"ש אינה חייבת על אכילת תרומה לכן אינה משלמת חומש וכמו שאמר רבא פרק כלל גדול חומש במקום קרבן קאי לכך הקילו בה חכמים משא"כ אשה זרה שנשאת לכהן שנתגרשה א"כ פקע קנינו דבעל ובכה"ג הויא זרה ומשלמת חומש כמבואר ריש פ"ח דתרומות, וכן חייבת מיתה ביד"ש במזיד לכן החמירו חכמים באכילת תרומה דילה דאם נתן גט שחל שעה אחת סמוך למיתתו אסורה לאכול בתרומה מיד שמא ימות ותהא נחשבה סמוך למותו כזרה גמורה באכילת תרומה ודוק:

ובזה א"ש מה שבפרק כל הגט (דף כ"ח) רמי אביי לרבה תנן המביא גט והניח זקן או חולה נותן לה בחזקת שהוא קיים ורמינהו ה"ז גיטך שעה אחת קודם למיתתי כו' א"ל תרומה אגיטין קא רמית תרומה אפשר גט לא אפשר ורמי תרומה אתרומה כו' אוכלת בחזקת שהוא קיים, והדבר נפלא איך לא סליק אדעתיה סיפא דמשנתינו, ולפ"ז א"ש, דמניח את אשתו ושולח גט ומספקא לן שמא הוא מת ואין הגט מועיל מאי איכפת לן ממ"נ הרי מותרת לעלמא או שמת או שגירש, ועל כרחין שהניחה זקוקה ליבום ובכה"ג חיישינן שמא מת והיא זקוקה ליבום, וא"כ אי בהכי איירי סיפא בת ישראל הנשואה לכהן והלך בעלה למדינת הים אוכלת בתרומה בחזקת שהוא קיים ולא חיישי שמא זקוקה ליבום ואסורה לאכול בתרומה. ובכה"ג שנינו בירושלמי פרק אלמנה לכה"ג ה"ד ארוסה ושומרת יבם ומעוברת כו' אינן משלמות את החומש, פירוש משום שראוים לאכול בתרומה כשתתייבם ולכן הקילו חכמים בתרומה שלה, אמנם המקשה דלא ניחא ליה לאוקמא בגוונא חדא דבזקוקה ליבום מיירי ולכן שפיר מקשה מתרומה אתרומה ודוק. ונראה עוד דהא דפריך מגט ומתרומה על הך דה"ז גיטך שעה אחת סמוך למיתתי אסורה לאכול בתרומה הוא כך, דבאמת הא דלא חיישי שמא מת ובירושלמי תני ב"ק אפילו הניחו בן מאה שנה ועשה עוד בדרך מאה שנה נותנו לה בחזקת שהוא קיים אע"ג דמיעוטא דלא שכיחא שיחי' אדם זמן כזה הוא משום דאשה דייקא ומינסבא אלמא דדייקא ושואלת לאורחים ויודעת אומדנות שמת ומדלא אמרה שמת חזינן דהוא בחזקתו שהיה חי, אבל אימת שייך דייקא על חששא שמת מזמן רב אבל על חשש שמת זה זמן לא כביר דלא הוי שעות לחקור ולדייק ע"ז לא שייך דיהיה סייעתא שהוא בחיים חיותו, אך לזה לא חיישינן שמא מת, ולכך פריך שפיר מה"ז גיטך שעה אחת סמוך למיתתי אסורה לאכול בתרומה מיד וחיישי שמא ימות תיכף להאכילה אף זמן מועט כולי האי ועיין תוספות ד"ה הא ר"מ ודוק:

ונבאר נא דברי הירושלמי בפרק אלמנה שהבאנו, דאמר ר' יוסי הד"א עשו את העובר כממש לפסול ולא עשו אותו כממש להאכיל מיליהון דרבנן פליגין דמר ר"ז ת"ת ארוסה ושומרת יבם ומעוברת משלמות את הקרן ואינן משלמות את החומש כו' אם אומר את העובר עשו אותו כממש לפסול כו' למה משלמות כו' ואינן משלמות את החומש וישלמו קרן וחומש, פירוש דר"י אמר דלפסול הכהנת מלאכול בתרומה שפיר פסיל העובר שכשיולד יהיה זר אבל להאכיל זרה שניסת לכהן ע"ז אינו כממש ומיבטל בטיל אל הזרה ועובר במעי זרה זר הוא ומיבטל בטיל אל האשה וגרע מילדה בתה ממזר שמאכילה בתרומה ושפיר פריך א"כ אמאי אינן משלמות החומש דבשלמא ארוסה או שומרת יבם אע"ג שאם אינן אוכלין מה"ת [דלא כר"ת] אינן משלמין את החומש דהא אגידות לכהן ואם יתייבמו הרי יאכלו בתרומה משא"כ כאן העובר שבשבילו אוכלת כשיוולד הוא גופיה זר הוא ומיבטל בטיל אל האם וכאבר מאיבריה וכי מתייליד נחית ביה קדושת כהונה וא"כ כשהיא מעוברת אין כאן כהן כלל בעולם והוי כמאן דליתא ותו תשלם גם חומש, וע"כ דהעובר במעיה לא בטיל לגביה והוי שפיר כהן גמור, והא דאינו מאכיל מגה"כ וילידי ביתו הילוד מאכיל כו' והכוונה דהתורה גופא חששא שמא יהיה הולד נפל לכן גזרה התורה שאינו מאכיל את אמו וכיון דחלק מגופה כהן הוא תו אינה משלמת חומש וראויה לאכול כשיוולד הכהן לכן אינה משלמת חומש ודוק. ועיין מה שהקשו בתוס' (דף ס"ז) ד"ה למאי נפ"מ דהא לענין עובר שאינו מאכיל את אמו כו"ע דרשי ילוד מאכיל שאינו ילוד אינו מאכיל ולפ"ז אפשר דדוקא לענין להאכיל את אמו שהתורה חששה שמא נפל הוא ולכן גדר גדרה התורה שאינו מאכיל אותה בתרומה, אבל גבי עבדים הלא אם נפל הוא אוכלים בשביל האחין לכן אינו פוסל העובר שמגיעים לחלקו ודוק:

ד

דברי רבינו בהלכה זו בארתי באורך בפ"א מהלכות נחלות הי"ג יעו"ש:

י

נתארסה לכהן פקח ולא הספיק לכונסה עד שנתחרש כו'.

בתוספתא וירושלמי איתא דהוה"ד בפקחת שנתארסה ולא הספיק לכונסה עד שנתחרשה דאינה אוכלת ועיין מש"כ בהלכות אישות פ"י דאמאי לא הוי נשואיה נשואי תורה כיון דזכות גמור הוא לה יעו"ש, ולשיטת רבינו לעיל פ"ו ה"ד דחרשת אפילו השיאה אביה דהוי קדושי ונשואי תורה אינה אוכלת גזירה אטו חרש כו' ניחא ופשוט, ולכן לא זכר זה רבינו דפשיטא דאינה אוכלת:

יב

כך אין מאכילין בתרומה של דבריהם.

אספיקות נמי קאי דלא תימא דספק בתרומה דדבריהם להקל לכן אמר דגזרי אטו תרומת תורה יעוין משל"מ בפ"ז, וא"ש מה דלא תני ספק הביאה שתי שערות לענין דידה אם ניסת לכהן אם היא נערה קדושיה קדושין מהתורה ואכלה בתרומה דאורייתא ואם היא קטנה אינה אוכלת רק בתרומה דדבריהם כמו שאמרו ביבמות (דף צ') ואוכלת בגינו תרומה דדבריהם, ולפ"ז א"ש דתנא מיירי גם בכל התרומות ובקטנה לא יתכן זה דאוכלת בשל דבריהם ודוק. אמנם לא ראיתי לרבינו שיביא דקטנה אוכלת בתרומה דדבריהם ועדות ר"י בן גודגדא בהנזקין אולי מפרש דעל קטנה שהשיאה אביה ומגמרא זו דייק ג"כ דאמר ואלו חרשת לא אכלה בתרומה פירש בהשיאה אביה דוגמא דינא דיוצאת בגט. אכן גם דין דהפרת נדרים לקטנה בת מיאון לא ראיתי שיביא הך דפרק יוצא דופן:

טו

או שהיתה מן הנשים שאינן שותות ולא נוטלות כתובה ה"ז אסורה לאכול בתרומה לעולם.

הנה אין זה גדר דבא עליה בעלה בדרך ואמר איני משקה דנוטלת כתובה ואינה שותה ואסורה בתרומה ויעוין משל"מ פ"ב הי"ב מסוטה. ונראה עפ"י מה שבארתי כבר דהגם דנראה מדברי רבינו דבעד אחד שבא ואמר שנטמאת אחר קנוי וסתירה והכהן השקה אותה כיון דשתתה שלא כדין אין המים בודקין אותה ודוקא כי בא אחר ההשקאה שבשעה ששתתה היה כדין אז כיון שבדקוה המים תו ליכא רגלים לדבר ולא מהימן עד אחד לאוסרה כמוש"כ בהלכות סוטה פי"ג הכ"ג יעו"ש, אבל כי בא קודם ההשקאה ונמחק השם שלא כדין אז אין המים בודקין אותה דמן הדין לאו בת שתיה היא. אמנם זה דוקא בעד אחד אבל בחמשה נשים שהן בחזקת ששונאות אותה וכי אמרה מת בעלי אינה נאמנת אף לאוסרה לאכול בתרומה בפ"ט ה"ד הן אינן נאמנות רק שלא מזדקקין להתירה לשתות, אבל כי השקה אותה כהן ולא בדקוה המים מותרת לביתה כיון דהיא לא היתה נאמנת לכן בעדות חמש נשים אף שאינה שותת נוטלת כתובה, ולא דמי למתו בעליהן דלב"ה אינה נוטלת כתובה מספק דכאן צווחה ואמרה הלא יכול להתברר השקוני וע"י ההשקאה יתברר שטהורה אני רק שב"ד אינן נזקקין להשקותה, אבל אם השקה אותה הכהן אחר שבאו הנשים בודקין המים אותה ואכמ"ל. ולפ"ז מדוקדק דברי רבינו שבאם היתה מהנשים שאינן שותות ולא נוטלות כתובה אסורות לאכול בתרומה לעולם אף אם הכהן ישקנה אחרי זה כיון שהשתיה היה שלא כדין תו אין המים בודקין אותה, אבל בחמש נשים שאינן נאמנות להפסידה כתובה בזה אם הכהן השקה אותה אחרי שהעידו חמש נשים הנ"ל כיון דקיי"ל דהמים בודקין אותה בזה אם שתתה ולא בדקו המים אותה מותרת לביתה ומותרת ג"כ לאכול בתרומה, ויעוין דברי רבינו סוף פ"א מהלכות סוטה ודוק:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.