אור שמח/גניבה/א

אור שמח ‏ גניבה א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

יא

היתה הגניבה ביד הגנב כו' הוציא עליה הוצאה והשביחה כגון שפיטמה כו':

הנה רבינו חזר ופירש דבריו בהלכות גזילה, ועומק שיטתו הוא דלידה וגיזה לא הוי שינוי לא לענין גוף הפרה ולא להולד לדידן דקיי"ל דלא כר' מאיר, וזה שאמר ר' יהודה גזילה חוזרת בעיניה שהפרה עצמה הוי של בעלים, רק בשבח גזילה משום תקנת השבים אמרו דהוי של גזלן בין שלא ע"ג גזילה בין שע"ג גזילה, וזה דוקא אחר יאוש דאז שייך תקנת השבים כיון דהבעלים כבר נתייאש, א"כ ע"פ הרוב החזרה ליד הבעלים אינו משום כח ואומץ ידו של הבעלים, רק מפני שרוצה הוא להשיב, ואם נאמר דשבחא דידיה הוי אז ירצה להחזירה ואם לא לא ירצה להחזירה, ובקודם יאוש לא שייך תקנת השבים דהבעלים נוטל באומץ ידו או מפחד שמתפחד הגנב מחזיר [וכן פירש הראב"ד בהשגות] ולכן כייל התוספתא הך דפרה ונתעברה רחל ונטענה וגזזה עם עז וחלבה כו' דכמו דחלב לא הוי שינוי כן לידה וגיזה לא הוי שינוי ודוק:

אולם בפיטמו והשביחו בידים אף קודם יאוש שייך השבח לגזלן וטעמא דאיהו פוסק כסתם משנתנו וקיי"ל כר' חייא ב"א אר"י ד"ת גזילה הנשתנית חוזרת בעיניה כו' דשנוי דהדר לא קני, ומשנתנו משום תקנת השבים כו' פירושו דמפני תקנת השבים אמרו בגיזה ולידה דהוי ענין החוזר דכן דרך הפרה והשה לטעון ולהתעבר ולהוליד ולהגזז, ולכן אמרו דמשלם דמי פרה העומדת לילד, פירוש בהשבח, שלא כל הצמר והולד שייך להגזלן רק מה שהושבח על מה שהיתה עומדת לילד כו', אבל הפרה עצמה חוזרת בעיניה לבעלים ואימת דוקא לאחר יאוש, אבל גזל צמר ועשה בגדים, עצים ועשאן כלים בנסרים משופין, דהוי כהשביחו בידים וכפיטמו, זה אפילו קודם יאוש נוטל את השבח וג"כ מפני תקנת השבים דכיון דטרח להשביח כבר נשתקע ממנו שזה אינו שלו, ואם לא תתן לו השבח יעשה כל תחבולות רשע לבלי להשיבן לבעלים ולכן הוי של גזלן אף קודם יאוש, וא"כ מה שפסק רבינו בפרק ב' מהלכות גזילה הלכה י' שנוי החוזר לברייתו אינו שנוי כו' הגוזל עצים ודבקן במסמרים כו' אינו שנוי, פירוש לקנותה אבל מחזירה לבעלים ונותן לו הדמים מה שהושבח בעשייתו אותה תיבה, דהשביח בידים והוי כפטומה, דאף קודם יאוש הוי של גזלן, וכן בכולהו שמועות דאמר ר"פ דהדרן לברייתא, כן הדין דהשבח לגזלן, וכן הך דר"ש בן אלעזר דהשביחה נוטל שבחו פירוש אף קודם יאוש הואיל ופטמו קם השבח לגזלן ובכיחש הכחשה דהדרא חוזרת לבעלים, וא"כ הלכה כדפסק שמואל וכדפסק ר' יוחנן וכדאמר רב פפא בגזל עפרא ועבד לבינתא וכיו"ב וכולהו סלקי אליבא דהלכתא, דקנין רק לענין שבחה קא אמרי, רק דנפ"מ בין הושבח מאליה להשביחו ע"י הוצאות בידים לענין קודם יאוש, וזה ברור בשיטת רבינו:

ושיטת הרמב"ן דכל מה דאמרינן דהוי שינוי הוא רק לענין הולד והגיזה גופיה, אבל הפרה אינו קונה דלגבה לא הוי שינוי במה שנתרוקנה [ובאמת הטעם נפלא]. והביא ראיה לזה מדברי תוספתא ערוכה בפ"ז, הגונב פרה מעוברת וטבח ומכר משלם תשלומי דו"ה כו' ילדה ואחר כך טבח את עוברה משלם תשלומי כפל ופטור מתשלומי ג', הגונב פרה מעוברת וילדה ואח"כ טבחה שמינה והכחישה משלם תשלומי כפל כשעת הגניבה ותשלומי ד' וה' כשעת הטביחה, ע"כ, הרי לפנינו דהעובר קנה בשנוי והפרה לא קנה בשנוי וכו'. והנה מה דמחלקת בין כפל לדו"ה לשמינה והכחישה עיין בש"מ לעיל שהביא זה וקלסא לגירסא זו. רק דא אמינא דמדנקט אח"כ תיכף הגונב טריפה כו' שוה"נ כו' דברי ר' מאיר משמע קצת דר"מ קאמר לרישא נמי ולא פליג עליה, ור"מ סבר דגם הולד לא קנה וכדנקט משלם אותה כו' ואת ולדותיה. אך מהא ל"ק, דלפי מה דמסיק דרק משום קנסא ושנוי סובר דקני אמת דקנסוהו לענין קרן אך לענין דו"ה לא קנסוהו, וזה נכון בסברא:

אולם לולא דמסתפינא מאביהן של ישראל הו"א דענין אחר יש בה. דהנה ד' וה' חיובו על בעל חי שור ושה בלבד וכפל חיובו על כל ענין המיטלטל ושוה כסף, וכל אימת דלא משלם כפל לא משלם דו"ה, דד' וה' הרכבה מחיוב הכופל עם חיוב הג', כן מי שגנב לא מרשות הבעלים כגון שגנב מבית הגנב, לא מיקרי גנב לענין כפל דבעי וגונב מבית האיש, ואחרי הקדמות אלו נלמוד חדשות, דאם הגניבה היתה באופן שכעת אין זה שור ושה חי אשר יתכן לחייבו בד' וה', א"כ חיוב הכפל מה שמשלם הוא על מה שגנב ממון, שאח"כ מה שהוא ברשותו אינו ראוי לחייב עליו כפל דהא אינו ברשות הבעלים וכמו גונב מבית הגנב, וא"כ חיוב הכפל אינו נכלל בכלל ד' וה' תחת השה, שהחיוב היה תחת עובר שמוטל בבטן אמו. ואיך יכלל זה הכפל בצירוף הדו"ה, וא"כ הוה כאילו אתה מחייבו על הטביחה בלא הגניבה [דהגניבה ענין אחר בלי מצטרף] הרי ד' וה' אמר רחמנא ולא תשלומי ג' וד'. שורש הדבר, כי זה רק חיוב שלשה על השור או שה ולא חמשה, דשנים שחייבתו היה על זמן שלא היה שור ושה כלל, רק אבר וחתיכת בשר בבטן אמו ואין השנים בצירוף השלשה להקראות חמשה תחת השור

 :

הגהה

ודע דמה דנקט כחושה והשמינה משלם כפל כעין שגנב, וד' וה' כשעת טביחה, התם בהמה הואי קודם, רק לענין שעור התשלומין משלם כשעת הטביחה, ופוק חזי שכמה פוסקים סברי דמשלם כשעת העמדה בדין, אף שלאחר טביחה לא שייך שום חיוב, בכ"ז שמין כדהשתא [ועיין נתיבות בזה] לא כן בעובר שבעת חיוב הכפל אינו שור ושה כלל, ואף לגמרא דילן דלא מפלגא בין כפל לד' וה', הוא רק לענין שומא כשעת העמדה בדין, אבל חיוב הכפל בשעת הגניבה ושוב פטור אם טבח העובר, והבן כי התוספתא אינו ענין כלל להך דשינוי שפרשה הרמב"ן במלחמות ודוק. וביתר השיטות תוס' ורא"ש בארתי באורך נפלא בחידושי לגמרא ואכ"מ:

יז

הגונב מגנב אחר אע"פ שנתייאשו הבעלים אינו משלם תשלומי כפל כו' שהרי דין הבהמה [הזאת] לחזור בעיניה לבעלים ולא קנאה הגנב ולבעלים אינו משלם כו' מפני שלא גנבה מרשותן:

בסוגיא דדף ס"ח שקיל וטרי טובא, ורמי מינה על רב דסבר דיאוש לחודא קני ומשלם כפל לגנב, ולכאורה קשה טובא דילמא דמיירי כולה לפני יאוש ולא קשיא א"כ אמאי תני בגנב ומכר ובא אחר וגנבו דשני אמאי משלם תשלומי כפל שנוי רשות בלא יאוש מי איכא למ"ד לא קני, דנתבונן לר"ש דסבר גורם לממון כממון דמי וגונב קדשים שהוא חייב באחריותן חייב לר' שמעון, א"כ בגונב מן הגנב אמאי פטור, הא הוא גורם לממון דהא גורם שהגנב ישלם, דבשלמא בגונב מבית הנפקד כבר הקשה הראב"ד ז"ל בשמ"ק יעו"ש תירוצו כיון דאינו חייב באחריות כל הדברים רק בגניבה ואבידה לא באונסין, או דהעיקר כפי מה שהסברתי במקום אחר דמשום דיש כאן בעלים שהקרן שלו וברשותו הוא לכן משלם הכפל למי שהקרן שלו ולא למי שהוא גורם אותו להפסידו, ואימת אמר ר' שמעון בקדשים דלהקדש לאו בתשלומין הוי, לכן משלם לבעלים דלו גרם להפסידו בממון, וכן בגונב שור הנסקל מבית שומר דאצל הבעלים לאו ממון הוי ולגבי השומר הוי גורם לממון, לכן משלם לו תשלומין ד' וה', [וכיו"ב בתוספות יומא דף נ' ד"ה אחיו הכהנים כו' יעו"ש סברא כזו]. ונתבונן בגונב מן הגנב דלהבעלים אינו משלם משום דלאו מבית האיש קרינא בהו, וא"כ לר' שמעון אמאי לא משלם בגונב מן הגנב הכפל לגנב, והא לא אשכחן לר' שמעון דפליג על הך דגונב מן הגנב. ויתכן דנחזי בגונב מן הגנב נהי דנתמעט מן תשלומי כפל, אבל קרן מיהא חייב לשלם כמו כל גנב, דהא גזל ולא נתייאשו הבעלים רצה מזה גובה רצה מזה גובה אם בא אחר ואכלו לכן התשלומין של קרן שייך להבעלים, ותו ליכא לחייבו שישלם תשלומי כפל להגנב, כיון דקרן משלם לבעלים, תו תשלום דכפל לחודיה לא חייבתו רחמנא, אבל גבי הקדש פרשתי לקמן פ"ב דכמה שיטות ראשונים ס"ל דאין גנב חייב מדין גנב דפטור גונב מן הקדש אף בתשלומי קרן אם נאנס וליתא בעינא וא"כ דאינו גנב לכן כל התשלומין לבעלים דלו הוי גורם לממון כיון דלהקדש פטור לגמרי ודוק:

אולם זה דחוק, חדא דכבר פרשתי שם שיטת רבינו, דשיטתו דגונב מן ההקדש חייב מתורת גנב אפילו ליתא בעיניה, וא"כ חזינא דאפילו במקום דמשלם קרן להקדש חייב בכפל לבעלים הואיל והוי דבר הגורם לממון, ועוד דהקצות והנתיבות בסימן ל"ד העלו דהגונב מן הגנב אינו חייב בהשבה היכי דליתא בעיניה, והא דגזל ולא נתייאשו הבעלים ובא אחר ואכלו רצה מזה גובה, דוקא היכי דנהנה שנהנה מן ממון הבעלים, אבל אם נאבד פטור מתשלומין א"כ אין נפ"מ כלל בין הקדש לגנב ואף שבמק"א בארתי דהעיקר דלא כדבריהם מ"מ יש לדבריהם פנים בהלכה, ועוד קשה א"כ לאחר יאוש אם בא אחר ואכלו אף אם יאוש אינו קונה בכ"ז אין הבעלים מוציא מיד השני וכמוש"כ רבנן בתוס' ריש פ' הגוזל ומאכיל, ותו כיון דאינו מתחייב מתורת גנב לבעלים צריך לשלם להגנב משום דלגבי הגנב הוי דבר הגורם לממון אך רב סבר דבר הגורם לממון לאו כממון דמי, ולכן צריך לומר דלאחר יאוש מחויב לשלם כפל לגנב מטעם שקנאו ביאוש, ובפרק הגוזל ומאכיל קאמר אביי דרב לית ליה דרב חסדא, וסבר דגזל ולא נתייאשו הבעלים ובא אחר ואכלו דאינו גובה מן השני א"כ אינו מתחייב הגונב מן הגנב לשלם מדין גנב לבעלים, א"כ תו בגונב מן הגנב לפני יאוש יתחייב לשלם ג"כ כפל להגנב דלדידיה הוי דבר הגורם לממון, ובזה יש לומר דרב לטעמו אזיל דס"ל יאוש כדי קני, וא"כ קשה לדידיה מה דמקשה ר' יוחנן לר"ל דתנן גנב והקדיש ואח"כ טבח כו' ואינו משלם תשלומי ד' וה', ודוקא הקדיש הא לא הקדיש משלם ד' וה' אע"ג דמיירי לאחר יאוש דאי מיירי לפני יאוש א"כ מי מצי מקדיש אלמא דיאוש לא קני, וע"כ מתרץ כריש לקיש וכגון שהקדישוהו בעלים ביד גנב, ותו אתיא הך דר' שמעון דאמר קדשים שחייב באחריותן משלם ד' וה' כפשטיה על הך משנה דשל בעלים קא טבח, לכן א"ש, והך דאין הגונב אחר הגנב משלם תשלומי כפל אתיא דלא כר"ש, דלדידיה דבר הגורם לממון כממון דמי וחייב לשלם לגנב כיון דאינו נחשב להבעלים גנב, דהדין עם הראשון היכי דליתא בעיניה והוי כמו בהקדש, אבל ר' יוחנן סבר דיאוש לא קני ולדידיה הך דתני הקדיש על הגנב קאי, וא"כ איך אמר ר"ש דבקדשים שחייב באחריותן משלם ד' וה', וע"כ דאמילתא אחריתא קאי וכמו דמוקי לקמן (דף ע"ו), וה"ק אין הגונב אחר הגנב כו' וכן גונב הקדש מב"ב פטור כו' ר"ש אומר קדשים שחייב באחריותן חייב, חזינא דבגונב מבית הגנב סבר ר"ש ג"כ דאינו משלם כפל לגנב, ולו יהא דמיירי קודם יאוש מ"מ הא אם נאמר דגזל ולא נתייאשו הבעלים אינו גובה רק מהראשון ולא מהשני אף שאכלו, א"כ דמי שפיר לגנב, ולמה שביק ר' שמעון דין גונב מן הגנב ונקיט דין קדשים שחייב באחריותן דלא נזכר במשנתנו, לכן אמר ר' יוחנן לקמן בהגוזל ומאכיל דהדין עם השני, וכיון דהוא גנב נגד הבעלים להתחייב בקרנא אף כי ליתא בעיניה, לכן אינו משלם כפל להגנב דלו לא הוי רק דבר הגורם לממון ואזלי רב ור' יוחנן לטעמייהו. אולם כ"ז דחוק:

והנראה ברור דתשלומי כפל לא שייך רק במקום שהוא צריך להיות ברשות שהוא שם, וכמו שהקשה הראב"ד בהמפקיד שיהא צריך הגנב לשלם להנפקד כפל, לא כן בגזלן או גנב שהחפץ שהוא ברשותו אינו צריך להיות שם, רק כל אדם מצווה להשיב החפץ לבעליו וליטול מן הגנב או הגזלן בעל כרחו, וכיון שכן ודאי לא קרינא מבית האיש, שאינו צריך להיות ברשותו רק מצוה על כל מי שיכול ליטלה מביתו ולהשיבו לבעליו שישיבנו וזה ברור:

אך צ"ע לפ"ז מאי מקשה לרב מן הברייתא לימא דאתיא כמ"ד דבר הגורם לממון כממון דמי ואפ"ה ברישא לא צריך לשלם כפל בגונב מן הגנב כמו שבארתי, אבל בגנב ומכר ובא אחר וגנבו כו' השני משלם תשלומי כפל כיון דמשום תקנת השוק אינו חייב להחזיר עד שישלם לו מה שנתן לגנב, א"כ הוי דבר הגורם לממון וכממון דמי דכי איכא החפץ הלא יקח את הממון שלו מיד הבעלים ולהבעלים אינו משלם כפל דלאו מביתו קרינא בהו. ונראה דלרב קא מקשה, דאיהו אמר משמיה דר' חייא לקמן קט"ו אליבא דפירושא דרב פפא, דבהוכר הגנב לית ביה משום תקנת השוק וא"כ אין זה דבר הגורם לממון, וכאן בברייתא מיירי בהוכר הגנב דקתני הראשון משלם תשלומי ד' וה', וא"כ אמאי משלם השני כפל ללוקח מן גנב ראשון, וא"כ רב זביד מתרץ אליבא דר"פ, ודוק. ובאמת הא דאמר ולא תימא משום דבעינן יאוש ושינוי רשות, משום דסבר לקמן אליבא דרב דשינוי רשות ולבסוף יאוש קני וכאן אליבא דרב אזיל [וצע"ק דברי הרהמ"ג בפרק ה' הלכה ג']. אך דא צע"ק, דכאן סבר דיאוש לחודא קני, ולהלן אמר דסבר דשינוי רשות ולסוף יאוש קני, ולמה לן שינוי רשות כיון דביאוש לחודא קני, ואם נאמר דתמן משמיה דר' חייא רבו, א"כ מאי מקשה מברייתא כיון דר"ח דרובא דברייתות כוותיה סובר דיאוש לחודה לא קני, ולחלק בין יאוש דגנב ליאוש דגזלן הא כתבו התוספות דאין סברא לחלק, וע"כ דסוגיין לא אזלא אליבא דרב זביד, וזה כמוש"כ דרב זביד מתרץ אליבא דרב פפא ודוק:

שוב התבוננתי, כי מה שעלה ברעיוני אם הגונב מבית הלוקח מיקרי דגנב דבר הגורם לממון, דבר זה צ"ע, דלא גרמו להפסידו דאף עפ"י שנגנב מבית הלוקח ולא מצי ליקח מעותיו מיד הבעלים, מ"מ מן הגנב הדר שקיל מעותיו שהרי מכר דבר שאינו שלו. אך לכאורה תליא במוכר דבר לחבירו ונמצא בו מום שאם כבר נתן המעות למוכר, הוי שומר שכר על החפץ כמו שפסק רבינו בהלכות מכירה פרק ט"ז הלכה ד', ועיין מחנ"א הלכות שומרין סי' י"ב שהביא חולקים בזה וצ"ע:

יח

גנב וטבח ובא גנב אחר וגנב, הגנב האחרון משלם תשלומי כפל לגנב הראשון שהרי קנה בשינוי מעשה וגנב הראשון משלם תשלומי ד' וה':

נסתפקתי בקנסא אי שייך דינא דר"נ, דאימת אמרו דינא דר"נ דוקא היכא דחיוב ממונא אית ליה גביה וממונא בעי למיתן לאשר אשם לו, אבל קנס דהוא יותר מכפי מה שהזיק מאן יימר דמשעבד ליה למלוה של האי גברא דבעי לשלומי ליה קנסא, ולאו בכל מילי אמרינן שעבודא דר"נ, דבשכירות פירשו בתוספות דלא קיי"ל כר"נ כיון דטרח בגופו, ובפרט לכמה רבנן מהאחרונים שכתבו דאם עמד בדין בב"ד אחד ובא והודה לפני ב"ד אחר, אותו ב"ד שהודה בפניהם אין מחייבין אותו, בזה יש להסתפק אם חייביה רחמנא בקנס לשלם לראובן הנושה בנושה בו קנס, ואם נאמר דלא שייך א"ש בדיוק לשון רבינו דלא אמרינן שהגנב השני משלם כפל לבעלים שהגנב הראשון צריך לשלם לו ד' וה'. אך רבינו לא נחית לזה, דגם לענין הקרן לא הזכיר, ובפרט לפי מש"כ בקצות סימן פ"ו דכתבה רחמנא ונתן לאשר אשם לו שאם כפר בתשומת יד בעי לשלם חומשא למי שהקרן שלו דממונא דיליה כפר יעו"ש, וגבי קנס לא שייך זה ואף אם עמד בדין מיפטר לר"ש אם כפר בו אח"ז ואינו מתחייב חומש, א"כ לא כתבה רחמנא גביה שעבודא דר"נ וצ"ע:

אולם למדתי זה מהא דתניא בפרק מרובה (דף עה) בסומכוס דאמרו משלמין תשלומי כפל והוא משלם תשלומי ג' כו' כגון דאתו סהדי וא"ל גנבת וא"ל גנבתי וטבחתי כו' מיהו לא בפניכם גנבתי אלא בפני פלוני ופלוני ואייתי סהדי ואזמינהו כו' ואתו פלוני ופלוני ואסהידו ביה דגנב וטבח כו' דהוי עדות שאי אתה יכול להזימה כו' לכן סבר דגנב משלם ג' והן משלמין כפל, ופירש"י וסבר עדות שאי אתה יכול להזימה הויא עדות ועדים המוזמין משלמין תשלומי כפל לבעלים במקום גנב כו' אבל הכא כו' הלכך הך ראשונים שהוזמו משלמין בשבילו כפל כו', הרי דפירש רש"י דלכן תני הוא משלם תשלומי ג' כו' אע"ג דאיהו חייב לשלם כפל ג"כ לבעלים, מכל מקום כיון שהמוזמין צריכין לשלם לו משלמין הן לבעלים הראשונים משום שעבודא דר' נתן, אע"ג דכפל דבעי לשלם גנב הוי קנסא ונושה ראשון קנס קא תבע, ולרע"ק דקיי"ל כוותיה הא סבר דע"ז ג"כ קנסא הוי ואפ"ה אמרינן בהו שעבודא דר' נתן וזה ברור:

ובזה יש לומר מה דמסיק ואייתי סהדי ואזמינהו ואייתי בעה"ב כו' משום דאי אייתי בעה"ב סהדי קודם, הרי הגנב מחויב כפל מעיקרא ואח"ז נתחייבו המוזמין, א"כ בזה כתב האו"ז פרק שור שנגח הובא באורך במרדכי דאם לוה שמעון מראובן ואח"ז לוה לוי משמעון ליתא בזה שעבודא דר"נ, א"כ איך אמר סומכוס דהן משלמין כפל בשבילו לבעלים דהגנב חייב קודם, אולם זה שיטה דחויה, והעיקר דאשמעינן דאע"ג דהוזמו ואישתכח דמחייב בקרן רק משום הודאתו טרם שבאו הנך עדים בתראי דאייתי בעה"ב, מ"מ אינו חשוב חייב עצמו בקרן לאפטורי מכפל משום דאודי מחמת בעתותא דעדים וז"ב, והא דכתב באור זרוע, דאם ראובן היה חייב מנה לשמעון ובא לוי וגזל את ראובן מפקינן מיניה ויהבינן לשמעון, פירושו דאם הלוה ראובן ללוי הלא הוי כמכר מטלטלין שלו דלא מצי שמעון לגבות מהן, ומה דמשתעבדין נכסיה אינם משועבדים לשמעון דהוי דאיקני, אבל בגזל הרי הוה כאילו מונח מטלטלין אצל ראובן דמשועבדין לשמעון ולחנם נתקשה בזה ביש"ש, ומה דר"ש מסתפק במוסר הוא משום דסבר דינא דמוסר הוי קנסא דרבנן, ובקנס סבר דאף בקנס דרבנן לא מתחייב עפ"י הודאתו כמש"כ היש"ש ועיין ש"ך שפ"ח בזה, לכן אין כאן שעבוד, ודלא כמו שהוכחתי דאף בקנס תורה דמפטר בהודאה ג"כ איכא שעבודא דר"נ, ודוק כי קצרתי:

---

---

שולי הגליון

---

---

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

· הבא >מעבר לתחילת הדף