אור שמח/גניבה/ב

אור שמח ‏ גניבה ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

וכן הגונב קדשים מבית בעליהן בין קדשי קדשים בין קדשים קלים כו' ה"ז פטור מ[ן ה]כפל ומתשלומי ד' וה' שנא' וגונב מבית האיש כו':

הנה לעיל הלכות נזקי ממון פ"ח שלמים שהזיקו גובה מבשרן כו' וכן תודה שהזיקה כו' דפסק כהנך מימרות דאמוראי בתראי ר' אבא ורבא בפ"ק, דפירשו רבנן קדמאי דאזלא כמ"ד ממון בעלים הוי, וכן פסק בהלכות מעילה דהמוכר עולתו ושלמיו לא עשה ולא כלום וזה דלא כר"י דממון בעלים הוי כדאמרו פרק האשה בפסחים דף צ' יעו"ש, ועיין משל"מ הלכות מעילה שם ובלחם משנה הלכות נזקי ממון. והנראה לדעתי דנתבונן דפליגי למ"ד מעשר ממון גבוה בירושלים ואינו יכול ליתנו במתנה ולא למוכרו כדאמר בהאיש מקדש (דף נד) ופסק כן רבינו פרק ג' מהלכות מע"ש הלכה י"ז, ולא לקדש בו האשה, ואפ"ה במצה ואתרוג דבעינן לכם וכיו"ב סבר כיון דיש לו היתר אכילה שפיר מיקרי לכם, וטעמא דאיהו בעלים והנאתה שלו, רק דין ממון אין לו, לכן בדבר שהוא מצי להיות רק הוא ענין תנאי שיהא שלו, ע"ז אמרינן כיון דהנאת אכילתה שלו מקרי לכם ועריסותיכם, כן דוגמתו סברת רבינו גבי קדשים קלים דאע"ג דלית ליה דין ממון ביה שאינו יכול למוכרו וליתנו במתנה ולקדש בו אשה, מ"מ בדבר דהא דבעינן שיהא שלו הוא רק ענין תנאי פרטי, מקרי בעלים לזה כיון דאכילתה שלו מצד שהוא בעלים ואין אחר רשאי לאוכלן, ולכן בתם שהזיק דצריך קרא למעט שור הפקר ופירש הגמרא דסד"א אם קדם אחר וזכה בו יגבה מניה כיון דאין שום שעבוד על נכסי הבעלים רק על התם לגבות מגופו בלבד, לכן צריך למעט נכסים המיוחדין יעו"ש, וא"כ כיון דשור איש הוא ענין תנאי פרטיי, לכן כיון דהנאת אכילתה הוא רק שלו ואין אחר רשאי לאכול בלתי ידיעתו ורשותו שפיר גובה מגוף השור ושפיר מקרי שור איש, ופוק חזי מש"כ רבנן בתוספות פרק הכונס דלסטים שהוציאו בהמה אחרי שהזיקה גובה הניזק מגוף הבהמה אף שהבעלים לא פשע ונעל כראוי וטעמא ע"כ משום דשור איש הוא מאמר תנאי לכן שור איש מקרי ושפיר גובה מגופו, כן הכא דינו לגבות מן גוף השור אע"ג דבעי שור איש כיון דהנאת אכילתה וצורכה הוא רק לו לא לתועליות זולתו מיקרי שור איש ודוק:

ודא ברור אם יגח שור מועד של בעל השלמים את בהמת אחד ויתחייב לשלם מן העליה כדין מועד שהזיק, ודאי לא ישתלמו מן שור השלמים אף לא מבשרו למ"ד דלאו ממון בעלים נינהו, דכיון דאינו רשאי למוכרו ואם מכר לא עשה כלום ואין לו דין ממון איך מצי גבי ממנו דממון גבוה הוי [ואפשר דממעשר שני ג"כ לא גבי] ואם נגח שור מועד של שלמים אפשר דמשתלם מן הבעלים ולא מן השור כיון דחיובא רמי אכתפא דגברא דמעליה משתלם ואף להחמיר אין לו דין תם לגבות מגופו, וכמו ביתמי דממטלטלין דילהו לא משתלם אם מועד הזיק אינו משתלם מן השור דהוי מטלטלי דיתמי כדפריש רבינו תם הך דפרה שהזיקה טלית (דף יד) יעו"ש, וכיון דחיובא אכתפא דגברי רמי תו אין משתלם מן השור שהוא שלמים וממון גבוה וכמו דאינו גובה חוב של הבעלים ממנו, כיון דלית ביה דין ממון כלל

. ולפ"ז הוי בעי הגמרא לאוקמי משנה דנכסים שאין בהן מעילה היינו דהמזיק אם היה שלמים משתלם כמו אילו הזיק ממונו וזה דהוא גובה מגוף השור, וז"א רק לריה"ג דממון בעלים הוי דלרבנן חלוק דינו טובא וכמו שבארנו בס"ד, וא"ש הא דאמר רבא בנכסים שאין בהן דין מעילה היינו גם מעשר שני אם הזיק חייב בתשלומין אף דממון גבוה ולכן לא אמר נכסים דהדיוט, ומש"ה אמר קשיא ולא דמיפרך לגמרי ודוק (נ"ב. ולפי זה א"ש מה שהשמיט רבינו הך דתניא בפרק יש נוחלין דלריה"ג נוטל בכור פי שנים בשלמים דבזה לאו ממונו כיון דאינו יכול ליתן במתנה לא הוי של אביו ודו"ק. ויעוי' מפרש בנזיר ל' ע"ב ד"ה אבל בהקדש לא יעוי"ש):

הגהה

וכיון שזכינו לזה א"ש מה שפטור גבי גניבה אם גנב קדשים קלים דגנב אינו מתחייב רק בקנין והיינו משיכה ובמקום שהמשיכה קונה, אף דרבנן בתוספות בכתובות רצו לחלק בין חיוב אונסין לקניה לענין משיכה ברה"ר, הדרו רבנן בפרק מרובה (דף עט) עיי"ש שהכריחו דלא מתחייב גנב אלא במקום שראוי לקנות וכן פסק רבינו לקמן סוף פרקין וריש פרק ג', וכיון דלית ליה דין ממון ולא מצי הבעלים להקנות השלמים מדעתו כש"כ שלא מדעתו לא אפשר לאשכוחי בהו קנין כלל ואין משיכתו קונה מאומה והגבהתו ומשיכתו בשלמים דשל גבוה ובי גזא דרחמנא איתא, הוי כמו שגנב ועדיין היא ברשות בעלים לכן לא מתחייב מתורת גנב לשלם כפל וזה ברור. וכן מצאנו לרבינו בפרק ג' מהלכות מע"ש, כבר בארנו שהמעשר ממון גבוה הוא לפיכך אנו אומרים שהגונב מעשר אינו משלם תשלומי כפל כו', וכוונתו, דהתוספתא דב"ק פ"ז דמחייבתו כפל אתיא כמ"ד ממון הדיוט, וטעמא כדפרישנא, דכאן לשלם כפל אינו מאמר תנאי רק בעצם צריך שיהא לו בעלים דיהיה לו דין ממון ואיכא בהו קנין וזכות, וכיון שבארנו טעמא משום דגנב צריך קנין ולית דין קנין בהקדש אף בק"ק לבעלים, א"כ הגונב הקדש אינו חייב כלל אף באונסין וכמו שהיא עדיין ברשות הבעלים, וזהו צ"ע דכפל דלרעהו כתיב ואין תשלומין להקדש, ולגבי הבעלים לית ביה דין ממון כלל ולא זכות מכר וליכא קנין לגנב, אבל אצל הקדש אפשר דמתחייב באונסין דלהקדש דין ממון קרינא ושפיר איכא קניה לענין אונסין, אבל דא נסתר דא"כ ישלם כפל לבעלים כיון דבעלים מיקרי, רק החסרון דלית ליה דין ממון וזה יהיה מאמר תנאי, אם לא דאין דין קניה אצל הקדש וכמו שבארתי:

ובזה א"ש מה דפסק רבינו גנב את העו"ג או הקדש אינו נמכר על הקרן כו', משום דקנין להתחייב מתורת גנב ליכא וכי אכלו או איבדו אח"כ בידים הוי חיוב שלו מתורת מזיק או מדין נהנה וזה הוי חוב לא גנבה ונמכר בגנבתו ולא בחובו ונכון:

אך דא צע"ק, הא דעיסת מעשר שני חייבת בחלה בירושלים, הא שם אף אם תאמר דעריסותיכם הוא מאמר תנאי לחיוב חלה וחוק דתי דגלגול הפקר אינו מחייב בחלה וכן הקדש ובעי בעלים, וכיון דהיתר אכילתה שלו לא של זולתו הוי עריסותיכם, אבל להפריש אחר כך איך מצי, ולהקדיש הנפרש בקדושה של תרומה כיון דלאו בעלים הוי וכמו דאינו יכול ליתן במתנה אף דחבירו יאכלנה בקדושת מעשר וזה לאו מאמר תנאי רק עצם זכותי וממון בעלים, וצ"ל כיון דחל החיוב תו לא מוזר לאמר דאיהו כבעלים להקדיש דבר העומד לכך והיינו שעומד להיות מורם, וכמו דאשכחן בירושלמי דתרומות דבעי דבהפקר שנתחייב בתו"מ קודם מירוח כשהיה של בעלים, מי מצי אחר להפריש בעודנה הפקר, ורק על תורם של חבירו קפיד רחמנא, אע"ג דלמכור ולהקנות של הפקר ודאי לא מצי אינש, וצ"ל דהרמה שאני כיון שעומדת לכך, וכן אמר שם דגזבר כבעלים להפריש של הקדש שנתחייב כבר בתו"מ, ולא גרע בעלים אצל מעשר שני אע"ג דממון גבוה הוי מגזבר אצל הקדש, ויש להאריך עוד, ודוק כי הוא ענין חדש בס"ד:

ובהשגות כתב על מש"כ רבינו, או שגנב נכסי הקדש אינו משלם אלא הקרן בלבד, א"א גנב נכסי הקדש משלם קרן וחומש כו' להקדש שהרי מעל. ואיני מבין מי גילה לו דרבינו מיירי בשוגג ולא ידע שהן של הקדש דילמא במזיד ואינו מתחלל ואינו מתחייב קרבן וחומש, ואטו רבינו דינא דמעילה קאתי להשמיענו, והשגה זו פלא, והרב המגיד הוסיף פלא במה שציין לפרק ו' מהלכות מעילה האריך הר"א וכוון למש"כ בנטל אבן או קורה של הקדש דאם לאו גזבר שפיר מעל להראב"ד יעו"ש, ושיטת רבינו שם עמוק מבואר שם אבל מאי שייך כאן דזה הכל בשוגג וצ"ע:

נסתפקתי גנב מי מתחייב בהקדש לשלם קרנא היכי דליתא בעיניה אף דנתמעט מוגונב מבית האיש לא מבית הקדש זה דוקא לענין כפל דלא משלם, אבל בהשבה מחייב, ואם נגנב או נאבד בעי לשלם קרנא, ולמ"ד דמזיק הקדש פטור נראה דכ"ש הוא דמיפטר בגנבה מהשבה, אבל לפסק רבינו דמזיק הקדש חייב צ"ע, ונראה דתליא אם חיובא דגנב משום שומר וכמו שפירש רש"י בסנהדרין ע"ב דגזלן חייב משום שואל שכל הנאה שלו, וכיו"ב כתבו רמב"ן ורשב"א הובא דבריהם בשיטה ב"מ (דף מ"ג) ד"ה איתבר ממילא משלם כדמעיקרא, שחקרו אמאי לא משלם כדמעכשיו כדין שואל יעו"ש, שאם נאמר שאינו נחשב כשומר אין זה קושיא, א"כ בהקדש אין דין שמירה ושאלה ולכן פטור מלשלם גם קרנא, אבל אם נאמר דחיוביה לאו מחמת שמירה וכמוש"כ תוספות פרק הכונס (דף נו) [וקצת משמעות לזה מדברי רא"ש במרובה סימן ב', ז"ל, דגזלן לא מקבל עליו שמירתה] אפשר דחייב דמאחריותה לא נתמעט בהקדש, ולכאורה מפורש הוא במשנה בפרק הגוזל דתנן גזל בהמה ונעבד בה עבירה או שנפסלה מע"ג המזבח אומר לו הרי שלך לפניך ופירשו בתוספות (דף צח) דבבהמת מוקדשין מיירי ומוכח משום דלאו שינוי הוא, הא אם נשתנו חייב לשלם כשעת הגזלה ומפורש דחייב לשלם, אמנם תמן נראה דכר' שמעון אתיא ובקדשים שחייב באחריותן דלבעלים ממון בעי לשלם בגוזל הקדש, וקמ"ל דבזה לא הוי שינוי ואומר לו הרי שלך לפניך כיון דלא מינכר השינוי, אבל גונב בהקדש אימא דלהקדש פטור מלשלם גם אם ליתא בעיניה:

והנה בסוגיין (דף עח) בעי רבא בגנב שור הקדש מי פטר גנב נפשיה בכבש או דילמא מצי אמר בעה"ב אנא מצוה מן המובחר בעינן למעבד כו'. וראיתי שהראב"ד (הובא בשיטה) הקשה בשמועה זו, דנהי דמשום אחריותן דבעלים מיפטר בכבש, מ"מ הא צריך לשלם להקדש פסידא דילהו וע"כ דבנאבד מיירי, חזינא דסובר רבינו דגנב פטור לשלם להקדש אם נאבדה וגם מאחריות דקרן פטרה תורה היכי דליתא בעיניה, אמנם יש לומר דדוקא בנאבדה דכל היכי דאיתא בי גזא דרחמנא איתא יעוין חולין (דף קלט) אף דהוא מחוסר הקרבה בכ"ז גנב פטור לשלם להקדש וכמו לר' יוחנן דלא מחלק בין הקדש בדק הבית לקדשי מזבח וסובר דבהרי זה, בקדשי בדה"ב כל היכי דאיתא בי גזא דרחמנא איתא, כן הכא בגנב מיפטר לשלם אם נאבד דכל היכי דאיתא בי גזא דרחמנא איתא, ולא שייך דישיב לרשות הקדש דכ"מ שהוא ברשות הקדש איתא ולפ"ז אפשר דאם מת או נשרף חייב הגנב לשלם להקדש, רק הכא בנאבד מיבעי ליה ופטור מלשלם להקדש דכל היכי דאיתא ברשות הקדש איתא ובי גזא דרחמנא ואע"ג דמחוסר הקרבה זהו דוקא לענין הבעלים שאמר הרי עלי ובעי להקריבו אבל לא לגבי גנב דמחייב רק על פסידא דהקדש והא איתא ברשות גבוה ובי גזא דילהו:

אולם רבינו לא הביא הבעיא הנ"ל רק בהלכות מעשה הקרבנות כתב דאם נאבדה פוטר הבעלים עצמו בכבש, וטעמו שסובר דהגנב חייב לשלם להקדש מה שהפסיד להקדש, רק לגבי כפל בעי אם משלם דמי שור, ולר"ש דמחייב תשלומי כפל לבעלים בקדשים שחייב באחריותן, וכן פרש"י והראב"ד בתירוץ הב', לכן לא הביאו להלכה דלא קיי"ל כר"ש דלגבי בעלים ליכא תשלומין ולהקדש בודאי חייב לשלם כל מה שהפסיד, ואם נאמר דפטור הגנב מלשלם להקדש אחריות קרנא דרחמנא מיעטתו מדין השבה לגמרי, א"ש מה דבשילהי חולין תנן לר"י דגנב וגזלן חייבין ארבעים, דסבר לאו הניתק לעשה לוקה, דקשה דא"כ הא חייב בתשלומין ואינו לוקה ומשלם לר"י, ולפ"ז יתכן לאוקמי בגונב הקדש דמתשלומין מיעטתו תורה ועל לאו דלא תגנובו לוקה, וכבר תירצתי במק"א הך קושיא:

עלה בידינו, דהספק הזה הוא מחלוקת בין אבות העולם, לרבינו חייב, ולהראב"ד פטור. ומצאתי לשעה"מ הלכות חובל ומזיק פ"ז שכתב כן בשיטת רבינו, ועיין מש"כ בהשמטה אם גזלן כשומר יעו"ש, ולפ"ז אפשר דדוקא לענין כפל בעי לזה, משום דכפל אין חיובו על מה שהוא בשעת גניבה דמשלם כשעת העמדה בדין וא"כ הא עכשיו צריך לשלם רק כבש, אבל קרן כי משלם לבעלים דחיובו כעין שגנב משלם מה שגנב אף שהפסד לא גרם לו רק כבש, ולפ"ז אם נאמר מש"כ מור"מ מינץ ללמוד מכאן הך דאתרוג מהודר וכבר השיגו עליו המשל"מ והחכם צבי שטעה יעו"ש, אך מ"מ שפתי צדיק יפיקו רצון באתרוג של מע"ש דקיי"ל דיצא ודין ממון אין לו לר"מ דקיי"ל כוותיה, והזיק אחד האתרוג דיש ללמוד שאינו חייב לשלם רק דמי אתרוג כשר לא דמי אתרוג מהודר דבמכירה ליתא כדין מע"ש וחזי רק לצאת בו לבעלים מצוה מן המובחר, אבל לא ליקח דמים ממנו וכמו בהקדש, ולפ"ז גם ע"ז יש לפקפק, דבקרן מה שגנב על שעת הגניבה משלם, לא כן בכפל דחיובו על שעת העמדה בדין ואם הוזל אינו משלם רק כדהשתא, א"כ הוא הדין דאינו חייב רק על פסידא דהשתא. ולפי מש"כ לעיל דגנב בעי קנין וכן מפורש בירושלמי פרק ד' שומרין אף לענין גזלה אין חייבין אלא דרך קנין ר"ח אמר ר"ב אף בגניבה אינן חייבין אלא דרק קנין והארכתי בזה מבבלי וירושלמי בכ"מ, א"כ יש לסתור ולבנות הרבה לענין הקדש, וגם במה שהעירותי בדברי ההשגות ואכמ"ל:

יא

גנב ומכר והקנה למוכר לאחר שלשים יום:

בגמ' הגירסא פרט לשהקנה לשלשים יום, ופרש"י שלא הקנה רק לשלשים יום, ורבינו מפרש שהקנה לאחר שלשים יום ובתוך שלשים הוכר הגנב וחוזרת לבעלים טרם שחל המכירה אבל אחר השלשים חייב דו"ה דכבר חלה המכירה, ומש"כ בהלכה י"ב שמכרה חוץ מל' יום פירוש שמכר לו מעכשיו הגוף רק ששייר לו לעצמו בה לעשות מלאכה שלשים יום, נמצא דהמכירה חלה תיכף ויצא מרשותו לרשות לוקח, רק מה ששייר לו לעצמו מלאכת שלשים יום אם הוי שיורא. בזה בעי בגמרא דאפשר דחייב אף אם הוכר הגנב תוך שלשים דזה לא הוי שיורא ואפשר דפטור אף כשהוכר לאחר שלשים יום כיון דמעת דחלה המכירה שייר בה לעצמו איזה דבר, אבל בשמכר שיהא חל המכירה אחר שלשים יום, אז כי הוכר לאחר שלשים ודאי דחייב דמעת חלות המכירה לא שייר בה מידי, ובלחם משנה אינו מדוקדק:

והנה לפירוש רש"י לכאורה קשה הא דשקיל וטרי על משנתנו דגנב והקדיש ואחר כך טבח דלתחייב אהקדש מה לי מכרו להדיוט מ"ל מכרו לשמים, הא יתכן דהקדיש לזמן שלשים יום וטבח בתוך שלשים דפטור מצד טביחה דכי קא טבח דהקדש קא טבח ומצד מכירה הרי חוזרת אחר שלשים יום, והגם דר' יוחנן מוקי למשנתנו בתמימין בפנים בכ"ז הרי איכא אמוראי דסברי פ"ג דנדרים (דף כט) דקדוה"ג פקע בכדי, וכן אמר בירושלמי קדושין פרק האומר בשם ר' יוחנן הר"ז עולה שלשים יום כל למ"ד יום ה"ז עולה לאחר שלשים יצאתה לחולין מאליה, ואין לומר דא"כ אכתי היא של בעלים ויתחייב דו"ה דשל בעלים טבח, דלמ"ד קנין פירות כקנין הגוף דמי והוא ר' יוחנן ודאי דאינו חייב דהשתא כי טבח דהקדש טבח, ואף למ"ד קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי ג"כ הכא קנוי גופא ופירות לזמן זה ועדיפא טפי, ועוד דאפשר דההקדש הוי שיור והוי כמו קטעה ומכרה או טבחה אם נאמר דחוץ מל' יום הוי שיורא, וקושיא זו הקשה לי רב אחד אך לא פירש כראוי, ונראה לי, דבגמרא מקשה דאיך חל ההקדש ותירץ ר' יוחנן דמיירי לאחר יאוש, ופירוש דחייל משום יאוש ושנוי השם וכמו דמפרש הברייתא, דהגנב והגזלן הקדשן הקדש וקנהו הקדש ביאוש ושינוי השם. וכיון שכן פטור על טביחה דחיילא הקדש וכי קא טבח דהקדש קא טבח ואם תוקים כשהקדישו לזמן הלא הוי תו שינוי השם החוזר ולא קנה, וכמו דאמר ר"ז בדף ס"ז שנוי החוזר לברייתו בשינוי השם לא הוי שינוי, וכיון דלא חלה הקדש א"כ כי קא טבח דהדיוט קא טבח ויתחייב על טביחה דעדיין הוי חולין ולא חייל הקדש, וזה תירוץ מספיק ופשוט. אולם לשיטת רבנן בתוספות סוכה (דף ל') ד"ה ולקנינהו בשה"ש דיאוש עם שינוי השם החוזר קונה ולכן קונה בעוצבא ביחדו אחר יאוש דמיקרי אברזין אף דחוזר לברייתו, ודלא כרש"י בפרק מרובה (דף סז) ד"ה ר' זירא אמר עיי"ש לא ניתן תירוץ זה להאמר והדק"ל:

לכן נראה, דהנה בחידושי הרשב"א לביצה ריש פרק ד' בהא דאמר תמן דבנוי סוכה מהני אם אמר איני בודל מהן כל בין השמשות ובעצי סוכה דע"כ מיבדל בדיל ותו כיון דלא מיבדלי ימים מלילות חלה עליהן קדושה, והקשה מ"מ איך אמר אביי כאן דלא מהני בה תנאה ומי עדיפא משור כל שלשים יום אמר עולה ולאחר ל' שלמים דפקע, ואמאי כי מתנה דליפקע קדושה מעצי סוכה לא מהני, וכתב מתוך הדחק יש לי לומר דהקישה הכתוב לחגיגה ממש מה חגיגה א"א לה לאחר שחלה עליה קדושה שתפקע קדושה אף עצי סוכה כן עכ"ל. וכוונתו דאימת חלה עליה קדושת חגיגה הוא דוקא כששחטה לחגיגה ואז אמרו דסכין מקדיש ליה לדם ואז לא פקע בכדי דלאחר שחיטה לא פקעה, ודוקא מחיים דעדיין לא נגמר קדושת החגיגה ומצי להפקיע ע"י מום אז פקעה בכדי, ועצי סוכה הלא כבר נגמר קדושתן בבוא תחלת ימי סוכות ויושב בה ותו לא פקעה בכדי וז"ב, וכיון שלמדנו זה משיטת רשב"א תו א"ש קושית הגמרא דלתחייב על הקדש דהוי כמוכר לשמים ויתחייב משום מכר, ואם תאמר דאיירי שהקדיש לזמן אכתי כי טבח ולר' יוחנן דמוקי למשנתנו בתמימין ששחטן בפנים א"כ כי קא טבח בפנים תו חלה עליה קדוה"ג גמור דסכין מקדש ליה לדם, ואף אם תאמר דאין לשחיטה אלא לבסוף ותו בתחלת שחיטה מצי פריק ליה וכמו"ש בחולין (דף ל'). בכ"ז כי גמר שחיטתו ועדיין היא מפרכסת שהיא כחיה לכל דבריה אכתי יתחייב דבגמר שחיטה הרי מכר לה דחיילא הקדש גמור ע"י טביחתו בפנים דלא נפקע קדושה ויתחייב דו"ה על טביחה בפנים משום מכר דנעשה עכשיו ע"י טביחה בפנים מכר גמור לעולם שאינה חוזרת וכמו דפרישית. אך אז הא תו לא מצי להתחייב משום טביחה ורק לר' יוחנן דסבר דמכר טריפה לר"ש דשחיטה שאינה ראויה לא הוי שחיטה חייב, א"כ יתחייב משום מכר אף ע"ג דלא מצי להתחייב כשהיא שחוטה. אמנם אם אחר גמר שחיטה בעודה מפרכסת מכר יש לעיין דתניא אם מיקרי שה וכדשקיל וטרי בפרק הוציאו לו (דף מט) עיי"ש, וזה אינו נוגע לדברינו דמיירי בגמר שחיטה וכמוש"ב ודוק היטב:

---

---

שולי הגליון

---

---

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.