אורים/חושן משפט/צט

אורים ‏ חושן משפט צט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

(א) כלום יותר. לאו דוקא דכל שאין בידו לשלם כל חוב אע"פ שיש מקצת פרעון בידו מ"מ משביעין אותו אלא הרצון שאין בידו לתשלום החוב לא מעות ולא מטלטלין ולא קרקע הא נמצא אחד מסוגים הללו בידו אף שאין מזומנים אין משביעין אותו סמ"ע:

(ב) התקינו הגאונים כו'. כי ראו דהתחילו הרמאים אשר הון ועושר בביתם ואומרים שאין להם להפקיע פרעון מלוה שלהם:

(ג) כעין של תורה. דדמי למודה מקצת דשמוטי קמשמט ואף זה דס"ל הלא איני כופר לו רק מבקש הרחבת זמן וגם דמי לשומר דצריך לישבע שבועה שאינו ברשותו ונראה דהחשד צריך להיות עכ"פ שני כסף דהא תקנוהו כעין שבועת המשנה וכמו דבשבועת המשנה צריך להיות ב' כסף אף בזו דבעינן הכל דומה לשל תורה:

(ד) מתנה ע"מ להחזיר. בבעה"ת הקשה למה צורך שבועה זו אם מקבל מתנה יחזירו לו הרי הוא בכלל שבועה שאם ירוויח שישלם למלוה שלו ותי' דחוששין אולי נתן מתנה ע"מ להחזיר לא במתנה גמורה רק כדי להבריח וא"כ אין מתנתו כלום עכ"ל ופי' לדבריו דלכאורה מ"מ הקושיא במקומו דסוף כל סוף כשיגבה המתנה ממקבל יהיה מחויב מכח השבועה שאם ירוויח וכו' לשלם אותו למלוה שלו אבל הענין דאם המתנה בטלה א"כ היא עכשיו ברשותו ועכשיו דמוציאין מזון ל' יום ונותנים ללוה זה המתנה בכלל ואף שיחזירו לו המקבלים אין ללוה בו מזונות משא"כ כשלא יודע זה ואחר כך יחזירו לו ויהיה בכלל שהרוויח אם כן יצטרכו ליתן מחדש מזונות שלשים יום ללוה ויקרה הפסד למלוה ומזה הטעם צריך ג"כ לישבע שלא החביא ביד אחרים אף דהוא בכלל שאם ירוויח משום דהוא הפסד מזונת למלוה עיין ג"ת מ"ש בזה ועיין תומים מ"ש בזה:

(ה) כדרכו. רצה לומר כדרך אדם בינוני ולא משגיחין בדרכו אם התנהג כאחד משפלים או כאחד מנכבדים כי אם הכל כדרך בינוני וכמש"ל בסימן צ"ז סמ"ג:

(ו) ואם נראה לו ממון. ואם היה לו מעות בפקדון אפילו הביא ראיה שהיא של המפקיד מ"מ כיון שיש לנפקד רשות בו לשמש ה"ל ברשות הנפקד וכל הב"ח זכין בו כ"כ הש"ך וכבר בררתי לעיל ס"ס ע"ג דליתא לדינו בזה והרי הוא ברשות המפקיד ואין לשום ב"ח זכות בו כלל:

(ז) נראה וכו'. וכן אינו נאמן לומר אף לאחרים אני חייב כדי לגרוע כח מלוה זו אם לא שיש עדים שחייב לאחר ושלא פרע כגון דהוא ת"ז וכדומה ש"ך בשם המ"מ. וה"ה קודם שנראה לו ממון אינו נאמן לומר שחייב לאחרים אף שלפי שעה אין נ"מ בו דהא אין לו מעות ש"ך ודלא כב"ח ועיין תומים מ"ש בזה כי נראים דברי הב"ח להלכה דאם אינו מוחזק במעות נאמן. וגם העליתי בתומים דאם אין לו רק מטלטלין או קרקעות שקנו אחר כך ולית בשטר דאקני באופן דלית ביה דין קדימה רק יחלוקו אז נאמן לומר בשעת שבועה אפילו אית ליה נכסי דחייב לאחרים וע"ש שהארכתי:

(ח) ויש חולקים. והרב הש"ך האריך כי ליכא למ"ד דס"ל כן ולכך לכ"ע אינו נאמן דה"ל מגו במקום חזקה אלימתא ואני בררתי בתומים כי הרי"ף ותוס' והרא"ש וכן הש"ע בא"ע וכן הרמב"ן גופיה בחדושיו ס"ל כן דאמרינן מגו וכן יש להורות. מיהו ה"מ דיש לו מגו דיהיב ליה קודם שראהו עדים והוחזק בב"ד אבל אם כבר ראהו רק יש לו מגו דיהיב עכשיו בזו שפיר יש לפקפק כמ"ש הש"ך וכמ"ש המ"מ וכ"כ הרא"ש בפ"ב דכתובות גבי שטר אמנה דנח לו לומר שהוא של אחר דא"כ מובטח באחר שלא יכזב בו ולא יעקל שלו אבל אם יתן לו מתנה יעכבו חבירו ויפשוט לו הרגל ועיין לעיל סימן מ"ז מ"ש הסמ"ע:

(ט) אם ידוע וכו'. דעת הש"ך דהוא תוך זמנו שא"א לומר החזרתי רק מהני אמירה דיליה דלא נימא מעות עסקא הוציאו ואין זה מעסקא ולכך מהני אמירה דיליה ועיין תומים דכתבתי דא"צ כיון דיש לו מגו ואינו נגד חזקה דהוא ידוע דמקבל מאחרים עסקא נאמן:

(י) נאמן לומר. דעת הש"ך דפלגא נטיל בעל עסקא לחודא ובאידך פלגא יחלוקו הוא עם שאר ב"ח בשוה ועיין תומים דכתבתי דלא נראה כן רק הכל לבעל עסקא ואין לב"ח בהם כלום עיין שם:

(יא) צריך לקיים שבועתו. היכי דלא כתב לראשון מטלטלין אגב קרקע ודאקני כ"ע מודים דצריך לקיים השבועה אבל בכתב כן א"כ הרי נכסיו משועבדים ואין כח בידו להפקיע בשבועתו שעבודו תליא אי דאקני יכול לחזור בו או לא דאי אמרינן דיכול לחזור א"כ אין לך יותר חזרה מהא דנשבע ליתן לשני ואי לא מצי לחזור בו א"כ הרי חלה שעבודו ולא מהני שבועתו וזהו שנראה שנחלקו הרא"ש והמחבר ועיין תומים דהעליתי דאף דדין זה נכון מ"מ מדברי הרא"ש מוכח דס"ל ג"כ בדכתב דאקני דלא חל שבועתו ויחלוקו ע"ש עוד כתבתי דנראה דאם חלה שבועתו מ"מ כופין אותו בשוטי' דעבר על פריעת בעל חוב מצוה ואם מתוך כך יתחרט על שבועתו יכולי' להתיר לו ואין צריך לדעת המלוה הראשון. ואם כבר גבה אותו ב"ח שנשבע לו לכ"ע מה שגבה גבה. ואין מוציאין מידו כלל וכלל:

(יב) אם ידוע בעדים וכו'. פירוש לא סגי במה שעדים מעידים שמכירים שהיה של ראובן כי מה בכך כיון שאינו מדברים העשוים להשאיל אולי אח"כ מכרן ראובן לשמעון רק מיירי שיש עדים שמסרו לו למכור א"כ הרי הוא בחזקת ראובן סמ"ע והש"ך הוסיף לומר דאיכא עדי ראה דאל"כ עדיין יטעון לקוח במגו דהחזרתי ועיין תומים כי צ"ע דלא נראה כן לדינא:

(יג) נאמנים בשבועה. דעת הבדק הבית והב"ח דוקא שטוען לוי ברי שהוא של שמעון דאל"כ אין נשבעין בטענת שמא והרב הש"ך כתב דאפילו בשמא דהואיל דהוא ב"ח טוענין לו כמו דטוענין ללוקח ויורש ועיין לקמן סימן קל"ג ועיין מ"ש בתומים סימן זה ס"ק ד' בשם הרי"ף דדעתו ג"כ נוטה לישבע אפילו מספק וכן הנכון:

(יד) ויש לו שני עדים וכו'. ה"ה בסרסור בעי ג"כ ב' עדים שהיה של ראובן דאל"כ מי יימר שממני לקחו דלמא מאחר ולא בע"ד דידיה והא דבעי ב' עדים ולא סגי בע"א משום דאם היה שמעון מכחיש לעד היה נאמן בשבועה אף ללוי טענינן כן להכחיש העד אף ששמעון מודה להעד ש"ך ונכון וא"צ לדחוק כסמ"ע ועיין בתוס' ב"ב דף ל' ד"ה לאו כו' ודוק:

(טו) אם צריך לשלם. שם מבואר דאין צריך לשלם רק אם נזכר בשטר קיבוץ שלו שמקבץ לפרוע מה שחייב א"כ אדעתא דהכי נתנו לו לפרוע חובו וצריך לשלם ע"ש:

(טז) ויגבה ב"ח כו'. אפילו נתן מתנה לקטן גובים ממנו הואיל והוא הברחה בעלמא רשב"א וסמ"ע:

(יז) וישבע מקבל מתנה. אבל הנותן אינו נאמן לומר כמה מסר לו אפילו דישבע דלאו כל כמיניה להוציא בשבועה סמ"ע ופשוט. והא דישבע המקבל אף דהוא על טענת ספק כתב הש"ך חומרא בעלמא שהחמיר הרא"ש עליו ואולי הוא בכלל שותפים וכן הנו"נ בתוך הבית דרמיה רחמנא שבועה מספק דמורה היתרא הואיל וטרח ואף זה המקבל טרח בנכסים א"כ מורה היתרא ולכך יש עליו שבועה אפילו מספק:

(יח) דאפילו מקרקעי וכו'. עיין תומים דהש"ך תמה בזה הא חייב פירות לנותן ואם כן הב"ח גובה מדר"נ ועיין תומים דהבאתי ראיה מן הר"ן והרא"ש דפירות מנכסים הן של מקבל וה"מ קודם שנתוודע הברחתו בב"ד אבל משנודע הפירות שעלו עד שלמו ימי אכרזתה י"ל דהם של נותן עיין שם ודוק:

(יט) מיהו אם נראה וכו'. עיין תומים דהעליתי היכי דנודע ודאי דאיכא הברחה אפילו מלוה ע"פ טורף ממקבל אבל אם מסופקים הב"ד אם הוא בתורת הברחה או במתנה גמורה אין מלוה ע"פ יכול לטרוף מספק אבל אם הוא מלוה בשטר וכתב ביה מא"ק רק מכח תקנות השוק לעיל סימן ס' א"י לגבות בנדון כזה דיש לספק בהברחה לכ"ע גובה מן מקבל:

(כ) אע"ג שהיתה כוונתו להבריח. עיין תומים דפי' מ"ש הרמ"א רק למתנה גמורה לא דידעינן דנתכוון למתנה דא"כ איך יתכן להברחה רק אם לא כיון בפי' לערמה שלא יהיה לא לזה ולא לזה אמרינן הואיל ונתכוון להבריח זוכה מקבל מתנה הא ידיענן ורגלים לדבר דנתכוון לערמה אין למקבל כלום ע"ש ואם הנכסים עדיין בחזקת הנותן דעת הב"ח דהוי אומדנא דמוכח דכיון לערמה והש"ך נסתפק ועיין בתומים דגם לדידי מספקא טובי אבל מ"מ אם נתכוון להברחה אין למקבל כלום כיון דהנותן הוא מוחזק יכול לומר קים ליה כהר"ם והרא"ש דס"ל דלעולם לא זכה מקבל:

(כא) דכל מי שבא וכו'. עיין תומים דודאי כפי הנזכר בפנים בבא ראשונה א"צ לטעם הלזה דבלא"ה אם ירצה לגבות יבטל הקנין א"כ יתבע להמוכר שישלם לו דמי זבינה וכן הוא לקמן בסי' קי"א ע"ש אלא דנ"מ היכי דהתנה להדיא שאם יבא ב"ח וכתובה לגבות שיהיה המכר בטל והמעות מתנה ביד המוכר או שאח"כ נתן שטרות לבניו וא"כ על המעות אין לאשה קדימה ולכך נתן טעם להפקיע ערמה. ע"ש מ"ש בשם תשובת ח"י באחד שנתן שט"ח גמור לקרובו ואחר כך נשא אשה ובשעת גביה הוציא קרוב השט"ח קודם לכתובה ופסק הח"י דמ"מ אשה גובה כתובתה ואני כתבתי בתומים דלא נראים דבריו ע"ש באורך:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.