אורים/חושן משפט/צח

אורים ‏ חושן משפט צח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

(א) ואפילו שמענו שנתייאש וכו'. ואם אמר להדיא דהוא מייאש מחובו עיין לקמן סימן קס"ג מ"ש שם ועיין מש"ל סימן ס"ה:

(ב) שכתב. אפילו בש"מ מ"מ בשאר ב"ח זולת כתובת אשה לא הפסיד ועיין א"ע סימן ק"ו:

(ג) אפ"ה לא אמרינן דמחל. ואי קבל הב"ח שמרוצה לחלוקה ההוא ולא אמר בפי' דמחל חובו עיין תומים כי ספיקא דדינא הוא וצ"ע ע"ש:

(ד) עד שיודיעו וכו'. דנכסי בר נש ערבין ואין נפרעים מן ערב עד שיתבע ללוה תחלה:

(ה) במקום קרוב. בסי' ק"ו נתבאר דשיערו כדי שילך השליח ויבא תוך שלשים יום ע"ש:

(ו) קובעים לו זמן. והיינו כפי ראות עיני ב"ד כמה צריך לזמן אם העדים במקום קרוב או רחוק אם שכיחי או לא שכיחי שיירא ודעת הסמ"ע בס"ק ח' דאם הוא אלם נותנים לו זמן צ' יום אם יש ממש בדבריו וכבר כתבתי בתומים דלא נרא' רק לעולם נותנים כפי הנראה לבית דין:

(ז) ומן הסתם וכו'. פי' הסמ"ע דאין ב"ד יכולים לשער כמה זמן הנצרך לו לברר דבריו וזה דחוק וכי לא יהיה כח ב"ד יפה לשער זמן הראוי אלא נראה פי' מן הסתם שאין ב"ד יודעים אם יש ממש בדבריו וכוונתו באמת להביא ראיה או רק דעתו לערמה ולהרוויח הזמן ולכך נותנים לו זמן שלשים וכ"כ הג"ת:

(ח) ממתינים וכו'. ותמיד בב' ה' ב' מתרין לו לפרוע:

(ט) פתיחה. לשון נידוי והואיל והוא תחלה למעשה ב"ד נקרא פתיחה סמ"ע:

(י) צ' יום. לכך נותנים לו תשעים יום דשלשים יום ראשונים אמרינן טרח למצוא מעות בהקפה שלשים יום שנים אמרי' מאחר דלא מצא מלוה טרח למכור נכסיו שלשים יום אחרונים אמרינן הלוקח טורח להדר בתר זוזי ולכך יהיבנן תשעים יום גמ'. וכתב הסמ"ע אע"ג דלקמן סימן ק' במי שבא לב"ד ואמר תן לי זמן שאטרח ואפרע נותנים רק זמן ל' יום מ"מ הכא דכופר ואומר דהחוב מזויף אע"ג דלא מהימן מ"מ מועיל כ"כ דנותנים לו זמן צ' יום עכ"ל. וא"צ לזה דהא שם אפילו נידוי לא מנדין לכך לא נותנים רק ל' יום אבל כאן דמנדין תיכף אמרינן מסתמא מהדר בתר זוזי דאין אדם ברצון בנדוי ולכך ממתינים תשעים יום טרם דכותבין אדרכתא ופשוט:

(יא) צ' יום. דעת הסמ"ע לאחר שלשים יום שונין הנדוי ולאחר ס' יום מחרימין ועיין תומים דכתבתי דנראה דלא ס"ל כן לרמב"ם וטור ומחבר רק ס"ל הואיל וטוען מזויף וגם יש לו נכסים מנדין כל צ' יום ואי לא יפרע הרי כותבין אדרכתא ע"ש:

(יב) יום א' כו'. דב"ד יושבים בב' וה' וקובל בב"ד בב' ושולחין הב"ד ביום ג' והולך שליח כל היום והלוה בא סוף יום ד' וביום ה' משכים לב"ד ומ"ד שני ימים ס"ל דתיכף ביום ב' שולח ן ב"ד והולך השליח יום ב' ויום ג' והוא בא יום ד' ויום ה' בסופו בא לב"ד:

(יג) על פקדון וכו'. דפקדון הדרא בעיניה וא"כ מה זמן צורך לו וכתב הנ"י ה"מ בכופר אבל במודה דקבלו רק אמר דפשע בו והרי חייב באחריותו נותנים לו זמן. ועיין תומים דהפירוש לא צ' יום רק שלשים יום כדלקמן סימן ק' דהא אינו טוען מזויף ועיין תומים דנראה דהמ"מ חולק בזה אנ"י ולכן דין זה צל"ע:

(יד) על נכסיו מיד. כתב הסמ"ע היינו לאחר שלשים יום ועיין תומים דכתבתי דלא נראה כן אלא פי' תיכף כמו כשמסרב דלא חיישינן שימצא עדים לפסול שטר דלא חיישינן לזיופא:

(טו) שמא תכסף וכו'. הן חששות הבאים בידי שמים ולכך חוששין אם תתקלקל הקרקע מאין יגבה מטלטלין אבל קרקע מגבינן דאם יקרה להם אסון הנ"ל אף אם נשארים ביד לוה הנך חששות יקרה לה ומה לנו הכא ומה לנו התם ולחוש דהואיל דיודע דסופו לצאת מתחת ידו יקלקל הקרקע במזיד זהו לא חיישינן:

(טז) שצריך לשהות י"ב חודש. כתב הסמ"ע לאו דוקא רק הכל כפי הנראה לב"ד ואם רואין שצריך זמן יותר נותנים זמן יותר. ובחדושי לרשב"א לב"ק לא משמע כן ע"ש. אבל העיקר כסמ"ע דהא הרי"ף והרא"ש ורמב"ם לא הביאו כלל הך דינא דבאלם נטרינן יב"ח ש"מ דסבירא להו דלאו דוקא וא"כ זהו פשוט דברואה הב"ד דיכול לבוא הלוה לידי הפסד דמשהינן דמ"ש ממטלטלין ועיין מ"ש ב"ק דכ"כ ג"כ והדבר ברור כסמ"ע וכ"כ הג"ת:

(יז) עד שיפסקו המוסיפין. כן דעת הרמב"ם דדיקא בשל יתומי' ושל משועבדים בעינן שלשים יום אבל ב"ח בשל המלוה א"צ אלא לפי ראות ב"ד שפסקו המוסיפים. והרבה מחברים חולקים וס"ל משפט אחד לב"ח ולמשעובדים לעולם שום שלשים יום ועיין לקמן סי' ק"ג:

(יח) וקורעין השט"ח. נראה דעושין בו קרע ב"ד ומ"מ מניחו שלם וחובה על המלוה לשומרו כמקדם דהא לכך לא מגבינן מטלטלין דלמא ימצא עדים לפסול השטר רק קרקע מגבינן דלא מפסדי ואם יבא הלוה לפסול השטר ואינו איך יוכל לפוסלו כיון דשטר נאבד מעולם ועדים דיעידו מעולם לא חתמנו על שטר כזה וכהנה דברים המבטלים השטר לזו צריך הכרת שטר ולכן ברור דפי' קרעינן ומ"מ השטר בשלימתו ביד המלוה לענין פיסול בעדים ופשוט:

(יט) שטר החוב. דאל"כ אולי ילך לב"ד אחר בשטר ויקח אדרכתא על שדה אחרת. ודעת הסמ"ע דצריך לכתוב אף באדרכתא זו שקרעהו לשטרא ואם לאו פסול כמו בסעיף שאח"ז ועיין תומים שכתבתי במקום דנודע שדה של הלוה וכותבין עליו אדרכתא לתשלומין תו לא חיישינן לבית דין טועים וא"צ לכתוב בו ע"ש:

(כ) ואת הב"ח. ר"ל הלוה כשהוא במדינה שאין לו נכסים בני חורין שמוכרח המלוה לטרוף משעבדי:

(כא) שאין כתוב בו וכו'. דחיישינן שב"ד יטעו וישכחו לקרוע השטר והמלוה ילך בשטרו שנית לב"ד אחר ויקח אדרכתא על שדה אחרת משא"כ כשנכתב בתוכו שקרעהו תו לא שייך טעות ושכחה ודאי קרעהו:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.