נתיבות המשפט - ביאורים/חושן משפט/צט
נתיבות המשפט - ביאורים 
חושן משפט צט
|
< הקודם · הבא >
טור ומפרשיו שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) ואם נראה לו עש"ך ס"ק א' עד אבל קודם שהשינה עד דמ"מ יש חשש קנוניא עיין תומים שתמה ע"ז דהא הש"ך גופיה כתב בס"ק ו' באומר שחייב לאחר ויש לו מגו דיהיב לו נאמן במגו. וכאן כיון דאין אנו יודעים אם יש לו נכסים הרי יכול ליתן נכסיו שיש לו בהחבא ויש לו מגו ברורה עכ"ל. ולפעד"נ דלק"מ דבשלמא בענין שכתב הש"ך בס"ק ו' שהמטלטלין בידו לפני ב"ד והיה לו מגו ליתנו לאותו פלוני אין כאן שום חשש קנוניא דמה הי' לו לעשות קנוניא הא הי' בידו ליתנו לאותו פלוני משא"כ הכא דיש לחוש שיגיע מעות לידו בפני עדים כגון שהוא מצפה שיפול לו ירושה אח"כ א"נ שיש לו מעות תח"י איזה איש שאינו בכאן וירא שמא יביא לו המעות בפני עדים ולא יהיה המגו אז מש"ה מערים הוא לומר שחייב לפלוני כדי שיהיה נאמן אח"כ כשיגיע המעות לידו ולא יהי' מגו אז וגם עכשיו אין בידו ליתנו לאותו פלוני דהא אין המעות בידו עדיין מש"ה אומר עכשיו שהוא של אותו פלוני ועושה קנוניא וא"ש ועש"ך ס"ק ג' ויש שם ט"ס וכצ"ל בכל ענין אינו נאמן:
(ב) ויש חולקין. עש"ך ס"ק ו' וע"ב וסי' ס"ב ס"ק ט' מ"ש בזה ומ"ש הש"ך וז"ל אבל אם אמר מטלטלין אלו מעסק פלוני הוא וידוע בעדים או בשטר שיש בידו כך וכך עיסקא ממנו ולא החזיר כגון שנתן לו נאמנות עכ"ל תמוה לי הא לא מהני נאמנות נגד בע"ח מאוחר כמבואר לעיל בסי' ע"א ואפשר כיון שיש לו נאמנות ובודאי יש עליו חיוב איתרע נגד חזקה דכל מה שתחת יד האדם הוא שלו ונאמן הלוה במגו דהי' נותנו לאותו פלוני ושוב לא הוי מגו נגד חזקה ודוחק ובעיקר הדין אי בעינן עידי ראה כשהוא מודה שאינו לקוח יתבאר לקמן בס"ק ד'. ונידון מ"ש הש"ך בעיסקא דבפלגא מלוה כל הבע"ח שוין ליתא כמבואר בי"ד סי' קע"ו דכיון דאסור להוציא הפלגא מלוה בחזקת הנותן קאי וכ"כ בתומים ובקצה"ח ופשוט:
(ג) מיהו אם ידוע. עש"ך ס"ק ז' עד או שהוא תוך זמנו וכו' ונראה דמיירי דוקא באינו רגיל שיהי' לו עיסקא מאחרים רק שידוע שהי' לו עיסקא פעם אחת בידו מאחרים מש"ה צריכין שלא יהי' יכול לטעון החזרתי אבל במי שהוא רגיל לסחור עם מעות אחרים אף שיכול לטעון החזרתי מ"מ נאמן הלוה במגו שהי' יכול ליתנם לאותו פ' כיון דלא הוי מגו במקום חזקה כמו בסירסור בסעיף ג' ועמש"ל בס"ק ד' דאף הש"ך מודה בכה"ג דלא בעינן עידי ראה ע"ש ועש"ך בס"ק י' ויש שם ט"ס וכצ"ל וללוי משתעבד לשמעון לא משתעבד ודוקא כשלוה ולוה בסתם דאז כשלוה משני לא חזר בו בפי':
(ד) אם ידוע בעדים. עש"ך ס"ק י"ג עד ונ"ל דגם איכא עידי ראה וכו' דאל"כ הי' יכול לטעון לקוח במגו דהחזרתי וכו' נראה דדוקא כשהחוב של לוי בע"פ אז צריכין לעידי ראה כמ"ש הש"ך אבל אם החוב של לוי הוא בשטר לא צריכין לעידי ראה דהא מה שנאמן לטעון לקוח במגו דהחזרתי ואין הלוקח עומד במקום עידי ראה כ' הש"ך בסי' ע"ב ס"ק צ"ז דהיינו שאלו רצה הי' טוען החזרתי לתובע ומכרו לך וכו' ע"ש וכאן אין לו מגו זו דהא אם הי' טוען החזרתי לראובן ומכרו ללוי נהי שהי' פוטר עצמו מראובן בטענת החזרתי מ"מ הי' נשאר חייב ללוי את חובו משא"כ כשטוען שקנאו מראובן ומידו בא ללוי על חובו פוטר עצמו משניהם ואין כאן מגו משא"כ כשהחוב של לוי הוא בע"פ שפיר אית לי' מגו דיכול לפטור עצמו מראובן בטענת החזרתי ונגד לוי בטענת פרעתי. עוד נראה בכה"ג שכבר תפסו לוי בחובו בעינן עידי ראה אבל כשהחפץ עדיין ביד שמעון ויש לשמעון מגו שהי' בידו ליתנו לראובן נאמן כיון דליכא חזקה לשמעון על החפץ לא הוי מגו במקום חזקה ובעיקר הדין של הש"ך קשה דבשלמא במקום דאיכא לשמעון חזקה שפיר מועיל חזקה זו לבע"ח שלו וללוקח שלו וטענינן להבע"ח וללוקח דהא יש לנו הוכח' מכח החזקה שהאמת שהוא לקוח אבל במקום שאין לשמעון חזקה רק שאם הי' טוען לקוח הי' נאמן במגו ומגו היינו הוכח' שאומר אמת דאילו הי' רוצ' לשקר הי' טוען טענ' אחרת ואיכ' הוכחה שטענת לקוח הוא אמת משא"כ בשמעון מודה לראובן שאינו לקוח וליכא הוכח' לטענת לקוח מה"ת ניטעון אנן לקוח כיון שהוא נגד חזקה דהא איכא לראובן חזקה דמעיקרא ולא דמי להא דטענינן ללקוחות נגד שט"ח פרוע במגו דמזויף אף שהלו' מודה שאינו פרוע דשם כיון שהי' יכול לטעון פרעתי לא חש מלהניח השטר ביד הלוה כמ"ש הסמ"ע סי' מ"ו ס"ק ב' ואיתרע חזקת שטר (כיון דליכא חזקת שטר) וליכא הוכח' שאינו פרוע ממילא א"י לגבות מלקוחות וגם לא דמי להא דאין מוציאין הקרקע מיד הלוקח כשהי' המוכר נאמן לטעון לקוח במגו דלא הי' שלך מעולם כמבואר בסי' קמ"ו שם טעמא אחרינא איכא במלתא דכשמוציאין מיד הלוקח הוי כמוציאין מיד המוכר לו דהא המוכר יתחייב לשלם להלוקח וכיון דהוי כמוציאין מן המוכר א"א להוציאו רק בשני עדים שהיה שלו והלוקח אף דידע שהוא שלו לא הוי רק כחד סהדא ואינו נאמן וגם כשמכר לו אמר שהוא לקוח והוא שלו והוי כאילו טוען לקוח ועיין בתשו' מהרי"ח ח"א סי' ט' דאפילו ליתומים לא טענינן לקוח כשלא היה אביהן נאמן לטעון לקוח רק במגו דהחזרתי ומכ"ש כאן כשהוא מודה בעצמו שאינו לקוח ואף דמשמע מדברי האחרונים דאף בכה"ג טענינן ליתומים לקוח אף דאביהן לא הי' נאמן לטעון לקוח רק במגו דהחזרתי נרא' דהטעם כמ"ש הרא"ש בתשו' דכיון דאם הי' אביהן טוען כן לא היו יכולין להוציא ממנו כגון זו פתח פיך לאלם הוא ואמרינן דאבוהון ודאי הי' טוען כן והי' נאמן במגו משא"כ כאן שהוא מודה שאינו שלו וכ"כ התומים דלדינ' נראה דא"צ עידי ראה וכן מוכח מהמחבר והפוסקים שלא הזכירו בכאן עידי ראה:
(ה) דאפי' בקרקע עש"ך ס"ק י"ח עד וצ"ע. ולפעד"נ דלק"מ דהא עיקר דינא דשטר מברחת הוא קנין גמור להמקבל רק שהרשות ביד הנותן לחזור בכל עת שירצ' כמ"ש הרא"ש בכתובות דף ע"ט והא דקנה הבע"ח הוא מטעם כיון שבידו לחזור לא יצאה מרשותו כמ"ש הרא"ש וז"ל ואי לא קנינהו לוקח קנינהו בעל דכיון שהם ברשות האש' לחזור בכל עת שתרצ' א"כ לא יצאה מרשותו וכו' וע"ש ברא"ש שכתב עוד שנקרא שטר מבריח כיון דכוונתו הי' להבריח אלא שטעה בזה כסבור הי' שתועיל ההברח' וכו' עד כשיודע לו שא"א להיות זה וכו' אנן סהדי דניחא לי' שלא יזכה בהו המקבל ויאכל פירות נכסיו וכו' עכ"ל הרא"ש וכונת הרא"ש במ"ש ויאכל פירות נכסיו היינו אחר שיתוודע לו ויחזור בו כמבואר למעיין בדבריו וא"כ לפ"ז הפירות שכבר אכל והניח לו לאכול ודאי דאינו חייב להחזיר ולא גרע ממחיל' בטעות דהוי מחילה כמ"ש הרא"ש בב"מ דף ס"ו דדוקא במקום דלא ידע דמחיל ליה מחיל' אבל במקום דידע דמחיל רק שמוחל מפני שטוע' בדין כמו בפירות דקל הוי מחיל' וכ"כ הר"ן בהדיא גבי שטר מברחת דהפירות שאכל כבר פטור מלהחזיר דדמי לפירות דקל וא"כ לפ"ז בין הפירות שאכל קודם שנודע לו בין אחר שנודע לו פטור מלהחזיר דדמי לפירות דקל ועדיף מיני' דהא שטר מברחת קנין גמור רק שהרשות בידו לחזור בו וכ"ז שלא חזר וביטל המתנ' היא שלו לגמרי:
(ו) אם נראה לב"ד. ולכאור' הלשון תמוה דאם לא כוון לערמה האיך היתה כוונתו להבריח. ונרא' פי' דכל שטר מבריח הוא שיהי' רשות בידו לחזור וזה המתנה נראה שהוא רק להערמ' בעלמא. אבל אם הית' כוונתו למתנ' גמורה שלא יהיה יכול לחזור בו כגון שכתוב בו מתנה חלוט' מתנה עולמית דאז הוי מתנה גמור' כמ"ש הר"ן בכתובות שם אע"ג דנתן מתנה לו רק כדי שלא יגבה ממנו הבע"ה שידוע שאם לא הי' חייב לאחרים לא הי' נותן מתנה זו מ"מ כיון שאין רשות לחזור ממתנ' זו יצא' מרשות הנותן וקונ' המקבל ולא הבע"ח ודוקא במקום שרשות ביד הנותן לחזור קנה הבע"ח מטעם שכ' הרא"ש בכתובות דכיון שיכול לחזור לא יצא מרשות הנותן משא"כ הכא.
· הבא >
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |