אורים/חושן משפט/עט

אורים ‏ חושן משפט עט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

(א) בב"ד. לאפוקי חוץ לב"ד ואפילו העידו עדים בב"ד אחר ולא בזה הב"ד שכפר הוא סמ"ע:

(ב) להד"ם. עיין תומים דהעליתי לדינא אפילו אמר לא לויתי הוי כאומר לא פרעתי ולא מפרשינן דבריו לא עמדתי בהלואתי כי פרעתי ע"ש:

(ג) הרי זה חייב לשלם. אפי' אמר פרעתי תחלה מקודם שבאו עדים והביא עדים אח"כ מ"מ שוב אינו נאמן דכבר הוחזק כפרן באומר לא לויתי והעדים מעידים שלוה ש"ך ודלא כמבי"ט:

(ד) יותר מק' עדים. ולכך א"י להשביעו היסת אחר כך דאי הוה רק כעדים הוה יכול עכ"פ להטיל היסת דסלק עדים נגד עדים והוי ליה כשאר תביעה וישבע היסת אבל כיון דהודאתו עדיף א"א לחייבו שבועה סמ"ע:

(ה) שהרי הוחזק כפרן. עיין תומים מ"ש בזה דאפילו שבועה שלוה א"צ ומכ"ש שלא ישבע שלא פרע דהוא הודה שלא פרע. ולא דמי לחשוד שצריך כנגדו שבועה דהתם לא הוחזק שקרן ע"ז הדבר אבל כאן הוחזק שקרן ע"ז הדבר. ואם טען אחר כך פרעתי גם כן אינו נאמן דכבר הוחזק כפרן לדבר זה ש"ך:

(ו) אין משביעים היסת. דהא הודה דלא פרעו ועדים מעידים דלוה סמ"ע ולפמ"ש עיקר הטעם דלא נתקן היסת לכפרנים כאלה כמ"ש בס"ק הקדום:

(ז) ואיני חייב לך. רק כמו אותו סך שאתה תובע אותו לי אתה חייב לי וכו' ועיין תומים מ"ש דאיירי דאמר ביום מיוחד כגון ר"ח ניסן אתה חייב לי והוא הוה כאילו אמר לא כי איני חייב לך ואם כן בבאו עדים דהיה חייב לו בו ביום תו לא מצי לטעון פרעתי מקודם דהא בו ביום נתחייב והרי זה מוחזק לכפרן דהודה דלא פרע אחר יום ההוא ע"ש:

(ח) ואינו כאומר לא לויתי. דבאומר לא לויתי ובאו עדים ואמרו דלוה ופרע חייב לשלם ואין יכול לומר נזכרתי כ"כ הנ"י וש"ך:

(ט) אבל אם באו עדים תחלה. הסמ"ע נתן טעם דאמרינן עדים טועים ועל חוב אחר נפרע והוא דשמע דברי עדים אמר נזכרתי ובאמת לא נזכר כלל עיין תומים דהעליתי דרוב מחברים לא סבירא בהו חילוק זה של הנ"י ויכול לומר קים ליה ואין מוציאין ממון מהמוחזק ובפרט כי אין ראיה שלו מכרעת:

(י) בפני פלוני ופלוני וכו'. עיין תומים דלאו דוקא בפני פלוני ופלוני רק באמר לו בפני עדים דהוי ליה לשום אל לב אבל כשלא הזכיר לו עדים אין נותן אל לב כלל טיב הענין מה שלא היה בהלואה כלל. כ"כ מהרש"ל וסמ"ע ונכון הוא:

(יא) ובאו עדים וכו'. עיין תומים דעת מהרש"ל דדוקא דידע מעדים אבל אם לא ידע כלל מעדים דלא ראם כלל יכול לומר לא שמתי לבי כלל כי לא ידעתי מעדים ומזה כתבתי דאם בא ע"א והלה מכחישו א"י לזקוק אותו לשבועה. דאף דיודה להעד אין חיוב ממון דיכול לומר למתנה היה וכן שני עדים זא"ז אין מצטרפין ולא דמי להלואה אחר הלואה דמצטרפין אבל העליתי דין זה בצ"ע אבל אם היה שרם רק אחד ראה מחלון זה ואחד מחלון זה מצטרפים:

(יב) ואם יטעון אח"כ כו'. כתב הב"ח דוקא באומר לו מנה מניתך אבל באומר מנה הלויתיך יכול לומר מה היה לי לשום על לב אתה אמרת מהלואה וזו מתנה וכ"כ הש"ך ועיין תומים כי לשון הרמב"ם וטור ומחבר אין מורה כן. ולא נראה טעם לחלק ע"ש:

(יג) ודאי הוחזק כפרן. אע"ג דלקמן סימן פ"א אפילו טען להד"ם לא הוחזק כפרן התם לא נעשה מעשה כלל רק הודאה ומילי דכדי לא דכירי אינשי אבל כאן הא שמעו שנתן לו מעות ה"ל לזכור גוף המעשה סמ"ע וש"ך והא דנקט להד"ם הוחזק כפרן בשמעו שנתן לו דרך הלואה והא גדולה מזו הוחזק כפרן בטוען להד"ם כשידעו רק מנתינת מעות כמ"ש מקדם וע"כ צ"ל כמ"ש מהרש"ל דבלא ידע מהעדים לא הוחזק כפרן בסתם רק אם מעידים דשמעו דרך הלואה ניתן לו. וכ"כ הכה"ג ע"ש דבהכמנה בעינן ששמעו דרך הלואה ניתן לו אבל לא זולת מיהו יש לדחות משום סיפא נקט ליה דבנותן אמתלא אפי' שמעו דרך הלואה וכבר כתבתי בתומים כי צ"ע דינו:

(יד) אבל אם טען וכו'. דעת הש"ך דוקא דלא ראו הלואה אבל ראו אפילו בהכמנה לא מהני אמתלא ועיין תומים דמוכח מדברי בעה"ת דלא כדבריו ואם מת לא טענינן ליתמי אולי היה לאביהן איזה אמתלא רק מסתם מחזיקין בחזקת הלואה ג"ת:

(טו) וחזר ואמר פרעתיך. פי' אחר שנתחייב בבית דין ויצא משם דאילו קודם לזה כבר מבואר לעיל דאפילו מסייעין לו עדים לא מהימן:

(טז) אבל לא לממון. אפילו כפר בק' ועדים מעידים שלוה חמשים הך החמשים משלם ועל חמשים הנשארים ישבע דהיינו הך דר"ת קמייתא:

(יז) אבל לא לממון אחר. ואם יש עדים שגנב קצת שטרות מבית הלוה כל שטרות שמוציא על הלוה פסולים רשב"א בתשובה ועיין מ"ש בתומים דלא על יתומים לבד פסולים דה"ל חשוד ולגבי יתומים לכ"ע אין חשוד גובה אלא אפילו הלוה חי נאמן דפרע דלית ליה חזקה שטרך בידי מה בעי ע"ש:

(יח) ונאמן וכו'. בתשובת הריב"ש סי' שנ"ד מבואר דהטוען השאלתיך חפצים והלה אמר להד"ם ועדים מעידים שהשאיל לו דה"ל הוחזק כפרן אפי' לענין שוי החפצים נאמן המשאיל בלי שבועה לומר כך היה שוים ובלבד שהיה אמוד בהן. והש"ך השיגו דלענין זה לא הוחזק כפרן ונוטל רק בשבועה. ויפה השיג ואם לא שייך בזה עשו תקנת נגזל בכה"ג אף בשבועה לא יטול כי אם משלם הפחות שבשוים מחפצים הללו ועיין מש"ל בסימן צ"ו ע"ש:

(יט) בשבועה. ואפילו כתוב נאמנות בשטר צריך לישבע כיון דהוחזק כפרן לאיש כזה לא נתן נאמנות:

(כ) ואין המלוה צריך לישבע. אבל אם בא לגבות משעבדי פשיטא דצריך לישבע דמה איכפת ליה במה שהלוה הוחזק כפרן ועיין מש"ל בסימן ע"ה בשם הר"ן:

(כא) עדים שפרע בפניהם. היינו לאחר שנתחייב בב"ד דמקודם לא מהני עדים דהא הכחיש לעדים באמרו לא לוה היינו דלא פרע סמ"ע ופשוט:

(כב) מי שהודה וכו'. דין זה כבר נאמר לעיל ס"ג ונשנה פה בכת"י דה"א כיון דמחלוקת רבוותא היא הך דינא אם נאמן לומר נזכרתי ור"ן ורשב"א חולקים ובכת"י בלא"ה רבים מחברים סבירא להו דא"נ לומר פרעתי א"כ ה"א בהצטרף כל הנך רבוותא לא יהיה נאמן קמ"ל דמכל מקום נאמן והממע"ה ולק"מ וא"צ לדוחק הש"ך:

(כג) נוטל בלי שבועה. אם אמר להד"ם ועדים מעידין שלוה ואמר פרעתי כבר אין יכול להטיל עליו שבועת היסת אפילו אחר פרעון אבל אם טען פרעתי אחר דנתחייב בבית דין דג"כ אין נאמן כי הוחזק כפרן מכל מקום לאחר פרעון יכול להשביעו היסת פרעתיך פעמיים ש"ך ופשוט:

(כד) ובאו שני עדים וכו'. אבל האומר לא לויתי ובא ע"א שלוה לדעת הרמב"ם ור"ב מחברים זולת הרשב"א שהוא כמעט יחיד בזה אין נאמן לומר פרעתי דה"ל משאיל"מ אם לא בדברים שאין חייבים עליהם ש"ד כגון שטרות ושכירות בתי' וכדומה. אבל טוען פרעתי אחר כך נאמן דבע"א לא הוחזק כפרן לכ"ע כדאמרינן בגמרא דב"מ דבע"א לא הוחזק כלל לכפרן ועיין תומים:

(כה) כיון ששני טענות באין לפוטרו. אם אמר הריני חייב ואחר כך אמר פרעתי אינו נאמן כיון שאן שני הטענות לפוטרו אם לא דאמר מתחלה איני יודע ואחר כך נזכרתי אז י"ל דאין כאן סתיר' לדבריו דשכחה שכיח ש"ך:

(כו) משום שראה שבאו עדים. אפילו עדים ממשמשין ובאים די"ל מחמת עדים הודה כן העליתי להלכה בתומים אמנם אם אמר לא לויתי ובאו עדים שלוה ואמר פרעתי ועדים הללו נפסלו רק אחר כך באו עדים אחרים מ"מ הוה הודאה שלאחר עדים והוחזק כפרן עיין תומים:

(כז) אם לא שהקול מפורסם וכו'. נראה דמיירי שהקול יצא בעיר ונתפרסם לאחר שכפר ואמר דלא לוה א"כ שפיר י"ל דמה שטען פרעת הוא מחמת הקול אבל אם הקול היה קודם שכפר א"כ ל"ל דלכך הודה שלא להכחיש הקול הא מתחלה כבר יצא הקול ולא חש להכחיש הקול ובהכי ניחא קושית הש"ך ולק"מ:

(כח) אם לא היתה וכו'. דעביד אינש דלא מגלה טענתו רק בב"ד ועיין מ"ש בתומים לחלק בין הך דהכא ולקמן סימן קמ"ו סכ"ד:

(כט) אבל אם אמר פרעתיך וכו'. דהא לא הוחזק כפרן רק אינו נאמן ולכך יכול לומר פרעתיך אחר כך אבל כפר בבית דין ובאו עדים הוחזק כפרן ושוב אינו נאמן סמ"ע:

(ל) שהודה לו. היינו בדרך שנתבאר לקמן סימן פ"א באמירת א"ע או דרך הודאה:

(לא) הוחזק כפרן. ואם הודה בבית דין שלא קבל שום מתנה מאשה פלונית ואחר כך יצא בבית דין שטר מתנה שזיכה לו האשה בנכסים חייב להחזיר שטר מתנה דהודה בבית דין שלא קיבל ועל כרחך השטר מתנה היא שטר אמנה ואינו יכול לתרץ דבריו שנתן לה אחר כך כנגד שטר מתנה ההוא דהא אמר שלא קיבל וכל האומר לא לויתי כאומר לא פרעתי דמי רשב"א בתשובה סמ"ע:

(לב) הודאה בבית דין וכו'. מכאן עד סוף הסימן כבר כתבתי לעיל הכל בסימן ל"ט באריכות ולכן אקצר פה רק אלקט ראשי פרקים. דעת הסמ"ע דהרמב"ם והטור והרא"ש שפה א' דנאמן לומר פרעתי ומכל מקום גובה מלקוחות ואני כתבתי לעיל דהאמת אתו כדברי הרא"ש והטור ודלא כש"ך אבל דעת הרי"ף ורמב"ם אינו כן אלא תלי' זה בזה ע"ש וגם הסכמתי עם הש"ך לעיל דרוב פוסקים חולקים ארמב"ם וסבירא ליה אף באודיתא כ"ז שלא נכתב אין גובים משעבדי ויכול לטעון פרעתי ע"ש כי נתבאר הכל באריכות.

(לג) הוחזק כפרן. דאפילו טוען אחר כך פרעתי אינו נאמן כדלעיל דהא טען מתחלה פרעתי ולא שייך לשמוטי קאמר דהא לשון צא תן משמע דכבר נגמר הדין וברור שאין בו ספק ועיין לעיל סימן מ"ה הבדל יש בין צא תן לחייב אתה בדעת המחברים:

(לד) ושמתוהו. לאו דוקא אלא כל שסירב בפס"ד כ"כ הב"ח וכן הסכים הש"ך ודלא כסמ"ע וכן נכון:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.