אורים/חושן משפט/מג

אורים ‏ חושן משפט מג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

(א) מאיזה לקוח' יטרוף כו'. ה"ה בב"ח יש נ"מ כי מלוה מוקדם קודם לגבי' ממלוה מאוחר אפילו בב"ח ולכך צריך זמן סמ"ע ועיין תומים שכתבתי טעם דלמה כתב הש"ע טעם שנדע לטרוף מלקוח' ע"ש:

(ב) וי"א שאם קנו וכו'. כתב הסמ"ע דבאמת עדי כתיבה מפקי לקלא רק לא ידעינן באיזה זמן היה הכתיבה אבל מן אותו זמן שראו השטר ודאי כבר נכתב ולכך גובה והש"ך הכריע כדין זה ואני הארכתי בתומים כי לא נראה דין זה רק בשטר שיש בו קנין ולא נזכר זמן אימת נעשה קנין אבל בלי קנין אפילו ראו שטר מ"מ אינו גובה דל"ל קלא ע"ש. ואם נכתב בלי זמן רק היה ע"מ אי גובה מן זמן שהיו עדים שראו השטר יש בו ספק דאפשר לומר מפקין לקלא ודין זה צ"ע ועיין לקמן סי' נ"א:

(ג) שובר שאין בו זמן כו'. עיין לקמן סי' נ"ד מ"ש בזה באריכ' כי שם מקומו:

(ד) ולא כתב לבריאת עולם כשר. ואין לומר דילמא למנין אחר מנה ומוקדם או מאוחר הוא דהואיל דכך נהגו למנות לבריאת עולם לא חיישינן דמנה למנין אחר כדאמרינן בגמרא דאז היו רגילים למנות למלכות יון דלא חיישינן למנין אחר תו' בע"ז:

(ה) אלא לפרט קטן. כגון תצ"ד לא כתב רק צ"ד ואפילו לא כתב רק ד' גם כן כשר דהא לית בי' חשש מוקדם דלא יגבה רק אותן שקנו אחר שנת צ"ד והראה שטרו לב"ד טרם בוא שנת תק"ד דאם יראה אח"כ יאמרו שנכתב בשנת תק"ד והם מוקדמי' לו ופשוט:

(ו) ודילג המאות וכו'. ובש"ך מכשיר בדיעבד ונכונים דבריו ובפרט כי מהר"ם מינץ ג"כ מכשיר ויכול לומר המוחזק קים לי':

(ז) אם כתב אלפים וכו'. דאין לומר אלפים שני אלפים וה"ל מוקדם דא"כ בתרי יודין ה"ל למכתב אלפיי' סמ"ע ולדבריו במקום שהיה לו לכתוב חמש מאות ושמונה לבריאת עולם וכתב מאות ושמנה פסול דס"ל סתם מאות שנים ואין כאן הוכח' דנתכוון ליותר וגם שטר שכתב בו שנתחייב לשלם אלפים חייב לשלם שלשה אלפי' דאילו כוונת העדים לשני אלפים ה"ל אלפיי' בב' יודין (ואפשר לחלוק) אבל הש"ך כתב דאף אלפים י"ל פירושו רק שני אלפים ומ"מ כשר דמהכ"ת לומר שהוא מוקדם רק אם כתב אלפיי' בשר יודין ודאי מוקדם דא"א לומר בפי' יותר מב' אלפים כיון דכתוב אלפיי' וצל"ע:

(ח) מדלגו בשבת כשר. דחסרונו מוכח מתוכו סמ"ע ולא ידעתי צורך לכל הדין הזה דלו יהיה דלא קאי כלל אשבוע מה נ"מ ואלו השמיט כל מנין השבוע וכי יש בו קפידא כמבואר בא"ע גבי גט ומכ"ש בשטר ופשוט והרא"ש דכתב זה בתשובה הוא דשם היה כתוב בכ"א ונכתב ברביעי בכ' ולזה פלפל הרא"ש אי נימא דלא הוה מוקדם דהא מוכח מתוכו דהי' בכ"א בכ' דהא לא היה ברביעי או נימא דרביעי לא קאי על י"ש ולכ"כ דהוי י"ש אבל בנ"ד מה נ"מ. ולכן צ"ל דהש"ע נתכוון ג"כ לאופן זה דכתב בכ' לחודש וידוע דלא נכתב רק בכ"א רק הטעות מוכח מתוכו הואיל וכתב ברביעי וא"כ כשר כמ"ש הרא"ש רק דל"ת הא לא נזכר ברביעי בשבת ולזה תאמר סתמא כפי' דמיירי בד' לשבת וא"ש:

(ט) היה ביום כ"ד אפ"ה כשר. עיין תומים דהעליתי דלא מבעיא דכתוב בשטר דאקני דדינא שטר מאוחר כשר דפשיטא דכשר דאמרי' דהקדים לכתוב שטר זה לזמן מרובה ואחרוהו לכ"ב בתשרי והואיל והיה בזמן מוקדם לא ידע על בורי' קביעו' חדשים כסדרן וטעו בשני עיבורי דירחי ולכך חשב דיום ד' יקלע בכ"ב אלא אפילו דלא כתב דאקני וא"כ אם מאוחר הוא פסול מ"מ כשר כיון דיש כאן סתיר' ביום השבוע תלינן הטעות בעדים ולא נפסלו וגם גבי' שלא כדין ליכא למיחש דמוכח מתוכו ועיין מ"ש אם נודע דנעשה בכ"ד לחודש והם כתבו בכ"ב בזו יש לומר דפסול אף דמוכח מימי שבוע דהיה בכ"ד דאולי חזרה הוא והולכין אחר אחרון ע"ש:

(י) כת"י א"צ זמן. עיין תומים דהעליתי דודאי לפי דקי"ל מלוה ע"פ מוקדם קודם למלוה ע"פ אפילו יש בידו כת"י מוקדם קודם בגבי' ב"ח ולא חיישינן לקנוני' ומ"מ אין כותבין זמן דהא יכול להראות כת"י בעדים ויגבה מזמן הראי' ועיין מש"ל בסעיף א' אבל אם היה לו קדימה למלוה בשטר מאוחר דקיי"ל סי' ק"ד דיש למלוה ע"פ קדימה בב"ח אפילו למלוה בשטר מאוחר בזו לא אמרינן בכת"י דחיישינן לקנוני' וע"ש שהארכתי.

(יא) אלא מב"ח וכו'. וקורעים השטר או כותבים ע"ג שטר זה אין לגבות בו משעבדי כלל רק מב"ח ולא מניחים השטר סתם בידו דילמא ילך לב"ד אחר שאינם יודעים מפסלו ויגבה בו משעבדי ופשוט הוא ש"ך.

(יב) גזירה וכו'. ואפילו יאמר שיכתבו ב"ד עליו שלא יגבה אלא מזמן שני מכל מקום קנסהו הואיל ובא שטר לפני ב"ד ויש בו פיסול סמ"ע וש"ך והעלה הש"ך דאם כתב הוא ע"ג שטר קודם שהיה בא לב"ד שטר זה אינו אלא לגבות מזמן השני כשר ועיין תומים דעשיתי לזה סמוכים מדברי הטור אבל העליתי דבו ביום שכותב בו ביום מתחיל השיעבוד ואם כן צריך לכתוב דוקא ע"י עדים ולא בכת"י דחיישינן דלבסוף הקדים הזמן וכבר נמחל שעבודו ע"ש בראי' מגמ':

(יג) דפסול לגמרי. ונאמן לומר פרעתי ואי נאמן לומר להד"ם דהיינו דעדים מסרו השטר ליד לוה ועכשיו טוען הלוה לא לוית אותי וממני נפל וכדומה דעת הסמ"ע דאין נאמן ודעת הש"ך דנאמן ועיין תומים שהבאתי ראיה לדברי הסמ"ע והעיקר כדבריו ואם הלוה מודה דחייב לכ"ע חייב לשלם ולא קנסו חכמים שיהיה ממונו מופקע ש"ך ופשוט:

(יד) שלא הקדימו העדים כו'. כגון דכתבו ללות בניסן ולא לוה עד תשרי ואף ע"ג דבשטרי דלית ביה קנין אסור לעשות כן מכל מקום אי עבדי כן לא נפסלו וכגון דחשבו דנותן המעות ובאמת היה רק אמנה או דטעו בדבר שמצוים לטעות ועיין תומים דהעליתי אפילו כת"י יוצא ממקום אחר ואפילו מבורר הקדימה מכל מקום כל שנוכל לתלות הטעות בדבר שמצוי לטעות לא פסלינן לעדים ומוקמינן אותן בחזקת כשרות לד"ה ובזו לית מחלוקת ע"ש ומכ"ש אי עדים אחרים אומרים שהיו אנוסים מ"נ אבל עדי השטר להכשיר עצמן אם כת"י ניכר ממ"א עיין תומים:

(טו) וי"א דהעדים נאמנים כו'. עיין תומים דהעליתי אפילו לדעת זו דוקא בדבר דמצוי לטעות אבל בדבר שאין שכיח לטעות לכולי עלמא אינם נאמנים לפסול השטר ולאו כל כמיניה ולכך אם אמרו טעינו בכך וכך שנים בחשבון מה שאין שכיח לטעות לא מהמני:

(טז) ויש חולקים. עיין תומים שהארכתי דדעת זו סבירא ליה אפילו בדבר שמצוים לטעות אם כת"י יוצא ממקום אחר אינם נאמנים ואע"ג דלעיל בסי' כ"ט מבואר בלי חולק דבדבר שמצוו לטעות יכולים לחזור ולית בי' משום חוזר ומגיד התם בע"פ אבל כאן בשטר לא אתא ע"פ ומרע לשטרא וזהו דלא כש"ך המשיג על הרמ"א ובאין כת"י יוצא ממ"א והם אמרו שטעו בשנת המלך וכדומה בדברים דשכיח לטעות נאמנים במגו ואם אמרו כתבנו ליתן בניסן ולא לוה עד תשרי עיין תומים דנסתפקתי אף דלא מפסלו בכך כהנ"ל מ"מ אפשר דאינם נאמנים לפסול השטר דה"ל עולה כשטר אמנה ע"ש וכן אם אמרו אנוסי' מחמת נפשות היינו עיין תומים דתלי בשני פירושי' לקמן סי' מ"ו גבי מודע' ניתן לכתוב ואי עדים אחרים אמרו עליהם שהיו אנוסי' מ"נ וכת"י יוצא ממקום אחר ה"ל תרי ותרי ולא קרעינן ולא מגבינן בי' ועיין תומים:

(יז) אין כל זה מציל וכו'. דאין זה מוכח מתוכו כמו לעיל ס"ה דמי יבחין אם היה אז חתנו בשנת נ"ז או לא סמ"ע וגם אפשר דהיה ארוס בשנת נ"ז ונקרא ג"כ חתנו רשב"א בתשובה כ"י הובא תשובת מהרא"ש סי' ל"ד ע"ש ועיין תומים:

(יח) מלפסול השטר. דאע"ג דס"ל למחבר דמוקדם כשר לב"ח לגבי מתנה מודה דפסול לגמרי עיין תומים מילתא בטעמא

(יט) יכולים לחתום כו'. דכיון דיש להם מגו נאמני' לומר דטעו וא"כ הם כשרים ויכולים לחתום וכן בכל שטרי מוקדמים אם נשארים עדים כשרים יכולים לחתום שטר שני דלא עשו שליחתן עיין תומי':

(כ) שטר אחר כו'. ודאי אם לא מוחה הנותן בלא"ה יכולים לכתוב אפי' עשרה שטרו' במתנה כדלעיל סי' מ"א רק במוחה ס"ל לרשב"א דהואיל ולא עשו שליחתן א"י למחות וכותבין ע"כ אבל אילו עשו שליחתן והנותן מוחה א"י נכתוב בע"כ:

(כא) ומזמן שני. פי' משנת נ"ח דמאוחר במתנה פסול כדלעיל סי' מ"א ועיין תומים:

(כב) שוב אין נאמנים. פי' דאין נאמנים דטעו דלא עבידי לטעות וא"כ העדים פסולים ואין אפשר לכתוב שטר אחר ומגו ליכא דה"ל מגו דבי תרי עיין תומים בביאור דבר זה:

(כג) מ"מ המקבל וכו'. פי' זה הכל דאם אין המקבל יודע אם טעו או כוונו להקדים אבל אם אומר שיודע שטעו יכול הוא ליקח מהם שטר חדש ונאמן להכשירו במגו וכו' דאעפ"י דעדים מכחישים ואמרו דלא קנו רק בשנת נ"ח מ"מ לאו כל כמיניה כיון שהגיד כו' ועיין תומים מ"ש דכל הסעיף איירי דמקבל מודה דנכתב בשנת נ"ח ע"ש:

(כד) ובשנת נ"ז קנו מידו. וה"ה דמצי למימר דהכל נעשה בשנת נ"ז ומילת חתנו אין ראי' כהנ"ל הואיל והיה ארוס רק דמיירי דיש עדים שראהו חותם בשנת נ"ח ועיין תומים וכתב הסמ"ע בשם רשב"א דה"ה אם יש עדים אחרים שראו שקנו מידו יכולים לכתוב שטר מתנה בלי אחריות דכותבין אפילו עשרה שטרות וכו' או יעידו לפני ב"ד וב"ד יכתבו ועיין מש"ל בסי' מ"א דבב"ד אפילו הנותן מוחה אבל עדים לא עי' מ"ש שם:

(כה) דכתיב בי' כו'. צ"ל קודם שטה אחרונה דאין למדין מש"א ואף דחובתו למדין דילמא העדים לא כתבוהו והוא כתבו לבסוף להכשיר ועיין מש"ל ס"ק ד' בתומים אבל אם כתבו קודם ל"ל דימחק אותו דמחק יפסול השטר ועיין לקמן סי' מ"ה כי שם מקומו:

(כו) ולא יום שהלוה לו. אע"ג דשעבוד' דאורייתא מ"מ לית ליה קלא עד זמן כתיבת השטר ואפילו שכתב השטר רק לא מסרו בו ביום למ"ד דל"א עבחז"ל הוי מוקדם אבל לטור דס"ל עבחז"ל כשר אף דלא נמסר רק לזמן מרובה אח"כ:

(כז) המאוחרים כשרים. ואינו טורף רק מזמן המאוחר ולא מקודם כלל דהוה כאלו נמחל שעבודו עד אותו יום גמ' דע"ז עיין תומים מ"ש בזה ועיי' לקמן סי' נ"ד ע"ש:

(כח) שכתב בו דאקני וכו'. דשמא לוה ממנו בניסן והוא קנה באייר ומכרו בחשון ומ"מ לא משתעבד למלוה בניסן דקנה ומכר בלי דכתב למלוה דאקני לא משתעבד אבל הם דאחרו השטר לתשרי א"כ חל שעבודו עליו דכבר היה ללוה השדה כשהלוה וטורף מלקוח' שקנו בחשון שלא כדת ועיין לקמן סימן קי"ב אי אמרינן דאקני ט"ס ועיין מ"ש שם באריכות:

(כט) אלא אם כן מפורש וכו'. דאז לא מצי לגבו' מלוקח בחשון דהוא טוען אייתי ראי' דהיה ללוה בעת הלואה שדה זו שלקחתי כי מן זמן של שטר ליכא ראי' דהרי מאוחר הוא ואם לא כתב בי' דאקני השטר פסול אף לגבות מן נכסי' שהיה לו קודם שלוה דקנסינן גזירה שמא יגבה מנכסים שקנה אח"כ כמו במוקדם כה"ג וה"ה לדעת התו' והרא"ש אפילו מב"ח פסול לגבו' כמו במוקדם ונרא' ג"כ דאם העדי' כתבו בכוון מאוחר פסולים ג"כ כמו במוקדם כיון דלית בי' דאקני שוה מאוחר לדין מוקדם בכל אופנים ופשוט:

(ל) אפילו מאוחרים פסולים. לקמן בסי' רל"ט מבואר הטעם דהמוכר לא ידע שאחרוהו ואם כן אולי יחזור ליקח השדה מלוק' וכותב לו שטר ואח"כ יוציא לוקח שטר זה שנתאחר והוא מאוחר לקנינו ויטעון חזרתי ולקחתי ממך ע"ש ועיין תומים שהארכתי בזה בישוב דברי רשב"ם ולמה לא מהני כאן כמו בהלואה דאמרינן דיקח שובר בלי זמן אף כאן כשחזר ולקחה הימנו יקח ממנו שטר מכירה בלי זמן ע"ש:

(לא) מאוחרי'. וכתב הש"ך ה"ה מתנה דזיל בתר טעמא ועיין תומי' שכתבתי דיש אפשר לפקפק בהו וגם העליתי בתומי' דאם לא נכתב בשטר מכר שקיבל המעות מיד הלוקח בעד השדה כדלקמן סי' רל"ח אפשר דאף מאוחר כשר דהא ליכא למיחש דיחזור ויקחנה ממנו והדר יבא הלוקח ראשון בשטר המאוחר דהא יצטרך לשלם מעות וליכא כאן חשש פסידא גדול ע"ש מ"ש בזה:

(לב) פסולים. וכתב הש"ך דאם הודיעו למוכר שאחרו השטר תו ליכא למיחש למידי ולכך אם בא לפנינו שטר מו"מ מאוחר אמרינן חזקה דעשו כהוגן והודיעו למוכר ועיין תומים כי לא נראה כן מסתמא דגמ' ופוסקים ואעפ"י שדין ראשון אפשר אמת דאם הודיעו למוכר שפיר דמי מ"מ בסתם כ"כ דלא ידעינן כן יש לפוסלו דבזה לא שייך חזקה וכו' דאולי שכחו או טעו בדין ע"ש:

(לג) אין לאחר וכו'. אם לא דא"א כגון דשכחו יום הקנין ש"ך:

(לד) שטר שזמנו בשבת כו'. פירוש דכתב ביו"ד לחודש וחושבין ונמצא שמכוון ליום השבת וכן ביו"ד בתשרי דכתב לחודש גוי' ועולה החשבון מכוון לי"כ כ"כ רשב"ם בב"ב:

(לה) ואין חוששין שמא מוקדם כו'. כי מעמידין השטר והעדים בחזקת כשרות בכל אופן:

(לו) בא' בשבת כו'. עיין תומים שכתבתי הטעם למה כתב הטור בשני בשבת ע"ש:

(לז) דאי אמר וכו'. דוקא אמר אבל אי לא טען לא טענינן לי' היינו דטוען להד"ם אבל אי טוען הוא או לקוח' פרעתי בלא"ה צריך לישבע ובפרט הבא ליפרע מלקוח' רק איירי דטוען להד"ם ואע"ג דבמוקדם אין נאמן להד"ם ומכ"ש לדעת מחבר הכא שאני דאם הוא מוקדם העדים פסולים וא"כ כל שטר נפסל וצ"ל דאיירי בטעות שאין מצוי לטעו' ועיין תומים שהארכתי ע"ש:

(לח) חייב לישבע. עיין תומים דהסכמתי דאם המלוה אמר א"י אם הוא מוקדם רק אשב' שלויתיך ולא נפרעתי דמהני ואע"פ דיש ב' תי' בש"ך ע"ש:

(לט) אבל אם אינו מקוים כו'. עיין תומים דהעליתי דאפי' אפשר לקיימו רק דאינו מקוים בבא לפני ב"ד תו לא מקיימינן אותו דיש כאן ריעות' ולא הב"ד נזקקין לקיימו וצ"ע:

(מ) עד שיביא ראיה וכו'. והא דמהני ראיה ולא חיישינן כיון דנפל אולי פרעו כתב הסמ"ע דאיירי דמלוה גופיה מצאו ועיין בתומים שכתבתי דליכא למימר הכי דא"כ אף בכתב ללות ולא לוה לא חיישינן וא"כ מה צריך ראי' וכן הקשה בט"ז ועיין תומים שכתבתי דאיירי בשטר מכר ומתנה דלא שייך בהו פרעון ובזה ישבתי מה שהקשו על הטור דהעתיק הך דינא והא ס"ל עבחז"ל ע"ש מ"ש ובישוב דברי הב"ח ע"ש:

(מא) אם אין בו קנין. דביש בו קנין אפי' לא מטי לידו כלל מכל מקום זוכה בו ועיין מש"ל בסי' ל"ט ע"ש:

(מב) נחתם בלילה פסול. ובמעשה ב"ד כשר דמשעת גמר דין נשתעבד סמ"ע ובכתובה בלי קנין איכא מחלוקת בפוסקים אי דמי למעשה ב"ד או לא ש"ך והב"ש בא"ע פוסק להדיא דכשרה כמעשה ב"ד והיינו עיקר כתובה אבל לא תוספ':

(מג) אפילו לא חתמו אלא לזמן מרובה כו'. עיין לעיל ריש סימן ל"ט שכתבתי דאפילו לא נכתב כלל גובה ממשעבדי משמע קנין וכאן רבותא דאמר דלא מבעיא כשלא נכתב כלל לא דמי למוקדם אבל בחתמו לזמן מרובה והקדימו הזמן ה"א דמוקדם הוא ומחזי כמעידים שקר ויפסול וקמ"ל דמכל מקום כשר ע"ש:

(מד) יכתבו מיום. הכתיבה עיין בתומים שהעליתי בספק אי לא נכתב דאקני אי כשר או פסול כשארי שטרי מאוחרי' דפסולי' בדלית בי' דאקני ע"ש:

(מה) בשטרי הלוא'. דביום נתן המעות א"כ תיכף משועבד נכסיו והואיל ועסוקין באותו ענין ה"ל קלא ולפ"ז אם לא נתן המעות ליד לוה רק עד הלילה ג"כ פסול לשיטה זו דבמה ישתעבדו נכסי':

(מו) שהוא מתחייב בקנין כו'. פי' הסמ"ע דהיינו דבלילה עשה קנין וביום צוה רק לכתוב ושיעשה ק"ס א"כ במה ישתעבד ביום אף דעדים מפקי לקלא מ"מ אין כאן שעבוד לחול ומכ"ש בלא עשה קנין כלל וא"כ השעבוד מתחיל מיום חתימת השטר ולא מכתיבתו אבל אם עשה קנין ביום תיכף חל שעבוד כמו אם הלוה לו מעות דמ"ש. ועיין תומים די"ל אפילו קנין הואיל ויכול לחזור בו לא חל שעבודו וע"ש במה שכתבתי בישוב קושי' הרב בני יעקב ע"ש:

(מז) זמן הכתיבה. ובסמ"ע הגיה סומכין הקנין לאותו יום וכן נכון וכ"כ הש"ך:

(מח) ואי לא מחזי כשקרא. וצריך ליזהר בכך אבל בדיעבד לא נפסל בכך ד"מ וע"ש שהביא הרבה דיעות החולקים וס"ל דפסול סמ"ע ולא מצאתי שום דיעה שיחשב בכה"ג יפסול בדיעבד הא כל דין זה אין לו שורש בגמ' רק הרשב"א חידשו מסברא ומהכ"ת לומר דפסול בדיעבד זהו לא שמענו רק לקמן בסעיף שלאח"ז יש דיעות:

(מט) מיהו אם כתבו סתמא כו'. אין כאן מקומו רק שייך לסעיף שאח"ז בסעיף כ' דשם נאמר לכתוב שיהיה הזמן ומקום מסכימים כאחד ולא יכתוב זמן הכתיבה ומקום הקנין וכן להיפוך וע"ז נאמר דאם כתבו סתמא כשר סמ"ע וש"ך:

(נ) שזה מיחזי כשקרא. עיין תומים מ"ש דאע"ג דבעלמא לא חיישינן הכא חיישינן דיהיו בעיני הבריות נחשבים כזוממים כי אולי בו ביום שכותבים שאינו זמן קנין וזמן הכתיבה לא היו באותו מקום העדים או הבע"ד ויהיו בעיני עולם נחזקים לשקרנים ומעידי שקר ע"ש בישוב דברי הרא"ש ובהך דינא י"א דאם מ"מ כתבו כן בדיעבד פסול דזהו מבואר בגמ' מבלי לעשותו ועיין תומים מ"ש ראיה לזו מתו' ורש"י דר"ה וכתב הסמ"ע בס"ק ל"ז והא דלא קאמר בלא"ה דפסול מחשש הנזכר בסעיף י"ב דיש לומר דאיירי דכתוב בהו דאקני או דאחרנוהו ומ"ש דכתב בי' דאקני נכון הוא ועיין מש"ל ס"ק מ"ד דיש לספק אי צריך דאקני ע"ש אבל מ"ש דכתבו ואחרנוהו עיין תומים שטענה זו טען בתשוב' מיימוני על העיטור דאם כתבו ואחרנוהו מה חשש מחזי כשקרא יש בו וע"ש מ"ש בישוב העיטור אבל לפי פי' כל המפורשים לא קאי ואם כן ליכא חשש כלל ומותר ודלא כסמ"ע:

(נא) בשליש הראשון. ואינו גובה רק עד סוף שליש הראשון דגבי אותו שליש הוי כאין בו זמן:

(נב) אז יכתבו המקום שנעשה בו הקנין. וכתב סמ"ע ס"ק ל"ט דדעת הרבה רבוות' דכותבים שניהם נמסר לנו במקום פלוני וכתבנו במ"פ ע"ש ונראה דכ"ע מודי' דבדיעבד כשר דהא הך ברייתא ריש פרק אד"מ מבואר דאין פוסל בדיעבד עיין תומים:

(נג) משקרי' ופסול. עיין תומים דוקא בהך בבא דכתבו זמן קנין וכתבו מקום כתיבה פסול אבל להיפוך דכתבו מקום הקנין ואחרו הזמן וכתבו זמן כתיבה לא נפסל לכ"ע ע"ש:

(נד) לא יכתבו אלא שם המקום וכו'. ואפילו אין כותבין רק זמן של כתיבה מכל מקום בזה לא נפסל הואיל וכתבו מקום קנין וזמן אחרוהו ואין כאן פיסול וכמ"ש בתומים בישוב קושי' הש"ך ע"ש. וכתב הסמ"ע בשם הר"ן דהוא הדין אם שני מקומות הם זה בתוך תחום של חבירו מכל מקום הוי שינוי מקום כמו היני ושילי דהוי זה בתוך תחום של חבירו דאמרינן בביצה דהוי מכתפי ביום טוב אהדדי ע"ש:

(נה) בכ"ח בניסן. ובמקצת נוסח' כתוב כ"ה בניסן וכן הוא בגמ' ואין נ"מ לדינא כלל:

(נו) יכול לטרוף וכו'. עיין תומים שהעליתי דוקא בשטר שיש בו קנין אינו גובה מר"ח אייר ואילך ע"ש מ"ש באריכות:

(נז) אם יכתבו הרשאה. משמע אם רוצים אבל אין בית דין כופין לכתוב הרשאה כלל ועיין תומים:

(נח) כיון שסכום וכו'. לאו דוקא אפי' שטרו אלף זהובים והוא יש לו שובר שפרע מנה לא יכול לומר שהוא על סטראי רק נפרע בשטר מנה וכמ"ש לקמן סי' ע"א ס"ט ע"ש רק לאפוקי אם נכתב בשובר על שטר שסכומו כך ובשטר זה שהוציא המלוה נכתב סכום אחר דהוא ידי' מוכיחים דאין השובר על שטר זה סמ"ע ופשוט:

(נט) כתוב באותו יום עצמו. עובדא בתשובת הרא"ש היה ראובן הוציא שטר נכתב בה' בניסן ששמעון חייב לו מנה ושמעון הוציא שובר נכתב בה' הנ"ל כתוב בי' שראובן מחל לו כל תביעות ממון שהיו לו עליו עד היום הזה. ופסק הרא"ש אף על גב דלא שכיח דאדם פורע ביומו מכל מקום זימנין דפרע והרי שובר מעיד כראינו שפרע ע"ש ברא"ש וסמ"ע:

(ס) דבלשון העולם וכו'. עיין תומים מ"ש כל מחברים דלכאורה תשובה זו סותר לדין שלפני זה דשם ג"כ כתוב בשובר שמחל לו כל תביעות עד אותו יום ועיין בש"ך לחלק בין אומר עד היום הזה ובין אומר עד ה' ניסן דלא הוי בכלל ועד היום הזה הוי בכלל ואני דחיתי דבריו וחלקתי דהך בסעיף כ"ו איירי שטוען הלוה שפרעו ולכך נכתב בשובר כך ואם כן דהספק בפרעון הוי כאומר שטר א' פרע דהגדול פרוע דהממע"ה משא"כ הך בסעיף כ"ז דאין הלוה אומר דפרע רק בא לטעון מכח שטר מחילה שמחל וכל שיש ספק בלשון מחילה ידו על התחתונה כדלקמן שטר מחול לך אין לו מחול אלא קנין. ואם כתוב בו עד עכשיו דגם הספק אין בלשון שטר רק במעשה בפועל אם נכתב קודם שטר ולא נבטל השטר או נעשה אח"כ והשטר בטל וכיון דיש ספק במעשה ולא בלשון שטר הממע"ה וא"ש ודוק:

(סא) ואם כתב בשניהם אדר סתם וכו'. וה"ה בזה דכתוב באחד אדר סתם ואחד אדר ראשון הוי ליה כאילו נכתב בשניהם ראשון ועיין תומים בנכתב לפרוע סוף אדר או חצי אדר יכול לדחות עד סוף חצי אדר שני אבל אם נשבע ספק שבועות להחמיר וחייב לפרוע באדר ראשון ע"ש:

(סב) עד שיעברו רוב ימי'. וכן בחג עד שיעברו שלשה חדשים והש"ך כתב שיש לומר כר"ח וכמ"ש הטור בא"ע סי' קמ"ז דהיינו ט"ו ימים אחר חג ובשבוע' יש להחמיר ולחוש לשיטת ר"ח וכתב הסמ"ע כשעובר המחצה תיכף חל והש"ך כתב דווקא רוב' אם לא בנשבע לפרוע דאז חייב תיכף בעברה רק חצי זמן כו' ועיין תומים מ"ש בכוונת ר"ח ע"ש:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.