אבן עוזר/שבת/ג/ב
בגמרא אדרבה איפכא מסתברא כו'. ואב"א לעולם לא תפשוט כו'. הנה סוגיא זו נתקשו בה רש"י ותוספות ונדחקו מאוד, ואני הקטן אברר בעזה"י ואפרש הסוגיא ברווחא.
ואברר בס"ד, שלזה הפירוש כיונו הרי"ף והרמב"ם, ואין צריך לדחוק כמו שדחקו הרא"ש והר"ן בדברי הרי"ף והרמב"ם וזהו, דהסוגיא קשה בה טובא, חדא דבלא איבעית אימא נמי קשה ותפשוט, תו מה שהקשו מ"מ קשה תפשוט מבני בית המדרש דלא תירצו הכי, תו ק' למה פריך איפכא מסתברא ומדלא משנינן הכי תפשוט כו', ולא פריך בפשיטות מדאסר משחשיכה תפשוט כו', תו תימא דמאי פריך תפשוט כו', אימא דבני ב"ה ס"ל דפשוט הוא דמבע"י לא קנסינן ע"כ נ"ל דס"ל להש"ס דהיכא דמשחשיכה איכא איסור של תורה, ודאי דגם מבע"י קנסינן, אבל היכא דמשחשיכה גופא ליכא איסור תורה ודאי דמבע"י לא קנסינן ובזה לא מסתפק הש"ס כלל, וע"פ מה שפירש הרמב"ם אביא לשונו לפנינו אי"ה, דאהא דאמר לקמן לחצר אחרת אסור משום דאתעבידא מחשבתו, פי' דמיירי שתחלה בשעה שהוציא ידו הי' מחשבתו להוציא הפירות לחצר חבירו, והפי' זה של הרמב"ם הביא הב"י ג"כ סי' שמ"ח. ועפ"ז אבאר הסוגיא, דהש"ס לא מצי למיפשט בעי דרב ביבי א מהברייתא, מדאסר' משחשיכה והרי יבא לידי חיוב חטאת, משום די"ל דמיירי שתחלת הוצאת ידו הי' מחשבתו להוציא לחצר אחרת, וע"כ אפילו אי שדי להו לר"ה ליכא חיוב חטאת, כיון דבעקירה ראשונה לא היתה מחשבתו למלאכה האסורה, דהא לחצר חבירו אפי' דרך ר"ה ליכא איסור תורה כמ"ש התוספות:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |