חתם סופר/שבת/ג/ב

חתם סופר שבת ג ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

בר פחתי לא אמינא לך כי קאי רב בהאי מסכתא לא תשיילי' במסכתא אחריתי וכו' יל"ד טובא. חדא וכי ס"ד דרב מצא רבי שהי' עוסק בענין אחר ושאלו בהלכות שבת והי' רב שואל שלא כענין ולא יתכן. וע"כ לא הי' עוסק באותו שעה בענין אחר. רק שיעורא דיומי' עם תלמידיו הי' במסכת אחריתא. ורב שאלו שלא בזמן בהמ"ד במסכתא שבת וגם על זה הקפיד ר"ח. וקשה מאי קפידא היא זו הלא זה הוא גדר ת"ח שממנין אותו פרנס על הציבור. ששואלים אותו דבר הלכה בכל מקום ואומרה אפילו במסכתא שאינו עוסק בה עתה. כמו שכתב תוס' לקמן דף קי"ד ע"א ד"ה ואפי' במסכת כלה עי"ש. ותו יש לדקדק הוה משני לך שינויי דלא שינויי מאי שינויי שייך וכי הקשה לו רב שום קושי' אלא הוראה בעי מיני' וה"ל למימר הי' מורה לך שלא כהלכה אשר ע"כ נלענ"ד דאי היה רב מפרש מקום ספיקתו והי' אומר מי אמרינן עקירת גופו כעקירת ידו דמתניתין דלא מחייב או דלמא לא דמי לידו. והי' רבי יודע ומבין מאיזה מקום נולד הספק. ויען היות רבי בקי בכל הש"ס ושואלים אותו בכל מקום ויודע להשיב. היה נותן אל לבו כל חלקי הסותר מה בין ידו לגופו ומישב כהלכה. ואפילו כי קאי בהאי מסכת משיב כהוגן אפילו במסכת אחריתא. אך רב שאל סתמא עקירת גופו כעקירת חפץ דמי או לא. ורבי דקאי במסכת אחריתי אי לאו דגברא רבה הוא אינו זוכר כל מקום שימצא סתירה לסברתו ומשיב מסברא גופו כעקירת חפץ דמי ושוב הי' רב מקשה לו איתיבי' פשט העני את ידו וכו'. ואז היה רבי משיב שינויי דחיקא כמו שדרך שקלא וטרי דש"ס שהשיבו דחיות בעלמא והיינו דקאמר ר"ח אי לאו רבי דגברא רבא הי' משני לך שינויי דלא שינויי אבל השתא דגברא רבא הוא מאליו הבין שעיקר מקום הספק הוא ממתניתין דידו. ואמר ולא דמי לידו וכו'. ושפיר קא משני כנלע"ד:

ואולי נתכוון לזה הכסף משנה פ"ד מהלכות תלמוד תורה הלכה ו' שכ' וז"ל ואין שואלים את הרב מענין אחר וכו' דמשני לך שינויי דלאו שינויי כלומר היית מקשה לו והי' מכסיף עכ"ל. ועיין עוד שם הלכה ז' בכ"מ מה שחילק בין הנושאים ולפי הנ"ל יש לחלק בענין אחר וק"ל:

ובירושלמי מצאתי שבאמת לא השיב רבי לרב אז. עד שלמד מסכתא שבת במהדורא תנינא עיי"ש:

מהו שתעשה כרמלית מ"ש תוס' מדתנן עומד אדם ברה"י ומטלטל בר"ה עיין רש"י שם ומייתי ליה תוס' שם דף צ"ח ע"א ד"ה והאמר רבא דמיירי על הגג וכן הוא שטת הראב"ד וק"ל:

ואיבעית אימא לעולם לא תפשוט עיי"ש עיימ"ש תוס' בשם רשב"א והנראה מדבריו דוקא בהוציא ידו שייך חוכא ואיטלולא משום דתחלת גזירת חכמים וקנסתם הי' בהושיט לידו משו"ה הוה חוכא אי לקנסי' מבעוד יום ולא משחשיכה. אבל רדיית שהוא איסור דרבנן בכלל שארי איסורי שבת ולא חידשו גזירתם בהדביק פת בשבת באיסור דוקא. אלא בעלמא גזרו על רדיית הפת. ושוב כשיארע מקרה שהדביק פת באיסור ולא העמידו דבריהם במקום חיוב חטאת אין זה חוכא וק"ל ועיין חי' מהר"י טראנו בזה:

מהו שתעשה כרמלית עיין לקמן דף ח' ע"א פרש"י ד"ה רחבה ששה וכו'. וצ"ל דוקא בכוורת ריקנית אבל הכא שהיד מלאה פירות ה"ה אי הי' הכוורת מלאה הי' חייב על המילוי. א"נ התם דוקא בזורק אבל במוצא אפי' רשיות חייב ול"ק מידי קושי' גליון תוס' שם מארון ומזבח עיי"ש וק"ל:

כאן למעלה מיו"ד דעת רשב"א דלכתחילה אסור להוציא ידו למעלה מיו"ד דהרי אם יניחנו על הארץ איכא חיוב חטאת דהרי עקר והניח למטה מיו"ד והעבירו דרך מעלה ודלא כהתוס' דמותר לכתחילה. וצ"ל לרשב"א הא דלא קנסו אפי' בדיעבד כמו למטה מיו"ד דמ"ש. וצ"ל משו' דהקנס הי' לעשות היד כרמלית וקיי"ל אין כרמלית תופסת למעל' מיו"ד. והשתא אתי שפיר דלא הוה מצי למימר לאו ככרמלית וכאן למעלה מיו"ד וכאן למטה מיו"ד. משום דאי לאו ככרמלית אין חילוק בקנסא בין למעלה בין למטה. ולתוס' צ"ע:

ואי בעית אימא כאן בשוגג כאן במזיד. לכאורה יש לפרש הך במזיד שהזיד לעבור אדרבנן להוציא ידו מליאה. אבל לא שהזיד לעבור אדאורייתא להוציא מרה"ר לרה"י אלא דעתו הי' מעיקרא להחזר ידו או לאותה חצר או לחצר אחרת. אבל מעולם לא עלה על דעתו לעבור אדאורי':

והשתא לפ"ז אי נמי קנסוהו רבנן מ"מ ליכא למיחש דלמא שדי לי' ויביא לידי חיוב חטאת. שהרי לא היתה עקירה ראשונה לשם כך להוציא' מרשות לרשות אלא להחזיר ידו וכיון שלא היתה עקירה ראשונ' לשם כך שוב לא מתחייב חטאת בשום אופן כמ"ש תוס' בשמעתין ד"ה הי' טעון וכו'. ועיין חידושי רשב"א:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף