ילקוט אוצר הספרים/שבת/ג/ב
למעלה מעשרה[עריכה]
רש"י ד"ה למעלה מעשרה כו'. הלכך לא קנסוהו דלאו איסורא עבד. לא אבין כיון דאיסור עקירה משום חשש גמר המלאכה היא דדלמא שדי לה לרה"ר וא"כ מ"ל למעלה מ"ל למטה הא גם אם שדי לה מלמעלה מי' לרה"ר ג"כ חייב כדפשיט להו להתו' לקמן ו' א' ד"ה התם וטעמא משום שכן הי' במשכן בהוצאת הקרשים מהעגלה שהיא למעלה מי' לרה"ר וע"כ אזלו הקרשים מתחלה דרך למעלה מי' באויר רה"ר, ויותר הי' נראה לפרש דלהכי מותר להחזירם בלמעלה מי' משום דהשתא רק מטעם כרמלית אתינן עלה לאסור להחזיר הלא"ה אע"ג דעביד איסורא לא קנסינן לי' להכי למעלה מי' דא"א לעשותה כרמלית דכרמלית אינה תופשת רק עד עשרה מן הקרקע להכי מותר להחזיר אף דעביד איסורא, ולקמן דאמר אידי ואידי למטה מי' ולאו ככרמלית דמי אלא דמשחשיכה קנסוהו רבנן ה"ה דגם בלמעלה מעשרה הדין כן כנ"ל והא דנקט אידי ואידי למטה היינו לאשמעינן דאף למטה דשייך שם כרמלית מ"מ לאו ככרמלית דמיא, אמנם דברי התוד"ה כאן כו' דהקשו דלמעלה גם לכתחלה מותר להוציא אינם מובנים לי כנ"ל, דלמה לא נגזר עקירה משום שמא יגמור ויתחייב כנ"ל, יש לומר דשאין לאסור להושיט חפץ למקום שאם הי' מניח שם באויר אין איסור, דהא עומד אדם על האסקופה ונוטל מבעה"ב כו' ואם אינו מניח לאסור, והוי כמו חוכא וטלולא, דבהנחה מותר ובלא הנחה אסור, וברשויות דאוריתא דבהנחה חייב ובלא הנחה פטור, בסוף דברי התו' הנ"ל יעו"ש אף דברשויות דאורייתא אסור להחליף דרך מקום פטור וכ"ש הכא דלא נח במקום פטור הכא מכרמלית לרה"י דרך מקום פטור מותר אף דלא נח במקום פטור.
ואב"א אידי ואידי למטה מעשרה וכו'[עריכה]
בגמרא דשבת פ"א ג' ב' ואב"א אידי [ואידי] למטה מי' ולאו ככרמלית דמי ול"ק כאן מבעוד יום כאן משחשיכה מבעוד יום לא קנסוהו רבנן משחשיכה קנסוהו רבנן אדרבה איפכא מסתברא מבעוד יום דאי שדי ליה לא אתי לידי חיוב חטאת לקנסוהו רבנן משחשיכה דאי שדי ליה אתי לידי חיוב חטאת לא לקנסוהו רבנן ומדלא קא משנינן הכי תפשוט דרב ביבי בר אביי דבעי רב ביבי בר אביי הדביק פת בתנור התירו לו לרדותה קודם שיבא לידי חיוב חטאת או לא התירו תפשוט דלא התירו כו' ואיבעית אימא לעולם לא תפשוט ולא קשיא כאן בשוגג כאן במזיד בשוגג לא קנסוהו רבנן במזיד קנסוהו רבנן ופירש"י בד"ה בשוגג לא קנסו כו' ודרב ביבי לא תפשוט מהכא לא לאיסור לא להיתר דהאי דלא קנסוהו בשוגג משום דלא איסורא כו' והחזרת ידו אינו אפילו שבות כו' ולאיסור נמי לא תפשוט מדקנסו במזיד דהתם ליכא למיחש דלמא לישדינהו שיתחייב מיתת ב"ד אבל הכא אי קנסינן מלרדות ע"כ יתחייב מיתת ב"ד והתוספות כתבו בד"ה בשוגג לא קנסוהו ומיירי מבעוד יום דהשתא ליכא למפשט דרב ביבי ולפום רהיטא יש לדקדק לענין מאי כתבו תוס' דמיירי מבעוד יום בכדי שלא נפשוט דרב ביבי בר אביי הלא רש"י ז"ל כ' דמהכא לא יכול לפשוט לא לאיסור ולא להיתר אבל יכול לומר דלכך דרך תוס' בדרך אחר משום דלפי פי' רש"י קשה דאמר מהכא לא תפשוט לאיסור דהתם ליכא למיחש דלישדינהו שיתחייב מיתת ב"ד א"כ לפי"ז מאי קאמר הגמרא ומדלא משנינן הכי תפשוט דרב ביבי כו' דלא התירו היאך יכול לפשוט מהכא דמשחשיכה קנסו רבנן דליכא למיחש שישדינהו שיתחייב מיתת ב"ד אבל הכא אי קנסינן מלרדות ע"כ יתחייב מיתה ע"כ צ"ל דאינו סברא כלל לכך כתבו תוספות דמיירי מבעוד יום אבל קשה על פי' רש"י וצריך לומר דלפי' רש"י ג"כ עולה יפה דהא יש להקשות בלשון הגמרא דאמר אדרבה אפכא מסתברא ומדלא משני הכי תפשוט דרב ביבי בר אביי למה ליה להגמ' להאריך אדרבה כו' הכי ה"ל להקשות תיכף על תירוץ דמשני כאן מבעוד יום כאן משחשיכה משחשיכה קנסוהו רבנן תפשוט דרב ביבי כו' וצ"ל על תירוצ' כאן משחשיכה כו' לא היה יכול לפשוט דרב ביבי משום דיכול לדחות כסברת רש"י דהתם ליכא למיחש דלישדינהו שיתחייב מיתת ב"ד אבל הכא כו' לכך אמר הגמרא איפכא מסתברא מבעוד יום מסתבר טפי לאסור ממה שאתה אוסר משחשיכה דבחשיכה יכול לבא לידי איסור דאורייתא אעפ"י דיש לחלק בין הכא ובין רב ביבי אעפ"כ כנגד מבע"י יותר סברא להתיר משחשיכה מלהתיר מבע"י דהא בברייתא חדא קתני להתירא וחדא קתני לאיסורא ומוכרח לחלק בין מבע"י ובין משחשיכה יותר סברא לאוקמי מבעוד יום לאיסורא ומשחשיכה להתירא לפי סברתך דאין לך תירוץ אחר רק לחלק בין משחשיכה ובין מבעוד יום יותר סברא לאיסורא מבעוד יום אבל לפי האיבעית אימא לעולם לא תפשוט ולא קשיא כאן בשוגג וכאן במזיד ולא מחלק כאן כאן כלל בין מבעוד יום ובין משחשיכה כתב רש"י שפיר דמהכא לא יכול לפשוט לאיסור דהתם ליכא למיחש דילמא לישדינהו: