אבן עוזר/בבא קמא/לז/א

אבן עוזר בבא קמא לז א

בד"ה שור ולא נגח וד"ה נעשה מועד כו' וד"ה נעשה מועד לסירוגין וד"ה שור ע"ש. ולפעד"נ לתרץ כל הקושיות שהקשו התוס' בד' דיבורים אלו דהברייתא מיירי בהי' מתחלה מועד גמור לנגוח רצופין. והיה מתחלה מועד לכל המינים כגון שנגח מתחלה ג' מינין סוס וגמל וחמור דנעשה מועד לכל המינין:

והשתא א"ש הא דנקט ולא נגח בתרא. כי עתה ע"י שלא נגח ג' שוורים אלו. יצא לענין שוורים מחזקת מועד גמור שהי' מתחלה ונעשה מעתה לשוורים מועד לסירוגין. אבל לשאר מינין נשאר מועד גמור לרצופין כמו שהיה. ואף שראה עתה שלשה שוורים ולא נגחן לא הוי חזרה לכל המינין. וכ"כ בספר קיקיון דיונה. דלרב זביד מועד ע"י מינו וחזר מאינו מינו לא הוי חזרה למינו ע"ש. אבל אם ראה עתה ג' מינין חלוקים ולא נגחן בסירוגין נעשה מועד לסירוגין לכל המינין:

והשתא מתורץ נמי מה שהקשה הרי"ף הובא בתוס'. דוודאי י"ל דלרב זביד קמיבעיא לי'. ונ"מ לענין חזרה. כגון שראה אח"כ ג' שוורים ולא נגחן. ע"כ אם תחילה נעשה מועד ע"י ג' שוורים. כשחזר בו מהשוורים פשיטא דחזר מכל המינין. דהא מתחלה לא נעשה מועד רק ע"י ג' שוורים. ע"כ חזרתו משוורים הוי חזרה לכלן. אבל אי נעשה מועד ע"י ג' מינין חלוקים. אף שחזר ע"י ג' שוורים שלא נגחן לא הוי חזרה רק לשוורים ונשאר מועד לשאר מינין. ואין לומר דס"ל להרי"ף דהוי חזרה לכלן גם בזה. דמ"מ לק"מ. די"ל דנ"מ לרב זביד בראה ג' חמורים ולא נגח. דאי היה מועד גם ע"י חמור אז הוי חזרה לכולן גם לשוורים ודו"ק. וזה ברור:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף