אבן האזל/תמידין ומוספין/ט

אבן האזל ‏ תמידין ומוספין ט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

יא

מנחות קודמין ליין והיין קודם לשמן ושמן קודם ללבונה ולבונה קודמת למלח ומלח קודם לעצים, אימתי בזמן שבאו כולם כאחד, אבל הבא ראשון קרב ראשון והבא אחרון קרב אחרון.

ולבונה קודמת למלח, בחסדי דוד על התוספתא כתב וז"ל, שלא מצינו בשום מקום שיהא מלח קרב בפ"ע כמו יין ושמן ולבונה הילכך כאן א"א לפרש כמו הנך דלעיל דפירושה שאם אחד הביא שמן ואחד הביא לבונה מקריבים שמן ברישא והדר לבונה, אבל כאן יש לפרש כגון שאחד מביא לבונה בנדבה להקטירה. ואחד מביא בנדבה מלח ליתן בלישכת המלח למלוח בו הקרבנות, דאע"ג דבין מלח לכל הקרבנות אפי' דיחיד ובין עצים למערכה צריכים להיות משל צבור, מ"מ אפשר דמתנדב יחיד ומסר להם לצבור כדאיתא התם וקמ"ל שאם אחד מביא מלח בזמן שאחד מביא לבונה נזקקים תחלה לקבל הלבונה והדר מלח וה"נ אם אחד מביא מלח ואחד מביא עצים ומתנדב עצים למערכה נזקקים לקבל המלח תחלה עכ"ד, והאור שמח כתב כדבריו לענין מלח קודם לעצים דלא מיירי לענין הקרבה תחלה, אלא שכתב באופן אחר דהוא כשנדר שניהם ואין לו להביא רק אחד מביא מלח. ולדעתי קשה פירושם כיון דחדא ברייתא היא ומקודם מיירי לענין הקרבה מה להקריב תחלה וקשה לומר דאח"כ לא מיירי מדין הקרבה, ועוד שהתוספתא והרמב"ם סיימו בד"א שבאו כולם כאחד ומשמע דאכולהו קאי.

ונראה בזה לפימש"כ בהל' איסורי מזבח פ"ה הל' י"א מדברי הרמב"ם בסה"מ שיש שני דינים במלח על הקרבנות, דין אחד שאסור להקריב קרבן תפל בלי מלח, וזהו מקרא דכל קרבן מנחתך במלח תמלח, וכן מקרא דולא תשבית מלח ברית וגו' ודין ב' דאפי' אם הקריב הקרבן בלא מלח ועבר בשעת תחלת ההקרבה יש מ"ע על כל קרבנך תקריב מלח שדינו להקריב מלח על כל קרבן, ולפי"ז שייך הדין דלבונה קודמת למלח דאם זה הביא לבונה להניח על הקומץ שכבר הקריבו הקומץ בלא הלבונה וזה מביא מלח להקריב על הקומץ שכבר הקריבו אותו בלא מלח דבזה הלבונה קודמת משום שלבונה הוא קרבן בפ"ע כמש"כ החסדי דוד, וכן יש לפרש הא דמלח קודם לעצים שאם אחד התנדב עצים והביא למערכה, וזה הביא לבונה להניח להקריב על הקומץ מקדימים להמלח משום שמלח הוא דין בעיקר הקרבן.

והנה החסדי דוד כתב דבמלח ועצים כיון דקיי"ל שהם משל צבור אם התנדב יחיד צריך שימסרנו לצבור וכתב על זה כדאיתא התם, וכן כתב האור שמח וז"ל מלח לא אשכחן דהוי קרבן דמלח ועצים לדידן דקיי"ל דלא כרבי בעי שיהיו משל צבור כדיליף מנחות דף כ"א מקראי ומה שנדבו קרבן עצים היו מוסרים לצבור יעויין פ"ד משקלים, והנה מה שכתב החס"ד כדאיתא התם זהו שם במנחות דף כ"א מביא הגמ' ברייתא דלא נימא דהאומר הרי עלי מנחה יביא מלח מתוך ביתו, וע"ז יליף מקרא דבא משל צבור ועל זה אמר שם דמה דתנן על המלח ועל העצים שיהיו ניאותים בהם, היכי אפשר דהוא למלוח קרבנם דהא גם לישראל יהבינן ומוקי לבן בוכרי דאמר כל כהן ששוקל אינו חוטא, ואמר ע"ז ולבן בוכרי כיון דלכתחלה לא מיחייב לאתויי כי מייתי נמי חוטא הוא דקא מעייל חולין לעזרה. ומשני דמייתי ומסר להן לצבור ומוכח מדברי החס"ד דמפרש דמה דפריך ומשני שמסר לצבור קאי גם על מלח. אבל באמת מוכח שם מפירש"י דזה קאי רק על בן בוכרי דאמר כל כהן ששוקל אינו חוטא דמהשקלים הא באים קרבנות הצבור וא"א שהיחיד יקריב קרבנות צבור אם לא ימסור לצבור דרש"י כתב בד"ה הד"א. השתא מפרש לא נצרכה דלעיל, ומוכח דעד דאמר סד"א קאי רק על בן בוכרי. וא"כ אין ראיה דגם במלח ועצים צריך שימסור לצבור אף דיליף מקרא דלחם הפנים דמה להלן משל צבור אף כאן משל צבור וכן גבי עצים יליף ממזבח דמה מזבח משל צבור אף עצים משל צבור. מ"מ יש לומר דלא דמי לדין שקלים דהתם כיון שמקריבים מהם קרבנות צבור ע"כ צריך שיהיו משל צבור. אבל מלח ועצים אינו אלא ילפותא שאין היחיד המביא קרבן צריך שיביא מלח ועצים. אבל אם אחר מתנדב מלח ועצים על קרבנות אינו מוכח שצריך דוקא שימסרם לצבור.

וכן יש להוכיח מדברי התוס' ביומא דף ל"ה ע"ב בהא דאמר הגמ' מהו דתימא ניחוש שמא לא ימסרם יפה יפה. שכתבו ואפי' לרבנן דר' יוסי בפ' הבית והעליה דף קי"ח דרבנן סברי חיישינן הכא מודו דאנן סהדי דכה"ג מסר ליה יפה וכו'. וכן לבן בוכרי דאמר כל כהן ששוקל אינו חוטא. ופריך כיון דלכתחלה לא מחייב לאתויי כי קא מייתי מעייל חולין לעזרה ומשני דמסר ליה לצבור איכא למימר בההיא אפי' רבנן מודו כיון שכל ישראל מביאים שקלים אינהו נמי נהי דפטירי מסרי לצבור יפה יפה. והנה חדא מוכח להדיא מד' התוס' דמה דאמר שם דמסר לצבור קאי רק על דין השקלים של הכהנים לבן בוכרי. ועוד מוכח יותר דאם נימא דגם בעצים צריך שימסרם לצבור. א"כ קשה דהא זהו משנה מפורשת במנחות דף ק"ו דהאומר הרי עלי עצים לא יפחות משני גזירים. וקשה לרבנן דר' יוסי דחיישי שמא לא ימסרם יפה יפה ומדתירצו התוס' דוקא לבן בוכרי מוכח דבזה לא צריך שימסרנו לצבור. ואף דזהו רק לל"ק דרבא שם בב"מ ובל"ב משני דבחיישינן לבעלי זרועות קא מיפלגי וכן פסק הרמב"ם. אבל עכ"פ קשה לל"ק דרבא דנימא דמתני' דלא כרבנן וע"כ דבזה לא צריך שימסרם לצבור ועכ"פ מדברי התוס' ודאי מוכח כן.

ומה שכתב האור שמח יעויין פ"ד דשקלים. הנה כונתו במה דאיתא שם בירושל' פ"ד הל' א' מה ראו זמן עצי כהנים והעם להימנות אלא בשעה שעלו ישראל מן הגולה ולא מצאו ישראל עצים בלישכת העצים. עמדו אלו והתנדבו עצים משל עצמם ומסרום לצבור ומקריבים מהם קרבן צבור. ובזה יש לומר דכיון דאמר להדיא ומקריבים מהם קרבן צבור דדוקא על קרבן צבור צריך למסרם לצבור. כיון דהו"א דגם יחיד צריך ליתן עצים משלו על קרבנו אלא דילפינן דבאים משל צבור א"כ בקרבן צבור דין הוא דגם העצים שמקריבים קרבן צבור יהיה משל צבור. ולכן כיון שנותנים כל העצים גם על קרבן צבור צריך שימסרו לצבור. אבל מי שמתנדב עצים שמביא שני גזירים שידליקו אותם על המערכה להקריב קרבן יחיד אינו מוכרח דצריך שימסרנו לצבור.

והנה בפי"ד מהל' מעה"ק הל' א' כתב הרמב"ם ומתנדב או נודר יין וכו' או עצים למערכה מפני שהם כקרבן שנאמר ולקרבן העצים. ועמדתי שם על זה דבברייתא במנחות דף ק"ו תניא קרבן מלמד שמתנדבים עצים וכמה שני גזירים. וכן הוא אומר והגורלות הפלנו על קרבן העצים. ופסוק זה הוא בנחמיה י', והרמב"ם הביא פסוק ולקרבן העצים שהוא פסוק האחרון בנחמיה. וכתבתי בזה משום דפסוק דעל קרבן העצים לפי"מ שכתב הרמב"ם בפ"ו מהל' כלי המקדש קאי על הקרבן שמקריבים ביום הבאת העצים. ולפימש"כ כאן יש לומר עוד דכשמביאים העצים ללישכת העצים להקריב עליהם גם קרבנות צבור וצריך ע"כ למסרם לצבור. א"כ לא שייך לומר דזהו קרבן כמו דלא אמרינן על מחצית השקל דזהו קרבן דקרבן לא מיקרי אלא היכי שמקריבים את שלו ביחוד. ולכן דוקא במתנדב עצים למערכה שיקריבו עליהם קרבנות יחיד לפי"מ שנאמר דבזה א"צ למוסרם לצבור. בזה שייך שפיר לומר שהם כקרבן שנאמר ולקרבן העצים דקאי על נדבות יחידים וכמש"כ שם.

ולפי"ז שנאמר דמתנדב עצים א"צ למסרם לצבור ולהניח בלישכת העצים. אלא נותן על המערכה מיושב כמש"כ דמלח קודם לעצים דבלא זה קשה דממ"נ תחלת המערכה ודאי עושים קודם שנותנים עליה להקריב הקמצים והאימורים. וא"כ גם אח"כ כשצריך להוסיף אין זה דין מה להקריב תחלה. כיון דעיקר העצים למערכה נותנים קודם הקרבת הקרבן אבל לפי"ז דמה שיחיד מתנדב הוי כמו קרבן שפיר אשמעינן דנותנים מלח תחלה.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.