אור שמח/תמידין ומוספין/ט

אור שמח ‏ תמידין ומוספין ט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ה

דם החטאת קודם לדם העולה מפני שדם החטאת מכפר איברי עולה קודמין (לאיברי) חטאת [צ"ל אימורי].

הר"י קורקוס כתב שזה דוקא שנשחטו שניהם ושני הדמים לפנינו כו' ואחר שזורק שני הדמים ואיברי שניהן לפנינו כו' אבל לכתחילה צריך לשחוט החטאת ולהקריב אותה לגמרי ואח"כ ישחוט העולה כו'. והנה פשט הגמרא דיליף מקרא דלוים דדריש דכתיב ועשה את האחד חטאת כו' הרי דבזריקה חטאת קודם אע"ג דלהקרבה עולה קודם דכתיב ופר שני הרי דלא נשחט החטאת קודם ונזרק דמו ונעשה כליל כדין הראוי לפי שיטת הר"י קורקוס, ועוד דהא חזינא דשקיל וטרי הגמרא איך ידענא דג' מתנות בתראי קודמין לשל עולה וחד אמר משום דכיון דהתחיל במתנות גומר, הרי דבעבודת הדם שקיל וטרי הגמרא אם שייך סברא דגומר לאקדומי להך דכליל ואיך פשיטא לן דכיון שלא נשחטה העולה יוקדם הקטרת האימורין להעולה, ויש לדחוק ואינו מחוור. והא דמיבעי להגמרא דם עולה ואימורי חטאת אע"ג דלפי מה דאמרינן דלא כהרי"ק ואם נשחט ונזרק החטאת צריך הוא לשחוט העולה ולזרוק דמה ולהקטיר איברים קודם האימורים מהחטאת שכן כליל ואיך יתכן דיהי' הקטרת האימורים קודם לדם העולה, ולומר דמיירי ביצאו האיברים דהואיל וזריקה מועלת ליוצא לא הוי כנאבדו וזורקין הדם וכדתנן פ"ק דמעילה זה דחוק טובא:

ונראה ברור משום דחטאת קודם לעולה אף בשל שני בני אדם המקריבין זה חטאת וזה מביא עולה ובזה ודאי כששנים מביאין זה וזה דאין מעכבין הקטרת אימורי חטאתו של זה שחיטת עולה של זה רק גומר מעשה חטאתו ואחר זה מביא עולתו, ובזה בעי אם נשחט אחר זריקת דם חטאת של ראובן מי גומר מעשה הקטרת אימורים קודם זריקת דם עולת שמעון, אבל בשהענין מחייב להביא חטאת ועולה אז שוחטין החטאת וזורקין דמו ואח"ז זורקין דם העולה ומקטירין אימוריו דכליל, וטעמא דכיון דמחוייב להביא העולה בהדיה דחטאת א"כ רמיא תיכף הקרבת העולה ולאקדומה לאימורים שלה קודם אימורי החטאת, אבל כשהוא ענין בפני עצמו אז גומר מעשה החטאת והוי כמו שלא הביא העולה דלא חל עדיין הקרבת האיברים שלה דיהא בעי לאקדומה, ורק בשהקטרת שניהן לפנינו אז מקדימינן הקטרת איברים של עולתו של זה להקטרת אימורים של חטאתו של זה משום דכליל, ובכה"ג בעי דם עולה ואימורי חטאת מי קודם, אבל בשל לוים דהענין היה טעון עולה וחטאת א"כ בעי לזרוק דם ולהקטיר עולה טרם הקטרת אימורי החטאת דרמיא קמיה ההקטרה מהאיברים דעולה:

נ"ב וכן במצורע דאחר ישחט את העולה והאיברים קודמין לאימורי חטאת כמפורש בתו"כ והעלה הכהן את העולה מלמד שאיברי עולה קודמין כו' כיון דהענין טעון חטאת ועולה וכמוש"נ.

ובזה יתבאר שמועה בנזיר (דף נ"ט) במת אחד מהן דאמר ר"י יבקש אחד מן השוק שידור כנגדו בנזיר כו' ובגמ' שם אמר רב נחמן מאי ליעביד ר"י לדקיה כי היכי דלא ליסרו ובזה נדחקו רבוותא טובא. ולדעתי נראה פירושו כך דהכא מחוייב להביא חטאת בהמה ועולת בהמה וכן חטאת העוף ספק דשמא נזיר טמא ולא מצי מגלח ומתנה אם אני הוא הטהור שנמצא חבירו אינו נזיר שבאופן זה לא קיבל עליו נזירות עד אחר שלשים יום, א"כ החטאת והעולה והחטאת העוף מחוייב זה הנזיר להביא נמצא דשוחט החטאת וזורק הדם החטאת דהוא קודם בכל מקום [לשון המשנה פרק ג' מינים] ואחרי זה מולק החטאת העוף ומזה דמה וממצה דמה דהא דם חטאת העוף ג"כ קודם לעולה והקרבן שלו דמייתי על הספק ואח"ז שוחט העולה וזורק דמה ומקטיר איברי' נמצא דעד שלא יקטירו האימורים של החטאת יעבור זמן רב ויסריחו האימורים, משא"כ ברישא דמתנין שניהם ואומר אם אני טהור ואת טמא קרבן טהרה שלי וקרבן טומאה שלך א"כ החטאת העוף הוא קרבן טומאה של חבירו הודאי ונאכל, א"כ זורק דם החטאת ואח"ז מביא וזורק דם העולה ומקטיר איבריו ואח"ז מקטיר אימורי חטאת ואח"ז מולק ומזה וממצה דם החטאת של חבירו, אבל כאן על אופן שהוא טהור נמצא דחטאת העוף הוא שלו שמביא על הספק דגלי רחמנא ביה דמביא על הספק כדמפיק ר"י בר"י שם (דף כ"ט), וגם הוא מוקדם לעולה אע"ג דאינו בא רק על הספק, אישתכח דליסרו לדקיה המה האימורים מהחטאת בהמה ודוק: ובחידושי לגמרא כתבתי באופן אחר עיי"ש:

ז

ופר כהן משיח קודם לפר הע"ד.

במשנה פר משיח ופר עדה עומדים כו'. הא דתני עומדים דביומא (דף ל"ו) כיצד סומך הזבח עומד כו' והסומך עומד. וזה שבשניהן יש סמיכה ואעפ"כ המשיח קודם, ונדבת משיח ונדבת צבור אמר בירושלמי דקודם המשיח, וזה מפני שנדבת משיח סומך ובצבור ליכא סמיכה, ולכן תני נדבת משיח ושעירי עו"ג שעירי עו"ג קודמין שדמו נכנס לפנים דבשעירי עו"ג ליכא סמיכה ואפ"ה הן קודמין, ולכן העתיק רבינו מתוספתא מנחת איש קודם למנחת אשה והשמיט הא דאמר בירושלמי קרבן איש קודם, משום דבקרבן איכא סמיכה באיש ולא באשה ודאי דאיש קודם ודוק:

ושעירת יחיד קודמת לכבשה אעפ"י ששניהם חטאת כו'.

בגמ' פליגי תנאי בהא. דאיכא למ"ד כבשה קודמת משום שנתרבתה באליה. ורבינו פסק דשעירה קודמת שכן בתורה כתוב מעשה השעירה ואופן הקרבתה קודם לחטאת כשבה יעו"ש וצ"ל כך [אעפ"י ששניהם חטאת שכך, הוא סדר הכתוב בתורה, שהשעירה ראויה לבוא על הכריתות] כצ"ל ונכתב בטעות קודם גבי ופר ע"ז קודם לשעיר שלה ששם הטעם הוא משום שנאמר כמשפט. וכן כתב בפי' המשנה להוריות וז"ל ושעירת יחיד לכבשת יחיד כמו שקדם והכבשה בשאר מצוות בלבד הרי כתב מה שקדם בפסוק והא דנזיר מביא חטאת כשבה דוקא הא אינו מכפר בכריתות ודייק להכי רבינו שהשעירה ראויה לבא על הכריתות שמביאין עליה חטאת וברור.

ט

ושתי הלחם קודמין לשני כבשים כו'.

הנה בגמרא הוי מצינן לפרש על אכילתן, אבל בלשון רבינו שזה כתוב בהלכה י"ב לא אדע מה דין קדימה יש לשתי הלחם על הכבשים שמניפין כאחד ושחיטתן מקדש להן וזריקתן מתרת, אם לא היכי דהכהן לא מצי להניפן כאחד, וכבר כתב רבינו דאם הניף זה בפ"ע יצא מצות תנופה וכשהוא מניף זה וזה בפ"ע צריך להקדים תנופת הלחם לתנופת כבשים ודוק:

יא

מנחות קודמין כו' ומלח קודם לעצים.

הנה מלח לא אשכחן דהוי קרבן רק דמלח ועצים לדידן דלא קיי"ל כרבי בעי שיהיו משל צבור כדיליף מנחות (דף כ"א) מקראי ויש להן פדיון לרבנן מעילה (דף י"ט), ומה שנדבו קרבן עצים היו מוסרין לציבור יעוין פ"ד משקלים, א"כ בשל צבור אמר פרק אמר להם הממונה בבלי וירושלמי דמכשיר עדיף וקודם. וצ"ל כשנדר שניהן ואין לו להביא רק אחד אז היחיד מביא מלח ולא להקדים לענין קרבן ודוק. ומש"כ רבינו שמן קודם ללבונה הוא להקדים דשניהן לאישים ושמן לוג ולבונה קומץ לכן שמן קודם ועוד דלבונה לאו אוכל הוי ויין קודם לשמן משום דיין מנסכו כולו ע"ג שיתין ושמן פסק כשמואל דקומצו והשאר נאכל לכהנים. אבל דא צ"ע דבירושלמי פ"ב דיומא ה"ב אמר ולא מתניתא היא לבונה קודם ליין כו' לקרבן יחיד, הרי משום דלבונה לאישים קודם ליין ואיך כתב רבינו דיין קודם לשמן ושמן ללבונה, בטח בתוספתא דזבחים היה כן הגירסא לפניו וצ"ע. ונראה טעם רבינו משום דיין באה בכל הקרבנות בפני עצמו משא"כ שמן ולבונה דאין באין בפני עצמן עד כי רע"ק פליג דאינו מתנדב שמן, אבל הירושלמי צ"ב. וצ"ל דירושלמי קאי קודם שהוסיפו שיתין והיו הנסכים לא ע"ג ספלין במזבח רק חוץ למזבח כמו"ש בר קפרא שיתין הוסיפו בזבחים (דף ס"א ע"ב). ובזה פירש הבה"ז דברי רבינו פ"ב ממעה"ק ויוצק על היסוד דאז לבונה קודם שנקטרת ע"ג מזבח והתוספתא קאי השתא דשתייה כאכילה ובעי שניהן במזבח לכן יין קודם לשמן. ובמנחות (דף מ"ד) פליגי חכמים ורבי בבאין שלא עם הזבח דלרבי נסכים קודם אף למנחת נסכים הואיל ומתאמרה שירה כו' ואף רבנן לא פליגי רק במנחת נסכים דכתיב עולה ומנחה אבל יין ושמן בפ"ע ודאי דיין קודם ומכ"ש ללבונה, ודחוק לאמר דדוקא בציבור דאיכא שירה בנסכים, סוף דבר כולהו סוגיות מורים דלא כירושלמי דלאישים הוי מקודש נגד מה דלספלים אזיל. ובזה א"ש מה דטרח רבינו לפרש בפירוש המשנה פ"ז דמנחות הך בזה יפה כח המזבח דזה יפוי כח מה דאזיל לשיתין יעו"ש. כן קודם מ"ת מצאנו ביעקב ויסך עליה נסך ויצוק עליה שמן הרי דנסך קודם ודוק בכ"ז:

יג

שלמים של אמש וחטאת כו' חטאת ואשם קודמין כו'.

לכאורה דבעי בגמרא אם תדיר ומקודש איזה מהן קודם וחזינא דמנחה ומוסף מנחה קודמת ולר"י מוספין קודמין משום דזמנה עוברת, הרי דהיכי דזמנו עובר כמוספין לר"י דעד שבע שעות קדים לתדיר, מכש"כ דהיכי דזמנו עובר קדים למקודש, וכאן השלמים זמנן הוא סוף היום והחטאת נאכלת כל הלילה שלאחריו וא"כ השלמים יהיו קודמין. ונראה לענ"ד דהפירוש הוא כך, משום דשלמים נאכלין לכל אדם א"כ לא יבוא לידי נותר שרבו האוכלין אבל חטאת ואשם נאכלין לפנים מן הקלעים ולזכרי כהונה א"כ יבוא לידי נותר, וזה הכוונה מפני שהן קדשי קדשים ואינן נאכלין לכל אדם ולכן הם קודמים ואין ההבנה כמשמעות דברי רבינו ודוק:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.