פרי מגדים - משבצות זהב/יורה דעה/צג

פרי מגדים - משבצות זהב ‏ יורה דעה צג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

אבל. עט"ז ואבאר הנה כתב הטור תמה על בה"ע והמעיין יראה דעל דיעה א' שם תמה ולזה י"ל כמ"ש הב"י דכ"ש דתמה על בה"ע. ומ"ש הט"ז דבה"ע קשיא ליה נימא מדאיצטריך קדשים הא חולין לא והביא ראיה ממהר"ם כמ"ש ב"י צ"ג (ט"ס צ"ג וצ"ל ב') והוא ממ"ש המרדכי פג"ה על טפת חלב שנפלה על הקדירה דבזבחים מוכח דאין טפה מתפשט בכל הכלי מדאיצטריך לקדשים אם בישל במקצת כלי טעון מריקה כל הכלי ש"מ בחולין או מפעפע בכולו (וכמ"ש הט"ז לענין שאין כ"ח פולט לתוך כלי מגומגם ור"ל לכל דופן הכלי ועיין צ"ב בט"ז אות י"ט לשיטתיה איפשר ליישב בע"א א"כ ה"נ כאן. ועיין כר"ו אות א' כתב עליו דלא עיין יפה בזבחים אותה למעט תרומה וכ"ש חולין הא בעלמא מהכ"ת שלא לילף חולין מיניה עכ"ל. ואני תמה על עצמי למה חשד למאורן של ישראל הט"ז שלא עיין יפה ולמה לא נאמר שעיין ודבריו כנים כמו שאגיד עיין זבחים צ"ג א' וכן פסק הר"מ ז"ל פ"ח מהל' מעה"ק ה"ג כסתם מתני' דריש דם חטאת אף שלא היה ש"ה דמה טעון כיבוס כר"ש מדמה אותה ואפ"ה פסק בהי"ד כת"ק דר"ש זבחים צ"ה ב' דקדשים קלים טעונים מריקה והם דברים סותרים. כמ"ש הלח"מ דא"כ אותה בעינן פרט לתרומה והתוי"ט זבחים פי"א מ"ז הקשה כעין זה יע"ש והלח"מ תי' דהר"מ אין סובר כרש"י צ"ג א' ד"ה ר"ע יע"ש והוא דוחק קצת ע"כ נאמר דהר"מ קשיא ליה סתמא אסתמא סתמא דריש דם חטאת אסתמא דקדשים קלים טעון מריקה ושטיפה וע"כ תרוייהו הלכתא סובר רבי דאותה לרבות לא היה ש"ה ותרומה ממילא לא מדאיצטריך בקדשים ואם בכלי נחושת לרבות בישול במקצת כלי כו' ש"מ תרומה לא וכ"ש חולין. ועיין בזבחים צ"ו ב' ת"ר קודש קדשים לרבות קדשים קלים יכול תרומה ת"ל אותה ומסיק דמאותה למעט תרומה הא קדשים קלים טעון היינו לר"י אבל רבי סובר דקדשים קלים מריבוי דקדש קדשים או גילוי מלתא ואותה ללא היה ש"ה טעון כיבוס ותרומה וחולין לא מדאיצטריך קדשים כו' (וז"ש מ"ט דר"י ולא אמר קדשי קדשים דא"כ למה לי אותה אלא מאותה ידעינן דקדשים קלים טעון וא"ל הא צריך בקדשים לומר דטעון שטיפה אח"כ י"ל אי חולין בישל במקצת טעון כולו ממילא קדשים כל דין מריקה ושטיפה יש לה). והרי המעיין במרדכי וב"י העתיקו יראה להדיא שכ"כ מדאיצטריך בקדשים אלמא דאינו מפעפע בכולו הרי כמ"ש לא מאותה דבעינן ללא היה ש"ה. ועם זה יתישב מ"ש הסמ"ק רי"ד והש"ך העתיק בצ"ב אות ח"י בזבחים מספקא לן אי בישל מפעפע בכל הכלי והקשה כר"ו צ"ב אות י"א הוקשה לו דבזבחים מבואר דבקדשים מפעפע בכל הכלי ע"ש וי"ל דאביי צ"ו ב' תי' אותה לתרומה לענין בישל במקצת כלי ורבא אמר למעט במים ולא במזוג הא אפילו ביין א"כ היינו ספיקא אי רבא חולק על אביי וסובר בישל במקצת מפעפע בכולו אף בחולין וכ"ש תרומה ואותה למעט דבהגעלת חולין ותרומה אף ביין ושאר משקים ועיין קכ"א וא"ח תנ"א אי הגעלה מהני בשאר משקין דאפשר כאביי ומיהו ז"א דהלכה כרבא וכיון דברירנא בס"ד:

מעתה אבאר דברי הט"ז הנה הביא פירש"י מדמייתי אלמא בלעי וכיון דבלעי שוב התורה העידה עיין פסחים למ"ד ב' והתם אמצופין באבר שקורין פלומי"ר בלע"ז הוצרך להביא ראיה שבולעין וכיון שכן תו מביא ראיה מקדשים דאין יוצא יע"ש. והקשה נימא דגלי דווקא קדשים הא חולין לא כמ"ש מהר"מ (הוא הר"מ מרוטנבורג) לענין בישל במקצת כלי כו'. עוד הביא מ"ש התוספות שם ד"ה התורה דע"כ גזירת הכתוב הוא דאפילו בישול בלא בלוע הוה כמו תלאו כו' ותירצו דחזינן מתכת מהני הגעלה נאמר דבישול בלא בלוע הוה כמו בישול בעלמא אם כן אמאי חרס ישבר ואכתי תקשה דשאני קדשים מחולין דהא ע"כ שאני הוא דבישול בלא בלוע נמי בקדשים אסור ע"כ העלה דבה"ע סובר מ"ה אה"נ דהגעלה מהני ומדרבנן אסור ואה"נ דמדרבנן לא עשה כלום דגזרו כן. ומיהו זה גזרו בבלע איסור דחל פ"א שם איסור משא"כ כאן דמעולם לא היה שם איסור דמקודם היה בשר ועכשיו נגעל ע"י חלב ובזה א"ש דעה א' שמביא בה"ע סוברת שמותר לבשל חלב דבשר נגעל וכיון דלא היה שם איסור לא גזרו כה"ג אבל בשר אסור לבשל אף לאחר מעת לעת של חלב דנותן טעם לפגם אסור ובה"ע סובר דכאן אף בשר שרי לאחר מעל"ע דאי תיחוש כאן לגזירת חז"ל א"כ ה"ה חלב אסור דכבר גזרו דאין יוצא מידי דופיו וטעון שבירה הלכך לא גזרו כלל כאן כיון דלא חל שם איסור מעולם וע"כ בין בשר וחלב שרי ודווקא חרס ומתכת גרע לבה"ע ולפ"ז מ"ש בה"ע לבשל בשר שרי היינו וודאי לאחר מעל"ע החלב וכן כתב הב"ח בפירושו לבה"ע יע"ש (ומ"מ סתימת לשון בה"ע משמע אף תוך מעל"ע) ועל דברי הב"ח יש לנו הרהורי דברים במ"ש שם דאין יוצא מדפיו יליף מכלי מדין ונותר דאיסורא בלע ממדין לא ידענא אי מה שכתוב במדבר ל"א זהב ובדיל כו' ולא זכר חרס הא עץ נמי לא הזכיר והיינו משום טבילה ומ"ש נותר איסורא בלע הא התורה צותה לשבור קודם שנעשה נותר וכדמסיק בע"ז התם היתרא בלע וצ"ע. ועיין פסחים להרא"ה למ"ד א' דסובר בהיתרא בלע נט"ל שרי אפשר זה סברת בה"ע ומש"ה שרי אחר החלב בשר לאחר מעל"ע. ומ"ש הט"ז מסימן קכ"א אין הפי' דשם כתב בה"ע כ"ח שאב"י מהני הגעלה ג"פ ואמאי אלא היא גופא גזירה ובאב"י הוה גזירה לגזירה דז"א דהא יליף מירושלמי תרומה דרבנן אף בב"י אלא לומר דחזינן דהקילו ביה. ומ"מ קשיא דבה"ע לשיטתיה איך כתב הט"ז אם באנו לחוש לגזירת חז"ל לית תקנה והא יש תקנה לאחר מעל"ע בהגעלה לבה"ע ואולי דשם בקכ"א א"א לומר כן וצ"ע. ולענין דינא אנן קיי"ל מ"ה אין יוצא מידי דופיו לא מדרבנן ואין להקל בספיקו ובש"ך אות א' אבאר עוד וכאן אין להאריך:

עיין כר"ו על מה שתי' מהרי"ן חביב למה ס' וי"ל דלדעה א' צריך ס' ואה"נ לבה"ע א"צ ולט"ז ניחא ומ"מ "מה שהקשינו לט"ז קשיא ויש לדחוק ולפרש באופן אחר ואין להאריך:

ב

והוא. עט"ז דעכ"פ אם יש ס' בתבשיל נגד הקצר אין חשש ולא אמרינן דנ"נ הכיסוי כדלעיל צ"ב ס"ה נגד הריקן כמ"ש הש"ך אות ד' ואף דאם מכוסה חשוב הכל כנגד רוטב י"ל דמיירי שלא התחיל להעלות רתיחות אלא יס"ב לחוד [ועמ"ש בצ"ב בט"ז אות כ"ח וש"ך אות ל"ז יע"ש] והט"ז מיקל כיון דהוא גופא חומרא בלי טעם כלל:

עוד הביא דברי הרשב"א כו' וב"י הקשה אמאי תמה הטור על בה"ע לא על הרשב"א ויש כמה תירוצים דהכא נקלש והוה עדיף מנ"ט בר נ"ט דהיתרא משא"כ לעיל דאיסורא הוא דבישלו חלב והט"ז תי' דרשב"א נמי בכלי שטף אמר הא חרם אף היתרא בלע לא מהני דלו נקלש מ"מ נ"ט בר נ"ט אסור לעשות לכתחלה נ"ל לפרש כן. וכתב דהב"י הקשה דהא בצ"ד הביא הטור דעת התרומות דבב"ח אין מונין מעל"ע אלא מבישול הבשר והא אפילו תוך מעל"ע שרי כיון שבישל בה מים בנתיים (ואפילו לכתחלה) עש"ך אות כ"ב וע"כ כתב רש"ל דאין הלכה כרשב"א (וכן קיי"ל דלא כרשב"א) ומ"מ ליישב דברי הטור איך הביא דברי הרשב"א ודברי סה"ת תי' הט"ז דשם בסה"ת מיירי דלא שהה כ"כ כמו הבישול בשר לא הוה הגעלה. אמנם מ"ש עוד דמקשה ב"י בשם הגהות ש"ד דלמא לא יהא כו' לא מצאתיו וב"י בשם הגהות סמ"ק סימן רי"ג מייתי לה ובש"ד שער פ"ה בהג"ה מייתי לה ולא הוזכר שם תי' זה אלא שלש תירוצים שהוזכרו בב"י (והשמיט תי' הד' שבב"י יע"ש) ואמנם לומר דמש"ה התוחב כף חולבת לבשר ויש ס' דכף אסור ולא הוה הגעלה דאין שוהה כ"כ זה לא נזכר כלל ואדרבה בקכ"א כתב הטור על דעת הרי"ף שא"צ להשהות הכלי בהגעלה יע"ש (ויש דיעות שאסור לשהות) וכן אנו נוהגין א"כ צ"ע. גם לפי מ"ש דרשב"א בכלי שטף אמר א"כ אין קושיא כלל מצ"ד דאיפשר מיירי בכ"ח צ"ע:

הט"ז הביא מעשה דר"י הלבן ואבאר בקצרה דעת הט"ז דר"י הלבן בלא שהה מעל"ע שרי הא כבוש אוסר ומיניה דבכ"ח חדשים אף בחצי מעל"ע (או איפשר בערך שעה) אוסר ומשמע שכן דעת הט"ז ובנה"ך חולק ומתיר בפחות מעל"ע דכ"ש הוא ממאכל שאין בולע בפחות מעל"ע ואמת שבד"מ כתב כן דאף ביי"נ לא נהיגין כן וכ"כ הנה"ך והאורח מישור תמה דבסי' קל"ה ס"ד מבואר דאסור ביי"נ יע"ש ואני אומר אף אם נאמר שמ"ש רמ"א שם ודיעבד אין איסור אזפותים ובשבעו מיירי אפ"ה אין כ"כ חרדה דהעיקר כפי' התוס' בע"ז ל"ג בהא דכסי פ"א אהדחה קאי כפיר"ת ואף דיי"נ מחמירין מ"מ כאן אין ללמוד מיי"נ לא קולא ולא חומרא. ולענין דינא באין ה"מ יש להחמיר כט"ז דחדשים כ"ז שלא שבעו לבלוע ויראה דמפעם שנית ואילך היינו שלישית יש להתיר אף באין ה"מ עסי' קל"ה ס"ד בש"ך אות י"ד. וכן הלכה דבמעל"ע וודאי בולע כ"מ ואף כ"ח בולע במעל"ע עס"י ס"ח בש"ך אות ל"ג ובק"ה אבאר עוד. ונראה דהלבוש והב"ח נמי לא התירו אלא כ"ח דעדיף לדעתם משאר כלים כששבעו מבלוע עס"י קל"ה ב"ח שם ואין הלכה כן. ומהמפקיד אין קשיא אף דשוהה מעל"ע מ"מ כשיעור שבולע יוצא נגדו שמן דא"א לבלוע אם לא שמפליט כיון ששבע כו' משא"כ לענין איסור אסור דזה נכנס וזה יוצא ומ"ש המרדכי דר"י הלבן יש לו ראיה מהמפקיד ומה ראיה התם ממונא והכא איסורא וזה נכנס וזה יוצא י"ל דה"ק דאדרבה התם אף במעל"ע אין מנכה והא וודאי בלע הקנקנים אף בשבע לבלוע וע"כ דא"א לבלוע אלא שיפלוט תחלה וא"כ יש לו כמדתו וא"כ שפיר ראיה להתיר בפחות מעל"ע מדחזינן בהמפקיד דאף במעל"ע א"א לבלוע אא"כ שיפליט תחלה וא"כ לו דמיי"נ אין ראיה דלמא כפיר"ת עס"י קל"ה ס"ג היינו אהדחה מ"מ מהמפקיד מוכח דכ"ח ששבע א"א לבלוע אא"כ מפליט ובחצי מעל"ע וודאי אינו מפליט שיבלע שוב ועיין בס' הארוך לש"ך כיון לד"א עם הט"ז כאן יע"ש מ"ש לעיל דב' פעמים שבע מט"ז משמע ג"פ ומ"מ יש לצדד להקל כמ"ש ועיין נה"ך שמיישב ההוא דרשב"א מתכת וסה"ת בחרס וכבר הקשינו כן:

שמעתי אומרים בשם חכם א' אם מלח בשר בכלי ישנה חולבת שרי הקדירה דשבע מלבלוע ואין מבליע אא"כ מפליט שלו ואין מליחה לכלים להפליט וא"א לבלוע כההיא דהמפקיד. ולפ"ד ה"ה הבשר שרי אף שהקדירה ב"י דאין מליחה להפליט. ואני אומר אף שאמר דבר חכמה מ"מ אין שמועתו מכוונת דא"כ צא ופרנס הא דקי"ל יש מליחה לכלים להבליע היאך משכחת וכ"ח חדש או שאר כלים ונאמר כ"ח עדיף דבולע הרבה ושבע מלבלוע סתימת כל הפוסקים לא משמע כן ומעולם לא שמענו שיאמר אדם זה והטעם דע"י בישול פולט כמה פעמים מה שבקדירה והוה כהגעלה להחמיר ולא שייך שבע לבלוע ואפילו אי לא שימשו בכלי מעולם כ"א צונן דשפיר שבע ולא מפליט ע"י מליחה אין להתיר כלל ואין ללמוד היתר ממעשה דר"י הלבן וביי"נ יש פיר"ת וא"כ ראוי להחמיר ואין למצוא שום קולא כלל ואם בכבוש נאסר הכלי כולו יבואר בסימן ק"ה ומיהו הא ליכא לומר דעל ידי מליחה מבליע אף שאין מפליט דכבוש עדיף ממליחה דכ"ק לדעת כמה רבוותא וכבוש כולו אוסר:

< הקודם · הבא >

מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.