משנה ברורה/אורח חיים/תקפה
| < הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
טור ומפרשיו שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
ברכת השופר
(א) לתקוע. וכן הברכה צריך להיות בעמידה כמו כל ברכת המצות וכדלעיל בסימן ח' ס"א [אחרונים]:
(ב) מעומד. דכתיב (א) יום תרועה יהיה לכם וילפינן מלכם דגבי עומר ובעומר כתיב חרמש בקמה אל תקרי בקמה אלא בקומה. וכתב המ"א דלפ"ז (ב) אין לסמוך על שום דבר באופן שאם ינטל אותו דבר יפול שעמידה זו חשובה כישיבה ומ"מ בדיעבד אף אם תקע מיושב לגמרי (ג) יצא דקרא אסמכתא בעלמא הוא ולכתחלה. והצבור השומעים התקיעות (ד) לא הטריחום לעמוד משום כבוד צבור וגם כי עתידים (ה) לשמוע מעומד התקיעות שעל סדר הברכות של מלכיות זכרונות וגו'. ועכשיו נהגו הצבור לעמוד כולם גם בשעת התקיעות שתוקעין קודם מוסף ואעפ"כ נקראין תקיעות דמיושב מאחר שרשות לישב בהם. ואם יחיד שומע תקיעות לצאת בהם (ו) ואינו עתיד לשמוע על סדר הברכות צריך מדינא לעמוד לכתחלה:
(ג) במקום שקורין. כדי שזכות התורה יגן עלינו לעלות זכרונינו לפניו לטובה. וראוי ליתן (ז) לתקוע לצדיק והגון ובלבד שלא יהא מחלוקת בדבר ועכ"פ צריך (ח) שידע לכוין להוציא הצבור בתקיעתו:
(ד) יברך לשמוע וכו'. ר"ל שלא יאמר לתקוע בשופר (ט) דלאו בתקיעה תליא מילתא אלא בשמיעה שהרי התוקע ולא שמע קול שופר לא יצא כמו שנתבאר בסימן תקפ"ז ע"ש ולא יאמר בקול דמשמע לעשות רצונו (י) ובדיעבד אם בירך לתקוע בשופר או על תקיעת שופר (יא) או לשמוע בקול שופר (יב) יצא. אם נטלו השופר באמצע התקיעות (יג) והביאו לו שופר אחר א"צ לברך אבל בין בין ברכה לתחילת התקיעות צריך לברך:
(ה) או שכבר יצא וכו'. האחרונים (יד) העלו דבאופן זה שכבר יצא התוקע בעצמו טוב יותר (טו) שיברכו השומעים בעצמן שתי הברכות אא"כ אינם יודעים לברך בעצמן אז יברך בשבילן להוציאן (טז) ומנהג העולם להקל להוציאן בכל גווני ואין למחות בהם כי כן הוא עיקר מדינא כמו שכתב הפר"ח והגר"א. מי שנסתפק לו אם שמע קול שופר [או נטל לולב] ביום א' שהוא מן התורה (יז) תוקע ואינו מברך וביום ב' שאינו אלא מד"ס א"צ לתקוע דספק ד"ס להקל:
(ו) ויתקע תשר"ת ג' פעמים וכו'. טעם לסדר זה עיין לקמן בסימן תק"צ סעיף א' וב':
(ז) בצד ימין. (יח) של פיו משום דכתיב והשטן עומד על ימינו לשטנו:
(ח) אם אפשר לתקוע בכך. ואם א"א לו (יט) אין להקפיד אף אם יעמידנו בצד שמאל וגם פי השופר לצד שמאל:
(ט) וכן יהפוך השופר למעלה וכו'. ר"ל שטוב שיהפוך (כ) פי השופר למעלה ולא לצדדין:
(י) ודי בברכה וכו'. דהלא הראשון (כא) בירך להוציא בזה כל הקהל:
(יא) והוא שיהיו שם וכו'. דאם לא היו שם באותה שעה (כב) צריכים לברך לעצמן בלחש קודם שיתחילו לתקוע (כג) אך אם כבר יצא ידי חובתו תוקע בלא ברכה כיון שהצבור כבר שמעו הברכה מן הראשון:
(יב) ולא הויא ברכה לבטלה. כיון שהשני (כד) יוצא בברכתו:
(יג) כדי שלא יתבלבל. אבל הפסק לא הוי (כה) דהוא חשוב צורך תפלה שאלו התקיעות נקבעו על סדר הברכות:
(יד) ואם הוא מובטח וכו'. ואם אינו מובטח וליכא אחר שיודע לתקוע (כו) י"א דבאופן זה לא יתקע עד אחר התפלה וכ"ש כשכבר יצא בתקיעות דמיושב (כז) וי"א שאם אין שם אחר יוכל לתקוע על סדר ברכות אע"פ שאין מובטח דיש לו לבטוח שמן השמים יסייעוהו לעשות כהוגן. ואם מתפלל מתוך הסדור והמחזור לכו"ע דינו כמובטח:
(טו) רשאי לתקוע. אפילו (כח) יש שם אחר דתקיעה לא חשיב הפסק כלל וכנ"ל:
(טז) ודוקא וכו'. דשם חיישינן שיתבלבל ולא יוכל לחזור לתפלתו:
(יז) אומרים לו גמור. ובמקומות שנהגו לחלק ולתת תקיעות דמיושב לאחד ודמעומד לאחר או לחלק גם הסדרים מלכיות לאחד זכרונות לאחר וכו'. (כט) יעשו כמנהגם כי ישראל קדושים הם ומחבבין המצות:
(יח) להקרות. המתפלל שחרית מקרא להתוקע (ל) ובמקום שיש מ"ץ הוא מקרא. גם תקיעה ראשונה (לא) יקרא לפניו אע"ג דלא שכיח כ"כ שיטעה. פעם אחת לא היו יכולין לתקוע והפך השופר וקרא לתוכו ויהי נועם ושוב יכלו לתקוע [מ"א בשם מהרי"ל] ועיין בדגול מרבבה שזהו דוקא בתקיעות דמעומד אבל בתקיעות מיושב הוי הפסק גמור בין ברכה לתקיעה ועיין בשע"ת שמיישב קצת ד"ז ומ"מ לכתחלה נראה לענ"ד שאינו כדאי לעשות כן ואם הוצרך ליקח שופר אחר א"צ לחזור ולברך כיון שהיה מונח לפניו על השולחן (לב) מסתמא דעתו היה על כולם. המקרא והתוקע ראוי להם שילמדו היטב דיני השופר וסדר התקיעות כי לפעמים מאיזה סיבה נופל טעות בפי המקרא או בשגגת התוקע וצריך לידע איך לעשות אם לתקוע להלן או לחזור לראש הסדר [מט"א]:
(יט) אינו רואה וכו'. עיין לעיל בסימן ש"ו ס"ה ובמ"ב שם:
< הקודם · הבא >