כף החיים/אורח חיים/תקיד

כף החיים ‏ אורח חיים תקיד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] אסור לכבות דליקה ביו"ט. דלא התירה התורה אלא הבערה שא"א לעשות אוכל נפש זולתה ובה אמרינן מתוך שהותרה לצורך הותרה נמי שלא לצורך (עיין לעיל רס"י תקי"א) אבל כיבוי אב מלאכה הוא ונשאר באיסורו כמו בשבת. לבוש. ועיין לעיל סי' רע"ח או' א' ואו' ב' על איזה כיבוי חייב ועוד עיין בסי' של"ד סעי' כ"ו ובדברינו לשם בס"ד:

ב

ב) שם. אסור לכבות וכו' לימד זכות על מה שנהגו שבא הגוי בביהכ"נ ומכבה הנרות ליל שבת ויו"ט. שו"ת שב יעקב חא"ח סי' ט"ו. מחב"ר או' א' שע"ת או' י"ג. וכבר הבאתי דבריו לעיל סי' של"ד או' קכ"ה וסי' ש"ז או' ל"ח יעו"ש:

ג

ג) שם. אסור לכבות וכו' ובענין שתיית מעלה עשן ביו"ט כבר כתבנו אותם לעיל סי' תקי"א או' ל"ה ל"ו ל"ז קחנו משם:

ד

ד) שם. ואפי' אם רואה ביתו שנשרף. ואפי' אם ביתו ישרף לא יהיה לו בית אחר לאכול בו אסור לכבות. כ"ה לדעת הש"ע שפסק כהרי"ף והרמב"ם כמבואר בב"י יעו"ש וכ"פ היש"ש פ"ב דביצה סי' ל' וכ"כ העו"ש או' א' לדעת הש"ע יעו"ש. אלא דמור"ם ז"ל בד"מ או' א' פליג אדברי ב"י הנז' ודעתו להתיר לכבות אם לא יהיה לו מקום אחר לאכול שם וזהו שכתב כאן בהגהת ש"ע היתר זה בשם י"א ועיין לקמן או' כ"ג:

ה

ה) שם. אם אין שם סכנת נפשות. דאז אפי' בשבת שרי. ביצה כ"ב ע"א. ב"י. לבוש. עו"ש שם. ועיין לעיל רסי' שכ"ט ובדברינו לשם בס"ד:

ו

ו) שם. ואין מכבין הבקעת וכו' דלאו כל מכשירי אוכל נפש התירו חכמים. ב"י. מ"א סק"א. ועיין לעיל סי' תק"ט או' א':

ז

ז) שם. ואין מכבין הבקעת וכו' ואם יש לו מקום להשליכן לחוץ משליכן לשם ואם כבתה כבתה שהרי אין כוונתו לכבות. לבוש. עט"ז:

ח

ח) שם. ואין מכבין הבקעת וכו' מכאן יש למחות בנשים שלא לכסות האור ביו"ט. תו' ביצה כ"ב ע"א. אבל בשם ספר האגודה מצאתי כתוב לכסות האש בעפר בלילה כדי שימצאו למחר ביו"ט מותר. ב"י. עט"ז. וכבר כתבנו בדין זה לעיל סי' תק"ב מאו' י"ב עד או' ח"י קחנו משם:

ט

ט) שם. אפי' כדי שלא יתעשן הבית וכו' וכ"ש חס עליה שלא תשרף. וכתב בש"מ ואפי' דעתו להצניעה לצורך סעודה אחרת ביו"ט כיון דהשתא א"צ לכיבוי חיישינן שמא לא יהנה בה. ער"ה או' א' מ"ב או' ג':

י

י) שם. או הקדרה, ולא חשיב כיבוי זה אוכל נפש אף שאין לו מקום אחר להעמיד הקדרה שם מפני שאין כיבוי הבקעת מסייע כלום לאוכל נפש אלא שמונע ההיזק ע"י כיבויה ואף דעכ"פ לא גריעא דבר זה ממכשירי אוכל נפש שא"א לעשותן מבע"י דק"ל דשרי כדלעיל סי' תק"ט בהגה ס"ל לדיעה זו דלאו כל מכשירי אוכל נפש התירו אלא דוקא אותן שהן קרובין יותר לתיקון האוכל. מ"ב או' ד':

יא

יא) שם. או הקדרה. ומשמע אפי' אין לו אש אחר לפנות את הקדרה לשם ואם לא יכבה תתעשן הקדרה לגמרי אפ"ה אסור. וכ"כ המ"מ פ"ד דין ד' בדעת הרמב"ם. וכ"כ העו"ש או' א' והיינו לדעת הש"ע דפסק כהרי"ף והרמב"ם כמ"ש לעיל או' ד' אבל לדעת הי"א שהביא מור"ם ז"ל בהגה שרי לכבות בכה"ג וכ"כ המ"מ שם:

יב

יב) שם. או כדי לשמש מטתו, ואפי' לצורך בעילת מצוה אסור לכבות. יש"ש פ"ב דביצה סי' ל' וכ"כ העו"ש שם בשם כמה פו' יעו"ש. א"ר או' ד' מ"ב או' ה':

יג

יג) שם. או כדי לשמש מטתו. אבל מותר לכפות כלי על הנר כדי לשמש מטתו בין בשבת בין ביו"ט. יש"ש שם. והב"ד שכנה"ג בהגה"ט או' ב' וכ"כ הב"ח ר"ז או' ה' וכ"כ לעיל סי' רע"ז או' כ"ח בשם כמה פו' יעו"ש. ומיהו צריך להניח מעט אויר תחתיו דאם לא כן יכבה הנר וכמ"ש שם בסי' רע"ז או' כ"ו יעו"ש. ואה אין לו כלי לכפות עליו ביו"ט מוציאו לחוץ. יש"ש שם. וכ"כ בעה"ק לרשב"א שער ב' או' ח':

יד

יד) שם. או כדי לשמש מטתו, ומיהו מותר לעשות מחיצה להפסיק בין נר הדולק כמו לפני ס"ת אבל לא שלא יבהיק אורו למעלה מן המחיצה ומן הצדדין רק להפסיק בין נר הדולק ומ"מ צריך להאפיל בטליתו מאחר שהחדר מלא אור דלא גרע משימש מטתו ביום, יש"ש שם. והב"ד הב"ח. וכ"כ הט"ז סק"ב דמותר לעשות מחיצה ביו"ט. כדי לשמש מטתו וכ"כ א"ר או' ד' וכ"כ ישו"ע בסי' שט"ו או' א' וסמ"א סי' שט"ו סק"ג כתב דגם בשבת שרי אם תולהו שלא יראה הנר דהו"ל ככיסוי בעלמא יעו"ש. אלא שהא"ר שם או' ג' כתב דיש לגמגם על דברי מ"א הנז' ויש לחלק בין כיסוי למחיצה ואם גבוה י"ט יש לאסור דמ"מ מחיצה היא אבל בפחות יש להתיר יעו"ש. וכ"כ החמ"מ שם או' א' על דברי מ"א הנז' דאינו מוכרח וכל מחיצה שגבוה י"ט אסור לעשותו בשבת או ביו"ט יעו"ש. וכן המאמ"ר שם או' ג' כתב להשיג על דברי מ"א הנז' וכ"כ להשיג על דברי הלק"ט ח"ב סי' כ"ו שכתב להתיר וכתב דכל שעושה מחיצה בפני הנר ויש בה שיעור מחיצה לא מיקרי כסוי כלל ואסור יעו"ש. וגם על מ"ש הט"ז להתיר לעשות מחיצה ביו"ט לשמש מטתו השיג עליו המאמ"ר בסי' זה או' ב' וכתב דלא התירו הכא אלא בגוונא דבשבת נמי שריא כגון שיש טפח פרוס מע"ש ומעיו"ט דמותר להוסיף עליו (כמ"ש בסי' שט"ו סעי' א' בהגה) וכיוצא בדברים אלו יעו"ש. נמצא דדעת רוב הפו' להתיר לעשות מחיצה ביו"ט כדי לשמש מטתו ומ"מ כיון דאפשר יש להחמיר ולעשות טפח פרוס מעיו"ט ולהוסיף עליו ביו"ט או לעשות המחיצה פחות מי"ט. ועיין עוד לעיל סי' שט"ו או' טו"ב ואו' ח"י מ"ש בזה יעו"ש:

טו

טו) שם. או כדי לשמש מטתו. והרוקח בסי' רצ"ט כתב דאם אינו יכול לכפות כלי על הנר או להוציא הנר בבית אחר שרי לכבות הנר כדי לשמש מטתו. וכ"כ הט"ז סק"ב דמן הדין מותר לכבות כדי לשמש אלא שאין מורין כן יעו"ש. אמנם הב"י כתב על דברי הרוקח הנז' שטעמו מפני שהוא סובר שה' כר' יהודה לגמרי ולא ק"ל כפשיטותא דאביי (ביצה כ"ב ע"א) אבל כל שאר פו' סוברים דק"ל כפשיטותא דאביי דאסור לכבות הנר מפני ד"א עכ"ל וכ"כ העו"ש או' א' דמשמע שם בגמ' אפי' צריך לבטל הבעילה באותה הלילה מפני הנר אין לכבות. וכ"נ דעת הרשב"א בעה"ק שער ב' או' ח' וכ"כ הנה"ש או' א' דהאמת כדברי הב"י וכתב על דברי הט"ז הנז' דלא תעשה כזאת בישראל יעו"ש. וכ"כ המאמ"ר או' ב' על דברי הט"ז הנז' דליתא ועי"ש מה שהרבה להשיג עליו והביא כמה פו' ראשונים שכתבו היפך דברי הט"ז יעו"ש. וכ"כ ח"א כלל צ"ה או' א' דאפי' אין יכול לכפות עליו כלי או להוציאו אסור לכבות. וכ"נ דעת האחרונים:

טז

טז) ולעניין אם אסור לכבות הנר גם ביו"ט שני כדי לשמש מטתו כתב ב"י בסי' תצ"ו בשם הר"ן דביו"ט שני של גלויות סמכינן אדר"י ומותר לכבות הנר מפני ד"א ומפני הדליקה אלא שכתב עליו ב"י והדבר ברור שאין כן דעת הטור שהרי כתב שאין חלוק בין ראשון לשני אלא לענין מת ולכחול את העין בלבד וכ"נ דעת הפו' עכ"ל וכן סתם שם בש"ע כדברי הטור משמע דהכי ס"ל לענין הלכה. וכ"כ העו"ש בסי' זה או' א' דלכבות הנר ביו"ט שני כדי לשמש מטתו לדעת הש"ע בסי' תצ"ו סעי' ב' שכתב שאין חילוק וכו' אסור ולדעת הר"ן מותר ואנו אין לנו אלא דברי הש"ע יעו"ש. וכ"ה דעת היש"ש פ"ב דביצה סי' ל"א לאסור כדברי הטור יעו"ש. מיהו דעת הא"ר או' ד' להקל ביו"ט שני כדברי הר"ן וכ"ה דעת הפר"ח בסי' תצ"ו או' ב' אמנם הרב ק"נ על הרא"ש פ"ב דביצה סי' ך' או' ג' כתב להשיג על דברי הפר"ח הנז' וכתב דאין לסמוך על הוראה זו והביא כמה פו' ראשונים והאחרונים דלא חילקו בין יו"ט ראשון לשני יעו"ש. וגם המאירי בחידושיו הביא דעות החולקים בזה והכריע כדעת האוסרים יעו"ש. וכן הרשב"א בעה"ק שער ב' או' ח' אעפ"י שהוא מן המתירין ביו"ט שני סיים דראוי לחוש ולאסור יעו"ש מיהו הח"א שם כתב דלצורך שעה שיצרו מתגבר או ליל טבילה יש לסמוך על המתירין ביו"ט ב' של גלות לכבות אם אינו יכול לכפות עליו כלי או להוציאו יעו"ש. ועוד עיין מזה לעיל סי' ר"מ סעי' י"א ובדברינו לשם בס"ד:

יז

טוב) שם הגה. וי"א דוקא אם אפשר להציל הקדרה וכו' כגון שיסירנה מאש זה ויתננה על אש אחר. טור. או כגון שיכול לעשות אש במקום אחר ויתננה שם. מ"א סק"ב. מ"ב או' ו':

יח

חי) שם בהגה. מותר לכבות והטעם משום דס"ל לסברא זו דבכה"ג אף רבנן דר' יהודה מודו דשרי דלאו מכשירי אוכל נפש הוא אלא צורך אוכל נפש ממש. מאמ"ר או' ד' מ"ב או' ז' ועיין לעיל או' ד':

יט

יט) שם בהגה. מותר לכבות. בד"א בשאין לו אויר לפנותה שם אבל היה אויר או מקום אחר לפנותה מפנה ואינו מרבה. הרשב"א בעה"ק שער ב' או' ח' וכ"ר המרדכי בשם הירושלמי והב"ד ב"י. וכ"כ הלבוש. מאמ"ר שם:

כ

ך) ואם הוא צריך לבקעת זו שמקצתה דולק יפה ומבשל בו קדרתו ואין לו אש אחרת לבשל בה רק של זו הבקעת וא"א לו להציל הקדרה מעישון רק ע"י שיכבה מקצת הבקעת שהוא מתעשן מותר לכבות שהרי כיבוי זה לצורך אוכל נפש הוא ממש. ר"ז או' ד' מק"ק סי' ב' או' ז':

כא

כא) שם בהגה. מותר לכבות. ועיין ט"ז סי' תק"ב סק"ג שכתב דאם האש גדול ומקדיח לתבשיל וצריך להסיר משם קצת אף שעי"ז בודאי יכבה האש מהם מותר יעו"ש. והב"ד א"ר בסי' זה או' ב' מ"ב או ז' מק"ק שם. בליקוטי רימ"א או' י"ד:

כב

כב) שם בהגה. מותר לכבות. ודוקא בשעה שמתקן האוכל שרי לכבות ולא קודם לכן. מ"א סי' תק"ז סק"ח. א"ר שם. ליקוטי רימ"א שם. וכ"כ לעיל בסי' תק"ז או' ט"ל. ועוד עיין מזה לעיל סי' תק"ב סעי' ב' ובדברינו לשם בס"ד:

כג

כג) שם בהגה וכן נ"ל עיקר. וכ"ה דעת היש"ש פ"ב דביצה סי' ל' וכן הסכים הב"ח. והב"ד א"ר או' א' וכן העתיקו האחרונים דברי מור"ם ז"ל דין זה ודין שלאחריו אלא שלדעת מר"ן ז"ל הש"ע שנמשך אחר דברי הרי"ף והרמב"ם כמ"ש לעיל או' ד' נראה דהכל אסור וכ"כ המאמ"ר או' ד' אלא שכתב והמקיל במקום דוחק וצורך גדול יש לו על מה לסמוך עכ"ל ור"ל אפי' להמחמירים כדברי הש"ע המקיל במקום דוחק וכו' יש לו על מה לסמוך כיון שיש כמה גדולים מתירין:

כד

כד) שם בהגה. וכן בבית אם ישרף וכו' מדהשמיט רמ"א ולא כתב דינו גם לעישון הבית משמע דבזה מודה להש"ע דאף אם אין לו בית אחר אסור לכבות. וכ"ה דעת הרשב"א בעה"ק שער ב' או' ח' לאסור בעישון הבית. וכ"ה דעת היש"ש שם. מיהו הב"ח כתב דלהמקילין לענין עישון הקדרה ה"ה לענין עישון הבית אם אין לו מקום אחר לאכול שם. וכ"כ החמ"מ או' ב' אבל הר"ז או' ג' פסק לאסור. וכ"נ דעת המק"ק סי' ב' או' ז' וכן יש להחמיר:

כה

כה) שם בהגה. וכן בבית אם ישרף וכו' והטעם דס"ל לדיעה זו דאפי' לרבנן דס"ל דמכשירין אינן דוחין יו"ט מותר לכבות בשאין לו בית אחר דאין צורך יו"ט גדול מזה כמבואר בב"י יעו"ש:

כו

כו) שם בהגה. לא יהיה לו מקום לאכול שם וכו' אבל אם יוכל לאכול אפי' בבית העכו"ם אסור לכבות. מ"א סק"ד. מיהו הא"ר או' ב' כתב על דברי המ"א הנז' דמהמרדכי שהביא ב"י לא משמע הכי וצ"ע עכ"ל. אבל החמ"מ או' א' פסק כדברי מ"א. וכ"פ הר"ז או' ב' מק"ק שם או' ט':

כז

כז) שם בהגה. לא יהיה לו מקום לאכול שם וכו' ונראה דה"ה כשישרפו כלי אכילה ואין לו כלים אחרים מותר לכבות. מ"א שם. א"ר שם. חמ"ם שם. והיינו אם א"א לשאול כלים מאחרים לצירך אכילת יו"ט ונמצא שיפסיד סעודתו אם לא יכבה מותר לכבות כדי להצילם. ר"ז שם. מק"ק שם. מ"ב או' י"א:

כח

כח) שם בהגה. אבל אם יש לו בית אחר וכו' ומיירי דגם יש לו סעודה אחרת דאם אין לו סעודה אחרת מותר לכבות בשביל סעודתו. עו"ש או' ב' והוא נלמד ג"כ במכ"ש שכתבנו באו' הקודם:

כט

כט) שם בהגה. אסור לכבות משום הפסד ממונו. נראה פשוט דבמקום חשש סכנה בין העכו"ם דאז מותר דהא אפי' בשבת מותר בזה כמ"ש סי' של"ד. ט"ז סק"ג ה"ב או' ד' חמ"מ אד' א' מ"ב או' י"ב. ועיין לעיל סי' של"ד סעי' כ"ו בהגה ובדברינו לשם בס"ד:

ל

ל) שם בהגה. אסור לכבות משום הפסד ממונו, עיין א"ר או' ד' שהביא דעת המתירין לכבות משום הפסד ממון. אבל דעת הרשב"א בעה"ק שער ב' או' ח' לאסור. וכ"ה דעת הטור וכ"ה דעת הרי"ף והרמב"ם והש"ע כמ"ש לעיל או' ד' וכ"ה דעת מור"ם כאן בהגה, וכ"ה דעת הלבוש. וכ"פ היש"ש פ"ב דביצה סי' ל' וכ"כ הב"ח, חמ"מ או' א' ר"ז או' ב' מק"ק שם או' ט' מ"ב או' א' ואפשר דע"י עכו"ם יש להקל כיון דיש מתירין ובפרט ביו"ט ב' של גליות:

לא

לא) [סעיף ב'] להטות הנר כדי להרחיק השמן וכו'. זה בלמד ממ"ש בגמ' (ביצה כ"ב ע"א) הנותן שמן בנר בשבת חייב משום מבעיר והמסתפק ממנו חייב משום מכבה, וזהו נמי שמטה הנר כד' שיסתלק השמן לאחריו ולא ימשך אחר הפתילה ותכבה הרי הוא כמכבה ומכבה ביו"ט אסור. כדאיתא בהרי"ף ובפירש"י ור"ח שם. וכתבו שם התו' דהא דמסתפק ממנו חייב משום מכבה אינו ר"ל מפני שממהר כיבוי דלא הוי אלא גרם כיבוי וגרם כיבוי ביו"ט שרי וכו' אלא היינו טעמא הואיל דבאותה שעה שהוא מסתפק ממנה מכבה קצת ומכסה אורו דלא יכול לאנהורי כולי האי כי איכא שמן מועט בנר ולכך נראה ככיבוי. ומכאן יש להתיר קנדיל"א של שעוה גדולה לחתוך למטה ממנה כיון דבשעה שחותך אותה אינו מכחיש מאור שלה כלל ואע"ג שהוא גורם לגרום כבויה שרי ודוקא לחתוך אותה באור אבל בסכין אסור אליבא דכ"ע יעו"ש. וכ"כ המרדכי פ"ב דביצה והגמ"י על הרמב"ם פ"ד. אבל הרא"ש כתב הטעם דאסור להסתפק מן הנר משום דממהר כבויו וגרם כיבוי אסור יעו"ש. והב"ד ב"י וכתב ונראה מדבריו דקנדיל"א של שעוה בעודו דולק אסור לחתכו לשנים אף אם חתכו באור דכיון שעושה מעשה בשעוה ובפתילה חשיב מכבה ואסיר ולא דמי לפתילה דשמן לחתכה באור דשאני התם דכשבא לחתכה באור עדיין לא היתה דולקת דלית ביה משום מכבה. וכתב שכך הם דברי הטור שלא מצא תיקון לנר של שעוה אלא לתת סביביו דבר המונע מלשרוף קודם שידליקנה יעו"ש. וכך הם דבריו כאן בש"ע סעי' ג' שפסק כדברי הטור. וית' עו"ש בס"ד:

לב

לב) שם. כדי להרחיק השמן וכו' זה מיירי שישאר כך ולא יחזור ויטה אליו השמן אבל אם מטה וממשיך השמן קצת מן הפתילה כדי שיוכלו לאחוז בפתילה ולהוציאה קצת טפי ממה שהיתה תחלה חוץ לשמן ואח"כ יחזור ויטה השמן אליה וזה כדי שתדלק יפה מותר. ואינו דומה לפתילה שזכרו אח"כ דלא מהני מה שנותנה לנר אחר דשאני התם שלקח כל הפתילה מנר זה משא"כ כאן שאינו ממשיך כל השמן אלא מרחיקו קצת וחוזר ומקרבי. ט"ז סק"ד. ה"ב או' ו' ומיהו הא"ר או' ה' כתב על דברי הט"ז הנז' וכמדומה שלא עיין בדרשות מהרי"ל (ה' יו"ט) שכתב שמש בכה"נ א"א לו לתקן פמוטי בכה"נ בעוד הן דולקין דבנגיעתו יפחת מהן השמן ודוקא כשכבו יחזור ויתקן וידליקם עכ"ל וכ"כ החמ"מ או' א' על דברי הט"ז הנז' דאין לסמוך על היתר זה יעו"ש. אבל הר"ז או' ז' פסק כדברי הט"ז. וכ"כ מק"ק סי' כ"ב או' ג' מ"ב או' ט"ז. ומ"מ יש לקנח אצבעו היטב בשפת הנר אחר שתיקן הפתילה כדי שלא יפחות השמן מהנר מה שקלט באצבעו לחוש לסברת מהרי"ל. ועיין לקמן בהגה לסעי' ט' ובדברינו לשם בס"ד:

לג

לג) ונראה דהלאמפי"ן שלנו שא"א להדליקם אם לא שימשוך הפתילה לתוכו מתחלה ע"י השרא"ף שנעשה בהם ואח"כ הוא מוציאה לחוץ מותר ואין בזה משום מכבה בשעה שמושך הפתילה לתוכו כיון שא"א להדליק בע"א. מק"ק שם בליקוטי רימ"א או' ג' וכ"כ בתשו' יד יוסף חא"ח סי' ל"ב. ומיהו אם אפשר לצמצם מתחלה שלא יצטרך להגביה ולהוריד הפתילה הוא היותר נכון. וכן כתבתי בתשו' בסה"ק באר מים חיים יעו"ש. וכתבתי שם דה"ה אם עלה השלהבת של הפתילה של הלאמפי"ן למעלה ואם לא יורידה תשבר הזכוכית ויצטרך להדליק אחרת דמותר להורידה מעט כיון דאינו מכבה ממש רק להוריד מעט השלהבת שלא תזיק וגם אין כוונתו לכבות רק לתקן אור הלאמפי"ן ומ"מ כתבתי שם אם אפשר יעשה זה ע"י גוי יעו"ש:

לד

לד) מותר לילך ונר שרגא של שמן דולק בידו גם אם מנענע ושמא ימשך השמן מן הפתילה דלא הוי פסיק רישיה אכן לנטות השרגא לצד אחד לימשך השמן מן הפתילה הוי פסיק רישיה ואסור כמכבה בידים, דרשות מהרי"ל שם. ולפ"ז היה אפשר להתיר ע"י עכו"ם דפסיק רישיה שרי בו כמ"ש ססי' רנ"ג וסי' רע"ז סי' ג' א"ר שם:

לד) חתיכות חלב המונחים בנר מותר ליקח אחד מן החתיכות הרחוקות מן הפתילות ואף דגרם כיבוי לא שרי אלא במקום הפסד כמ"ש סי' של"ד סעי' כ"ב שאני שם דכשמגיע האש שם מתכבה ממש אבל הכא שמונעו רק מלשרוף שרי אפי' להרא"ש. יש"ש פ"ב דביצה סי' כ"ח. ואעפ"י שהב"ח כתב בשם רש"ל לאיסור בתר ספרו אזלינן דבתרא הוא. וכ"מ סעי' ג' בהגה וסי' תק"ב סעי' ב' מ"א סק"ה. מיהו בהג"א פ"ב כתב שיש ליזהר מליקח חתיכה חלב ואפי' רחוק מפתילה אסור. והב"ד הט"ז סק"ו אלא שכתב דהעיקר כרש"ל שהרי מצינו שמותר ליקח עץ שלא אחז בו האור כמ"ש סי' תק"ב סעי' ב' עכ"ל. וכ"כ א"ר או' י"ב וכתב שכן הסכימו האחרונים. וכ"ה דעת א"א או' ה' חמ"מ או' ג' ר"ז או' ט' ח"א כלל צ"ה או' ד' מק"ק סי' כ"ב או' ד' מ"ב או ט"ו:

לה

לה) שם. אפי' ליתנה בנר אחר וכו' וה"ה בנר זה עצמו. א"ר או' ח' וכ"כ האחרונים. ולפ"ז אם נתמעט הנפט מן הלאמפי"ן ורוצה לשפוך עוד אין להסיר הפתילה לגמרי אלא יפתח ראש הלאמפין ויטה מעט באופן שישאר ראש הפתילה השנית נוגע בנפט אשר בתוך הלאמפי"ן וישפוך ורק אם כלה הנפט לגמרי מן הלאמפי"ן אז יוכל להסיר הראש עם הפתילה לגמרי עד שימלא אותו ויחזור ויתן הפתילה בתוכו, וכ"כ בב"ה:

לו

לו) שם. שהרי כשמוציאה מיד הוא מכבה אותה. ומאי נ"מ כשידליקנה אח"כ. טור. ומה שהקשה הט"ז סק"ה על דברי הטור הנז' עיין א"ר שם ודג"מ ושאר האחרונים שיישבו:

לז

לז) שם הגה. ומותר להוסיף פתילות וכו' נר שיש לו שתי פיות ודולקת ביו"ט ואין שיעור בשמן שבנר להיות דולק והולך אסור לכבות פתילה א' מהן כדי שהשמן יספיק אבל אם השמן מעט באופן שאם ישארו השתי הפתילות דולקות יכבה הנר בתוך הסעודה מותר לכבות אחת כדי שיספיק הנר להאור בסעודה דמקרי צורך אוכל נפש. הרב החסיד מהר"י מולכו בתשו' כ"י. ברכ"י או' א' ונראה דה"ד אם אין לו עוד שמן לתת בנר דאם יש לו יתן עוד שמן בנר בכדי שיספיק לזמן הסעודה ולא יכבה:

לח

לח) שם הגה. ומותר להוסיף פתילות וכו' וה"ה דמותר לכפול נר של שעוה כדי שישרף במהרה. מ"א סק"ו. ר"ז או ח' מק"ק סי' כ"ב או' ה' וה"ד בכפל לחוד הא לעשות כקליעה לא. א"א או' ו' מק"ק שם בליקוטי רימ"א או' ו' ועיין עוד באו' שאח"ז:

לט

טל) שם בהגה. כדי שיבעיר הרבה ויכבה במהרה. מיהו הרשב"א בעה"ק שער ג' או' ג' כתב להרבות בפתילות בנר אחד שהוא דולק אם להרבות אורה מותר ואם לקרב כבוי אסור יעו"ש. וכ"ב המאירי דאם מכוין למהר כבויה אסור. וכ"מ בס' המנהיג דף נ"א והב"ד א"ר או' ט' וכתב ולפ"ז דעת הר"ן שהביא ב"י נמי מיירי לרבות אורה וכן מוכחן דברי הר"ן בבירור למעיין ורמ"א ולבוש והאחרונים שכתבו בשם הר"ן דאפי' כדי שיכבה מותר לא דקדקו במקור הדין והשתא ממילא דאסור לטעם הרא"ש (שכתבנו לעיל או' ל"א) דאלו להתו' מותר כיון שאין מכבה מיד ולכן יש לאסור לכתחלה יעו"ש. וכ"כ הנה"ש או' ו' דלא התיר הר"ן אלא היכא שדעתו להוסיף אורה ודברי רמ"א צ"ע יעו"ש. ולפ"ז גם בדין שכתבנו באו' הקודם דמותר לכפול נר של שעוה וכו' יש להחמיר ולאסור אם מכוין למהר כבויה. וכ"כ ח"א כלל צ"ה או' ו' וכ"כ מ"ב בב"ה:

מ

מ) וכן מ"ש הט"ז סק"ו דאם רוצה להטות הנר של שעוה האש למטה קצת כדי שיתיך השעוה ויחזרנו למעלה וכן יעשה פעמים הרבה כדי שבמהרה ישרף כל הנר וכן בנר של חלב מותר ודמי למרבה בפתילות יעו"ש. כתב עליו הא"ר שם שאין דעתו נוחה בהיתר זה כיון דטיפת השעוה או החלב הולכין ממנה לאיבוד ושאני מרבה בפתילות דהכל נשרף ועוד דגם במרבה בפתילות יש אוסרים אם מכוין כדי שתכבה במהרה יעו"ש. וכ"כ הנה"ש שם להשיג על דברי הט"ז הנז' וכ"כ להשיג עליו המאמ"ר או' ח' וכתב דאין לסמוך על הוראה זו של הט"ז יעו"ש. וכ"כ החמ"מ או' ה' על דברי הט"ז הנז' דאין מקום להיתר זה לדעת הרא"ש ולא דמי למוסיף פתילות יעו"ש. וכבר כתבנו באו' הקודם דגם במרבה בפתילות דעת כמה ראשונים לאסור אם כוונתו כדי שתכבה במהרה וכ"ה דעת כמה אחרונים וא"כ כ"ש בדין זה שיש עוד צד להחמיר משום שהולך מן טיפות השעוה או החלב לאיבוד והו"ל כמסתפק מן השמן שאסור כמ"ש לעיל או' ל"א יעו"ש.

מא

מא) אסור לחמם נר של שעוה לדבקו במנורה משום דהוי ממרח כמ"ש סי' שי"ד סעי' י"א. מ"א סק"ו. חמ"מ או' ד' ר"ז או' י"א. ח"א כלל צ"ב או' ב' קיצור ש"ע סי' צ"ח או' כ"ד. מק"ק סי' כ"ב או' ח' מ"ב או' ח"י. ונ"ל דאם השפופרת סתום בחלב מותר לנקותו בסכין וכיוצא בו. ח"א שם. קיצור ש"ע שם. מק"ק שם בליקוטי רימ"א או' כ"ד. אבל לא ינקה בעץ בעלמא שהוא מוקצה. ליקוטי רימ"א שם קיצור ש"ע שם:

מב

מב) וכתב בס' הזכרונות דאסור ליגע בשעוה שמא יבא למרח, כנה"ג סי' שי"ד בהגה"ט. ונ"ל דכשמדביק במנורה לא הוי מירוח דממרח תולדה דממחק ואם אינו משפשפו לא הוי מירוח אלא דאסור לדבק גזירה שמא ימרח וכדאיתא במשנה פ' כ"ב דשבת (דקמ"ו ע"א) אבל מותר לטלטלו דלא גזרינן שמא ימרח דהא תנן ולא יתן עליה שעוה משמע דשרי לטלטלו. מ"א שם. והטעם דשרי לטלטלו כמ"ש מ"א לעיל סי' תצ"ט סק"ט דיכול להניח עליה פתילה וחזיא להדלקה יעו"ש. מחה"ש. ואם הוקצה לסחורה אסור. חמ"מ שם. ועיין לעיל סי' שי"ד או ף':

מג

מג) [סעיף ג'] נר של שעוה וכו'. זהו דעת הרא"ש והטור ומ"ש בהגה ויש מתירין וכו' הוא דעת התו' והמרדכי והגמ"י כמ"ש לעיל או' ל"א יעו"ש:

מד

מד) שם. נר של שעוה שרוצה להדליקו וכו' משמע דכשרוצה להדליקו ועדיין לא הדליק מיירי אבל אם היתה דלוקה כבר אינו יכול לעשות שום תיקון. ב"י לדעת הרא"ש והטור. והב"ח כתב דליתן סביביו דבר המונע מותר אפי' לדעת הרא"ש והטור אפי' כבר הודלקה כיון שאינו עושה מעשה בגוף הנר ולכך כתב להתיר לתת סכין או שאר כלי הניטל על נר של שעוה שלא במקום הדלקתה או להטמין הנר בחול כדי שלא ישרוף אלא כשיעור שירצה יעו"ש. וכ"ה דעת הט"ז סק"ו. מ"א סק"ז. א"ר או' י"א. ביאורי הגר"א. וכ"כ הר"ז או' ט' ח"א כלל צ"ה או' ה' אבל היש"ש פ"ב דביצה סי' כ"ח כתב דהיתר זה הוא דוקא לדעת התו' אבל לדעת הרא"ש חייב משום מכבה וכתב דלכתחלה אין להקל כנגד הרא"ש יעו"ש. וכ"כ הנה"ש או' ה' דהיתר זה לדברי הרא"ש אסור וכמ"ש ב"י יעו"ש. וכ"כ החמ"מ או' ז' וכ"ה דעת העו"ש או' ד' כדברי ב"י. וכ"ה דעת השל"ה דף מ"ג ע"ב. וכ"ה דעת בית מאיר:

מה

מה) אין להשים נר בכלי שקורין צווענג"ל אם לא קודם שמדליקו כי נכבה כשמגיע לשם. א"ר שם. וכ"כ בס' בגדי ישע על הט"ז סק"ו. ומיהו דעת המחה"ש ס"ק י"ג להתיר אבל ח"א שם כתב לאסור כדברי הא"ר. וכתב המק"ק סי' כ"ב בליקוטי רימ"א או' יו"ד דכן נכון להחמיר. וזה הפלוגתא הוא לפי דברי הטור והמרדכי שהביא מור"ם ז"ל בהגה כמבואר בא"ר ומחח"ש וח"א שם. אבל לפי דברי הרא"ש והטור והש"ע לכ"ע יש לאסור בזה להניחו שם אחר שהודלק. וכ"כ המש"ז או' ו' מ"ב או' כ"א:

מו

מו) שם. קודם שידליקנה וכו' כלומר אם אינו רוצה לשרוף את כל הנר אבל אם רוצה לשרוף כל הנר אלא שרוצה לחלקו לשני נרות יכול לעשות תיקון אחר וכמ"ש בסעי' ח' עו"ש או' ד':

מז

מז) שם. קודם שידליקנה וכו' וחתיכה הנשארת אינה אסורה משום מוקצה שלא היה מוקצה ביה"ש ועוד שהיה יכול לגרום לה כיבוי וא"כ לא אסח דעתיה מיניה. ומ"מ נר של מצוה שהודלק ביו"ט (פי' לכבוד יו"ט) אעפ"י שכבה אסור ליהנות ממנו ולאכלו הואיל והוקצה למצותו. מ"א סק"ז א"א או' ז' ואחר יו"ט מותר. ואם הדליק אחר שהיה לילה ממש לערך חצי שעה אין איסור אחר שכבה כיון דלא אתקצי ביה"ש ואין מוקצה לחצי שבת או יו"ט. חמ"מ או' ה' ואו' ט' ר"ז או' כ"ד. מק"ק שם בליקוטי רימ"א או' כ"ז. וכ"כ המחה"ש סק"ז דמיירי שהודלק מעיו"ט דאי לא"ה אין מוקצה לחצי שבת יעו"ש. ואפי' אם הודלק מעיו"ט וכבה ביו"ט מותר לטלטלו או לחזור ולהדליקו ביו"ט. ר"ז שם. מק"ק שם:

מח

מח) שם. יכול ליתן סביבו וכו' דלחתכו בסכין לעשות אותו שתים אסור משום מתקן מנא כדאיתא בגמ' ביצה דף ל"ב. ולחתכה באור לעשותה שתי נרות שרי לכ"ע כמ"ש לקמן סעי' ח' יעו"ש. אלא שכוונתו שישאר ממנה חתיכה להדליק פעם אחרת ולז"א יכול ליתן סביבו וכו':

מט

מט) שם. קודם שידליקנו וכו' ואע"ג דק"ל בסי' של"ד סעי' כ"ג גבי טלית שאחז בה האור דגרם כיבוי מותר שאני התם דאינו עומד להדלקה ולא הקצה להדלקה לא כן הכא בנר שעומד השעוה והפתילה להדלקה אסור לעשות גרם כיבוי אחר הדלקה כ"ה לדעת הרא"ש והש"ע. מש"ז או' ו' ועיין לעיל או' ל"א:

נ

נ) שם. דבר המונע מלישרף וכו' כגון שיתן סביבו חול וכדומה בענין כשיגיע שם יכבה וה"ה דמותר לתחוב אותו בחול תיחוח הרבה בענין שאין בו גומא כמ"ש לעיל סי' תק"ו או' ז' וכשיגיע שם יכבה. ומיהו יש מתירין בזה אפי' אחר הדלקה כמ"ש לעיל או' מ"ד אלא שדעת הש"ע וקצת האחרונים להחמיר יעו"ש:

נא

נא) שם. דבר המונע מלישרף וכו' ולענין אם מותר לתוחבו בתוך המים כתב הט"ז סוף סק"ו דאסור דהוי כיבוי ממש ולצורך קצת יש להקל יעו"ש. אמנם החמ"מ או' ח' חלק עליו ואוסר אפי' לצורך קצת יעו"ש. וכן ח"א כלל צ"ה או' א' לא התיר בזה אלא לצורך תשמיש אם יצרו מתגבר עליו וביו"ט שני של גליות יעו"ש. וכ"כ הר"ז בקו"א ססי' רס"ה דאין לסמוך בזה על הט"ז שהוא נגד כמה פו' אלא רק אם הוא צורך גדול יעו"ש. וכ"כ בסי' זה בקו"א או' ג' והב"ד מ"ב בב"ה וכתב דגם לדעת היש מתירין שכתב מור"ם ז"ל בהגה יש להחמיר:

נב

בנ) שם הגה. ויש מתירין לחתוך נר וכו' היינו אפי' אחר הדלקה. וטעמם עיין לעיל או' ל"א. ומה שיש עושין בוואק"ס שטא"ק כורכין אותו בכלי מתכות ויש בכלי כעין מספרים חותכין בשעוה ומונע לשרוף יותר עכ"פ לעשות זה קודם הדלקה דלאחר שהודלק להמחבר והוא דעת הרא"ש יש לאסור זה ומיהו להרב י"ל דמותר זה ומשום תיקון ועובדין דחול בכלי אין לאסור כ"ז שאין חותך הפתילה כ"א השעוה לבד מש"ז או' ו':

נג

גנ) שם בהגה. דהיינו שמדליקין גם למטה וכו' פי' דוקא כדי להדליק שתיהן כא' אבל עושה כדי לנתק חלק הראשון שלא ידלק צד השני אסור. יש"ש פ"ד דביצה סי' י"א. וא"ת איך אפשר שיחתוך ע"י האור ולא ידליק חלק השני אם לא יכבנה. כתב החמ"מ או' ד' דמשכחת לה שמהבהב מעט מעט עד שינתק א' מחברו דלא ידלקו יעו"ש. מיהו המ"א סק"ח כתב דמלשון רמ"א משמע דאפי' א"צ לשתיהם רק עושה כדי לקצרה שרי יעו"ש אבל דעת הט"ז סק"י כדברי היש"ש דדוקא כדי להדליק שניהם שרי אבל אם לחתוך חלק א' ממנה שלא ידלק אפי' ע"י האור אסור יעו"ש. וכ"כ החמ"מ שם על דברי מ"א הנ"ז דאינו מוכרח וגם דברי מור"ם ז"ל יש לפרש כדברי היש"ש יעו"ש. וכ"כ המאמ"ר או' ט' וכ"פ הר"ז או' ח' וכתב שם המאמ"ר וממילא להרא"ש והטור שהם בעלי דיעה קמייתא ואוסרים לחתוך פתילה הדולקת כמ"ש מר"ן ורי"ו ז"ל ע"כ אסרי אף בכה"ג ששני החלקים נדלקים ועושה כן כדי שיכבה במהרה יעו"ש. ועיין לעיל או' ט"ל:

נד

דנ) שם בהגה. וכן נוהגין, והיש"ש פ"ב דביצה סי' כ"ח כתב להו דדברי התו' עיקר לא מלאני לבי להקל לכתחלה נגד הר"ש יעו"ש. והב"ד העו"ש או' ד' וכתב וכן ראוי לכל יר"ש להחמיר. וכ"כ א"ר או' י"ב דלכתחלה ראוי לאסור. ועיין לעיל או' ע"ל שכתבנו בשם כמה ראשונים דאפי' להרבות בפתילות אסור אם מכוין לכבות וא"כ כ"ש בזה:

נה

הנ) שם בהגה. אבל ע"י סכין אסור. דמתקן מנא. ביצה ל"ב. מ"א סק"ט. והטעם דחשוב זה מתקן מנא פירש"י שם דאחת היתה ועושה אותה שתים.

נו

ונ) שם בהגה. אבל ע"י סכין אסור, ואף שא"צ לו אפ"ה ע"י סכין אסור. א"א או' ט' ומשמע הא ע"י האור שרי לחתוך אף אם א"צ להדליק שניהם וזהו לדברי מ"א שכתבנו לעיל או' ג"ן אבל כמה האחרונים חולקים על דברי מ"א הנז' ואין מתירין אפי' לחתוך ע"י האור כ"א דעתו להדליק שניהם ולדעת הרא"ש והש"ע אפי' להדליק שניהם אסור לחתוך ע"י האור אחר שנדלק הנר אם כוונתו שתכבה במהרה יעו"ש:

נז

זנ) שם בהגה. מותר להעמיד נר במקום שהרוח שולט וכו' וכ"כ הלבוש. והטעם כתב בביאורי הגר"א משום דק"ל גרם כיבוי מותר. מיהו המ"א סק"י כתב דיש לגזור בשעה שאין הרוח מנשב אטו בשעה שהרוח מנשב דבכל רגע ורגע הרוח מנשב וא"א להבחין בזה וליכא למשרי משום גרם כיבוי וע"כ כתב דהמנהג בליל יו"ט שאין לוקחין הנרות מבהכ"נ לביתם כדרך שלוקחים במו"ש מטעם הנז' ודלא כשל"ה שמתיר בזה יעו"ש. וכ"פ הר"ז או' יו"ד כדברי המ"א. מק"ק סי' כ"ב או' ט' קיצור ש"ע סי' צ"ח או' כ"ה. וכ"ה דעת מ"ב בב"ה. וכ"ה דעת ח"א כלל צ"ה או' א' אלא שכתב דלצורך תשמיש יש לסמוך על דברי מור"ם ז"ל אבל דעת הא"ר או' י"ג נראה כדברי מור"ם ז"ל. וכ"ה דעת המאמ"ר או' יו"ד והנה"ש או' ח' וכתב הטעם דיש לחלק בין שבת ליו"ט דבשבת לא גזרינן גרם כיבוי לכתחלה וביו"ט שרי יעו"ש. וע"כ נראה דלצורך גדול יש לסמוך על המתירין:

נח

חנ) שם בהגה. אם כבר הרוח מנשב. אפי' הוא רק רוח מצויה, מ"א שם. שע"ש. מ"ב או' כ"ו:

נט

נט) [סעיף ד'] נר שכבה ורוצה להדליקו בו ביום וכו'. ודוקה אם רוצה להדליקו באותו לילה או באותו יום אבל לתקן מיו"ט לחבירו אסור וכ"ש לתקן מיו"ט לחול. ב"י לבוש. עו"ש או' ה' שו"ג או' ז' ר"ז או י"ב:

ס

ס) שם. מותר לחתוך ראש הפתילה. ר"ל לאחר שכבה הנר חותכין ראש הפתילה הנשרפת וקמ"ל שאין בו משום תיקון כלי שמתקן הפתילה כדי שתהא נוחה לידלק. ב"י בשם תו' והרא"ש:

סא

סא) שם. מותר לחתוך וכו' אפשר דבכלי אסור כמ"ש סעי' יו"ד. מ"א ס"ק י"א. א"ר או' י"ז. חמ"מ או' ה' מ"ב או' כ"ח. אבל הר"ז או' י"ב כתב להתיר לחתוך אפי' בכלי המיוחד לכך. וכ"כ המאמ"ר או' י"א אלא שכתב דטוב להחמיר:

סב

סב) שם הגה. ושיורי שמן ופתילה וכו' כבר נתבאר כ"ז לעיל ססי' תק"א קחנו משם:

סג

סג) שם בהגה. ושיורי שמן ופתילה וכו' ובהגמ"י פ"א כתב דאסור להדליק בשמן שנשאר בנר שכבה משבת ליו"ט או מיו"ט של ר"ה לחבירו משום דשמן ציל טפי כשדולקין בו פ"א והוי הכנה. וכתב הרוקח סי' ש"א דלדברי האוסרים להדליק באותו שמן מרבה עליו שמן אחר ומותר כדאשכחן גבי עצים שנשרו מן הדקל מרבה עליהם עצים מוכנים ומבטלן יעו"ש והב"ד ב"י. והדרישה או א' כתב דלפי מ"ש הר"ן והביאו ב"י ס' תק"ז דלא שרי אלא כשיש בתנור עצים של היתר נראה דלפ"ז אין ראיה מעצים דגבי שמן הכל הוא איסור עכ"ל ומיהו מ"ש בשם הר"ן דלא שרי אלא כשיש בתנור עצים של היתר עיין לעיל סי' תק"ז או' ט"ו שהבאנו פלוגתא בזה וכתבנו דהיכא דלא אפשר יש לסמוך על המתירין יעו"ש. ובעיקר דין השמן הנותר בנר אחר שכבה אם מותר להדליקו משבת ליו"ט וכו' עיין לעיל סי' תק"א או' ג"ן בענין הלפידים שנשארו מיו"ט וכו' שכתבנו דדעת מר"ן ב"י וכמה האחרונים להתיר אלא רק לכתחלה יש להחמיר יעו"ש. וא"כ ה"ה לענין השמן ובכה"ג שמרבה עליו שמן אחר י"ל אפי' לכתחלה שרי:

סד

סד) [סעיף ה'] נר של בטלה וכו'. היינו שמדליקו לכבוד דאילו לבלטה ממש פשיטא דאסור. ב"י בשם רי"ו. ב"ח. וכתב שזהו נמי דעת הטור. ומיהו היש"ש פ"ב דביצה סי' ל"ה כתב על דבר רי"ו הנז' דלא נהירא דלכבוד יו"ט לא מקרי נר לבטלה ולא מבעיא נרות שמברכים עליהם אפי' מדליק הרבה אלא אפי' אחר שהדליק אותם ובירך עליהם יכול להוסיף עליהם אלא נר של בטלה שמדליקין להראות עושרו או נדיבתו בפני אחרים וזה אסור אלא שאין העולם נזהרין בזה ויש להם על מה לסמוך כי לדברי הרמב"ם בפ"א משמע דשרי עכ"ל, והב"ד הט"ז סק"ח ומ"א ס"ק י"ב. וכתב שם הט"ז דגם זה כדי להראות עשרו לא מקרי בטילה כיון שמכוין להראות עשרו בזה היום ודאי נתכוון לכבוד היום. והב"ד א"ר או' י"ט. מש"ז או' ח' חמ"מ או' ו' וכ"מ מדברי הר"ז או' י"ג דאם מתכוין בזה לכבוד יו"ט שרי. הא ביום כה"ג שרגא בטיהרא בטלה דעתו ואסור. מש"ז שם:

סה

סה) שם. נר של בטלה וכו' ונרות שמדליקין ביום בבית החתן א"נ במקום שיש מילה הוי בכלל נר של בטלה ואסור וכמדומה שנוהגים היתר בדבר ויש להם על מה לסמוך שהרי הרמב"ם ז"ל פסק לקולה בנר של בטלה גם בדברי האחרונים ז"ל יש פנים להקל בנרות הנז' מאמ"ר או' י"ג. וכ"כ מ"ב או' ל' דאם יש ברית מילה בבית שנוהגין להדליק נרות מסתברא דמותר דכ"ז כבוד וחיבוב מצוה הוא עכ"ל ועיין ביו"ד סי' רס"ה סעי' ה' בסוף ההגה:

סו

סו) שם. נר של בטלה וכו' והרא"ש כלל ה' סי' ח' כתב דרבוי נרות אף שאינן לאורה היא שמחה. והב"ד א"ר או' י"ט ושאר האחרונים:

סז

סז) שם. נר של בטלה וכו' ונר ללמוד לאורו או גם לילך לאורו כל אלו צורך הם ומדליקין. דרשות מהרי"ל ה' יו"ט. א"ר שם. ונראה דה"ה אם מדליק כדי לראות מראה השעות לקום בחצות ללמוד דשרי:

סח

סח) שם. נר של בטלה וכו' ועיין מאירי ביצה דף י"ב שכתב נר של בטלה כלומר נר שעושין אותו שלא לצורך אלא שאינם רוצים לעמוד בלא נר אפי' בשעה שהם ישלים ועי"ש שם הטעם משום דאין זה צורך יו"ט כלל. מיהו בני אדם שהם מפחדים לישן אם אין נר דלוק מסתברא דמותר דהוי בכלל צורך גופו וכמו דמותר להחם חמין לרגליו וכמו שמצינו בש"ס (ביצה כ"ה ע"ב) בילתא אשתו של ר"נ דשרו לה למיפק באלונקי משום ביעתותא, מ"ב בב"ה. ועיין לקמן סי' תקכ"ב במ"א סק"א:

סט

סט) שם. נר של בטלה וכו' ואם מדליק שרוצה להבעיר טוטו"ן טובא"ק וטורח לו בכל רגע י"ל דשרי בכה"ג. מש"ז או' ח':

ע

ע) שם. אבל של בהכ"נ וכו' כ"כ הרא"ש בפ"ב דביצה וטעמא משום דלצורך מצוה ושמחת יו"ט מדליקין אותו ושרי ע"י מתוך (ר"ל מתוך שהותרה הבערה לצורך אוכל נפש הותרה נמי שלא לצורך אלא דבעינן צורך קצת) ודלא כהרשב"א שכתב דנרות בהכ"נ אינן אלא לכבוד ואפשר דאסור דליתא אלא יש בהם נמי שמחת יו"ט וגם הוא ז"ל כתב דנהגו בו היתר וכ"כ רי"ו בשם התו' דלשם מצוה הם ולשמחת יו"ט אמרינן בזה מתוך כדאמרינן בהוצאת קטן וס"ת ולולב. ב"ח. וכן רבינו ישעיה הא' בתשו' כ"י סי' מ"ח התיר בפשיטות שהוא כבוד הבריות ושמחה ומצוה מן המובחר שהן רגילים בשמחה להרבות נרות וגם העכו"ם נוהגים ולא דמי למוגמר דאינו שוה לכל אבל נר שוה בכל ומרחיב לבו של אדם. ברכ"י או' ב' וכ"ה הסכמת האחרונים:

עא

עא) שם. אבל של בהכ"נ וכו' והנה בקנדילא חלב י"ל הבערה מתוך הותרה משא"כ שמן ושעוה י"ל בישול לא אמרינן מתוך רק הוצאה והבערה ומ"מ העולם נוהגים אף נר שעוה להדליק ביו"ט ואפשר אף שמן במתוך א"א או' י"ג:

עב

עב) שם. אבל של בהכ"נ וכו' ומ"מ מה שנהגו חדשים מקרוב להדליק בש"ת עיני נפט שקורין פולוו"ר פשיטא דאסור ואף שעושה לשמחה מ"מ אינו שוה לכל נפש ולא עדיף ממוגמר שאסור. מ"א ס"ק י"ג. א"א שם. ומ"מ מותר לקבוע פולוו"ר בנר אעפי' שגורם שהנר נכבה מחמת זה כמ"ש סעי' ג' מ"א שם. והיינו לדעת המתירין שכתב שם בהגה אבל קודם הדלקה מותר אפי' לדעת הרא"ש והש"ע שם. וכ"כ הא"א שם ולקבוע פולדו"ר בנר קודם הדלקה מותר אף להרא"ש בסעי' ג':

עג

עג) שם. אבל של בהכ"נ וכו' ואפי' בבקר מדליקין אותן. הרא"ש בתשו' כלל ה' סי' ח' יש"ש פ"ב דביצה סי' כ"ט וכן נוהגין להדליק בשחרית בכמה קהלות קדושות וקורין שטע"ב ליכ"ט. מש"ז או' ח':

עד

עד) שם. אבל של בהכ"נ וכו' מה שנהגו באיזה קהלות לצוות לעכו"ם להדליק נרות בבהכ"נ משבת ליו"ט וכן ביוה"כ קודם נעילה עיין באה"ט או' י"ג מ"ש בשם אמר המגיה שלמד זכות ע"ז אבל הברכ"י או' ג' הרבה להשיב ע"ז וכתב ואי איישר חילי אבטיליניה יעו"ש. וכ"כ בספרו מחב"ר או' ג' וכתב שם שגם הגאון נוב"י חא"ח סי' ל"ג קרא ערער על זה וביטל המנהג בקהלותיו ומי שיכולת בידו לתקן חיובא רמיא עליה יעו"ש. והב"ד השעת או' י"ג יעו"ש. ועוד עיין בדברינו לעיל סי' ש"ז או' ט"ל יעו"ש:

עה

עה) שם. ומותר להדליקו אפי' ביו"ט שני אחר מנחה וכו' כלומר ולא תימא דנראה כמכין מיו"ט לחול כיון שמדליק אחר מנחה וכ"ש דמותר אם מדליק קודם מנחה דאז ודאי נראה דמדליק לכבוד היום. עו"ש או' ו':

עו

עו) שם. שהרי בהדלקתו יש מצוה וכו' כלומר דמצוה להדליק בבהכ"נ אפי' ביום. עו"ש שם. ועיין לעיל או' ע"ג:

עז

עז) שם. שהרי בהדלקתו יש מצוה וכו' משמע אפי' אין שם אדם בבהכ"נ שרי מה"ט. מ"א ס"ק י"ד. א"ר או' כ"א. א"א או' י"ד. חמ"מ או' ו' ר"ז או' י"ד. מיהו מ"ב בב"ה מפקפק קצת בזה אם אין שם אדם יעו"ש:

עח

עח) שם. שהרי בהדלקתו יש מצוה וכו' וסמוך לחשיכה מותר להדליק אפי' שאינם של מצוה אע"ג שנראה כמדליק לצורך הלילה מ"מ הא חשיכא ולא יוכל לראות ענשיו ונהנה בו מיד אעפ"י שאינו לילה ממש. ב"י. לבוש. יש"ש פ"ב דביצה סי' כ"ט. מ"א שם. עט"ז. חמ"מ שם ר"ז או' ט"ו. מ"ב או' ל"ג. וכן יכול לילך מבע"י לחדר בנר דולק לחדר לחפש איזה דבר. חמ"מ שם. ועיין לקמן או' פ"ב:

עט

עט) ולענין להדליק נר של יאר צייט בביתו לכאורה נראה לאסור דנוהגין שלא להשתמש בו ואפשר להתיר במעמידו בחדר שאוכלין בו דמוסיף עוד אור בחדר. וכששכח להדליק בלילה או שכבה נראה להתיר ג"כ דנר יאר צייט מצוה היא לכבוד אבות ומ"מ למעשה נראה יותר להדליק בבהכ"נ ואפי' אין שם אדם דמצוה ודאי איכא בכל נר בהכ"נ. כתב סופר סי' ע"ה יעו"ש. והב"ד הפ"ת ומ"ב בב"ה. ועיין עוד לקמן סי' תקמ"ח או' ד':

פ

פ) שם. ולתקן הפתילות וכו' ואפי' להעמיד נרות של שעוה לצורך הלילה אסור. מ"א ס"ק ט"ו. חמ"מ או' ו' ר"ז או' ט"ו. מק"ק סי' כ"ב או' י"ג. מ"ב או' ל"ה, ואפי' מיו"ט ראשון לשני אסור. מחה"ש. חמ"מ שם ר"ז שם. מק"ק שם. מ"ב שם. מיהו הא"ר או' כ"ב כתב על דברי המ"א הנז' צ"ע וע"כ כתב דעכ"פ מותר להביא נרות מביתו לביהכ"נ אבל מדברי האחרונים הנז' שהסכימו לדברי מ"א משמע דגם להביא נרות מביתו לבהכ"נ לצורך הלילה אסור. ועיין לעיל סי' תק"ג או' ב' ודוק:

פא

פא) שם אם רוצה להדליק בו ביום מותר. פי' שיודע בבירור שידליק אבל מספיקא לא. א"ר או' כ"ג:

פב

פב) שם. אם רוצה להדליק בו ביום וכו' והנשים מותרות להדליק נרות ביו"ט ראשון של גליות בערב לצורך ליל יו"ט שני שהרי בהדלקתו יש מצוה לאותה שעה ואעפ"י שמברכת לצורך הלילה אין בכך כלום ואדרבה הוא יותר מצוה ממה שנוהגים אנשים שאינם מדליקין בליל שני עד בואם מבהכ"נ תפלת ערבית ואז בבואם לביתם הם יושבי חושך ולא ש"ד בעיני. של"ה דף קע"ג ע"ב. ועיין לעיל או' ע"ח:

פג

פג) [סעיף ו'] אין נותנין נר ע"ג אילן וכו'. ודוקא למעלה מג' טפחים אבל למטה מג' מותר. ב"י בשם הכלבו, עט"ז, עו"ש או' ז' א"ר או' כ"ה. חמ"מ או' ז' ועיין לעיל סי' של"ו סעי' ב' ובדברינו לשם בס"ד:

פד

פד) שם. מעיו"ט וכו' משמע אבל ביו"ט פשיטא דאסור להניח הנר ע"ג האילן משום דהנחה בכלל שמוש הוא דקא משתמש באילן וכמ"ש לעיל סי' רע"ז סעי' ד' יעו"ש. ועיין באו' שאח"ז:

פה

פה) שם. דחיישינן שמא יבא להשתמש באילן. זהו לשון הטור. וכתב עליו ב"י וז"ל כ"כ הרמב"ם בפ"ד והרא"ש כתב בפ' במה בהמה דהא דאין נותנין נר ע"ג דקל ביו"ט לא בשביל שיהא נקרא משתמש במחובר אם נוטלו משם אלא גזרינן שמא יעלה באילן כדי ליטלו דלא אמרו חכמים אלא אין עולין ע"ג אילן ביו"ט עכ"ל. והנה מדקאמר ב"י והרא"ש כתב וכו' משמע אבל לדברי הרמב"ם שהוא לשון הטור והש"ע גם אם נוטלו משם הוה בכלל משתמש במחובר וכמ"ש לעיל בסי' רע"ז סעי' ד' ובזה לא תקשיה דברי הש"ע אהדדי מכאן לסי' רע"ז. ואח"כ ראיתי שכ"כ א"ר אות כ"ו דדברי הש"ע כדלעיל בסי' רע"ז דחיישינן שמא יטיל הנר והוי משתמש באילן. ומ"ש המ"א ס"ק ט"ז על דברי הש"ע שכיון למ"ש הרא"ש כתב עליו הא"ר שם דליתא יעו"ש. ועיין עוד לעיל סי' של"ו סעי' א' בהגה ובדברינו לשם או' י"ג בס"ד:

פו

פו) [סעיף ז'] אין פוחתין נר של חרס וכו'. והתו' פירשו שרגילין לשום באוירו קודם אפייתו קש או דבר אחר כדי לשמור האויר בשעת האפיה שלא יפלו המחיצות יחד ויסתום האויר ולאחר אפייתו קצת מסלקין אותו דבר שבתוכו וע"ז קאמר אין פוחתין הנר כלומר שאין מסירין מה שבתוכו דהוי כמו גמר כלי. והב"ד ב"י. וכ"פ היש"ש פ"ד דביצה סי' יו"ד. מ"א ס"ק י"ז. א"ר או' כ"ז. חמ"מ או' ח' ר"ז או' י"ז. מק"ק סי' כ"ב או' י"ז. מ"ב או' ל"ז. והרמב"ם פי' בענין אחר שכתב בפ"ד דין ח' שני כלים שהם מחוברים בתחלת עשייתן כגון שתי נרות או שני כוסות אין פוחתין אותם לשנים מפני שהוא כמתקן כלי עכ"ל. והב"ד ב"י. מ"א שם. וכתב שם המ"א משמע דאם לא נדבקו בתחלת עשייתן רק אח"כ נדבקו ממילא דרך עראי מותר לפוחתן. וכ"כ א"ר שם. חמ"מ שם. ר"ז או' י"ח. מק"ק שם. מ"ב שם. ועיין לעיל סי' ש"ע או' ץ'. וכתב שם הר"ז דאפי' בשבת מותר לפוחתן שאין כאן תיקון כלי כיון שכבר היו מפורדין לאחר גמר מלאכתן. ועיין לעיל סי' ש"מ או' ץ':

פז

פז) וה"ה אם נדבקו שתו קדירות מבחוץ קצתם מותר להפרידם. א"א או' י"ז. מק"ק שם בליקוטי רימ"א או כ"ה. פת"ע או' ך':

פח

חפ) שם. מפני שהוא עושה כלי. וה"ה שאר עניינים שנראים כמתקנים אותו להדליק והוא גמר עשייתו ולהיות ראוי להדליק בו אסור משום תיקון כלי דהיינו מכה בפטיש. לבוש:

פט

טפ) [סעיף ח'] אין חותכין הפתילה לב' וכו'. משום דקמתקן מנא אחת היתה ועושה אותה שתים. גמ' ביצה ל"ב ע"ב ופירש"י שם. לבוש:

צ

צ) שם. אין חותכין הפתילה לב' וכו' בסכין או במספרים הרמב"ם בפי' המשנה ובחיבורו פ"ר דין ז'. משמע הא לחתכה בידו בלא כלי שרי. אבל מדברי היש"ש פ"ד דביצה סי' י"א שכתב אין חותכין את הפתילה אלא באור משמע דגם ביד אסור וכ"מ מסתמיות דברי הטור והש"ע והלבוש שכתבו אין חותכין הפחילה לב' ולא הזכירו כלי משמע דגם ביד אסור. ואפשר דגם דעת הרמב"ם כן ומ"ש בסכין או במספרים לאו למימרא דביד שרי דהא כתב אח"כ ולמעכם ביד מותר ולמה לא אמר ולחתכה ביד מותר אלא דנקט סכין ומספרים משום כי כן הדרך לחתוך הפתילה וה"ה אם בא לתחוך ביד ג"כ אסור. וכ"כ הר"ז או' י"ט דאסור לחתכה בסכין או בידו. וכ"כ מק"ק סי' כ"ב או' ו':

צא

צא) שם. אין חותכין הפתילה לב' וכו' ואם היתה ארוכה ורוצה לקצרה אסור לקצרה ביו"ט בין בסכין בין באור ואפי' רוצה לפרק מקצתה בידו אסור מפני שהוא כמתקן כלי שעושה מפתילה ארוכה פתילה קצרה. ר"ז שם:

צב

צב) שם. אלא א"כ ע"י שנותן שני ראשיה וכו' דלא מוכח דלתקוני מנא מכוין אלא להדלקה בעלמא. רש"י ביצה ל"ב ע"ב. וכ"כ הר"ן על הרי"ף שם. ע"ז סק"ט:

צג

צג) שם. ומדליקה באמצע. ה"ד קודם הדלקה אבל אם כבר הנר דולק לדעת הרא"ש אסור משום מכבה. עו"ש או' ט' וכ"כ לעיל או' ל"א יעו"ש:

צד

צד) שם. והוא שיהא צריך לשתיהן. אבל אם א"צ להדליק אלא אחד ואינו עושה כן אלא כדי לתתכה לשנים אסור משום תיקון כלי. לבוש. ר"ז שם:

צה

צה) שם. והוא שיהא צריך לשתיהן. וכן הדין בנר של שעוה או של חלב אין חותכין אותה לשנים אלא ידליק אותה באמצע והוא שידליק שני החלקים. חמ"מ או' ט' מ"ב או מ"א. פת"ע או' כ"ד:

צו

צו) [סעיף ט'] אין גודלין את הפתילה וכו'. דפתילה נמי כלי היא להדלקה שצריכה עשייה ותיקון. רש"י ביצה ל"ב ע"א. והב"ד ב"י וכתב ומטעם זה אין גודלין ולא מהבהבין אותה עכ"ל. ור"ל דאסור משום מתקן מנא. אבל כשממעכה ביד תיקון כלאחר יד הוא וכמ"ש רש"י שם ע"ב ומשו"ה שרי:

צז

צז) שם. אין גודלין את הפתילה וכו' וה"ה דאסור להתיר קליעתה או נר של שעוה הקלועה. מ"א ס"ק ח"י א"ר או' כ"ט. ר"ז או' כ"ב. ח"א כלל צ"ד או' ט"ו. מק"ק סי' כ"ב או' י"ד. מ"ב או' מ"ב ועיין לעיל סי' ש"ג סעי' כ"ו ובדברינו לשם בס"ד:

צח

צח) ואם רק מונח בכפל ולא קלוע יכול לפשוט אותו אבל אם כרוך זע"ז כעין קליעה אסור או לכפול ולכרוך זה על זה אסור. א"א או' ח"י. חמ"מ או' יו"ד:

צט

צט) שם. אין גודלין את הפתילה וכו' ועיין א"ר או' כ"ט בשם שה"ל דמשמע לכאורה דוקא לטוות כעין שעושין בכלי (שקורין שפינדיל) ויראה לאסור אף צמר גפן שעושין ביד וצ"ע. א"א שם. ומיהו בתוספתא איתא אין עושין הפתילה ביו"ט ומשמע דלאו דוקא לטוות אלא כל שראויה להדלקה ע"י עשייתו הוא בכלל איסור ולפ"ז אם לוקח חתיכת צמר גפן ומותחה ועושה אותה כעין פתילה אסור וכ"כ מ"ב בב"ה:

ק

ק) שם. ולא מהבהבין אותה. פי' להחריכה כדי שתהא נוחה להדליק. טור:

קא

קא) שם. ומותר לשרותה בשמן. קודם שיניחנה בנר. ר"ז או' ך' וה"ד אם רוצה להדליקה באותו יום אבל להכינה לצורך יו"ט אחר אסור וכמ"ש לעיל רסי' תק"ג ובדברינו לשם בס"ד:

קב

קב) שם הגה. שאין בו נר דלוק. אבל אם הנר דולק אז חייב משום מכבה כמסתפק מן השמן. ב"י בשם הרוקח סי' רצ"ט, וכ"כ הלבוש ובלבד שלא ישרה אותה בנר שיש בה פתילה דולקת מפני שממעט את השמן והוי כמסתפק מן הנר שאסור משום מכבה את הפתילה הדולקה. וכ"כ העו"ש או' יו"ד. מ"א ס"ק י"ט. חמ"מ או' יו"ד. ר"ז או' ך' מק"ק סי' כ"ב או' י"ד. מ"ב או' מ"ו:

קג

קג) אבל המסתפק משמן לאכילה י"ל אוכל נפש ביו"ט הותר ע"י כיבוי ג"כ. מש"ז או' י"א. והיינו אם א"א בשמן אחר וכמ"ש לעיל סעי' תק"ז ססעי' ד' וגם אם אינו נר של מצוה וכמ"ש לעיל או' מ"ז יעו"ש.

קד

קד) [סעיף י'] מותר להסיר הפחם וכו'. היינו מסיר ראש הפתילה שנשרף ונעשה פחם ומחשיך את הנר ואעפ"י שמפילו לארץ והוא כבה מותר כמו שהוא מותר להדליק את הנר להשתמש לאורו כך מותר לכבות מה שמונע הדלקת הנר. ב"י בשם הרא"ש. וכ"כ הלבוש אלא שכתב עוד הטעם מפני שאין כוונתו לכבות:

קה

קה) שם. מותר להוציא ראש הפחם וכו' מדברי רש"י והרא"ש נראה שאין מותר להעביר אלא ראש הפתילה שהוא עשוי פחם אבל לחתוך גוף הפתילה לא. ב"י. עו"ש או' י"א:

קו

קו) שם. אבל אינו חותך ראש הפתילה בכלי. משמע אבל להסיר הפחם אפי' בכלי שרי וכמ"ש ב"י לדעת הרמב"ם. וכ"כ מ"א סק"ך. וכ"כ הט"ז ס"ק י"ב בדעת הש"ע וכ"כ המאמ"ר או' ע"ז ועי"ש מ"ש להשיג על מ"ש השכנה"ג בהגב"י או י"ד יעו"ש אבל הלבוש כתב דגם להסיר הפחם בכלי אסור. וכ"כ הט"ז שם לפרש בדברי הרמב"ם דלא התיר להסיר הפחם אלא ביד אבל בכלי אסור משום דא"א לצמצם שלא יחתוך מגוף הפתילה שלא נעשה פחם וזה אסור יעו"ש. וכ"כ העו"ש שם. וכתב שם הט"ז דאם רוצה ליקח הפחם בין שתי אצבעותיו ודאי אסור כי קרוב הדבר מאד שלא יצמצם ליקח הפחם לחוד בלא מעט מהפתילה ואין היתר אלא ניפוץ ביד ולא חיתוך יעו"ש. וכ"כ הב"ח דדוקא נופץ אבל להסירה בין ראשי אצבעותיו אסור. מיהו דעת הא"ר או' ל' להקל וכתב כיון דדעת כמה פו' ראשונים להתיר אף בכלי א"כ די לנו שמחמירין כהרמב"ם דאוסר בכלי ולא להחמיר יותר יעו"ש. וכ"כ ב"ד סי' רצ"ד דמסתמיות לשון הש"ע משמע דמותר להסירה בין ראשי אצבעותיו יעו"ש. וכ"ה דעת הנה"ש או' יו"ד. אמנם היש"ש פ"ד דביצה סי' י"ב כתב האידנא העולם נזהרין למחוט ביו"ט כל עיקר ואין להקל בפניהם שמא יביאו למחוט בכלי שהוא ספק אב מלאכה עכ"ל ומשמע הא לנפץ ביד שרי. וכ"כ מ"א שם וכ"כ המאמ"ר שם דניפוץ ביד שרי ולא מחיטה בין האצבעות. וכ"כ החמ"מ או' י"א. ר"ז או' כ"ג. ח"א כלל צ"ה או' ז' מק"ק סי' כ"ב בליקוטי רימ"א או' ט"ו. מ"ב או' מ"ז. מיהו הרב בן א"ח פ' במדבר או' כ"ו כתב אעפ"י שמותר מן הדין לנפץ הפחם שבראש הפתילה בידים מ"מ נוהגין העולם להזהר בזה גזירה שמא ימחט בכלי עכ"ל ואפשר שהוציא זה מדברי היש"ש הנז' וכבר כתבנו דדעת האחרונים גם לדברי היש"ש לנפץ ביד שרי ורק הרוצה להחמיר גם בזה תע"ב:

קז

קז) וגם בנר של חלב או שעוה אין היתר כלל לחתוך הפחם שעל הנר בין אצבעות או ע"י הכלי של מספריים השייך לזה וגם ניפוץ לא שייך כאן כי אינו שייך אלא בפתילה שמדלקת בתוך השמן שידוע הוא שבראשה נעשה פחם וכשנוגעין בו הוא נפרד ונופל לארץ וזה אינו שייך בשל חלב או שעוה אלא דמ"מ יש קצת תועלת במה שמטה את ראש הפתילה באצבעו שידלק שפיר טפי ומ"מ נראה שאין להחמיר מהטות באצבעו ראש הפתילה קצת כדי שתבעיר יפה כדרך הניפוץ שזכרנו בשמן. ט"ז שם. חמ"מ שם. ר"ז שם. ח"א שם. מק"ק שם. מ"ב שם:

קח

קח) [סעיף יא'] המדליק נר של יו"ט וכו'. פתילות ושמנים שאין מדליקין בהם בשבת מדליקין בהם ביו"ט. שבת כ"ד ע"א. מש"ז או' י"ב. ועיין לעיל סי' רס"ד ולקמן רסי' תרע"ג:

קט

קט) שם. המדליק נר של יו"ט וכו' נוהגין בשני נרות אף ביו"ט. ואף דזכור ושמור בשבת י"ל נגד איש ואשה, מש"ז שם. ועוד יש טעמים אחרים כמ"ש לעיל סי' רס"ג או' ד' יעו"ש. ועוד עי"ש או' ט' שכתבנו שיש נוהגים להדליק ביו"ט ה' כמנין העולים לס"ת יעו"ש:

קי

קי) שם. צריך לברך אקב"ו להדליק נר של יו"ט. ואם חל בשבת אומר להדליק נר של שבת ושל יו"ט. ח"א כלל צ"ה או' י"ד. וכ"כ לעיל סי' רס"ג או' ט"ל יעו"ש וביו"ט מברכין ואח"כ מדליקין וכמ"ש שם או' מ"ג יעו"ש:

קיא

קיא) שם. צריך לברך אקב"ו וכו' וגם ביו"ט שני של גליות צריך לברך, כ"מ בגמ' שבת כ"ג ע"א וכ"כ מ"ב או' מ"ח. וכ"ה המנהג:

קיב

קיב) ברכת זמן שמברכות הנשים בהדלקת נר יו"ט אין להם יסוד כי לא נזכר בפו' רק בקשל"ה דודאי לא בר סמכא הוא ומ"מ לא רצה לעשות מעשה כזה למנוע לאשתו שהיתה נוהגת לברך זמן והניחה במנהגה כי באמת אין כאן חשש ברכה לבטלה דהא בלא הדלקה נמי יכולה לברך שהחיינו מיד בכניסת יו"ט דק"ל זמן אומרו אפי' בשוק (עירובין מ' ע"ב) אלא דסמכינן ליה אכסא ומשום דסמכא ליה להדלקת הנר הבאה תחלה וניכר בה כבוד יו"ט ושמחתו לא גרע בהכי ולכן יש להניח לבנות ישראל במנהגן שירושה היא להן מאבותיהן ועשו כן בפני גדולי עולם ולא מיחו בידן. שאלת יעב"ץ סי' ק"ז. וגם הזר"א ח"א ססי' ל"ג כתב בזה דנהרא נהרא ופשטיה יעו"ש. והב"ד עיקרי הד"ט סי' כ"ב או' י"ט. ועיין לעיל סי' רס"ג או' מ' ונ"מ לנשים הנוהגות לברך זמן על הדלקת הנר אם היא מקדשת לעצמה קידוש היום מאיזה סיבה דלא תוכל לברך עוד זמן על הקידוש דנפטרת בברכה שברכה על הנר. ועוד נ"מ דאם הדליקה מבע"י וברכה זמן דלא תוכל עוד לעשות מלאכה האסורה ביו"ט דכיון שבירכה זמן על יו"ט הרי קיבלה עליה קדושת יו"ט:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---