ישועות יעקב/אורח חיים/תלג

ישועות יעקב ‏ אורח חיים תלג

א

(א) ואם עבר ולא בדק וכו'. דעת כמה מן הקדמונים דהבדיקה מהני ביום י"ד אם בדק לאור הנר ולכאורה קשה על דבריהם דאמאי אסרינן ללמוד בליל י"ד קודם הבדיקה אף אם לא יבדוק בלילה וימתין עד יום י"ד מאי בכך הרי יוכל לבדוק ביום י"ד לאור הנר ואין חשש בזה ובדבר דאפשר לעשותו למחר בודאי לא חיישינן שמא ישכח וכמ"ה מילתא בטעמא גבי קידוש היום בחידושי הלכות שבת אמנם באמת הדבר נכון דכיון דכעת הוא זמן העיקר אינו רשאי להתחיל הלימוד לא מטעם חשש דיעבור ע"ז ולא יבדוק כלל רק שיעבור על תקנת חז"ל דתיקנו לבדוק אור לארבעה עשר ובזה נראה לפע"ד לענין אם צריך להפסיק אם כבר התחיל לכאורה אינו צריך להפסיק כיון דאף אם ישכח אין בזה חשש דיבדוק ביום לאור הנר ואמנם ע"כ צ"ל דיבדוק בשעה שישית שהוא זמן הביעור דבוודאי לא שייך לומר דיזכור לבדוק ביום קודם שעת שריפה וכמו דקאמר הש"ס בס' פסחים דף ו' כיון דלאו זמן איסורא דלאו זמן ביעורא דילמא פשע ולא מבטל וכיון דע"כ בדק בשעה שישית בשעה שכולן עסוקין בביעור ובאותו עת אי אפשר לו לבטל כיון דאינו ברשותו מדרבנן כמו דקאמר הש"ס בדף ז' אמנם הדין נכון לפי מנהגינו לשרוף בחמש קודם שש כדי שיבטל עוד הפעם עיין לקמן סי' תל"ד וכתבו הפוסקים דבזה נשתנה מנהגינו ממה שנהגו בימי חכמי התלמוד ועיין בפי"ס קמן סי' תל"ד א"כ א"ש דעת הפוסקים ואין נזה סתירה מן הש"ס ודו"ק:

ב

(ב) אמצעה של חצר וכו'. וה"מ ספק וכו' דברי הפוסקים בענין זה צריך עיון. והנה הרי"ף ז"ל השמיט לשון הש"ס פסחים דף ח' האי אור החמה ה"ד וכתב סתם אין בודקין לאור החמה ואכסדרה שאורה רב וכו' ואין זה דרכו של הרי"ף ועוד דברי הב"ח שכתב דבית שמכניסין חמץ לתוכו חשוב כמו וודאי חמץ ותמ' הרב במ"א דא"כ מה הקש' הש"ס האי אור החמ' ה"ד אי בחצר הא אמר רבא חצר אינו צריך בדיקה דילמא איירי בסתם בדיקה דהיינו שמכניסין חמץ לתוכו ונראה לפענ"ד לישב כ"ז דבאמת אף דאור הנר יפה לבדיקה ובדיק' לאור החמ' אינו מועיל מ"מ כשבדק לאור החמ' כבר יצא מכלל וודאי חמץ דבאמת בית שמכניסין לתוכו משתמש בו חמץ אבל אין זה וודאי דאחר הבדיקה לאור החמץ ישאר עוד חמץ בביתו וזה מבואר דהרי אותן המכבדים חדרם בי"ג עפ"י הרוב אינו נמצא עוד חמץ בבית ועיין בפוסקים וא"כ כיון שבדק לאור החמה שוב יצא מכלל וודאי חמץ נוכל לתלות דעורבים אכלו אמנם באמת מלשון הפוסקים משמע דלא מהני בדיקה לאור החמה אף בחצר כשידוע שהכניסו חמץ לתוך הבית אך זה פשוט דכיון דכבר חזרו חז"ל שלא יבדוק לאור החמה כל בדיקה בכלל וכיון דאמרינן דבית שמכניסין לתוכו חמץ צריך בדיקה א"כ אף בחצר כן וכיון דצריך בדיקה מחוייב לבדקו כדינא דהיינו לאור הנר והיינו כשיש בדיקה אחרת לאור החמה והוצרכו חז"ל לגזור שלא יבדוק ממילא לא חילקו בתקנתם אבל לפי דעת המקשה לא מצינו בדיקה לאור החמה רק בחצר קשה הרי בחצר שייך לומר שעזרני' אכלו אותו א"כ אף בבית שמכניסין חמץ ע"מ עכ"פ מותר לבדוק לאור החמה דבל לפי דמסיק דשייך אור החמה בארובה שבחדר א"כ אף בחצר שייך במקום שמכניסין בוודאי לתוכו חמץ ולכך לא הביא הרי"ף הסוגיא וזה ברור מאד:

ג

(ג) וה"מ מספק כו'. עיין בב"י שהביא קושיית רבותינו בעלי התוס' שנתקשו בדבר זה דאמאי לא יהיה מותר בחמץ שנפלה עליו מפולת מטעם סכנת עקרב ותירצו לחלק בין ודאי לספק עייש"ה והרבה פוסקים אין מחלקין בזה ולי נראה דאין מכאן הכרח כ"ש דהנה בש"ס פסחים דף ל"א שם אהך דחמץ שנפלה עליו מפולת קאמר ר"א דצריך לגזול בלבו וכתב הר"ן בשם הקדמונים דהך בלבו לאו דוקא דצריך ביטול גמו' בפיו וזה לי ימים רבים הייתי מה קש' בזה אמאי כתב הר"ן הך מילתא בהך דיקא ולא כתב זה בכל דיני ביטול ואדרבה מבואר בדבריו ל' ד"א דדי בביטול ברוב ע"ב דבריו בכמה מקומות ואמנם טעם הענין לדעתי דבאמת עיקר הטעם דמהני ביטול בלב משום דחמץ אינו ברשותו של אדם משום דאסור בהנאה ואמנם לכאורה קשה דהא חמץ לאח"ז מותר וא"כ חשוב דבר הגורם ל' מין דלענין בל יראה חשבינן בממון כמו דעובר בקיבל עליו אחריות וצריך לומר כיון דאיסור דרבנן עליו כדאורייתא דמיא ומאח' דחמץ אסור בהכאה עכ"פ מדרבנן חשוב אינו ברשותו ואמנם אי נימא דמהני ביטול וא"כ לא עבר בב"י וליכא קנסא וא"כ קשה איך מהו הביטול אמנם באמת אנן קיי"ל דחמץ לאחר הפסח אסור אע"פ שבטלו משום הערמה וא"כ אינו ברשותו ובירושלמי שם מבואר דבנפלה עליו מפולת ובטלו מותר משום דלא שייך הערמה ולכך כתב הר"ן ביבמות צריך לבטל בפה וזה ברור מאוד: והנה הרב בט"ז כתב דבכותל שנפל כיון דעתיד לבנותו א"ר זמן שייך הערמה עייש"ה ומעתה מיושב על נכון דס"ל להפוסקים הנ"ל כמ"ש וד"ק כי קצרתי.

ד

(ד) כותל. בש"ס שם אין מחייבין אותו להכניס ידו לחורין מפני הסכנה והיינו מפני סכנת עקרב כי אישתמש היכי אישתמש ל"צ דנפל. והנה כפי הנראה דאף אם לא ביטל וכבר עבר זמן איסור חמץ שא"א עוד לבטל מ"מ אין מחיייבן אותו מפני הסכנה דחשש סכנה שייך אף לענין מצוה דאורייתא ואמנם לפ"ז קשה הא דהקשה הש"ס מהך דחמץ שנפלה עליו מפולת הרי הוא כמבוער דגם אינו רק חיוב מצוה דרבנן כיון דאפשר לו לבטל וכאן אשמעינן אף שא"א לו להוציא החמץ אף במרא וחצנא ומכאן יש ראיה לכאורה לדעת הפוסקים אף בלא ביטל א"צ בדיקה מה"ת בספק החמץ ולדעת שאר הפוסקים נלע"ד דמשמע להו דע"כ אייירי באפשר להוציא על ידי מרא וחצינא מדנקט אין מחיייבן אותו ובחשש סכנה אסור לו להכניס עצמו לסכנה וכיון שכן שפי' דייק כיון שבחמץ שנפלה עליו מפולת אף שיש סכנה בדבר עכ"ז אי לאו דהרי הוא כמבוער הי' המחייב להוציאו משם אף שאפשר לו לבטל מ"מ אין לו לעבור על ודאי דרבנן כ"ש בלא ביטל אף שאינו רק ספק מ"מ מיתא דאורייתא הוא ולמ הלא הטריח אותו ושפיר הקשה ואמנם בסכנת כשפים אף בלא ביטלו חייישנן ואין צריך בדיקה כיון דאין לנו ראיה מחמץ שנפל עליו מפולת ועיין בב"י והבן:

ה

(ה) מבטלו בלבו. בש"ס פסחים דף ח' שם אהא דחור שבין יהודי לנכרי ח"צ בדיקה אקשינן עלה כי אישתמיש היכי אישתמיש ולכאורה קשה דילמא הנכרי השתמש בחור הדה דוא ולא חייש לזה קמ"ל דאינו צריך בדיקה ונ"ל דבא תלמאי דקיי"ל דעיקר הבדיקה משום דילמא אתי למיכל מיניה ובמקום שאין דרכו להשתמש שם חמץ לא חיישינן דילמא אתי למיכל מיניה וא"כ לפי הס"ד דש"ס דאי אפשר לישראל בשום אופן להשתמש שם א"כ בפשיטות קשה למה לי בדיקה הא אין הישראל משתמש שם והאיך אתי למיכל מיני הוצריך לומר דכאן באמת מחשש בל יראה צריך בדיקה ואף דביטול בלב מהני באופן שאינו עובר בבל יראה מ"מ בחמץ ידוע חל עליו חובת ביעור לקיים עשה דתשביתו וקמ"ך דמטעם סכנה אינו מחוייב לבדוק ואף דהחמץ ידוע א"צ לבדוק ואמנם כשהחמץ של הנכרי לא שייך בדיקה רק משום דילמא אתי למיכל מיניה ואף שהישראל לא השתמש שם ומטעם דילמא אתי למיכל מיניה ביממא ויש נ"מ בזה דלא שייך חשש אבידת מחט והבן זה:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף