חק יעקב/אורח חיים/תלג
| < הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
טור ומפרשיו שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) צריך שתהיה לאור הנר. ובליל י"ד ואף אם בדק יום י"ג לאור הנר צריך לחזור ולבדוק ליל י"ד כתקנת חכמים שאור הנר יפה לבדיקה ובני אדם מצויין בבתיהן כמבואר בב"י בשם הפוסקים ראשונים ובת"ה סימן קל"ג וכן הסכמת האחרונים אכן אם בדק ליל י"ג ונזהר היטב שלא להכניס עוד חמץ אין זה זריז ונפסד וא"צ לבדוק עוד כן מבואר במשמעות דברי הפוסקים ראשונים והמ"א ס"ס זה ובע"ש ר"ס תל"א וסי' זה אך הלבוש והב"ח הפריז על המדה דאף אם בדק ליל י"ג צריך לחזור ולבדוק הוציא כן מדברי המרדכי בפ"ק דפסחים בשם ירושלמי. באמת שאין דבריו מוכרחים דמיירי הירו' מליל י"ג ואדרבה הע"ש ר"ס תל"א מוכיח מתוך הירושלמי להיפך. ועוד דהמרדכי עצמו מסיק מיהו בתלמוד שלנו וכו' הרי להדיא המרדכי עצמו כ' דתלמוד שלנו חולק אירושלמי וכלל בידינו בכ"מ הלכתא כתלמודא דידן נגד הירושלמי ואף שב"ח מדחיק להשוות בזה תלמוד שלנו עם הירושלמי. מכל מקום נראה לי מוכח מכמה סוגיות דמהני בדיקה בליל י"ג חדא מהא דקאמר הש"ס דף ד' ע"ב אבעיא להו המשכי' בית לחבירו בחזקת בדוק ועל כרחך צריך לומר דבי"ג איירי דבי"ד על המשכיר לבדוק וא"כ ל"ל למימר בחזקת בדוק וכן כתבו שם תוס' להדיא ושאר מפרשים (ועיין בר"ן שכ' שיש פי' אחר בזה) ואי אמרת דמי שבדק בליל י"ג צריך לחזור ולבדוק מה מבעי ליה אי הוי כמקח טעות הלא בלא"ה צריך לחזור ולבדוק. ותו מהא דקאמר הש"ס שם דף ט' ע"ב אמר אביי ל"ק הא בי"ד והא בי"ג ואם איתא הא לא מהני בדיקת י"ג כדעת הירושלמי שלא לחלק בין בדיקה לבדיקה (דודאי אין סברא כלל לומר דמיירי ביוצא לדרך דוקא דמותר לבדוק קודם) אלא ודאי דהיכי דבדק ליל י"ג לאור הנר כדינו יצא ושוב א"צ לבדוק ואם רוצה להחמיר על עצמו עכ"פ לא יברך להכניס עצמו לחשש ספק ברכה אך יחזיר ומשתמש בתוכה חמץ ואז יוכל לחזור ולברך ולבדוק כנ"ל:
(ב) ואכסדרה. וכ' המ"א פי' הבנויה ע"ג עמודים ואין לה כותל עכ"ל והיינו אכסדרה רומייתא שבש"ס אבל סתם אכסדרה הוא שיש לה ג' דפנות כמבואר בש"ס דב"ב דף י"א ע"ב ובתוס' שם ד"ה הכא ובפ' הקומץ (מנחות דף ל"ג) וביורה דעה הל' מזוזה סי' רפ"ו וא"כ הכא דנקט סתם אכסדרה מיירי ג"כ כה"ג ויש לה ג"כ אור הרבה כיון שדופן רביעי פתוחה לגמרי ולא ידעתי מאין יצא לו פי' אחר על אכסדרה שבכאן וכ"ה להדיא בריא"ז בש"ג הפי' של אכסדרא כמ"ש:
(ג) אם בדקה לאור החמה דיו. אפי' לכתחלה אם לא בדק ליל י"ד בודק אכסדרה לאור היום אך לכתחלה יזהר לבדוק ליל י"ד. אחרונים. ומבואר בש"ס שם דמי שלא בדק ליל י"ד שבודק ביום יבדוק בצפרא משום דזריזין מקדימין למצות.
(ד) וה"ה כנגד ארובה שבחדר. ארובה מקרי מה שבאמצע גג וכנגד חלון שבכותל הובא במ"א שני דעות אי מותר לבדוק כנגדה לאורה או לא ול"נ עיקר דמותר לבדוק לאורה כמו בארובה וקצת ראיה לזה מהא דמפלפל הש"ס על הא דקתני מתני' ולא לאור החמה היכי דמי ולא מוקי בפשיטות דמיירי כנגד החלון שבחדר אלא ודאי דנבדקה לאורה כמו בארובה וכ' המ"א וז"ל ונ"ל דחלון שיש בו מחיצות של זכוכית לכ"ע אסור לבדוק כנגדה עכ"ל והא דלא מוקי הש"ס בהכי צ"ל דזהו מילתא דפשיטא ומה קמ"ל:
(ה) לאור האבוקה. ואפי' בדיעבד לא מהני בדיקה בזה משא"כ באינך נרות בדיעבד מהני הבדיקה אחרונים ושעת הדחק שאין לו נר של שעוה יבדוק לכתחלה בנר אחרינא דשעת הדחק כדיעבד דמי מ"מ אם אפשר לו בנר של שמן יבדוק דהוא ג"כ נכון אפי' לכתחלה לדעת כמה פוסקים כמ"ש הרא"ש והכלבו ע"ש:
(ו) והוא יחידי. ונ"ל דמה"ט לא נזכר בשום פוסק אם יש לו לבדוק בנר של עץ משום דאינו מדליק ביחידי כדאיתא בש"ס מה עץ אינו דולק ביחידי ואף בעצים דמשחן שקורין בל"א קי"ן אף שדולק לפעמים ביחידי מ"מ כיון שריחו רע (ומה"ט אין לוקחין אותו להבדלה כמבואר לעיל סימן רצ"ח בדברי אחרונים ואף גם ניצוצות נתזין ממנו על הכלים) חיישינן שעי"ז לא יבדוק היטב:
(ז) כל חדרי הבית. כגון חדרי המשכנות וחדרי כבושים וגבינות ומרתפות ובית העצים וגחלים ותחת הספסלים ואוצרות יין ושכר שמסתפקין מהם צריכין בדיקה ואוצרות שמסתפקין מהם ויש קבע שנוטל מהם בפעם אחת א"צ בדיקה. אחרונים:
(ח) שאין יד האדם מגעת שם. וכ' הטור בשם הירושלמי דהיינו אם גבוה י"ט והשיג עליו הטור דאדרבא עיקר התשמיש הוא בגבוה י"ט ועיין באחרונים שטרחו לתרץ הירושלמי ול"נ דהירושלמי לא קאמר אלא בגבוה י' למעלה מקומת איש כזה שאין יד האדם מגעת שם וכן משמע שם בירושלמי דומיא דהבור והדות דקתני התם דהוא למטה מקומת איש וע"ל סי' תל"ח גבי ככר בקורה וככר בבור:
(ט) אינן צריכין בדיקה. ואם תינוקות מצויין אף בנמוכין צריך בדיקה וכן אם ידעינן שנשתמש בהם חמץ צריכים בדיקה. אחרונים:
(י) וכן לול של תרנגולים. וה"ה בבית אם תרנגולים מצויים שם א"צ בדיקה ויש לכבד תחת הספסלים ותחת המטות כ"כ האחרונים וכ"כ גיסי הרב בספרו אליהו זוטא לפי דברי מהרי"ו ודלא כע"ש וכן המנהג:
(יא) וכן אמצעי של חצר. כן הוא ל' הרמב"ם וכ' הר"ן דאתי למעוטי חורי חצר וצ"ל הא דלא אמרינן דאתי למעוטי צדדים דא"כ תקשה על סוגיא דש"ש דריש פסחים דקאמר ולא לאור החמה היכי דמי אי נימא בחצר הא אמר רבא חצר א"צ בדיקה ואמאי לא משני דמיירי בחצר ומן הצדדים אלא ודאי דאף הרמב"ם מודה דמן הצדדים א"צ בדיקה רק דאתי למעוטי חורין שבחצר דצריך בדיקה והא דלא משני הש"ס הכי משום דהתם ליכא אור החמה כל זה נ"ל פשוט וברור בדברי הר"ן בכוונת דעת הרמב"ם דלא כהב"ח שפי' שדעת הרמב"ם נגד המשמעות הש"ס ושאר הפוסקים:
(יב) וה"מ מספק חמץ אבל ודאי חמץ לא. כ"כ הב"י בשם סמ"ק אבל יגעתי ולא מצאתי בדבריו כן רק באגודה פ"ק דפסחים כ' בל' זה הא דחצר א"צ בדיקה היינו ר"ל מספק חמץ אבל ודאי חמץ צריך לבער עכ"ל וכ"כ מהרי"ו בסי' קצ"ב ובהגהות מיימוני כ' וז"ל קודם זמן איסורו יכול להשליכו בכל מקום שהעורבים מצוין שם הואיל ועדיין לא נאסר בהנאה ובהכי איירי האי דחצר א"צ בדיקה ואם מוצא חמץ אחר זמן איסורו אין להניחו שמה כדי שיקחוהו העורבים דעיקר ביעור חמץ הוא שריפה עכ"ל והנה לכאורה יש כאן שני דעות הסותרות זו את זו דמהגה"מ מבואר דאפי' ודאי חמץ א"צ בדיקה ומותר להשליך שם אפי' לכתחלה שלא כדעת האגודה וע"כ הרגיש בזה רמ"א בהגהותיו על הב"י שבפסקיו כאן ובסי' תמ"ה סתרי אהדדי ומה מאוד טרחו האחרונים בזה ליישב דעת הב"י ונכנסו בדוחקים גדולים בשביל קושיא זו וביותר תמוה על הב"י שאחר שהעתיק בב"י בסי' זה לשון הסמ"ק כ' לשון הגהות מיימוני ולא הרגיש כלל בסתירת דבריהם ותו קשה לדעת אגודה מה הקשה הש"ס היכי דמי אי נימא בחצר הא אמר רבא חצר א"צ בדיקה דלמא לעולם בחצר ובחמץ ודאי (ובמ"א הרגיש בקושיא זו ומדחיק ליישב אליבא דאגודה ולא ישב כלום דאכתי תקשי דלמא מיירי בחמץ ודאי ובמקום שאין עורבים מצויים שם רק עופות וק"ל מ"ש במ"א) איברא כד מעיין שפיר בלשון אגודה ומהרי"ו שהוא כלשון הסמ"ק שהביא בב"י יראה שלא קשה מידי ואין שום סתירה בדברי הראשונים כלל דהרי צריך לדקדק בדבריהם דמתחלה כתבו דחמץ א"צ בדיקה ובסיפא כתבו צריך לבער אלא ביאור דבריהם כך הוא הא דחצר א"צ בדיקה היינו ר"ל מספק חמץ דתלינן דהעורבים והעופות יאכלוהו אבל אם יש ודאי חמץ ובזמן הביעור לא אמרינן דלא יצטרכו לבערו בזמן הביעור לסמוך שהעיפות יאכלוהו אלא צריך לבערו וכדעת הגה"מ ממש אבל ודאי קודם זמן הביעור מותר להניח שם חמץ על סמך שיאכלוהו כלשון הגה"מ שפסק לקמן סי' תמ"ה והא דנקט בלשונם ברישא ספק חמץ ה"ה ודאי אלא משום שלשון בדיקה לא שייך אלא על הספק דלודאי חמץ מה לשון בדיקה שייך (וכ"כ הב"י לקמן סימן תל"ח) רק הכנה לבערו למחר וכן מוכרח ומבואר להדיא במ"ש בדברי מהרי"ו סימן קנ"ג שכתב וז"ל אמצעית החצר א"צ בדיקה אבל אם יש שם חמץ ודאי צריך לבערו כדאיתא בהגה"מ הרי להדיא דהרכיב שני הדיעות יחד וכמ"ש והאחרונים שגגו בזה לפי שהב"י קצר בהעתקת לשון הסמ"ק לכן הבינו שהם דיעות חלוקות והשיגו על הב"י ובאמת הכל הוא דעה א' נצמדים יחד בלי שום פירוד כלל. וברוך ה' אשר האיר עיני בזה להבין דברי הראשונים ומקום הניחו לי להתגדר בו ופשוט הוא:
(יג) והשאר מבטלו בלבו וכ' הב"ח אבל בודאי חמץ צריך להוציא דה"ל כמטמין בבור עכ"ל ובאמת דבר זה הוא מחלוקת ישנה בין הפוסקים לענין חמץ בבור אם צריך סולם להעלותו או סגי בביטול בעלמא כמבואר לקמן סי' תל"ח ודעת הראב"ד דלא סגי בביטול דה"ל מטמין בבורות ודעת הרמב"ם ושאר פוסקים אינו כן דדוקא מטמין דקא עביד בידים והכי קי"ל כמבואר לקמן ודוחק לחלק ולומר דהכא ליכא טרחא כולי האי וגם סתימות לשון הש"ס והפוסקים משמע דכל ענין סגי בביטול וכ"פ בעולת שבת ולבסוף הניח בצ"ע לפי שהבין שהב"ח העתיק כן בשם רש"י וזה אינו שהוא רק דברי הב"ח עצמו אדרבא דעת רש"י להיפך כמ"ש הט"ז סק"ג וגם לא הרגיש שהוא מחלוקת פוסקים ראשונים וע"ל סי' תל"ו סעיף א' בהגה אם מותר להנות מחמץ כזה אחר פסח אף שבטלו ועמ"ש שם:
(יד) כשפים הוא עושה לי. וכ' הכ"מ בשם הר"מ דמ"מ ביום י"ד יבדוק לאור היום כדרך שהשתמש שם וכן משמע בש"ס וע"ש:
(טו) בא לידי סכנה. ואע"ג דשלוחי מצוה אינן נזוקין היכי דשכיח היזקא שאני כן מתרץ הש"ס שם ולא קבעי לתרץ ג"כ שמא אחר גמר הבדיקה תאבד לו מחט שאז אינו עוסק במצוה ויבא לידי סכנה כמו שמבואר בסעיף ח' נ"ל פשוט משום דהתם במפולת שייך שמא יאבד לו מחט תוך המפולת לפי שהוא כדרך נפילה משא"כ הכא בחור שבכותל אין זה דרך אבידה ונפילה ודבר שאינו מצוי ע"כ הוצרך כאן לטעם היכי דשכיחי היזקא כנ"ל עמ"ש האחרונים בזה ומבואר בדברי הב"ח דאפי' בחמץ ודאי א"צ בדיקה כאן משום סכנה ולפמ"ש ס"ק י"ד יש לו תקנה לבדוק ביום עכ"פ:
(טז) א"צ לבדוק תחתיו. מדלא נקט גם כאן מבטלו בלבו כמו בסיפא בחמץ ידוע משמע דכאן אפילו ביטול א"צ בין לפירש"י דפי' הטעם דצריך ביטול בחמץ ידוע דשמא יפקח הגל במועד ונמצא עובר בבל יראה היינו דוקא בחמץ ודאי אבל בסתם איכא תרי ספיקא דלמא אין כאן חמץ ואת"ל יש כאן דלמא לא יפקח ואף לטעם הסמ"ק דצריך לבטלו משום בל יטמין כיון דאינו יודע אם יש שם חמץ לא שייך איסור דבל יטמין (ועמ"ש בס"ק י"ג) כל זה נ"ל פשוט וברור ממשמעות הש"ס והפוסקים דלא כמקצת האחרונים ובע"ש מביא ראיה לדבריו מסוגיא דש"ס דגם זה צריך שיבטל ואין דבריו מוכרחים וברורים כלל. ואע"ג דקי"ל דכל בודק צריך שיבטל כמבואר בסי' תל"ד דמ"מ נ"מ בהני דקתני מבטל בלבו דאם עבר זמן איסורו ולא ביטל שאין בידו לבטלו עוד צריך לעשות כל טצדקי דאפשר לו למעבד ולחפש אחר החמץ הידוע כדי לבערו משא"כ בזה כנ"ל וע"ל ס"ק י"ט:
(יז) שיש בו סכנת עקרב. וכ' המ"א דוקא במקום שמצוים עקרבים משא"כ נחשי' דלא ברי היזקא כל כך צריך לבדוק וע"ל סי' ק"ד:
(יח) שאינו עוסק במצוה. משמע אבל בשעה שעוסק במצוה לא חיישינן שיבא לידי סכנה מטעם דשלוחי מצוה אינן ניזוקין. והא דלא אמרינן היכא דשכיח הזיקא שאני כמו גבי חור שבין יהודי לעממין וע"ל ס"ק ט"ו ותירץ הע"ש דשאני התם דאיכא סכנת בן אדם דהוא בעל בחירה עכ"ל ונתעלם ממנו סוגיא דקדושין דאפי' מסכנת סולם רעוע וכה"ג שאינו מבעל בחירה ג"כ אמרינן היכי דקבועי היזקא או שכיח הזיקא שאף שליח מצוה ניזוק כמו מבעל בחירה דנלמד משמואל שאמר איך אילך ושמע שאול ע"ש וכן מבואר לעיל בסי' ק"ד דבתפלה פוסק בשביל עקרב שהוא מועד להזיק ואפשר דמש"ה לא מקרי התם שכיח הזיקא כיון שאין כאן עקרב לפנינו ואיכא ספיקא וחששא טובא דלמא יש כאן עקרב ושמא יזיק לו והוא לא יראה אותו בשעת הבדיקה להשמר ממנו ושמא אינו יכול להזיק כיון שהוא בגל ע"כ לא מיקרי בשביל זה שכיח הזיקא לבטל ממצוה בשביל חששות אלו אבל בשעה שאינו עוסק במצוה חיישינן לסכנה כי חמירא סכנתא מאיסורא:
(יט) מבטלו בלבו. וכתבו האחרונים דיש פלוגתא אי ביטול זו מדאורייתא אי מדרבנן נ"מ אם לא ביטל והוא לאחר זמן איסורו אי צריך לפנות המפולת כדי לבער החמץ או לא ולפמ"ש בסס"ק ט"ז נ"ל דאליבא דכ"ע צריך לפנות כיון שלא עשה כדינו ולא ביטל דלענין זה נקט הש"ס והפוסקי' דצריך שיבטל דאל"כ מאי למימרא הלא כל אדם צריך לבטל כל חמצו כתקון חכמים כל חמירא ומ"ש דקאמר במפולת צריך לבטל אלא ודאי אתי למימר אי לא ביטל מחויב לפנות:
(כ) ודיו. וכתבו האחרונים בשם ריא"ז שיכול לאכלו אחר הפסח דכיון שנפלה עליו מפולת אין לחוש לערמה עכ"ל והב"ח הניח דין זה בצ"ע גם הט"ז מחלק בדין זה גם המ"א כ' בשם תשובת הרשב"א שרב האי ז"ל אוסר ובספרי תורת השלמי' שאלה וי"ו הארכתי בזה והבאתי סמוכות לדין זה מהירושלמי והרא"ש והרשב"א בתשובה גם מ"ש הרשב"א סי' ע' בשם רב האי דאוסר מסיק שם בתשוב' דגם רב האי מודה במפולת (וע"ל סי' תל"ו ותמ"ח) וכתב המ"א דאם נפל עליו גל גדול דאין בידו לפקחו והוא אבוד ממנו ומכל אדם מותר אפילו לא בטלו דלא קרינן ביה שלך עכ"ל:
(כא) מרתף. היינו שמסתפקין ממנו ע"ל סעיף ג':
(כב) בתי כנסיות ובתי מדרשות צריכין בדיקה. והיינו בליל י"ד כ"כ האחרונים ומ"מ ונראה אם עבר ולא בדק בליל י"ד בודק אפילו לכתחלה ביום י"ד לאור החמה כמו אכסדרה שאורה ג"כ רב וכן מצאתי ראיתי במרדכי פ"ק דפסחים בשם הירושלמי וע"ל סי' ק"נ סעיף ד' ולא ראיתי נזהרים בזה לבדוק הבית הכנסת רק סגי להו בכיבוד בעלמא ביום וראוי להזהיר על זה השמשים של ב"ה וכ"כ מהרי"ל וכת' עוד דביש מקומות מכריזין אחר בדיקת בית הכנסת שלא יביאו עוד שם התינוקות עם חמץ:
(כג) ביום שלשה עשר. ודוקא ביום אבל אם בדק ליל י"ג אין צריך לחזור ולבדוק כמו שכת' לעיל סק"א כ"כ הע"ש דלא כשאר אחרונים וע"ש:
(כד) אף על פי כן צריך לבדוק בליל י"ד. ואכסדרה אם בדק ליל י"ג לאור החמה יצא וכ"כ מ"א מיהו עכ"פ יש לבדוק חדר אחד בלילה עכ"ל ועיין סק"א:
(כה) לכבד חדריו. לכן נהגו ליטול נוצות ולכבד כ"כ המ"א ובאמת לא על כיבוד זה נאמר רק מכבדין ממש כל החדר והנוצות לוקחים רק בשעת בדיקה במקום שמוצא חמץ לגרור עם הנוצה מהסדקים והחורים או י"ל כוונתו על הנוצות גדולות מחוברות יחד דהיינו כנף של האווז שקודין פלעדר וויש בל"א שמכבדין בו כל המקומות קודם פסח:
(כו) שנותנים בהם לפעמים חמץ. אפילו אומר ברי לי שלא נתתי בהם חמץ אפשר דאפ"ה צריך בדיקה כיון שדרך לתת בו חמץ ומלתא דלא רמיא עליה דאינש לאו אדעתיה ועוד דלפעמים דבוק פירור חמץ בידים ונותן לתוך כיסוי ובתי יד שלו בלי ידיעתו כי ידים עסקניות הם וע"ל סימן תמ"ז סעיף ה' בהג"ה ומ"ש שם:
(כז) צריכין בדיקה. לכאורה משמע דבזמן בדיקה קאמר דהיינו ליל י"ד אבל באמת העולם אין נזהרין בזה ומנערים הכיסים בשעת הביעור ואפשר מטעם שאוכלין עוד חמץ ואולי נדבק בידיו דבר מה וחוזר ונותן לתוך כיסוי גם בלבוש משמע דאין צריך בדיקה בשעת הבדיקה והרוצה להחמיר עכ"פ צריך לחזור ולנער כיסו בשעת הביעור:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |