יד אפרים/אורח חיים/תלג

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


יד אפריםTriangleArrow-Left.png אורח חיים TriangleArrow-Left.png תלג

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


טור ומפרשיו

ארבעה טורים
··
בית יוסף
ב"ח
דרישה


שו"ע ומפרשיו

שולחן ערוך
··
אליה רבה
חק יעקב
יד אפרים
כף החיים
מגן אברהם
מחצית השקל
משנה ברורה
נתיב חיים
שערי תשובה
באר הגולה
ביאור הגר"א
ט"ז
ישועות יעקב
לבושי שרד




לדף זה באתר "על התורה" לסימן זה באתר "תא שמע" לדף זה באתר "שיתופתא"


בט"ז סק"א ומדלא אשכח לכתוב רבותא כו'. נ"ב לכאורה צ"ע דמאי רבותא דיום י"ג טפי דאפי' תימא דמהניא בדיקה של י"ג מ"מ לכתחלה אין לו לבדוק אפי' לאור הנר כיון שיש לפניו ליל י"ד שיוכל לבדוק כדינו שהנר מאיר בלילה יותר משא"כ ביום י"ד הוה ס"ד דאור החמה עדיף טפי קמ"ל ואפשר שר"ל דהוי מצי לאשמעינן רבותא זו כגון שיודע שיהיה אנוס בלילה ולא יהיה יכול לבדוק כדינו ורוצה לבדוק ביום י"ג שצריך לבדוק לאור הנר ולמה נקט דוקא בעבר ולא בדק כו' אע"כ דבדיקה של י"ג לא מהני כלל ולפ"ז מוכח דאף בכה"ג שיודע שלא יוכל לבדוק בליל י"ד טפי עדיף להניח הבדיקה על יום י"ד משיבדוק בי"ג שזה אינו כלל כתיקון חכמים אלא דלשון הט"ז שכ' כיון שקבעו חכמים הזמן על י"ד כו' לא משמע שכונתו בכה"ג שכתבתי ואפשר שכונתו דכיון דלאור החמה אף בדיעבד לא יצא כמ"ש בסק"ג א"כ הוה מצי למנקט כגון שבדק בי"ג לאור החמה אף בדיעבד לא יצא וצריך לבדוק שנית לאור הנר בלילה אלא דאי הוה נקט הכי הוה משמע דוקא ביום י"ג אבל בליל י"ג יצא ובאמת ז"א דבלא"ה לא מהני דהו"ל כבודק זמן רב קודם פסח ולכך נקט יום י"ד:

(שם במג"א סק"ה) שיתיירא להכניסו לחורין ולסדקין פן ישרוף הבית נ"ב בש"ס דף ח' הוא שני תירוצים רנב"י אמר זה יכול להכניסו לחורין כו' ר"פ אמר האי בעית ופירש"י בעית מתיירא שלא יבעיר את הבית ע"ש. ומ"ש המג"א ושל שמן דינו כאבוקה כו' רבים נתקשו בזה דא"כ ליתנה עם אבוקה בחדא בבא ומתרצים דנ"מ כגון אם בדק בחורין וסדקין בנר שעוה אז שפיר יכול לבדוק שאר הבדיקה בנר שמן מה שא"כ באבוקה ועיין בפ"מ ולענ"ד י"ל דבאמת גם באבוקה תלוי בטעמים שנאמרו בגמרא דלטעם שאינו יכול להכניסו שמתיירא פן ישרוף הבית (כמו שנראה מדברי המג"א בזה) א"כ בדיעבד אם בדק וידע אינש בנפשיה שלא נתיירא והכניסו לכל המקומות הצריכים בדיקה עלתה לו בדיקה אבל בסתם חיישינן שלא עשה הבדיקה כהוגן וצריך לחזור ולבדוק אלא שא"צ לחזור ולבדוק רק בחורין וסדקים לבד משא"כ להנך טעמים דאורו לאחריו ומקטף קטופי אף בדיעבד ואומר ברי לי שבדקתי אף בחורין ואפ"ה לא מהני וצריך לחזור ולבדוק כל הבדיקה לגמרי ולזה כ' המג"א דבשל חלב לא שייכי הני טעמי רק שנהגו להחמיר משום שמתיירא פן יטיף כו' ובדיעבד יצא דאמרינן מסתמא בדק כהוגן וע"ז כ' דבשל שמן דינו כאבוקה שמתיירא להכניסו לחורין פן ישפוך השמן ר"ל דשמן נמי הוי דינו כאבוקה להך טעמא שמתיירא להכניסו ומ"מ לא דמי לאבוקה ממש דהתם צריך לחזור ולבדוק בכל המקומות אף שיודע שבדק היטב ובשמן סגי כשחוזר ובודק בחורין וסדקין לבד וכן אם אומר ברי לי שבדקתי אף בחורין וסדקין מהני ומ"מ לא דמי לחלב שאינו אלא מנהג לבד לחוש שיטיף על הכלים והאי חששא לא נזכר בגמרא לכן בדיעבד עלתה לו בדיקה ויותר נראה להגיה לשל שמן דמי לאבוקה והוא טעות המצוי ובא ליישב בזה דלכאורה לפ"ז אין טעם להחמיר בשמן דהא בחלב לא נהגו חומרא כ"א מחמת שיטיף על הכלים ובגדים ומשום בגדים לחוד אין חומרא כיון שאפשר לתקנו כמ"ש המג"א לענין שעוה והרי תיקון איכא נמי בשמן וחלב א"כ כיון דאיכא נמי למיחש שיטיף על הכלים ג"כ ויטריפם לכן נהגו חומרא ובשל שומן נמי שייך הך חששא שמא יטיף על כלי חלב מה שא"כ בשמן ולכאורה דמי לשל שעוה לזה כ' המג"א דשמן דמי לאבוקה להך טעמא שמתיירא להכניסו לחורין כו' ובהכי אתי שפיר נמי הא דפלגינהו לחלב ושומן ושמן בכ"א בפ"ע ולא בשל חלב ולא בשל שומן כ' דהול"ל למימר או בשל שומן או בשמן אלא משום דכל חד אית ליה טעם באפי נפשיה להכי נקט הכי. ובתחלת דברי המג"א יש להגיה שיתיירא להכניסו לחורין ולסדקין פן ישרוף הבית:

(שם סק"ט) והוו כמו חמץ בבור. כלשון זה איתא במהרי"ו ויש מגיהין כמו חמץ ברור וזה צ"ע דלמה ליה למימר הכי דהא כל מקום שמשתמשין חמץ צריךבדיקה ואפי' בספק אם יש שם חמץ וגם מה שכתב המג"א שא"א שלא נפל שם חמץ במהרי"ו ליתא לתיבת חמץ:

(שם ס"ק יו"ד) מאי פריך בגמרא והא כו' דפסחים דף ח' אמרינן אמר רבא האי אור החמה היכי דמי אי נימא בחצר הא אמר חצר א"צ בדיקה וכו' ולכן שרי צ"ע דמ"מ מאי מייתי מדרבא דהא מדרבא לא מוכח מידי די"ל דמיירי בספק חמץ ולכך סמכינן מספיקא שיבואו שם עורבים ויאכלוהו אבל בודאי חמץ אין ספק מוציא מידי ודאי ושמא לא יבואו עורבים לשם כלל ואף את"ל דסתם חצר עורבים מצוים לשם מ"מ הך סברא דודאי עורבים מצויים לשם ובודאי גררוהו לא מוכח מדרבא מידי וכעת צ"ע:
ומ"ש המג"א ואפשר דמ"ש הסמ"ק כו' לכאורה קשה דלפ"ז הדרא קושיא לדוכתא דמאי פריך מדרבא דלמא הכא בודאי חמץ ואין עורבים באים ממקום אחר לכאן וכן הקשו האחרונים ונלענ"ד דדוקא בההיא דסמ"ק שייך לפרש כן משא"כ התם דקתני אין בודקיןלאור החמה ע"כ מיירי בחצר מגולה לאויר העולם מסתמא עורבים באים לשם ממקום אחר אך לענ"ד נראה בכוונות הסמ"ק דודאי חמץ היינו היכא שודאי חמץ מונח לפנינו באופן דלא שייך עליו רק לישנא דביעור בכה"ג אין לסמוך על העורבים וכה"ג משא"כ סיפא דקתני לישנא דבדיקה כגון האי דאין בודקין לאור החמה ע"כ דלא מיירי בכה"ג רק שאין החמץ לפנינו אלא שידוע לנו שבודאי נפל שם חמץ מחמת שנשתמשו בו בזה אמרינן דאמצעה של חצר א"צ בדיקה דהיינו שיצטרך לבדוק אחריו משום דאמרינן מסתמא כבר אכלוהו או גררוהו והמ"א מקשה שפיר לשיטת הב"ח דס"ל דמיקרי ודאי חמץ כשידוע שנשתמש שם:

בט"ז ס"ק ז' הפוסקים שהשמיטו החילוק שבין סתם לוודאי כו' נ"ב ולא כתבו רק דין דמתני' גבי מפולת שאם הכלב יכול לחפש אינו כמבוער:


מעבר לתחילת הדף
< הקודם · הבא >
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.