אוצר:בית המדרש/דף היומי

בדף זה ירוכזו כל הנדונים על הדף היומי. לאחר שיעבור זמן יועתקו הנדונים למקומם המתאים בסמוך לדף הגמרא המתאים.

לדיונים קודמים על דפים הש"ס, נא רשום בחלונית החיפוש (בצד שמאל למעלה) "שיחה:" ואחר כך את שם הדף הרצוי. לדוגמה: שיחה:בבלי/שבת/צ/א כדי לראות את הדיונים שעל דף זה, וכן שיחה:רש"י/שבת/צ/א - כדי לראות את הדיונים המתנהלים על רש"י שבדף זה.

מסכת כתובות

כתובות ח.

רש״י ד״ה משמח חתן וכלה

ובאחרונה משמח חתן עם הכלה וכו׳ ובאחרונה שבח שמשבח להקב"ה שברא חתונת דיבוק איש באשה על ידי ״שמחה וחדוה״ לפיכך יש לחתום משמח חתן עם הכלה שהוא לשון שמחת איש באשה

יש לדקדק מדוע נקט רש״י הני תרי לשונות של שמחה. (משתמש:דב״ש)

כמדומה ששמחה היא בלב וחדוה חיצונית יותר, ובשמחת איש באשה תרוויהו איתנייהו. (משתמש:להועיל לאחריני)

לכאורה כוונת השואל למה הביא זה רש"י על הברכה הזו שבמטבע שלה לא נזכר כלל חדוה. ואדרבה זה קצת צ"ב דווקא בגלל שחז"ל לא זכרו על זה לשון חדוה. LakewoodNJ (שיחה) 04:02, 18 ביולי 2022 (IDT)

יישר כח! דב״ש (שיחה)

כתובות ח.

רש״י ד״ה חדא יצירה הואי

כמאן דאמר ״בעירובין״ (דף יח.) ויבן את הצלע פרצוף שמתחילת ברייתו נברא שני פרצופין זכר מלפניו ונקבה מאחור

ובד״ה בתר מחשבה אזלינן - ששנים עלו במחשבה להבראות ונברא אחד ״בעירובין בפ' עושין פסין״

צ״ע קצת מדוע בתחילה ציין רק למסכת עירובין ואח״כ הוסיף לציין שם הפרק. (משתמש:דב״ש)

כתובות ט.

רש״י ד״ה קינוי

שאמר לה אל תסתרי עם פלוני

וסתירה - שבאו עדים שנסתרה עמו אחר קינוי

יש לעיין מדוע אצל קינוי לא הזכיר שיש עדים.

ועיין בסמוך בד״ה וקינוי וסתירה - אם יש עדים שקינא לה ויש עדים שנסתרה אחר קינוי, הרי הזכיר עדים אצל שניהם. (משתמש:דב״ש)

כתובות י.

תנא הואיל וקנס חכמים הוא וכו'

לא תגבה אלא מן הזיבורית קנסא מאי קנסא אלא אימא הואיל ותקנת חכמים הוא לא תגבה אלא מן הזיבורית.

רש״י ד״ה אלא מן הזיבורית - אם באת לגבות כתובתה ויש לו עידית וזיבורית ובינונית אינה יכולה לומר תן לי עידית או בינונית בשוויה אלא אם בא ליתן לה זיבורית בשוויה יתן

ק״ק מדוע נקט רש״י בסדר זה ״עידית וזיבורית ובינונית״ הול״ל עידית בינונית זיבורית וצ״ע. (משתמש:דב״ש)

כתובות יא.

מתני' הגדול שבא על הקטנה כו׳

רש״י ד״ה הבא על הקטנה - פחותה מבת שלש שאין ביאתה ביאה שהרי בתוליה חוזרין

יש לעיין מדוע שינה רש״י מלשון המשנה וכתב ״הבא״ ולא ״הגדול״

ואולי יש לומר שכוונתו לרבות בן ט׳ שביאתו ביאה ודו״ק. (משתמש:דב״ש)

רש״י ד״ה מתני' הבא על הקטנה

פחותה מבת שלש שאין ביאתה ביאה שהרי בתוליה חוזרין:

וקטן - פחות מבן תשע שאמרו חכמים אין ביאתו ביאה ובא על הגדולה:

ק״ק מדוע אצל קטן הוסיף רש״י ״שאמרו חכמים״ וצ״ע (משתמש:דב״ש)

רש״י ד״ה מן הנישואין

כגון שנכנסה לחופה ומת בעלה בחזקת שלא נבעלה

כתובתה מנה - אם ניסת לאחר סתם כתובתה מנה דבחזקת בעולה קיימא משנכנסה לחופה

צ״ע קצת בדברי רש״י, שמתחילה כתב שהיא בחזקת שלא נבעלה ואח״כ כתב שהיא בחזקת בעולה. (משתמש:דב״ש)

מסכת יבמות

דף ב עמוד א

רש"י ד"ה בתו

רש"י אומר שכשהמשנה מדברת על 'בתו' מדובר על בתו מאנוסתו ולא בת חוקית. כי בת חוקית כבר ממוסגרת תחת 'בת אשתו'.
בחולין (יא) עוסקת הגמרא במקור לדין 'רוב' בהלכה. אחרי מספר נסיונות מסיקה הגמרא ש'רוב' נלמד מכך שהורגים את 'מכה אביו'. כשכל הידיעה שהאבא הוא אביו היא מהדין 'רוב בעילות אחר הבעל'. הגמרא מנסה לדחות: אולי אביו ואמו היו בתחילת ההיריון כלואים בבית האסורים יחד, כך שאין זה 'רוב בעילות' אלא כל בעילות, ונשמט המקור לדין 'רוב'. אך מבטלת אפשרות זו: כי אין אפוטרופוס לעריות, ולכן תמיד קיימת אפשרות שנבעלה לסוהר וכדומה.
מה שיוצא בשורה התחתונה - מוכח בגמרא שם שאין שום אפשרות לייחס מישהו לאביו, בלי הכלל ש'רוב בעילות אחר הבעל', אם הייתה אפשרות תאורטית כזו - לא היה מקור לדין רוב.
נשאלת השאלה איך יכולה אם כן להיות ערוה של 'בתו מאנוסתו' שנדון בה בבית הדין - הרי שם אין בעל, ואין רוב בעילות אחר הבעל... שי עולמות (שיחה) 20:28, 8 במרץ 2022 (IST)

זו כמדומה קושיה הידועה בכינויה "קושיית העצי ארזים", פעם שמעתי את זה, יש תירוץ של החתם סופר. לא זוכר מהו. שאלה קשה. דף היומי זאגער (שיחה) 21:13, 8 במרץ 2022 (IST)

ראו: שו"ת חת"ס אבן העזר ח"א סי' עו (ד"ה ואחר כותבי זאת). השתתפו בעריכה והגהה! "ברוך אשר יקים את דברי התורה הזאת". מערכת (שיחה) 21:17, 8 במרץ 2022 (IST)

הוספתי עכשיו דברים בזה בדף המראי מקומות שלנו לדף זה. השתתפו בעריכה והגהה! "ברוך אשר יקים את דברי התורה הזאת". מערכת (שיחה) 21:57, 8 במרץ 2022 (IST)

שם

ברש"י הנ"ל בתו מאנוסתו - העיקר שאינה מאשתו שנישאת לו ומה לי אם נאנסה או שנתרצית לו, ואפשר דלאו דוקא? שי עולמות (שיחה) 22:41, 8 במרץ 2022 (IST)

שם

עוד כתב רש"י שם דבתו מאנוסתו לא ילפי' מקרא דאשה ובתה כיון דאשה משמע ע"י נשואין, ולכאורה ק' דא"כ היכי ילפי' מינה נמי חמותו ואם חמותו ואם חמיו כמש"כ רש"י שם, הלא בהנך אשתו היא ה"בתה" והערווה האסורה עליו מחמת כך דהיינו חמותו ואם חמותו ואם חמיו היא האשה וא"כ תיקשי אמאי קרי להו אשה והלא לא שייך בהו כלל עניין נישואין דכל שהיא אם אשתו בין ע"י נישואין לחמיו ובין שלא ע"י נישואין לחמיו - חמותו היא וכן גבי אם חמיו ואם חמותו, (וביחס אליו עצמו בכלל לא שייך לישנא דנישואין דמה לו ולחמותו). שי עולמות (שיחה) 22:41, 8 במרץ 2022 (IST)

רש"י ד"ה ואשת אחיו מאמו

שמת ונשאה אחיו מאביו "שהיתה נכרית אצלו" ומת בלא בנים "ונפלה לפני יבם זה לייבום" אסורה לו לפי שהיתה אשת אחיו מאמו.
יש להעיר, חדא, מדוע דוקא כאן הוסיף רש״י שהיתה נכרית אצלו, הרי בכולם היא נכרית אצלו.
ועוד קשה מדוע האריך לפרש שנפלה לפני יבם זה ליבום ולא כתב כן אצל השאר. (משתמש:דב״ש)

דף ב עמוד ב

רש"י ד"ה וכולן שמתו

שמתה בתו קודם לאחיו או מיאנה והיכי משכחת לה מיאון בבתו והרי הוא קיים ואין מיאון אלא ביתומה משכחת לה כגון שאביה השיאה לה לאחד ונתגרשה כשהיא קטנה ושוב אין לאביה רשות בה והלכה ונשאת לאחיו בעודה קטנה ויצאה במיאון ובפ' ב"ש (לקמן קט.) קרי לה יתומה בחיי האב ״ואם נתגרשה מאחיו או מיאנה באחיו או נמצאת אילונית״ שמקחו מקח טעות ולא הויא אשת אחיו וכשמת אחיו הרי היא כמו שאינו אשתו ומתייבמת צרתה.
יש לדקדק מדוע השמיט רש"י "מתה" ועוד קשה מדוע שינה מסדר המשנה ונקט גירושין קודם מיאון.
ועיין לשון הרע"ב במשניות. (משתמש:דב״ש)

פרשת שמיני התשפ״ב

לכבוד מו״ר הרה״ג שליט״א אחדשה״ט

א) יבמות יב.

רש״י ד״ה צרת אילונית - הרי שהיה נשוי ב' נשים והא' אילונית

אילונית דוכרניתא דלא ילדה לשון איל זכר מן הצאן

צ״ע מדוע לא פירש כן לעיל במתניתין

ב) יג:

דתניא ר' נחמיה אומר כל תיבה שצריכה למ"ד בתחלתה הטיל לה הכתוב ה"א בסופה ותנא דבי ר' ישמעאל כגון אלים (שמות טו, כז) אלימה מחנים (שמואל ב יז, כד) מחנימה מצרים (בראשית יב, י) מצרימה (במדבר לג, מו) דבלתימה (יחזקאל ח, ג) ירושלימה (דברי הימים א ה, ט) מדברה

צ״ע מדוע נקט הגמרא הפסוקים בסדר זה. וראיתי בחידושי רבי עזריאל ז״ל שהניח בקושיא.

אשמח אם יש למישהו שום ביאור או מראה מקום בזה.

ג) יג:

רש״י ד״ה וב"ה פוסלין - דזונה היא ופסולה לכהונה אבל מתרומה דבי נשא לא מיפסלה בבעילת כרת אלא בבעילת חלל ונתין וממזר ועובד כוכבים ועבד בפרק אלמנה לכ"ג

צ״ע מדוע האריך רש״י כאן. ועיין מסורת הש״ס שכתב ששייך למשנה, אולם קשה לפרש כן שהרי כבר פירש כעין זה במתניתין.

ד) יד:

רש״י ד״ה גט ישן וכו׳ במסכת גיטין בהזורק.

צ״ע מדוע לא מפרש ״גט ישן״ כמו שהאריך לפרש השאר.

דף צד עמוד א

לעולם תרי ותרי

נתעוררתי בדף צד. לעולם תרי ותרי וכדאמר רב אחא בר מניומי בעדי הזמה הכא נמי בעדי הזמה. פירש"י שהאחרונים הזימו את הראשונים ואמרו עמנו הייתם וכו'.
לכאורה עדיין קשה, שהרי במשנה מפורש שהאחרונים העידו 'חילוף הדברים', כלומר הם מודים שראו מיתת הבעל והבן אלא שסדר מיתתם היה בהיפך, ואם העידו על הראשונים 'עמנו הייתם' במקום אחר, וגם מעידים על המעשה, הרי שהיתה כאן עוד עדות נפרדת, ואיך לא הוזכרה במשנה? ואין לומר שהאחרונים מעידים בעדות אחת גם על המעשה וגם על ההזמה, וכגון שאמרו שלא ראו במקום המיתה את העדים הראשונים, וגם עדות כזו נחשבת להזמה. ז"א, כי כל החידוש שהאמינה התורה לאחרונים הוא כי הם מעידים על גוף העדים הראשונים כשאומרים להם 'עמנו הייתם', ויש בזה גם סברא להאמינם, כי יש כאן העזה גדולה שמגלים את שקרם בפניהם. אבל כשמעידים רק שלא היו במקום פלוני, שוב אין זו עדות על גוף העדים אלא על המקום שנעשה שם המעשה האם היו שם או לא, ואיך יכולה עדות כזו להחשב כעדות הזמה?! (הערת הרב צבי) המיישיבון (שיחה) 08:04, 28 ביוני 2022 (IDT)

מסכת מועד קטן

דף ח עמוד א

מאי שנא שלשים יום כו'

אמר רב כהנא אמר רב יהודה אמר רב מעשה באדם אחד שכינס מעות לעלות לרגל ובא ספדן ועמד על פתח ביתו ונטלתן אשתו ונתנתן לו ונמנע ולא עלה באותה שעה אמרו לא יעורר על מתו ולא יספידנו קודם לרגל שלשים יום.
לכאורה זה חשש רחוק ומדוע גזרו מטעם זה? (משתמש דב"ש) ש"ס יידן (שיחה) 19:19, 27 בינואר 2022 (IST)

במעשה שהיה גוזרים אפילו בחשש רחוק, כדמצינו במעשה דמים אחרונים על השפתיים וכד"ו בהרבה מעשים. (משתמש יונה)

מסכת מגילה

מגילה ה:

אמר לפניו רבי אבא בר זבדא רבי ״לא כך היה מעשה״ אלא תשעה באב שחל להיות בשבת הוה כו׳

צ״ע קצת מיו"ד רמ״ב - טז: ולא ישב במקומו ולא יכריע דבריו בפניו ולא יסתור דבריו כו׳

וכעין זה יש להעיר על דברי יוסף בפרשת ויחי ״ויאמר יוסף לא כן אבי״ וכו׳ וצ״ע מיו"ד סי' ר״מ - ב: איזהו מורא כו׳ ולא סותר את דבריו כו׳. (משתמש דב״ש)

על דברי יוסף בפרשת ויחי שמעתי לתרץ ע"פ דברי הרשב"ם שמפרש שלא היתה כוונת יוסף לומר כלפי אביו "אל תעשה כן", אלא כוונתו כלפי עצמו "לא עשיתי כן", עי"ש ברשב"ם ותבין. יהושע (שיחה) 02:01, 20 בדצמבר 2021 (IST)

מגילה ה:

רש״י ד״ה ולא נענו - מן השמים

צ״ע בכוונתו. (משתמש דב״ש)

מגילה ו.

ואי סלקא דעתך קטרון זו ציפורי אמאי מתרעם על מדותיו והא הויא ציפורי מילתא דעדיפא טובא.

איזה עדיפות יש לציפורי? (משתמש דב״ש)

מגילה ו.

רש״י ד״ה שם יזבחו זבחי צדק - כאשר אסור גזל בעולה כך לא יגזלו ממך כלום שאם יטול שוה פרוטה בלא דמים תתקלקל הצביעה והחול ולא יועיל כלום

קשה, הרי גם על פחות משו״פ יש איסור גזילה ומדוע כתב רש״י שוה פרוטה. (משתמש דב״ש)

מסכת ביצה

ביצה ב.

רש"י ד"ה ומי אמר רב נחמן הכי

דבית הלל כר' יהודה.

צ"ע קצת מדוע לא נקט נמי דבית שמאי כרבי שמעון, ובפרט שדברי ב"ש נזכרים קודם ב"ה.

שו"ר בצל"ח שהעיר בזה עיין שם, וע"ע פני יהושע. דב״ש (שיחה) 06:05, 10 בספטמבר 2021 (IDT)

ביצה ג.

רש"י ד"ה שמא יסחוט

וסחיטת פירות תולדה דדש היא שמפרקן מתוך זג שלהן כמפרק תבואה מקש שלה.

ובד"ה ומשקין בלועין - בחרצן וזבין לחוץ.

פתח בזג וסיים בחרצן וצ"ע בזה.

שו"ר ברש"ש שהעיר בזה ולא תירץ. דב״ש (שיחה) 06:05, 10 בספטמבר 2021 (IDT)

ביצה ו.

אמר רבא מת ביום טוב ראשון יתעסקו בו עממים מת ביו"ט שני יתעסקו בו ישראל "ואפילו בשני ימים טובים של ר"ה" מה שאין כן בביצה

לכאורה הלשון ק"ק, והכי הול"ל ואפילו ביום טוב שני של ראש השנה, וצ"ע. דב״ש (שיחה) 06:05, 10 בספטמבר 2021 (IDT)

ביצה ח.

רש"י ד"ה פטור עליה

כדמפרש טעמא בפ"ק דחגיגה דכיון דאינו צריך אלא לעפרה ולא לגומא אינו בונה ולא חורש אלא מקלקל וכל המקלקלים פטורים.

צ"ע מדוע ציין למסכת חגיגה ולא למסכת שבת. חדא, ששם עיקר הסוגיא. ועוד, מסכת שבת קודם למסכת חגיגה בסדר מועד. דב״ש (שיחה) 06:05, 10 בספטמבר 2021 (IDT)

ביצה ח:

רש"י ד"ה הכניס עפר לכסות בו צואה

ביום טוב שיש לו תינוק וירא שמא יטיל רעי ביו"ט לפניו.

ובד"ה אסור לכסות בו צואה - אם יש לו תינוק "קטן" והטיל צואה ביום טוב מאי טעמא דם צפור ודאי היה לו שישחטנו ויהא צריך כסוי אבל הצואה ספק הוא אם יארע במקום המאוס לו ודעתו לודאי ולא לספק

מדוע כאן הוסיף רש"י תיבת קטן, וצ"ע. דב״ש (שיחה) 06:05, 10 בספטמבר 2021 (IDT)