ישועות יעקב/אורח חיים/תלב

ישועות יעקב ‏ אורח חיים תלב

א

(א) על ביעור חמץ. הד"מ כתב דבדיעבד אם בירך לבער חמץ יצא והנכון עמו בזה דהרי הש"ס פסחים דף ז' קאמר דלבער כ"ע מודים דמהני ועכ"ז עסיק והילכתא על ביעור חמץ והטעם כמ"ש הרא"ש כדי שיראה חידוש בברכותיו כמבואר בש"ס דברכות דף ל"ח גבי המוציא לחם מן הארץ דאשמעינן הילכתא כמאן דאמר המוציא וה"ה בזה צריך שיראה חידוש בברכותיו דאף על ביעור מהני אמנם מילתא דפשיטא דבדיעבד מהני וע"כ בכמה ברכות תקינו בעל ובכמה ברכות מברכין בל"נ חוד ועייש"ה ברא"ש ואמנם הר"ן ז"ל כתב לחלק העניינים דבדבר דאפשר לעשות ע"י שליח ואם נעשה ע"י אחרים אף בלי דעת בעלים מהני בזה מברכין על ובדבר שמחוייב לעשות בעצמו מברכין בל' לחודא ולכך מברך כאן על ביעור חמץ לפי שאפשר לעשות המצוה ע"י שליח והנה לכאורה קשה לי ע"ז לפמ"ש הטור כאן בטעם הברכה דמברכין בשעת הבדיקה על ביעור חמץ אף שעדיין לא הגיע שעת ביעורו והבדיקה הוא רק מכשירי ביעור ותירץ לפי שמבטל תיכף בשעת הבדיקה וביטול גם הוא חשוב ביעור לחמץ שא"י וכיון שהברכה קאי על הביטול א"כ קשה דהרי דעת הרבה פסוקים דשליח אינו יכול לבטל כיון דביטול מטעם הפקר והפקר מתורת נדר ולכך אינו נעשה ע"י שליח וכיון דא"א לעשות הביטול ע"י שליח מהראוי לברך לבער חמץ ואף לפי דעת הסוברים דביטול יוכל לעשותו ע"י שליח וכדעת קצת פוסקים מכל מקום מילתא דפשיטא דעל כל פנים בעינן דעת בעלים והרי מבואר להדיא בלשון הר"ן ז"ל דבהפרשת תרומה מברכין להפריש אף שנעשה ע"י שליח מכל מקום כיון דבעינן דעת בעלים הוי כמו מצוה המוטלת עליו לבד ואם כן כל שכן ביטול ולמה יברך בשעת בדיקה על ביעור חמץ כיון דיסוד הברכה על הביטול קאי וכגון זה צריך לפנים והנ"ל בזה דהנה רבינו הגדול הרמב"ם בפי"ב מה' ברכות הלכה ט"ז האריך שם בענין שכמה ברכות תיקנו בעל ומקצתן בל' לחוד ובכלל דבריו כתב הטעם דמברכין על ביעור משום דתיכף בעת שהוא עוסק בזה וגומר בדעתו לבער החמץ כבר ביטל החמץ בליבו וכבר קיים המצוה [ומ"מ חשוב עובר לעשייתו כיון שעדיין עוסק בזה ועיין מ"ש לעיל בזה בדיני ברכות] לא שייך לומר לבער שהרי כבר ביעור החמץ ע"י ביטול בלב וכן בלולב מכי אגביה נפיק ביה ולכך מברך על נטילת לולב כמבואר בש"ס עכת"ד הרמב"ם ז"ל אמנם עדיין דבריו אינן מספיקין בזה דתינח אם בודק אור לארבעה עשר או ביום קודם שם אבל אם בודק בתוך הפסח או בתוך שש וכ"ש בעיסה שנתחמצה תוך הפסח יברך ג"כ על ביעור חמץ וקשה הרי אחר זמן איסורו לא מהני ביטול בלב וצריך ביעור מאש מן העולם ויכול לברך לבער חמץ דהרי לא נגמר עדיין עשיית המצוה ואמנם בזה כשבודק אחר שש דאז אינו ברשותו לבטל והברכה הוא רק על ביעור מעט שמבערו תיכף והביעור יוכל לעשות ע"י שליח ואף בלי דעת בעלים דהרי אח"ז איסורו דבלא"ה אסור בהנאה וניחא ליה לשרוף ולבער החמץ מרשותו וע"כ מברך על ביעור כסברת הר"ן ז"ל ומעתה דברי הר"ן והרמב"ם שניהם כאחד יחדיו יודבקו בביאור הענין והבן היטב:

ב

(ב) על ביעור חמץ. כבר כתבתי לעיל מה שנראה לי בהבנת לשון הפוסקים בזה והנה מה שתמהו בזה הרבנים האחרונים מהא דקיי"ל גבי מרור דמברך על אכילת מרור אף שהוא מצוה שבגופו ואי אפשר לעשות ע"י שליח ובאמת כבר תמה בזה הראב"ד בהלכות חמץ ומצה ומה שיראה לדעתי בתכלית הקצרה דדוקא מצוה שציותה התורה לעשותה לעצמה שייך לברך בלשון לאכול אבל בדבר שלא נאמרה בתורה לעצמה רק סניף ומכשירי דבר אחר בזה אינו שייך לברך עליו בלשון לאכול דהרי באמת לא נאמרה בתורה מצות אכילת המרור רק שהתורה אמרה שמצות אכילת הפסח יהיה על מצות ומרורים ובאמת בזה"ז דרבנן זכר למקדש אבל יאכלוהו קאי על אכילת הפס' ומה"ט כתב הרא"ש דאינו חיי' לאכו' כזית מהירק בשביל הברכה ווכריכה באמת אינו צריך כזית דהרי אינה מצוה לעצמה רק מכשירי הפסח הוא ומבואר לקמן באריכות ולכך אינו שייך לברך אשר קדשנו לאכול מרור דהרי ע"ז לא ציותה התורה מעולם על האדם שיהי חייב לאכול מרור רק להכשירו לאכילת פסח אבל על אכילת מרור שייך לברך שהרי צריך הוא לאכילת מרור שייך לברך שהרי צריך הוא לאכילת מרור עם הפסח וזה ברור מאד. והנה בענין ברכת ברכת על ביעור היה נראה בעיני טעם הגון דאינו מברך לבער דבאמת אינו יודע בשעת בדיקה אם ימצא חמץ ברשותו אלא שמ"מ מברך על ביעור שאם ימצא החמץ ברשותו יהיה מועיל ויבער לו ולכך אינו שייך לומר לבער דמשמע דבודאי יבער אבל לשון על בישור שייך שפיר דאם ימצא חמץ ברשותו יבער והתורה ציותה על מצות ביעור גשימלא וזה פשוט מאד:

ג

(ג) ונוהגין להניח פיתותי חמץ במקום שימצא הבודק וכו'. יש לי מקום עיון בזה ונ"ל טעם המצריכין להניח משום דס"ל דבביטול בעלמא סגי לחמץ שאינו ידוע וכיון שברכת על ביעור לא קאי על הביטול דאין מברכין על מחשבה שבלב וכיון דתיכף בעת שרצינו החמץ הרי הוא נתבטל ממילא וכ"ש אי נימא שאינו מברך על הבדיקה לפי שאינו רק מכשירי ביעור וקודם שש דרבנן בעלמא רק על ביעור חמץ ששורפו ביום י"ד קאי הברכה ת"כ כיון שכבר נתבטל ואינו מחייב לבטל עוד א"כ בשעת הברכה לא יתכן לברך על הביעור כיון דבביטול בעלמא רק על ביעור חמץ ששורפו ביום י"ד קאי הברכה ת"כ כיון שכבר נתבטל ואינו מחוייב לבטל עוד א"כ בשעת הברכה לא יתכן לברך על הביעור כיון דבביטול בעלמא סגי לכך מניחין חמץ ידוע וכיון שידוע לו שיש כאן חמץ ידוע לזה לא מהני ביטול דהרי הוא מחייב לבער מן העולה כל הידוע לו שיש לו חמץ בביתו לכך נכון הברכה שמברך על ביעור חמץ ובזה נתיישב לנכון קושית הפר"ח שהקשה מהא דקאמרינן דבודק בתוך הפסח ומבואר בפוסקים ומקור הדבר מדברי הירושלמי דמברך על ביעור חמץ וקשה איך יניח עשרה פתיתי חמץ בתוך הפסח ובזה א"ש דאחר זמן איסור דלא מהני ביטול צריך ביעור מן התורה אף בחמץ שאינו ידוע וצריך לחפש ולבדוק ושייך על זה הברכה ועיין ר"ן ומה שכתבתי לעיל בסימן תל"א ודו"ק בזה:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף