שונה הלכות/אורח חיים/תמג

שונה הלכות ‏ אורח חיים תמג

סימן תמג
דין חמץ בערב פסח לאחר שש

א חמץ בערב פסח אסור בהנאה מה"ת מסוף שש שעות ולמעלה ועובר בלאו דלא תאכל עליו חמץ לרוב הפוסקים ואפי' חמצו של גוי אסור ליהנות ממנו [ואפי' להריח בפת חמה של גוי אסור] אבל אין חייב כרת על אכילתו עד הלילה וגם אין עובר בבל יראה ובל ימצא עד הלילה [ויש חולקים ע"ז] ומ"מ עובר בכל רגע ורגע שמשהה החמץ בביתו על מ"ע דתשביתו שאור מבתיכם דקאי על ע"פ מו' שעות ולמעלה (ועי' חזו"א או"ח סי' קי"ח סק"א) וי"א דגם איסור אכילת חמץ בע"פ אינו אלא בעשה דתשביתו ולפ"ז אפשר שאין איסור הנאה מה"ת אלא מדרבנן (ס"א וסק"א ט"ו ושה"צ ובה"ל ד"ה ואפי' וע"ל סי' תמ"ח דין א').

ב וחכמים אסרוהו באכילה מתחלת שעה חמשית ואפי' חמץ נוקשה שהוא חמץ דרבנן אסור וכ"ש חמץ ע"י תערובת ובנוב"י מיקל באכילת נוקשה בשעה חמשית (ס"א וסק"ג) ודעת החזו"א דאסור (או"ח סי' קי"ז סק"ב) ומיהו כל שעה חמשית מותר בהנאה ורשאי למכרו לגוי אפי' הרבה ביחד שודאי לא יאכלנו קודם פסח ואפי' דבר שנקרא שם בעליו עליו כגון שמכר אוצר של יין שרף וכן יכול להאכילו לבהמה חי' ועוף ובלבד שיעמוד עליהם לראות שלא יצניעו ממנו ויבער מה ששיירו ממנו [ובזה צריך ליזהר ג"כ מליל י"ד ואילך שמחוייב בבדיקת חמץ] (ס"א וסק"ד ה').

ג ומתחלת שעה ששית ולמעלה אסרוהו גם בהנאה ולכן אסור להאכילו לבהמה חי' ועוף ואסור למוכרו לגוי או ליתנו לו במתנה ובדיעבד אם מכר לגוי מצדד הפמ"ג דמהני עכ"פ דאחר הפסח מותר ויש מאחרונים שמצדדים דאפי' אחר שש נמי עד הלילה בדיעבד אם מכר לא נקרא אח"כ חמץ שעבר עליו הפסח, ואם השליך חמצו אחר חצות לרה"ר אם מותר לחזור ולזכות בו אחר פסח עי' בשע"ת ובנ"א ובשדי חמד (ס"א וסק"ו ובה"ל ד"ה אסרוהו).

ד שעות אלו הם שעות זמניות דהיינו שמחלקים היום [מעלות השחר עד צאת הכוכבים וי"א מנץ החמה עד השקיעה וכ"ד הגר"א ולכתחלה טוב להחמיר כדעה א'] לי"ב חלקים ועד שליש היום מותר לאכול בין ביום ארוך כגון בשנת העיבור בין ביום קצר כגון במדינות שהימים קצרים לפני פסח לעולם אין רשאי לאכול אלא עד שליש היום ולמכור החמץ מותר עוד שעה זמנית דהיינו עד סוף שעה חמשית ובדיעבד אם לא מכר עדיין וההפסד מרובה יכול לסמוך על הסוברים שרשאי למכור בימים ארוכים עד שעה בינונית [שכ"א א' מכ"ד במעל"ע] קודם חצות דהיינו עד סוף שעה י"א אחר חצות הלילה (ס"א וסק"ז ח' ט').

ה אם יש לקבור מת בע"פ בבקר אם יש שהות לקוברו וישאר זמן לאכילת חמץ יקברו המת קודם אכילה דהא אין נכון לבני החבורה לאכול קודם קבורת המת כמבואר בסי' תקכ"ו דין ט"ו ואם הזמן דחוק ואפשר שלא ישאר זמן לאכילה מוטב לאכול מקודם ולקיים אח"כ ביעור חמץ בזמנו ואח"כ יתעסקו בצרכי קבורת המת (סק"ו וע"ל סי' תמ"ד דין י"ג).

ו ישראל שהי' בידו חמצו של ישראל אחר בפקדון יעכבנו עד תחלת שעה ה' ולא ימכרנו מקודם שמא יבא בעליו ויקחנו ואם לא בא בעליו ימכרנו לגוי משום השבת אבידה ואם הוא מסתפק שבשעה חמישית אפשר שלא ימצא קונים כלל מותר למכרו מקודם [ומ"מ המפקיד ג"כ בכל מקום שהוא יראה למכרו לגוי ולא יסמוך על הנפקד שמא ישכח] ובמקום שיכול למכרו לגוי ויחזיר לו הגוי אחר פסח כמנהג מכירת חמץ שלנו אסור למכרו מכירה חלוטה ואם לא מכרו חייב לבערו בשעה ששית ואע"ג שאפשר שבעל החמץ מכרו לגוי במקום שהוא באחד מדרכי הקנינים לא סמכי' ע"ז וחייב לבערו ואפי' לא קיבל עליו הנפקד שמירה כלל כדי שלא יעבור עליו המפקיד וי"א שחייב לבערו מה"ת אף שהחמץ אינו שלו כיון שהחמץ בביתו והוא של ישראל וכ"ד הגר"א (ס"ב וסק"י י"א י"ג י"ד ובה"ל ד"ה ימכרנו).

ז ואם הנפקד הי' יכול למכרו ונתעצל ולא מכרו עד שהגיע זמן הביעור וביערו דעת רוב האחרונים שאין חייב לשלם להמפקיד בין אם הוא ש"ח בין ש"ש מיהו אם החמץ הי' ממושכן אצלו הפסיד חובו דדעת כל ממשכן שכ"ז שלא יחזיר לו המלוה משכונו לא יוכל לתבוע ממנו חובו [אא"כ הי' אנוס באבידת המשכון כגון שגזלוהו לסטים וכיו"ב משאר אונסים] ואם המשכון שוה יותר מחובו אין המלוה חייב לשלם לו המותר, ואם מכרו בע"פ אע"פ שמכרו בזול אין עליו כלום וההפסד הוא על הלוה, ואם המשכון בעין שלא ביערו המלוה והשההו עד אחר פסח אפשר דיכול לומר לו הרי שלך לפניך אע"פ שאין שוה עכשיו כלום ולא הפסיד חובו (סקי"ב ושה"צ).

ח אסור למכור לגוי חמץ אחר זמן איסורו ואפי' אם מכר לו וכבר קנה הגוי בקנין גמור אם עדיין לא קיבל הדמים אסור לו לקבל הדמים ובדיעבד אם מכר חמץ אפי' בפסח גופא ואפי' קיבל דמיו מיד אין הדמים נאסרין אבל החמץ עצמו באיסורו עומד בכ"מ שהוא (וע"ל דין ג') ואסור לכל אדם ליקחנו מהגוי אפי' חזר הגוי והחליפו באחר ואפי' מכר הישראל להגוי אחר הפסח וי"א דהא דדמיו מותרין הוא דוקא לאחרים אבל לבעל החמץ עצמו קנסו רבנן שלא יהנה מהדמים ואפי' מכר מתחלת שש דאיסורו מדרבנן או שמכר חמץ שעבר עליו הפסח אסור [אא"כ מכרו או החליפו אחרים חמצו שלא בידיעתו] ויש להחמיר כדעה זו שלא במקום הפסד מרובה [אך אם עבר וקנה מהדמים איזה דבר אפי' דבר המסוים כגון כלי מותר ליהנות מאותו הדבר דהוי חליפי חליפין] ואם מתחלה קנה הגוי החמץ ע"י לקיחתו ואח"כ נתן לו חליפיו מותר ליהנות מהחליפין לכ"ע דזה אינו נקרא חליפיו (ס"ג וסקט"ו ט"ז י"ז ובה"ל ד"ה אם וד"ה אינו ושה"צ).

ט דגן שנתחמץ ועבר עליו הפסח ונזרע גידוליו מותרין דהוי כחליפין וי"א דגידולין אסור לכו"ע ועי' בתשובות חתם סופר (סקי"ז).

ספרי רבנו הגר"ח קניבסקי זללה"ה מונגשים לציבור בהורמנא דמרן זללה"ה (הזכויות שמורות)

< הקודם · הבא >

מעבר לתחילת הדף