תוספות הרי"ד/פאה/ה/א

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
גרסה מ־17:15, 6 ביולי 2023 מאת עמד (שיחה | תרומות) (העלאה אוטומטית מטקסט בנחלת הכלל (ספריא) + התאמה)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >
מעבר לתחתית הדף

תלמוד ירושלמי
דפוס וילנא


לדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "ספריא" לדף זה באתר "ויקיטקסט" לדף זה באתר "תא שמע"



דפים מקושרים


צור דיון על דף זה
לדיון כללי על ההלכה הנוכחית


מפרשי הירושלמי

פני משה
מראה הפנים
רידב"ז
תוספות הרי"ד
חתם סופר
עמודי ירושלים




תוספות הרי"ד TriangleArrow-Left.png פאה TriangleArrow-Left.png ה TriangleArrow-Left.png א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

פרק חמישי א"ל ר' יוסי שמענו שפטור מן המעשרות ד"ה משום קנס שהפקר ב"ד הפקר. פי' דלפיכך פטור מן המעשרות אף לב"ה משום שהפקר ב"ד הפקר כמבואר בפנים. ונלפע"ד דרשב"ל דס"ל אליבא דב"ה דחייב במעשרות לטעמי' אזיל דס"ל בנדרים (מד) וכן בירושלמי שם (סוף פ"ד) אליבא דר' יוסי דהפקר כמתנה ועד דמטי ליד זוכה חייב במעשר. דסבר דטעמא דהפקר פטור ממעשרות הוא מדכתיב דגנך ארצך שדך וכרמך המיוחד לך ולא של הפקר שאיו לו בעלים [כמש"כ רש"י ז"ל בב"ק (צד ע"א) והרמב"ם ז"ל בפי' המשניות ריש מעשרות] וע"כ לר' יוסי דהפקר כמתנה ויש לו בעלים אף שיש לו חלק עמך דגם הוא רשאי ליטול מ"מ חייב במעשרות דלא אימעוט מקרא. אך בירושלמי דנדרים (שם) נחלקו על ריש לקיש וגרסינן התם תמן אמר הבקר כר' יוסי ואין חייב במעשרות דאר"י בשם ר"י ובא הלוי כי אין לו חלק ונחלה עמך ממה שיש לך ואין לו חייב אתה ליתן לו יצא הבקר שידך וידו שוין בו. ולא איכפת לן מה דהפקר הוה כמתנה כיון דעכ"פ יד כולם שוים בו. והנה בהא דהפקר ב"ד הפקר יש ע"ז שתי דרשות ביבמות (פט ע"ב) ובגיטין (לו ע"ב) ר' יצחק יליף לה כדדרשינן הכא מוכל אשר לא יבוא וגו' יחרם כל רכושו ור' אלעזר יליף מאלה הנחלות אשר נחלו אלעזר הכהן וגו'. וידוע מש"כ היש"ש ז"ל ביבמות (שם סי' יט) דהנפ"מ בין שתי הדרשות היא דלמאן דיליף מיחרם כל רכושו הב"ד מפקירים אבל לא מחליטים להזוכה ולמאן דיליף מאשר נחלו הב"ד מחליטים להזוכה. ואף אנו נאמר דלמאן דיליף מאשר נחלו אין הב"ד מפקירים אלא דבשעת הזכי' מוציאין מזה ומחליטין לזה אבל למאן דיליף מיחרם כל רכושו ס"ל דהב"ד מפקירין והזוכה זוכה מן ההפקר. וע"כ לרשב"ל דאין פטור הפקר אלא מטעם דאין לו בעלים סבר הכא לב"ה דמה שקנסו חכמים להיות לקט חייב במעשר ואף דהוה הפקר ב"ד ס"ל דהב"ד מוציאים מהבעה"ב ונותנים להעני וע"כ אף שיד הכל שוים בו כיון דלא יצא מרשות הבעה"ב עד דאתי ליד הזוכה חייב במעשר. וע"ז אמר לי' ר' יוסי שהפקר ב"ד הפקר גמור הוא דיליף מיחרם כל רכושו דהב"ד מפקירים והזוכה זוכה מעצמו מההפקר וע"כ אף לב"ה פטור מן המעשרות ואף דלא הוה רק לעניים מ"מ ע"י ב"ד חשוב הפקר גמור. [וס"ל נמי דדרשינן מובא הלוי וכו' וכאן הא יד הכל שוים בו וכמ"ש בפנים] וקאמר מנין שהוא פטור מן המעשרות דילמא אין ביד ב"ד רק להפקיר הממון אבל לא שיועילו מעשם אף לאכול טבל בקום ועשה ויליף לה משביעית. וסוגיא זו עיקרה במס' שקלים ונעתקה כאן כדרך הירושלמי בכ"מ:

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >
מעבר לתחילת הדף