תוספות הרי"ד/פאה/ד/ז

תוספות הרי"ד פאה ד ז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

אר"י דר' יהודה ב"ח היא וכו' כל הסוגיא. עיין בפנים שהבאנו גירסת הגר"א ז"ל ופירושו וכתבו עוד תלמידי הגר"א ז"ל בשמו וז"ל ועפ"ז מתורץ הגמ' במס' חולין (קלד ע"א) דאיתא התם גר וכו' ספק פטור שהממע"ה וכו' גמרא כי אתא רב דימי אמר רמי לי' רשב"ל לר"י תנן ספק פטור אלמא ספיקא לקולא ורמינהו חורי הנמלים שבתוך הקמה הרי אלו של בעה"ב ושלאחר הקוצרים העליונים לעניים ותחתונים לבעה"ב ר' מאיר אומר הכל לעניים שספק לקט לקט א"ל אל תקניטני וכו' דתני ריב"א אומר משום ר"מ ספק לקט לקט וכו' אמר לו אל תשנה אותה אלא בלשון בן תדל והא טעמא קאמר כו' אמר רבא הכא פרה בחזקת פטור קיימא קמה בחזקת חיובא קיימא עכ"ל הגמ' עיי"ש. והגמ' הלזו כולה מוקשה א' מה הקשה אר"מ דאמר ספק לקט לקט הא חכמים פליגי עלי' ורש"י ז"ל דחק א"ע ע"פ סוגיא דסתם מתני' ר"מ ע"ש. גם קשה מאד מאי מקשה רשב"ל לר"י והא טעמא קאמר כו' תקשי לי' לדידי' הא בלא זה קשה ג"כ אדרבנן דס"ל דאין ספק לקט לקט מ"ט הא כתיב עני ורש הצדיקו וכו'. לכך אמר מורנו ורבינו הגאון זי"ע דלפי הירושלמי הנ"ל אתיא שפיר דכאו"א אזיל לשיטתי' דלפי הירוש' הנ"ל ס"ל לרשב"ל דגם חכמים מודים בזה דספק לקט לקט אלא דס"ל דלא הוה ספק אלא הלבנים הם ודאי מן העליונים והירוקים הם ודאי מן התחתונים וא"כ לפי שיטתו מקשה שפיר לר"י. ור"י לשיטתו דס"ל דר"מ הי' מלמד את ריב"א הא דספק לקט לקט אבל חכמים אינם מודים לר"מ ולכך לא קשה המתני' דאתיא כרבנן והשיב לו רשב"ל הא טעמא קאמר דע"כ מוכרח לפרש כמו שהוא ס"ל דכ"ע מודים בזה שספק לקט לקט אלא דפלוגתייהו כמ"ש לעיל דעת החכמים (ור"י לשיטתו אזיל כמו דאיתא בירושלמי) אלא אמר רבא ארשב"ל הכא פרה וכו' כצ"ל ואזל לשיטתו כמו דאיתא בירושלמי רשב"ל אמר ד"ה הוא ישראל שעקרו חייב ספקו נמי חייב נכרי שעקרי פטור ספקו נמי פטור וא"כ מתורץ קושיתו הנ"ל שהקשה לר"י דהכא פרה בחזקת פטורה קיימא קמא בחזקת חיובא קיימא ודו"ק היטב כי מתוק הוא מאד עכ"ל בשנו"א. ויפלא באמת על רש"י ז"ל מדוע פי' דפריך מסתם מתני' ר"מ ולא פי' בפשיטות דפריך אליבא דכו"ע וכמו שפי' גם התוס' ז"ל שם. וליכא למימר דרש"י ז"ל ס"ל דגם אליבא דרשב"ל סברי רבנן דספק לקט אינו לקט דהא מוכח מהירושלמי כהתוס' והגר"א ז"ל. ועוד דהמדייק בלשון רש"י ז"ל יראה להדיא דמפרש דגם רבנן סברי ספק לקט לקט שהרי כתב שם בד"ה העליונים וז"ל חטין העליונים שע"פ החור איכא למימר לקט הן וכו' עכ"ל הרי אף דאינו רק ספק דאיכא למימר לקט הן מ"מ הוא לעניים וע"כ הוא משום דספק לקט לקט. ובהא דתחתונים לבעה"ב כתב דקודם קצירה כנסוה נמלים שם ולא כתב בלשון איכא למימר והוא משום דהם ודאי של בעה"ב מקודם קצירה. הרי דגם רש"י ז"ל מפרש הכי וא"כ קשה מה הכריחו לפרש דפריך רק מר"מ. ונראה לומר בזה דהנה בגמ' שם איתא דכי אתא רבין אמר קמה אקמה רמי לי' ופירש"י ז"ל מתניתא אחריתי אשכח לר' מאיר דפטר בקמה של גר ספק נקצרה קודם שנתגייר ספק משנתגייר ורמיי' אהא דקתני ספק לקט לקט ושני לי' בלשון בן אגדא אני שונה אותה עכ"ל. והנה בהך רומיא דקמה אקמה יש לרש"י ז"ל לטעמי' ראי' מכרחת דרק מר"מ אר"מ פריך דאי לא נימא דקמה של גר ספק כו' ר"מ הוא דקאמר לה ליכא למירמי מינה מידי על הא דספק לקט לקט כאשר יבואר לפנינו בעז"ה. וע"כ פירש"י ז"ל גם ברב דימי דאמר דמתנות כהונה אלקט רמי לי' דג"כ מר"מ אר"מ רמי לה דהא משמע מהגמ' דאין בין רב דימי לרבין אלא דר"ד סבר דמת"כ אלקט רמי לי' ורבין סבר דקמה אקמה רמי לי'. דאי נימא דיש עוד נפקותא ביניהם דלרב דימי רמי לי' אליבא דכ"ע ולרבין רק מר"מ אר"מ א"כ הכי הו"ל להגמ' למימר כי אתא רבין אמר ר"מ דקמה אר"מ דקמה רמי לי' ולשון זה הי' מציין יותר החילוק שבין רבין לר"ד [או דהול"ל כי אתא רבין אמר ר"מ אר"מ רמי לי' ותו לא ומעצמנו היינו יודעים דר"מ דקמת גר קאמר כמו שאנו יודעים עכשיו לפרש איזו ברייתא דכמה קאמר כן היינו יודעים ג"כ איזה ר"מ קאמר] ומדלא קאמרה הגמ' הכי משמע דבזה אין חילוק בין רב דימי לרבין ואחרי דלרבין בודאי דרק מר"מ אר"מ פריך נכן פירש"י ז"ל גם ברב דימי כן. ולבאר מה שהכריחו לרש"י ז"ל דהרומיא דקמה אקמה הוא רק אליבא דר"מ נקדים מה דנחלקו הראשונים ז"ל בפירושא דכיבוש יחיד. רש"י ז"ל בגיטין (ח ע"ב) ובע"ז (כ ע"ב) מפרש דמה שלא נכבש ע"י כל ישראל בששים רבוא הוא כיבוש יחיד ולשיטתו אפי' בא"י גופי' נמי כיבוש יחיד הוי. והתוס' ז"ל (שם) מיאנו בזה ודעתם דבא"י אף אם כבשה יחיד הוי כיבוש לפיכך פירשו ע"פ הספרי (פ' עקב) דמה שכבשו בסוריא קודם שנכבשה א"י זהו נקרא כיבוש יחיד. והרמב"ם ז"ל (פ"א מה' תרומות) פסק כשניהם דאם נכבשה ע"י יחיד אף בא"י הוי כיבוש יחיד ובחו"ל מה שכבשו קודם שנכבשה א"י אפילו ע"י ס' רבוא וב"ד הגדול אין דינה כא"י. והנה בב"ב (פא ע"א) אר"י א"ש מחייב הי' ר"מ [בביכורים] אפי' בלוקח פירות מן השוק והא כתיב מארצך ההוא למעוטי חו"ל והא כתיב אדמתך ההוא למעוטי אדמת נכרי והקשו בתוד"ה ההיא תימא לרשב"א אמאי איצטריך הא לר"מ יש קנין לנכרי בא"י להפקיע ממעשר דתנן בע"ז (כא ע"א) אין משכירין וכו' מיהו אומר רשב"א דההיא דע"ז י"ל כמ"ד אין קנין עכ"ל. ומוכח מקושית התוס' ז"ל דלמ"ד יש קנין לנכרי בא"י נתשבת הקרקע כחו"ל ונפקע קדושתה לכל מילי דאי לא"ה מאי מקשו מהא דיש קנין לענין מעשר דילפינן מדגנך על ביכורים. וכ"כ הרא"ש ז"ל בתשובותיו [הובא בתשובות החדשות להשאג"א ז"ל חו"ק סי' ג' עיי"ש] דלמ"ד יש קנין פקע קדושת הארץ מהמקום ההוא וחשוב כחו"ל. וכ"כ הרמב"ם ז"ל (פ"א מה' תרומות ה"י) נכרי שקנה קרקע בא"י לא הפקיעה מן המצות אלא הרי היא בקדושתה לפיכך אם חזר ישראל ולקחה ממנו אינה ככיבוש יחיד כו' וחייב במעשרות. הרי מבואר בדבריו דלמ"ד יש קנין הוה כחו"ל ואם חזר ישראל וקנה ממנו הוה כיבוש יחיד דהרמב"ם ז"ל לשיטתו דאפי' בא"י הוי כיבוש יחיד. ולפ"ז קשה בהא דפריך מקמה אקמה דקמה של גר ספק נקצרה משנתגייר ספק עד שלא נתגייר פטור ואילו בחורי הנמלים אמרי דספק חייב ומאי קושיא דילמא הך מתניתא דקמת גר אתיא כמ"ד יש קנין לנכרי בא"י להפקיע והוה עלי' דין חו"ל ואחר שנתגייר הוי כיבוש יחיד דלא שמי' כיבוש ואינו חייב בפאה ובלקט מדאורייתא כדדרשינן לעיל (סוף פ"ב) קציר ארצכם ולא קציר חו"ל ואינו חייב רק מדרבנן כסוריא הילכך מקילינן בספיקו ככל ספיקא דרבנן דאזלינן בי' לקולא משא"כ בחורי הנמלים דאיירי בשל ישראל וחיובו מדאורייתא ע"כ מחמרינן בספיקו. ולעולם אימא לך דספק ממון עניים לחומרא ולא אמרינן בהו הממע"ה דדמי לספק איסור דהוה לחומרא כמש"כ הר"ן ז"ל בנדרים (ז ע"א) בשם הרמב"ן והרשב"א ז"ל אבל בקמה דגר דהאיסור גופי' הוא ספק דרבנן ע"כ אזלינן בי' לקולא. ועל כרחינו לומר דהא מתניתא דקמת גר ר' מאיר הוא דקאמר לה כדפרש"י ז"ל וע"כ פריך שפיר דלר"מ ממנ"פ הוי כאן מדאורייתא דלהך שיטה דסברה דלר"מ אין קנין בודאי דהוה דאורייתא ולהך שיטה דסברה לר"מ יש קנין [עי' בתוס' ז"ל מנחות (סו ע"ב) ד"ה מירוח] א"כ אליבא דר"מ הוא דאמרי' בע"ז דכיבוש יחיד שמי' כיבוש והוה כאן נמי מדאורייתא וכיון דרומיא דרבין ע"כ הוא מר"מ אדר"מ לכן פירש"י ז"ל גם רומיא דרב דימי דהוא מר"מ אדר"מ להשוותם יחד כמ"ש לעיל. [משא"כ התוס' ז"ל לשיטתייהו דבא"י לעולם אף כבוש יחיד הוה כיבוש וא"כ בגר שנתגייר לכו"ע הוו חיובו מדאורייתא אין הכרח ברומיא דרבין דרק מר"מ אר"מ פריך לכן פירשו ברומיא דרב דימי כפשוטו דאף מדרבנן פריך] ודו"ק:

ר' יהודא בן חגרא משום ר' מאיר מחייב. לכאורה קשה להמ"ד דס"ל לעיל (בהלכה הקודמת) דלר"מ דסבר אין קנין לנכרי בא"י [דשיטת הירושלמי (דמאי פ"ה ה"ח) דר"מ הוא דסבר אין קנין] אין לו קנין כלל ואפי' קנין ממון א"כ היאך מחייב כאן ר"מ בפאה כלל לאחר שנתגייר הא השדה והקמה אינם שלו דלא הי' לו קנין ממי שלקחה ממנו וגם לאחר שנתגייר מי הקנה לו עתה. ונהי דאחר שיקצור ויהיו עומרין תלושין יהי' לו קנין בהם דאז הוו העומרין ככל מטלטלין אבל לענין פאה שחובת פאה בקמה הרי כיון דבשעה שהי' קמה לא הי' לו בה קנין ולא נתחייב בפאה אף לאח"כ לא חל החיוב על העומרים כההיא דגרסינן לעיל (סוף פ"ב) קצרוה לסטים פטורה דאפי' הם ישראל נמי פטורים כדמפרש הירושלמי מאחר שהפאה נתנית במחובר לקרקע ואין קרקע נגזלת ופי' השנו"א ז"ל דקודם הקצירה בשעה שהיא בקמה עדיין לא הוו שלו דאין קרקע נגזלת ואינו חייב בפאה וע"כ אף שקצר אח"כ לא חזרה פאה לעומרין דדוקא כשהי' חייב בקמה אז אם לא הפריש חוזר על העומרין אבל אם לא הי' החיוב על הקמה אין החיוב חוזר על העומרין יעוי"ש. והכא נמי כיון דכ"ז שהיא בקמה אין לו קנין אפילו לאחר הקצירה אינו חייב וא"כ אמאי מחייב ר"מ בפאה כלל. וי"ל דר"מ לטעמי' דס"ל באומר הא"מ לאחר שאתגייר מקודשת דאדם מקנה דשלב"ל [ובפרט לשיטת הפוסקים ז"ל שהביא הרמ"א ז"ל בחו"מ (סי' רט ס"ד) דבאומר שיקנה כשיבא לעולם אף לרבנן קנה דלא נחלקו רק במקנה לו סתם א"כ לר"מ אף במקנה לו סתם קנה לאחר שיתגייר ועי' בביאורי הגר"א ז"ל שם סוף אות י"ב ואכמ"ל] ע"כ תיכף כשנתגייר קנה השדה והקמה ודו"ק:

הדרן עלך הפאה נתנית

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף