ביאור הגר"א/חושן משפט/עז
|
< הקודם · הבא >
טור ומפרשיו שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) שנים שלוו כו'. ירושלמי ר"פ שבועת הפקדון וכיחש בעמיתו לכשמצא וידויו בשבועה פרט למכחש לאחד מן השותפין פרט למכחש בעדים ובשטר ופי' הרמב"ן שתבעו אחד מן שותפין וכפר בו שהוא כפירת דברים שבלא"ה אין רשאי ליתנו לו לבד בלא שותף השני. א"ר יוסי הדא אמרה שנים שלוו מא' אע"ג דלא כתבין אחראין וערבאין זל"ז אחראין וערבאין זל"ז. ר"ל כמו שנים שהפקידו אומר לא נתחייבתי אלא לשנים כן שנים שלוו או שהפקיד להם יכול לומר לכ"א הלותי והפקדתי. ולא עבדין כן. ר"ל שנהגו לכתוב בפירוש אחראין כו'. שנים שהפקידו כא' וביקש הא' ליטול את שלו אין שומעין יעשה ככופר על חלקו ויהא חייב. ר"ל אין שומעין כו' בחירק תחת הא' וכמו אם. אחד שהפקיד לשנים כפר בו זה חייב כפר בו זה חייב הפקיד להם ש"פ לא נמצא מביא קרבן על חצי פרוטה כו' תמן כו' שבועה חלה על ש"פ כו' ר"ל כיון שכ"א חייב בכל השבועה חל על שו"פ ואע"ג דגמ' דידן דחי לה כ' הרא"ש שם דשתי ברייתות דגמ' דידן תני פרט למודה ושם תני למכחש. וז"ש שנים שלוו:
(ב) או שלקחו. דגם מקח נכלל בהלואה בהאי קרא דוכחש בעמיתו כמ"ש בב"ק ק"ה ב' וכחש בה פרט כו' אתה מכרתו לי מאי כו' וע"כ על כולם אמר פרט דאל"כ האיך הוכיח הלואה מפקדון:
(ג) או שקבלו. דשם כתיב פקדון וכן בירושלמי הנ"ל התחיל וסיים בפקדון אחד שהפקיד לשנים כפר בו כו':
(ד) בין בשטר כו'. כמ"ש בירו' שם פרט למכחש בעדים ובשטר ש"מ שבע"פ איירי ואע"פ שבגמ' דשבועות ל"ז א' א"ל ר"ח לרבה תניא דמסייע לך וכחש בה פרט כו' א"ל אי משום הא כו' ומסקנא שם ר' יוחנן אמר הכופר בממון שיש כו'. בירושלמי מיירי כפשטיה דגמ' דחי לה ה"ד אילימא דאודי כו' אלא לאו כו' אבל בירושלמי שמפ' למכחש לא' כפשטיה שכופר לגמרי ה"ה בשטר שכופר לגמרי ושם בירושלמי אחר הנ"ל ר"י ור"ל תרווייהון אמרין לית כאן עדים כמי שיצא וידויו בשבועה למה משום שמצוין למות ושטר אינו מצוי לאבד הוי לית טעמא אלא משום שמצוין לשכח עדותן אלמא דשטר ועדים של הברייתא כפשטיה וגם לדחייה הגמ' מ' דקרא בכ"ע מיירי מדקאמר בברייתא פרט ללוה כו' ואי לא איירי אלא בשטר לא הל"ל פרט ללוה כו':
(ה) (ליקוט) בין בע"פ. דע"כ הירושלמי מיירי בע"פ דבשטר כ"א מהשותפין יכול לתבוע כמ"ש בסי' ע"ו ס"א בהגה ולקמן ס"י בהג"ה ועמש"ש. והיינו שידוע שלוו בשותפות דאל"כ ק' הא דסי' ס"ז סכ"ו (ע"כ):
(ו) אע"פ. כנ"ל בירושלמי:
(ז) ואם אין. כמו בערב וכמ"ש בב"ב קע"ג ע"ש וכמש"ו כי יש לו דין כו' ודלא כהרא"ש וקצת מפרשים שכ"א חייב בכולו כמו ערב קבלן. וראיה ממ"ש. בתוספתא שנים שלוו בשטר א' ופרע א' מהם את שלו יניח השטר במקומו והלה כותב לו התקבלתי את שלך והרא"ש שם דחק בזה ועוד אמרי' בב"מ רפ"ג ל"ד ב' שותפין ששאלי כו' וערש"י שם ד"ה ושילם א' כו'. ושם בפ' השואל נ"ו א' נותנין ששאלו כו':
(ח) (ליקוט) אבל כו' וגובה כו'. ממ"ש בב"מ צ"ו א' שותפין ששאלו כו' כולו שואל כו' ואם איתא הרי כולו שואל. נ"י שם וכן בר"פ המפקיד וערא"ש שם (ע"כ):
(ט) כי יש לו כו'. כמ"ש אחראין וערבאין כו' ויש שרצו לדייק ממ"ש אחראין דהוא לשון קבלן ועבסה"ת שד"מ ח"א ואינו דאחריות נכסים ג"כ מל' ערבות וכ"כ הרמב"ם בר"פ י"ח דמלוה ולוה המלוה את חבירו סתם הרי כל נכסיו אחראין וערבאין לחוב זה כו' ע"ש ואמרו בב"ב שם ההוא דיינא דאחתיה למלוה מקמי כו' קסבר נכסי דב"נ ערבין כו':
(י) וגובה מכל כו'. וכמ"ש בתוספתא הנ"ל:
(יא) אא"כ פירשו. כמ"ש בתוספתא סוף ב"ב המלוה את חבירו ע"י שני ערבים לא יפרע מא' מהם ואם אמר ע"מ שאפרע מאיזה מהם שארצה יפרע ממי שירצה וכמ"ש בערב בב"ב שם וקבלן אע"פ כו' ודלא כרשב"ג כמ"ש ר' יוחנן שם:
(יב) ואם פרע א' כו'. ר"ל אע"ג דפורע חובו של חבירו א"צ לשלם לו כמ"ש בכתובות ק"ח א' וכמ"ש תוס' שם ד"ה הא מני בשם ירושלמי וה"ה בערב דשייך ג"כ טעמא דירושלמי מפייסנא ליה ומחיל ליה כו' ועסי' ק"ל ס"ב שיש מחלוקת בזה מ"מ בערב אם א"ל בעת שנעשה לו ערב ערבני ושלם חייב לד"ה כמש"ל סי' ק"ל ס"ב וראיה ממ"ש בב"ב שם ההוא ערבא דיתמי כו' מתבי ערב כו' וכאן כמי שהרשה. ודמי דע"מ כן נשתתפו בכך ועש"ך שחולק ע"ז:
(יג) ולכן שנים שלוו כו'. דשליחותיה קעביד כמ"ש בב"ב מ"ב ב' שותף כיורד ברשות דמי כו' לומר שנוטל בשבח כו' ופי' ר"ח ז"ל שתרי מילי נינהו רישא שמעי' שחולק עמו אפי' השביח בגופו ובכתפו אע"ג שהוא לא טרח כלום. ובשדה שאינה כו' מילתא אחריתי שאם נטע שדה כו' נוטל בהוצאה כו' דהויכאלו ירד ברשות לכל דבר ואמרי' בב"ק קי"ג ב' מאן דמשתכח בבי דרי כו' ואין משום גזל אם הגבאי ישראל שחבירו צריך לשלם לו וע' במרדכי שם:
(ליקוט) ולכן שנים כו'. ר"ל דאין יכול לומר שהחצי חוב שילם בעד חוב אחר. ט"ז וש"ך (ע"כ):
(יד) שותפין שלוה כו'. כנ"ל דשליחותיה קעביד מהא ובשדה. שאינה עשויה ליטע כו':
(טו) ודוקא. שאינו נאמן לחייב לחבירו. כמ"ש בב"ב שם נוגעין בעדותן הן:
(טז) וי"א כו'. כיון דיכול להכחישו לא הכניס עצמו בשיעבוד וכמ"ש הר"י בי רב ודבריו צ"ע ועש"ך:
(יז) שנים שערבו. ממ"ש בב"ב ק"ו ב' וב"ק ט' א' האחים שחלקו ובא ב"ח כו' ואם איתא האיך יכול ליטול חלקו של א' מהם הא ניכסוהי דב"נ ערבין ליה כמ"ש בב"ב קע"ד א':
(יח) ובסי' קל"ב כו'. כמ"ש בתוספתא הנ"ל המלוה את חבירו ע"י שני ערבים כו' וס' ראשונה צ"ל דמוקמי לתוספתא בערבות קבלנים דהוי כמו שנים שלוו שהן בעצמן נשתעבדו ועבמ"מ שם אבל פשט דברי התוספתא משמע ערבים ממש וההיא דב"ב הנ"ל כבר תי' תוס' שם ובב"ק דמיירי שעשאו אפותיקי ע"ש וכ"כ לקמן סי' קז ס"ז וערא"ש דב"ק שם:
(יט) ואחד שערב כו'. כמ"ש בכתובות צ"א ב' הני קמאי כו' ולא אמרן כו' ועסי' פ"ג ס"ב:
(כ) ראובן שהוצרך כו'. ממ"ש האחים שחלקו כו' רב אמר כו' וכנ"ל מ' דמדין הנכסים להחזיר לו המחצה וכמ"ש רש"י ונכסים הן הערבים:
(כא) ראובן תבע כו'. כמ"ש בב"ב מ"ג ומעידין זל"ז אמאי כו' הב"ע כו':
(כב) ואין חוששין לגומלין. כמ"ש בפ"ב דכתובות כ"ג כ"ד ובזמן שהן מעידין כו' ת"ר אני כהן כו' למימרא כו' והיינו לשיטת רש"י אבל לשיטת ר"ח בתוס' ד"ה בשכלי כו' ס"ל לרבנן דחיישינן:
(כג) שנים שלוו כו'. כמ"ש בתוספתא שותפין שמחלו להן מוכסין מחלו לאמצע ואם אמרו בשביל פ' מחלנו מה שמחלו מחלו לו:
(כד) ויש חולקים. כמ"ש שרא"ש בסוף ב"ק והמרדכי שפי' הר' שמחה ולקמן ר"ס קע"ח דרישא מיירי שבקש א' מהם למחול דהוי כשלוחם ובסיפא מעצמם בלא שום פיוס מחלו לו וכאן שמחל כל החוב אף בלא פיוס אמרי' שמחל לכל ועבתשו' הרא"ש כלל עג סי"ב ועסמ"ע וש"ך. ובכתובות צ"ג א' א"ה אימא סיפא כו' וערש"י שם ד"ה תימא לה כו' ואין לך לחלק כו' מ' כדברי הרא"ש ואע"ג דלא קיימא במסקנא משום דלא מחלה לגמרי כמ"ש שם משום דאמרה לה מדין ודברים נז' וערש"י שם. וס' ראשונה ס"ל דקו' הגמ' על מה שחולקת עמה בכל הקע"ה זהו' שכן פשטא דגמ':
(כה) א' שלוה כו'. כמו שם דבעלת מאתים לא מחלה אע"ג דלשתיהן נשתעבד ביחד שיעור כתובתם:
(כו) נתפשר כו'. כמ"ש בפ' בתרא דכתובות יכול לו' לאחיך כו' תנא אפי' הראשון ע"ה והשני ת"ח כו':
(כז) שנים שהן כו'. כמ"ש שם צ"ה תנא וכן בע"ח ושני כו' ונכסוהי דב"נ כו':
(כח) (ליקוט) שנים כו'. והרשב"א כ' דלעולם יכול לתבוע כולו ול"ד להא דכתובות דשם להתחייב בטענתו דאמר טעיננא טפי ואדרבה משם ראיה דוקא משום דטעין טפי וראיה ממ"ש בב"ק ע' דאי כ' למחצה כו' א"צ הרשאה וכן בס"פ השולח על בנכסי ולא אמרן כו' דה"ל כשותפין. תה"א סי' פ"ח ודבריו ברורים (ע"כ):
(כט) ואם טען כ '. כיון דל"ל הרשאה באע"ג דשליחתיה קעביד וכמו שליח שעשאו בעדים כמ"ש הרי"ף ורא"ש בב"ק ק"ד ה"מ מדעתיה אבל בע"כ לא דא"ל לאו בע"ד דידי את וכמ"ש שם ע"א כל אירכתא דלא כו' וכמ"ש בר"ס קכ"ב ס"א ואע"ג שאמרו שם ואי כתוב בה כו' כאן אין לו בחלק חבירו כלום וע"ל סי' קכ"ב ס"ה ויש מי שאומר כו' וכ"ש בכה"ג:
(ל) וכ"ז כו' אבל כו'. כמ"ש בב"ב ק"ו ב' אלא מעתה כו' ועברשב"ם ורא"ש שם וער"ס קע"ה ומ"מ אינו מוכרח דיש לחלק כה"ג כיון שהוא בפקדון ועש"ך ובב"מ ל"ט ב' הלכך פלגא יהבינן כו' תילתא יהבינן כו' ורבא ל"פ אלא מיגו כו':
(ליקוט) וכ"ז כו'. כמ"ש בפ"ג דב"מ דשכיבא סבתא והיה ביד אפוטרופוס ואף דבסוף פ' בית כור כ' הרי"ף ורא"ש ורשב"ם דב' אחי או שותפי כו' והביאו ראיה מפ"ב דב"מ ומפ' איזהו נשך בהני כותאי יש לחלק שם לא היה מופקד ביד שום אדם כלל (ע"כ):
(לא) לוה משנים כו'. דאף אם לוה מאחד ונכתב ע"ש אחר אין יכול לגבות כמ"ש בב"ק ק"ב הלוקח שדה בשם חבירו כו' ע"ש וכ"ש בכה"ג שרצה שיתחייב לו לבד וז"ש אבל זה כו' אע"ג דשם ריש גלותא לא יוכל לתבוע משא"כ כאן כנ"ל שהאמינו והרשהו לתבוע הכל וכמ"ש הרשב"א סי' אלף קל"ז ע"ש:
(לב) וה"ה אם כו'. הביא שם ראיה ממ"ש בכתובות צ"ד הני תרי אחי כו' ובעל בנכסי אשתו בדאיכא פירי בארעא כמ"ש בפ' השולח וממ"ש בשבועות ל"ז א' דא"ל מינך יזפת כו' ואם איתא דאין יכול לתבוע בלא חבירו ה"ה כפירת ממון גמורה ונראה שהולך לשיטתו כמ"ש הר"ן שס"ל כפי' הראב"ד בירושלמי הנ"ל פרט למכחש באחד מן השותפין שהרי חבירו יכול לתבוע אותו בכל החוב דא אמרה כו' וע"ז סובב כל ראיותיו ואנן לא קי"ל כן כמש"ל בס"ט מ"מ בשטר א' דינו אמת וכמ"ש בב"מ ל"ז א' סיפא נעשה כמי כו' וכמש"ל סי' ע"ו ס"א אבל אם היה מלוה כו' דכיון כו' וזה הדין יצא מהרמב"ן אע"ג דפי' בירושלמי כנ"ל ס"א:
(ליקוט) וה"ה אם כו'. הרשב"א שם הביא ראיה מבעל בנכסי אשתו בס"פ השולח ומב"ק ע"א ואי כתוב למחצה כו' ומכתובות צ"ד א' הני תרי כו' ולפ"ז בשנים שהפקידו כ"א יכול לתבוע כולו כדעת הראב"ד וכ"כ הר"ן בפ' שבועת הפקדון שדעת רשב"א כהראב"ד ובס"ט פ' כהרמב"ן וכן ק' מ"ש בסי' ע"ו ס"א בהג"ה דכיון שנעשו שותפים כו' והוא מדברי בעה"ת והוא כ' שם בפי' לדברי הראב"ד ע"ש אלא שכ' שאף להרמב"ן מ"מ כיון דהשותפין מאמינים זל"ז השטר שמונח ביד א' מהן לא ה"ל למידק (ע"כ):
(לג) איש ואשתו כו' וה"ה בטענות כו'. דכל שאינה נושאת ונותנת בתוך הבית כאחר דמי וכמ"ש בב"ב נ"א ב' ת"ר אין כו' קבל מן האשה כו' ועתוס' שם ד"ה קבל כו' וע"ל סי' ס"א סי"ב וסי' ס"א בהג"ה לא היתה נושאת כו':
(לד) ראובן שכתב כו'. דל' יחיד כו' ואע"ג דיד בעה"ש על התחתונה בל' שמשמעות נוטה יותר. כך א"א יד בעה"ש על התחתונה כמ"ש בפ"ק דע"ז ההוא שטרא דהוה כתובבה שית שנין יתירתא כו' ובפ' בתרא דב"ב ההיא שטרא דהוה כתוב בה שית מאה וזוזי כו' דל פריטי כו' ושם קס"ה ב' מלמעלה מנה כו' הכל הולך אחר התחתון וע"ל סי' מ"ב ס"י בהג"ה:
(לה) ראובן היה כו'. ר"ל דאע"ג דאם חתמה לו הדין שראובן נוטל מלוי וכמ"ש בכתובות צ"ה א' מי שהיה נשוי כו' וה"ה כאן אבל כיון שלותה בעצמה לא גבה מנכסי ראובן כו' ודמיא למ"ש בב"ב קנ"ט א' בן שמכר כו' מכח אבוה דאבא כו' וכמש"ל בס"י איש ואשתו שלוו כו' וה"ה כו' כב' לוין כו' ועבסה"ת סוף שד"מ:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |