אבן עוזר/שבת/ד/ב
בתוס' ד"ה באילן כו' דבר"ה ליכא לאוקמה עכ"ל. ודוחק הוא לאוקמי ברייתא בגובה הנוף ט' בצמצום, ומש"ה ניחא לאוקמי בעיקרו ברה"י. בא"ד ולרשב"א נראה דבר"ה נמי משכחת לה כו' עכ"ל, ול"נ דיש לחלק דבעומד עיקרו ברה"י שייך, לומר שדי נופו כאלו עומד במקום עיקרו, דאז הוי רה"י, אבל בעומד בר"ה ליכא למימר הכי, דאף אם היה עומד הנוף במקום העיקר שם הוי נמי מקום פטור. בא"ד והא דלא מוקי אביי הכי משום דר"ח לא בעי מקום ד' כו', ולמאי דמוקי כו' עכ"ל, מהרש"ל זקיני ז"ל וכל המפרשים הבאים אחריו נדחקו מאוד בפי' התוספות ולא העלו כלום ולענ"ד נראה דדברי הרשב"א בתוספות הן ברורין מאוד, דבמ"ש התוספות וז"ל ולמאי דמוקי לה אביי כו', הא דנקט זיז כו', כל דבריהם אלו שייך אדלעיל לתרץ בזה, הא דלא מוקי אביי בעיקרו עומד בר"ה, וה"פ הואיל ור"ח לא בעי מקום ד' גם בר"ה, לפ"ז אתי שפיר דלא מוקי בעיקרו בר"ה, דבשלמא למאי דמוקי ברה"י ניחא הא דנקט זיז כל שהוא, דבעי לאפלוגי נמי גם בלמעלה מי' דאז אי הוה רחב ד' לא שייך ביה פלוגתייהו כלל, אבל אי הוי מוקי לה בעיקרו בר"ה, ורבי בזורק מרה"י ע"ג הנוף איירי, א"כ גם בלמעלה מי' ורחב ד' נמי שייך לאפלוגי ביה דלרבנן פטור בזורק מרה"י ע"ג הנוף, דמר"ה לרה"י קא מפיק כדאמר לקמן דף ה' ע"א, ורבי מחייב דשדי נופו בתר עיקרו והוי ר"ה גמור ונמצא זרק מרה"י לר"ה, וא"כ הדרא קושיא לדוכתא אמאי נקט זיז כל שהוא, מש"ה הוצרך לאוקמי בעומד ברה"י, אך כדי דלא תקשה ע"ז אימא לעולם בעומד בר"ה איירי, ודקשיא לך למה נקט זיז כל שהוא, אימא דפלוגתייהו בכל גווני אפילו בנוף הגובה ט' דאז רבים מכתפים עליו והוי ר"ה, ע"כ ברחב ד' הוי לכ"ע ר"ה, מש"ה נקט זיז כל שהוא, דאפילו גובה הנוף ט' נמי שייך פלוגתייהו דאי לא שדי נופו בתר עיקרו לא היה כמקום חשוב לאחיובי עליה דבעינן הנחה ע"ג מקום ד', משום הכי הקדים הרשב"א וכתב דאפילו בר"ה לא בעי מקום ד'. וא"כ אפי' בזיז כל שהוא נמי לא שייך לפלוגתייהו אי גובה הנוף ט'. ולא מיתוקם פלוגתייהו אלא בפחות מט' או מי' ולמעלה, וא"כ תקשה למה נקט זיז כל שהוא, אלא ע"כ ברייתא בעיקרו ברה"י מיירי, ואם תאמר תקשה על ברייתא גופא ה"ל לאפלוגי בעיקרו בר"ה, י"ל משום דמיירי נמי בגובה הנוף ט', ואז לכ"ע הוי ר"ה ולא שייך לפלוגי בי' אלא אם עיקרו ברשות היחיד. וזה ג"ל ברור כשמש בפי' התוספות:
בא"ד. ורש"י שפי' כאן כו' א"א להעמידו. עכ"ל. לפי מה שפירשתי לעיל כוונת הרשב"א, נ"ל דגם רש"י כשיטת הרשב"א ס"ל וע"כ בסוגיא דלקמן דאתמר אליבא דרב חסדא דס"ל דגם בר"ה לא בעי מקום ד', מש"ה אוקמי בעומד בר"ה, אבל כאן הש"ס דחי דלעולם לכ"ע בעי מקום ד' שפיר יש לאוקמי בעיקרו עומד בר"ה וע"כ שפיר כתב רש"י דהוי כמונח בר"ה, ומ"ש רש"י לקמן דף ז' ע"ב דקס"ד מר"ה לרה"י היינו משום דבר"ה הוי מקום פטור ודו"ק:
תוספות ד"ה ודלמא הנחה וד"ה זרק ונח כו'. נראה לפי עניית דעתי לתרץ בשטת רש"י כל מה שהקשו תוספות, ע"פ מ"ש הרשב"א בתוספות סוף ד"ה דאמרינן קלוטה כו', וד"ה באילן כו', דלרב חסדא ס"ל דגם בר"ה לא בעי מקום ד' וע"כ ס"ל דד"ה קלוטה כמי שהונחה דמי וכן ס"ל לרש"י כדפי' לעיל וע"פ מ"ש בסוגיא לקמן דף צ"ז ע"ב דבעי לאכוחי שם בפלוגתא דר"י וחכמים בזרק מרה"י לר"ה ועבר ד"א בר"ה דר"י מחייב וחכמים פוטרין, דע"כ ר"י מחייב ב' דהא רבנן ע"כ מחייבי חדא ודחי לה, כגון דאמר מיד בהגיע לר"ה תנוח, דר"י סבר קלוטה כמי שהונחה דמי ואתעבידא מחשבתו וחייב א', ורבנן פטרי לגמרי עיי"ש והקשו שם התוס' מאי פריך אדרבי דהא לא מחייב רבי אתולדה במקום אב, אימא הא דחייב רבי ב' איירי בנודע לו וחזר ונודע לו דלכ"ע הוי שני העלמות לחייב ב'. ותירצו התוספות דהא. לא הוי איצטרך לרב יהודא לאשמעינן עיי"ש. ועפ"ז יתורץ הכל, דתחלה הוי קמבעיא ליה ג"כ לרב יוסף אי ד"ה קלוטה כמי שהונחה אי לא, ובתר דשמע כאן בסוגיא מרבה דהדר פשטה דבקלוטה כמי שהונחה פליגי קבלה רב יוסף מיניה, ולפ"ז י"ל דרב חסדא הוא דקשיא ליה שם לשטתו, דאיהו ס"ל דלכ"ע קלוטה כמי, שהונחה דמי, וע"כ צ"ל הא דפטרי רבנן דרבי ע"כ א' הוא דמחייבי, והיינו אהנחה דלא בעי מקום ד' לכ"ע, אבל עקירה הוא דבעי רבנן מקום ד', וא"כ עכצ"ל דרבי מחייב ב', וא"כ ליכא למימר דמיירי בנודע לו וחזר ונודע, דא"כ מאי אתא רב יהודא לאשמעינן דליכא למימר דרב יהודא אשמעינן דאפילו עקירה לא בעינן מקום ד', דהא בלא"ה ידעינן מדחכמים מחייבי א' רבי מחייב ב', אלא עכצ"ל דאשמעינן אפילו בהעלם א' מיירי ע"כ קשיא לי' דרבי אדרבי, וע"כ השיב לו רב יוסף לשטת רב. חסדא דד"ה קלוטה כמי שהונחה דמי, י"ל דרב יהודא אתמר אדרב יהודא, והיינו משום דא"א לפרש דר"י מחייב א' וחכמים פוטרים לגמרי ובקלוטה פליגי, דהא לשטת ר"ח דף ה' קלוטה כמי שהונחה דמי אלא ע"כ ר"י מחייב ב', אך סד"א דפליגי בעקירה אי בעי מקום ד', קמ"לן רב יהודא דבתולדה במקום אב קמיפלגי וע"כ לא קשיא דא"כ הל"ל ר"י מחייב ב', דהברייתא אינה צריכה לפרש, כיון דע"כ לרבנן חייב א' ע"כ ר"י מחייב ב', כך השיב רב יוסף לשיטת ר"ח דד"ה קלוטה כמי שהונחה דמי, ואפשר דרב יוסף נמי אז הי' ס"ל כן.
ואח"כ אמרה הש"ס דרבה ור"י דאמרי תרווייהו לא חייב ר"י אלא א'. פי' כששמע ר"י מרבה וקיבל ממנו דבקלוטה כמי שהונחה פליגי ר"ע ורבנן א"כ ע"כ צל"מ דר"י הי' מחייב ב' דא"כ קשה הל"ל ר"י מחייב ב' דהא י"ל דרבנן פטרי לגמרי, דהכי משמע טפי לישנא דחכמים פוטרין ובקלוטה פליגי אלא ודאי דר"י אינו מחייב אלא א' ואשמעינן הברייתא דזה מקרי אתעבידא. מחשבתו, הואיל והוי כמונח כדאיתא בש"ס שם, וע"כ דרב יהודא אדרבי אתמר, ורב יהודאי איירי בנודע לו וחזר ונודע, לו, וקמל"ן דלא תימא דרבנן דרבי פוטרין לגמרי ואז ע"כ ר"א הוא דמחייב, מדלא אמר רבי מחייב ב'. קמל"ן רב יהודא דרבנן נמי חדא הוא דמחייב, ולכן אין צריך לפרש דרבי מחייב ב', וצ"ל דרב יהודא דקדק כן מדפליגי רבי עקיבא ורבנן בזרק מרה"י לרה"י, ורבי ורבנן פליגי בזרק מר"ה לר"ה אלא ע"כ דרבנן דרבי מחייבי א' לכן נקט בכל פלוגתא רבותא לרבנן, דלרבנן דר"ע דפטרי לגמרי אשמעינן דאפילו מרה"י לרה"י, דסד"א למילף זורק ממושיט. אפילו הכי פטרי רבנן לגמרי ולא ילפינן זורק ממושיט, וברייתא דרבי ורבנן אשמעינן דלרבנן חיוב א' דהנחה לא בעי מקום ד', ואי הוי נקט מרה"י לרשות היחיד, סד"א מש"ה מחייבי רבנן א' דילפינן זורק ממושיט, וכיון דלרבנן דרבי מחייב א ע"כ לרבי חייב ב' ובנודע לו כו', ומש"ה שפיר אמר רב יוסף כאן רבי היא, והשתא אתי שפיר דלעיל פריך הל"ל ר' עקיבא מחייב ב' והיינו בנודע לו וחזר ונודע לו. דאלו בהעלם א' שמעינן לר"ע בכריתות דף ט"ז דלא חייב אתולדה במקום אב, אבל על רבי לק"מ דא"צ לפרש דחייב ב' כיון דרבנן מחייבי א' ע"כ רבי מחייב ב' ודו"ק דף ה' תוספות ד"ה כאן למטה מי' כו' אין כרמלית בכלי עכ"ל. מבואר מזה דע"כ ס"ל להתוספות דכלי העומד בר"ה (אם רחבה) ואין גבוה י' הוי ר"ה גמור מן התורה לחייב הזורק עליה. וכתב כן המ"א סימן שמ"ה להלכה. והנה אף שאיני כדאי להשיב על דברי התוספות מ"מ תורה היא ואומר דדין זה אין נ"ל, דכיון דבגבוה כלי י' הוי רה"י גמור. ה"ה אם אינו גבוה י' מבטל מתורת ר"ה דלא גרע מלבינה זקופה בר"ה וכן היזמי והיגי וצואה. דמבואר דף ז' דכולם מבטלין מתורת ר"ה והוי מקום פטור. ומשמע אפילו אין דעתו לבטלן שם, ומי נתן לנו רשות לחלק דין כלי מדברים אלו בשל תורה אם קבלנו הלכה זו מסיני, ומ"ש רש"י לקמן דף ח' וז"ל דלא גזור רבנן לבטל מתורת כלים הואיל וכלי הוא עכ"ל, פירוש דחכמים לא גזרו לאסור לטלטל מתוכה לרשיות דאורייתא כדין כרמלית, דאין כרמלית בכלים והיינו דאוקמה אדאורייתא. אבל לבטל מדין תורה מתורת ר"ה. וודאי דאין חילוק בין כלי לשארד כל הדברים שבעולם שכולן מבטלין מתורת ר"ה, וכן מוכח ברש"י שם בהא דכתב דבמשכן לא היו זורקין רשויות עיי"ש, ומה שהוציאו התוספות דין זה מכאן, אדרבא מכאן מוכח ומבורר להיפך, שהרי התוספות הקשו בעצמם בשם ר"י על המקשה דמה עלה ע"ד המקשה וכו', והניחו בקושיא, אבל לעד"ן דלא קשה מידי ואדרבה מכאן מוכח דמן התורה גם כלי מבטל מתורת ר"ה והוי מקום פטור, ולפ"ז פריך שפיר דכמו בלמעלה מי' להיות רה"י א"ר יוסי גוד אחית, ה"נ בלמטה מי' ולמהוי כרמלית לבטל מתורת ר"ה נימא נמי גוד אחית, ואמאי חייב במתניתן, ומשני כאן למעלה מי' כו', פי' דיש חילוק, דדוקא בלמעלה מי' דתהוי מחיצה אמרינן גוד אחית אבל בלמטה מי' דלא תהוי מחיצה גמורה לא אמרינן גוד אחית, דדוקא במחיצות שייך בו תורת גוד אחית, כמ"ש רש"י לקמן דף ט' ע"א בד"ה פתח נעול וכו', וז"ל אינן מחיצות ולא שייכא בהו תורת גוד אחית עכ"ל עיי"ש, וכיון דלא אמרינן בו גוד אחית, ודאי באויר לא נעשה כרמלית לבטל ממנו תורת ר"ה, דהא אפילו גבוה י' ורחב ד' כל שאינו עומד בארץ אלא באויר, לא הוי עליו תורת רה"י כמ"ש התוספות דף ח' ע"א עיי"ש, וכן מוכח כאן מיניה וביה דפריך לימא דלא כר' יוסי כו', משמע דלרבנן ניחא כיון דלא אמרינן גוד אחית הוי הטרסקיל כמו ר"ה ממש, לכן שפיר משני דלמטה מי' גם ר"י מודה דלא אמרינן גוד אחית, והא דפריך מרה"י לרה"י קא מפיק, י"ל דלא מבעיא קאמר לא מבעיא אי איירי למטה מי' פשיטא דפטור דמפיק לכרמלית, אלא אפילו אם תוקמוהו שהעני ידו למעלה מי', דמרה"י לרה"י חייב בדיוטא אחת, אפ"ה פטור דהא בעינן שיקבל אחר ממנו, כמ"ש התוספות ד"ה אמאי חייב, והיינו דקאמר מרה"י לרה"י קא מפיק, לרה"י דייקא בלא קבלת יד חבירו ממנו לכן פטור. וראיה ברורה ומבוארת לדין זה מדברי רש"י דף ז' ע"א בהא דאמר אין כרמלית למעלה מי', והוקשה לרש"י איך משכחת לה, דאי בעומד בכרמלית קשה אי בלית ביה רוחב ד', א"כ מצינו חומר בכרמלית מר"ה, וע"כ נדחק רש"י דמיירי בדבר שאינו מסויים ובעומד בכרמלית עיי"ש, וקשה למה נדחק לאוקמי בדבר שאינו מסויים כמו פני לבינה, ה"ל לאוקמי שהניח ע"ג כלים דבר"ה ואינו מבטל מתורת ר"ה וכן בכרמלית, ולכן עד י' אסור, אלא ודאי ראיה ברורה מזה דס"ל לרש"י דודאי אף ע"ג כלי הוי מקום פטור מדאורייתא לבטל מתורת ר"ה, אך חכמים לא גזרו למיהוי כרמלית וכדפי'. ושוב מצאתי כן להדיא בהגהות אשר"י בפרקין (דף ח' ע"ב) וז"ל קופה גבוה י' ורחב ד' הוי רה"י גמור פחות מכאן הוי מקום פטור, וכן פי' רש"י ור"ח מהרי"ח עכ"ל, הרי להדיא כדפי'. ויש נ"מ לדינא דרשאין להוציא מרה"י ולהניח ע"ג כלי העומד בכרמלית וכן להיפך, אך צריך שלא יהא רוחב ד', ואם הוא רחב ד' צריך שלא יהא גבוה י' דאז הוי רה"י, ועיין בחידושי סי' זה. זה נ"ל ברור ואמת:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |