כף החיים/יורה דעה/פג

כף החיים ‏ יורה דעה פג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] סימני דגים מפורשים בתורה כל שיש לו סנפיר וקשקשת טהור. אין הנשים נאמנות בברירות דגים קטנים כשנמצאו ביניהם טריפות שהם קצת בדומה. רש"ל פ"ק דחולין סי' ב' גם מהרי"ו בסי' קצ"ג בדיני פסח גבי הכל נאמנין על בדיקת חמץ כתב ומכאן דאין הנשים נאמנות לבדוק דגים קטנים כיון דלא אתחזק איסורא בודאי עכ"ד. ונראה מדבריו דאם אתחזק איסורא דידעינן דאיכא ודאי טמאים נאמנות. כנה"ג בהגה"ט או' א' בל"י או' א' מש"ז או' א' מחב"ר או' א' וכ"ה לקמן סי' קכ"ז סעי' ג' בהגה יעו"ש.

ב

ב) שם הגה. ודוקא שהם נקלפין ביד או בכלי אבל אם א"א לקלפן וכו' וזה ברור וכתבו הרמב"ן. ב"י. וכן עיקר דאין חולק בדבר. זבחי צדק או' ב'.

ג

ג) שם. ואפי' אין לו אלא סנפיר א' וקשקשת א' מותר וכו' הגה. וי"א דאין להתיר בקשקשת א' רק כשהיא עומדת תחת לחייו וכו' דעת הרא"ש והטור והיא סברת הי"א שהביא בהגה שצריך שתהיה הקשקשת קבוע תחת לחייו או תחת זנבו או תחת סנפירו משום דבאותן מקומות ידוע דשלו היא ולא חיישינן שמא עם דגים טהורים נתערב ונשרה קשקשת ונדבקה בזה. ומיהו דעת המחבר להתיר בקשקשת א' בכל מקום שימצא כיון שמחובר עמו יפה ונראה מגופו אבל ודאי כל מין שאינו נודע אם יש לחוש שנדבקו בו קשקשת אסור מספק והולכים בשל תורה להחמיר וכמ"ש המ"מ בסוף פ"א מהמ"א. ומיהו אם נמצאו בו הרבה קשקשים אין חוששים שמא באו מאחרים. פר"ח או' ב' כריתי או' א' שפ"ד או' א'.

ד

ד) [סעיף ב'] יש מיני דגים שקשקשיהם דקים מאד ואינם נכרים וכו' ואם מעמיד הדג נגד השמש ורואה בו קשקשים קטנים מותר. ש"ך סק"ב. פר"ח או' ג' לה"פ או' ג' בל"י או' ג' הל"פ בסעי' ב' כריתי או' ב' מש"ז או' א' חכ"א כלל ל"ו או' י"א. בי"צ בתה"ב או' ה' מק"מ או' ד' ערוך השלחן או' ט"ו. ולא מהני אלא לאחר שקלפוהו ביד או בכלי. ב"ח. כנה"ג בהגה"ט או' ה' ערוך השלחן שם. זבחי צדק או' ד'.

ה

ה) [סעיף ג'] כל שיש לו קשקשת יש לו סנפיר. והא דכתב רחמנא סנפיר משום יגדיל תורה ויאדיר. נדה נ"א ע"ב. ט"ז סק"ב. ש"ך סק"ג. וקשקשת לבושא הוא דכתיב ושריון קשקשים הוא ללבוש. גמ' נדה שם.

ו

ו) שם. לפיכך מצא חתיכת דג שיש לו קשקשת וכו' דאלו דג שלם א"א בעולם להמצא בקשקשת בלא סנפיר. ט"ז סק"ג. וכן מוכח מדברי הפר"ח או' ד' דכלל כל שיש לו קשקשת יש לו סנפיר הוא כלל גמור דלא משכחת יש לו קשקשת ואין לו סנפיר יעו"ש וכ"כ המש"ז או' ב' מחב"ר או' ח' וכתב וכן עיקר ודלא כהרב כריתי או' ג' שכתב בפשיטות דהכלל ברוב אתמר יעו"ש.

ז

ז) גם כלל זה כל שיש לו קשקשת יש לו סנפיר נאמר בכל ואפי' בחיות שבים שיש להם ידים ורגלים ואין הפרש בין דגים לחיות שבים ודלא כהרב מעדני מלך פא"ט. פר"ח שם. כריתי שם. שפ"ד או' ג' מחב"ר או' ט' זבחי צדק או' ו'.

ח

ח) ויש מין דג שקורין אותו בל"א מין קארפי"ן והוא מכוסה בעור דק ותחת העור הדק יש כמו חדרים קטנים מרובעים ובו מונח קשקשת א' וא"א לקלפן רק בסכין מותר באכילה וכן הסכימו חכמי ק"ק ווילנא. ביה"ל או' א' פר"ח בקו"א. לה"פ או' ב' בל"י או' ב' מש"ז סוף או' א' מחב"ר או' ב' בי"צ בתה"ב או' ה' זבחי צדק או' ז'.

ט

ט) מנהג פשוט בכל ישראל לאכול דג בעל החרב הנקרא בלע"ז פיש"י אישפאד"ה אעפ"י שאין לו קשקשת מפני שאומרים שבשעה שעולה מן הים מחמת כעסה מתנועעת ומשלכת קשקשותיה. ושמעתי ששר א' משנה למלך שאל את מ"ז ע"ז האיך אוכלין אותו השיב לו שמסירו בשעה שעולה מן הים ויהי כמצחק. מה עשה מ"ז הוליכו לבית המצודה במקום שצודים הדג הזה ולקח כמו אמה בגד שחור והניחו במכמורת שהיו צדין דג זה וצדו א' מהם ואחר שצדוהו הסיר הבגד השחור ומצאו מלא קשקשים יהראהו למשנה אז אמר אתם אמת וקבלתכם אמת. כנה"ג בהגב"י או' ע"ד. שפ"ד או' ב' מחב"ר או' ג' זבחי צדק או' ח'.

י

י) כתב בס' אוהל מועד הדג שקורין אשטוריאו"ן מותר ויש שאוסרין אותו והרמב"ן בדקו ושרה אותו במים רותחין ונשתיירו ממנו קשקשים הילכך מותר וגם ר"ת מתיר עכ"ד. והב"ד הפר"ח סוף או' כ"ו. ובתשו' למהר"ר אברהם מנחם כהן פורטו הביאה בס' פחד יצחק ח"ב דף פ"ו כתב דג הסטריו"ן נמצא בנהרות ב' מינין דומין זה לזה והא' הוא טרף ודאי והב' י"א כי ישיר קשקשיו במים ובק"ק פירדא יאכלוהו שקבלו דמשיר הקשקשים וידעו להבדיל בין הטמא ובין הטהור ובעיר קרימונא נהגו איסור ואין להתירו יעו"ש. מחב"ר או' ד' וע"כ במקום שאוכלין אותו מותר ובמקום האוסרים אסור ונהרא נהרא ופשטיה. זבחי צדק או' ט'.

יא

יא) דג הנקרא קופי"ס מותר בהסכמת רבני ק"ק פיראר"ה וזולתם. הרב פחד יצחק שם. מחב"ר או' ה' זבחי צדק או' יו"ד.

יב

יב) דג הנקרא שיבוט"א הוא טהור כדאמרינן בגמ' (שבת קי"ט ע"א) רבא מלח שיבוטא. וכתב בסמ"ג לאוין קמ"א דף נ"ב ע"א שספרו לו הבאים מבבל שהוא מצוי שם יעו"ש. והפר"ח או' ד' כתב עז המים שהיא בהמה גדולה הנמצאת בים שריא והיא הנקראת שיבוט"א וכו' יעו"ש. מחב"ר או' ו' ובס' תבואת הארץ בתוצאות הארץ בסי' דגים כתב דשיבוט"א הוא ב' מינים מין א' הוא גדול כחזיר ושמן הרבה וטוב מאד ולא נמצא כ"א בים איטלי"א והמין הב' הוא דג קטן רך מאד קוליי"ס האספני"ן הנז' במס' שבת דף קמ"ה יעו"ש. אמנם דג הנקרא שיבוט"א הנמצא בבבל יש מהם קטנים ויש גדולים ארכם כאורך אמה ויותר ולא כמו החזיר ולא כמו קוליי"ס האספני"ן וצ"ל דהרבה מיני שיבוט"א איכא.

יג

יג) כתב סמ"ק בשם ר' יהודה החסיד סימן על הדגים הטהורים שני עדים טהור פי' דג טהור יש לו זנב סדוקה לשנים משא"כ בברבוט"ה והרבנים הגדולים אוכלים ממנה ורבינו יחיאל מפרי"ש היה נזהר ממנה והמחמיר תע"ב עכ"ל. ב"י. וכתב הכנה"ג בהגב"י או' ך' שאין כוונת הסמ"ק בשם ר"י חסיד לומר דכל שיש לו זנב סדוקה לשנים הוא טהור בודאי דאיכא נמי דגים טמאים שזנבם סדוקה אלא הכוונה לומר דכל שאין לו זנב סדוקה דודאי הוא טמא דאינו נמצא דג טהור שאין לו זנב סדוקה ובא לאסור הברבוט"ה דכיון דאין לה זנב סדוקה לאפוקי מאותם שהיו אוכלים אותה יעו"ש. ובהג"א כתב שרשב"ם כתב בשם ר' שלמה שהוא דג טהור ור"י חסיד אמר כל מי שיאכל ברבוט"ה לא יזכה לאכול לויתן ופעם א' התירו ר' אפרים וא"ל בחלום שהתיר שרצים וחזר בו ואסרו וכן ראוי להורות. פר"ח או' כ"ו.

יד

יד) ומיהו כדאי הם כל הגדולים לסמוך עליהם לפחות להסתחר בו וכ"כ רש"ל פא"ט ששמע מגדול א' שמותר להסתחר בו. פר"ח שם. שפ"ד או' ג' מחב"ר או' יו"ד זבחי צדק סוף או' י"ב.

טו

טו) יש בים ספרדי דג א' שנקרא שטינק"ס מרינו"ש והוא סם המות והרקחים יודעים פעולות להוציא הארס ממנו ויש לו שדרה וראשו רחב וכן יש לו קשקשים על כל גופו ואין לו שום סנפיר רק יש לו ארבע רגלים כרגלי הבהמה והתורה התירתו לרוב תועלת הנמצא בו אחר הוצאת הארס ממנו ודלא כהר' מעדני מלך פא"ט. פר"ח או' ד' כריתי או' ג' וכ"כ המחב"ר או' י"א דהוא טהור ושרי להסתחר בו דלא כהמש"ז או' ב' שכתב צ"ע יעו"ש. והא דלא כתב המחב"ר דשרי ג"כ לאכלו כיון שכתב דהוא טהור משום דאין לאכלו אלא אחר הוצאת הארס ממנו כנז"ל בשם הפר"ח וכבר הזכיר הוא דברי הפר"ח וסמך על המעיין שם ועוד דאין כל אדם יודע להוציא הארס וע"כ לא זכר רק הסחורה שכל אדם יכול לעשות.

טז

טז) דג שיש לו סנפירין ארוכין מראשו ולמטה שחופין את רובו כחגב והם עשויים לפרוח בים ואין בהם נוצה ולפעמים פורח למעלה מן המים אם יהיה לזה קשקשת טהור. הרב קרבן מנחה סי' קי"ז. ברכ"י בשיו"ב או' ב' זבחי צדק או' י"ד.

יז

טוב) דג קטן הנמצא כשחורשין הארץ אע"ג דאם נמצא במים היה מותר לפי שיש לו קשקשים אפ"ה אסור. פר"ח או' כ"ו סוף ד"ה דע. לה"פ סוף או' ד' שפ"ד או' ג' זבחי צדק או' ט"ז.

יח

חי) דג א' שנקרא בל"א שטיר"ל וקשקשים שלו אין נקלפים אפי' בכלי ושרו אותו במי אפר שקורין לוי"ג כמו ג' שעות ואח"כ היו נקלפים ביד כתב בתשו' נוב"י תניינא סי' כ"ח שזה מותר דכל שהם נקלפים ע"י איזה פעולה שיהיה נקראים קשקשים ודג טהור הוא יעו"ש. אכן בתשו' בגדי כהונה חי"ד סי' ד' חלק על דברי הנוב"י הנז' וכתב לאסור. יעו"ש. והב"ד פ"ת או' א' יעו"ש. זבחי צדק או' י"ז.

יט

יט) [סעיף ד'] מצא חתיכות דגים וכו' אם החתיכות מתאימות וכו' דהיינו דכשמניחן יחד מתחברות יפה מותר וא"צ שיהא נראה מתוך חיתוכן שהכל הוא דג א' ש"ך סק"ד בשם כמה פו' דלא כהב"ח. כנה"ג בהגב"י סוף או' י"ב. פר"ח או' ה' לה"פ או' ה' בל"י או' ה' כריתי או' ד' חכ"א כלל ל"ו או' י"ג. זבחי צדק או' י"ח.

כ

ך) והיכא שהחתיכות מתאימות ולא דמו חתיכה לחתיכה גם ע"י משמוש היד פשיטא דאסור ולעולם אם יש דבר מכחיש כגון המראה וכדומה אין להכשיר. פר"ת או' ה'.

כא

כא) ואם אין מציאות לבדוק החתך כגון שאכל שרץ ממקום החתך הגה דנראה מתוך החיתוך דהכל א' אין להכשיר. פר"ת שם. זבחי צדק או' כ'.

כב

כב) שם אפי' כולן מלוחות ביחד. פי' אפ"ה לא נאסרו החתיכות הכשרות מהאחרות משום דציר דגים דרבנן ותלינן שאחר שנמלחו עירבן יחד וכמ"ש בסעי' ה' ואפי' כולן מלוחות יחד השאר אסורות ולא אמרינן מדהנך דאית בהו קשקשים מותרים מסתמא גם השאר הוא ממין זה אלא הוא ספיקא דאו' ולחומרא והציר אסור מ"מ. ש"ך סק"ה. פר"ח או' ו' הל"פ במקור דין או' א'. וע"ל ס"ה בהגה.

כג

כג) שם הגה. ואם נמצא שם דג שיש לו ראש רחב ושדרה מותר לאכלו וכו' הכי מסקנא בש"ס (ע"ז דף מ' ע"א) דתרווייהו בעינן ראש רחב ושדרה ולא סגי בחד מנייהו וכן פסקו כל הפו' ואפי' צירן אסור היכא דליכא ראש רחב ושדרה כדאיתא בש"ס שם. ש"ך סוף סק"ו.

כד

כד) שם הגה. ואם נמצא שם דג שיש לו ראש רחב וכו' פי' אם נמצא שם כשהם מלוחים דג שיש לו ראש רחב ושדרה שהוא סי' דג טהור שהטמא ראשו חד ואין לו שדרה מותר לאכלו דודאי היו לו קשקשים קודם מליחה ונשרו או נטלו בעת תיקונם אבל אם הדג שלם בפנינו ועדיין לא נמלח אין לסמוך אראש ושדרה להתיר דג זה ולומר שהיו לו קשקשים ונשרו לאחר עלייתו מהמים. ש"ך שם.

כה

כה) אבל המחבר (ר"ל הש"ע) השמיט האי דינא דראש ושדרה דאזיל לטעמיה שכתב בב"י דראש ושדרה ל"מ להרמב"ם ורשב"א אלא כשהוא מכיר בטב"ע בראש ובשדרה שהוא ממין דג פלוני שהוא טהור. ש"ך שם. כריתי או' ז' וכ"פ מהריק"ש בהגהו' ש"ע כדברי ב"י. וכן מסיק הפר"ח באו' ז' להחמיר. שו"ג או' י"א. והפר"ת מסיק סוף או' ו' דאין להתיר בסי' ראש ושדרה עד דידיע דאית ביה קשקשת ומה גם דלא בקיאינן בסי' ראש הדג הטהור לבדוק יעו"ש.

כו

כו) ואם נמצא דג טהור שיש בו קשקשים ואין לו ראש ושדרה אפ"ה מותר כיון שיש בו קשקשים. וזהו לכל הדעות. שו"ת נוב"י תניינא חי"ד סי' כ"ט ול' בתשו' מבן הרב המחבר. פ"ת או' ג' זבחי צדק או' כ"ב.

כז

כז) ביצי דגים הנקרא מורונא"ס ובל' תורק"י נקרא קאר"ה חיוא"ר מותר לעשות סחורה בהם. פני משה ח"א סי' ג' פר"ח סוף או' כ"ו. בל"י או' ט"ו. מחב"ר או' י"ב. זבחי צדק או' כ"ג. ואף לאכילה הייתי מתירו בפשיטות אם יסכימו עמי עוד שנים בעלי הוראה שבדור להתירו. פר"ח שם. בל"י שם. מחב"ר שם. ובס' כנפי יונה כתב דפשוט שהוא מותר.

כח

כח) [סעיף ה'] ציר דגים טמאים אינו אלא מדרבנן לפיכך מותר לקנות אעפ"י שמונחים עם הטמאים בכלי אחד וכו' ואפי' הובאו בגרב יחד ואצ"ל מונחים על השלחן דאמרינן דאז הונחו שם ואפי' נוגעות החתיכות זו עם זו ואיכא למיחש למאי דק"ל מליח כרותח אפ"ה תלינן דכל א' נמלח בפ"ע ופלט צירו וספקא הוא במלתא דרבנן ולקולא אבל אם ידוע לנו דדרך מליחת הדגים הוא שמולחין אותם בגרב ושולחין החביות עצמן למוכרם אסורים ולא אמרינן שמא אחר וכו' כיון שדרכם כן הוא כנז' פר"ת או' ז' וזהו לפסק הש"ע וע"ז כתב בהגה ויש אוסרים וכו' ונ"מ לנוהגין כפסק הש"ע.

כט

כט) שם. שמא לא נמלחו יחד. בתחלה ואחר שפלטו כל צירן עירבן יחד. ט"ז סק"ו. ש"ך סק"ז. פר"ח או' ח' ואף שהם לחים שהציר נוטף מעליהם שרי לפי שאין חוששין לציר מועט הטופח עליהם וכ"ש אם הם שרויים במים שהמים מבטלים כח הציר. ב"י. תו"ח כלל ך' דין ז' לדעת הב"י. פר"ח שם. אלא שדעת התו"ח שם דאסור לכתחלה לקנותן אם הם שרויים במים עם הטמאים ובדיעבד מותרין. וכ"כ לקמן בהגה ובדברינו או' מ"ב.

ל

ל) ומיהו אם נשרו יחד יום שלם הו"ל כבוש והרי הוא כמבושל ושרייה היינו שהציר עולה על שניהם ואז לכ"ע אסורים כל הדגים. ב"י. תו"ח שם. ט"ז שם. ש"ך ס"ק י"ד. פר"ח שם. לה"פ או' ט' בל"י או' ח' כריתי או' ח' כנפי יונה. בי"צ בעמ"ז או' כ"א. זבחי צדק או' כ"ו.

לא

לא) ואפי' אם ספק אם נשרו יום שלם אסור כמ"ש לקמן רסי' ק"ה. ט"ז שם. ש"ך שם. פר"ח או' י"ג. לה"פ שם. בל"י שם. בי"צ שם. מיהו המנ"י על התו"ח כלל ך' או' י"ד כתב דכבישה בציר מעל"ע אינו אלא מדרבנן ואם הוא ספק אם נשרה מעל"ע שרי יעו"ש. וכ"כ הנוב"י מה"ק חי"ד סי' כ"ו דכבישה בציר מעל"ע אינו אלא דרבנן יעו"ש. אמנם בס' כנפי יונה שם כתב לסתור דברי המנ"י והסכים לדברי הש"ך דציר דגים בכבישה מעל"ע הוי דאו' יעו"ש והב"ד מק"מ או' י"ג.

לב

לב) וכן היכא שנכבשו זה אחר זה כגון שכבש דג טמא במים מעל"ע ואח"כ כבש באותן מים דג טהור נאסר. מנ"י שם או' י"ג. זבחי צדק או' כ"ז.

לג

לג) שם הגה. ויש אוסרים אם מונחים עם הטמאים בחבית אחד וכו' והטעם דכיון שמונחים עם הטמאים אמרינן מסתמא נמלחו כך בתחלה ביחד. ש"ך סק"ח. פר"ח או' ט' כריתי או' ט'.

לד

לד) שם הגה. ויש אוסרים אם מונחים עם הטמאים וכו' ודוקא אם מונחים עם ודאי טמאים אבל אי לא ידעינן שהם טמאים אלא דאין מכירין אותם ואסרינן מספיקא כיון שאינו מכיר ראש ושדרה הטהורים מותרים דהוי ס"ס. תפארת למשה. פ"ת או' ד'.

לה

לה) שם בהגה. וכן נוהגין שלא לקנותן וכו' מיהו אם היה ס' מן הטהורים נגד הטמאים קונים לכתחלה ולא מחזיקין איסור שמא היו הטמאים יותר ומכר מהן. או"ה כלל י"ג או' ז'. תו"ח כלל ך' דין ד' בשם הנז'. ש"ך שם. פר"ח שם. לה"פ או' ז' בל"י או' ז' כריתי שם. חכ"א כלל ל"ו או' י"ד. בי"צ או' ו' ערוך השלחן או' כ"ח. ואין חילוק בין ציר דגים לציר נבלה דאסור מדאו' לעולם בטל בס' ש"ך שם. לה"פ שם.

לו

לו) ואף שנמלחו יחד שרי ביש ס' וא"צ קליפה. מנ"י על התו"ח שם או' ט' מק"מ או' יו"ד.

לז

לז) שם בהגה. מלבד בהערינ"ג ומרקדי"ש דמתירין בכל ענין וכו' כלומר לקנות אפי' לכתחלה. ש"ך סק"ט.

לח

לח) שם בהגה. משום דאין דרך למלחם עמהם. כי הדרך שמביאין ההערינ"ג ממרחקים בחביות המיוחדות להן לבדן ובודאי לאחר ימים רבים ממליחה הניחו אלו אצלן. ש"ך סק"י. פר"ח או' יו"ד. בי"צ בתה"ב או' ט"ז.

לט

טל) שם בהגה. ואפי' בשאר דגים אין להחמיר לפשפש ולבדוק וכו' דאחזוקי איסורא לא מחזקינן ואפי' היכא דאיכא לברורי שם. ד"מ או' ב' תו"ח כלל ך' דין ה'. ש"ך ס"ק י"א. ביאור הגר"א או' י"א. ערוך השלחן או' ל'.

מ

מ) שם בהגה. ואם רואה שהדגים הטמאים שרויים במים עם הטהורים אפי' בהערינ"ג יש לאסרו. כלומר שמותרים כשמונחים יחד מלוחים מ"מ בשרייה אחר מליחה אין חילוק בין שאר דגים להערינ"ג שהרי עינינו רואות שמי הציר עזין הן וחזקין ומבליעין בודאי וגרע טפי מציר המעורב במים דלא חשיבי כרותח. ש"ך ס"ק י"ב. פר"ח או' י"א. בל"י או' ז' ועיין לעיל או' כ"ט.

מא

מא) שם בהגה. אבל אין חוששין שמא נשרו כל זמן שאין רואין. כלומר שאלו נשרו. אבל אי חזינן לפעמים בבית עכו"ם ששרה אותם כך לא מחמירין ליזהר דאימור אקראי בעלמא הוא. תו"ח שם דין ז' בשם מהרא"י בהגת שע"ד. ש"ך ס"ק י"ג. פר"ח או' י"ב.

מב

מב) שם בהגה. וכל זה לכתחלה אבל בדיעבד שכבר קנאן יש להתיר בכל ענין וכו' כלומר בין בשאר דגים בין בהערינ"ג בין מלוחים בין שרויים כן מוכח בתו"ח שם. ש"ך ס"ק י"ד וכתב ודלא כרש"ל פכ"ה סי' ע"ח שאוסר אף במלוחים עד ס' אפי' בדיעבד יעו"ש. מנ"י שם או' ז' פר"ח או' י"ג. לה"פ או' ח' בל"י או' ח'.

מג

מג) שם בהגה. אבל בדיעבד שכבר קנאן יש להתיר בכל ענין וכו' ופשוט הוא דאם נשרו יום שלם דהיינו מעל"ע דהוי ככבוש דאף דיעבד אסור. ש"ך שם. וכ"כ לעיל או' ל' בשם כמה פו' יעו"ש ובאו' ל"א.

מד

מד) שם בהגה. וסתם דגים מלוחים לית בהו שמנונית. ואם יש בהם ספק אם יש בהן שמנונית או לא אזלינן לקולא מטעם ס"ס ספק אם נמלחו עם דגים טמאים אם לאו ואת"ל נמלחו שמא לא היה בהם שומן. ב"י בשם סמ"ק. תו"ח שם סוף דין ג' ט"ז סק"ז. ש"ך ס"ק ט"ו. מנ"י על התו"ח שם או' ח' פר"ח או' י"ד. בל"י או' ט' כריתי או' יו"ד. מחב"ר או' י"ג. חכ"א כלל ל"ו או' י"ז. מק"מ או' י"ד. ערוך השלחן או' ל' זבחי צדק או' כ"ט.

מה

מה) והיינו דוקא במליחה אבל בכבוש ומבושל אפי' ליכא שמנונית אסור מדאו' משום דאז יוצא עיקר הלחלוחית. ש"ך שם. פר"ח שם. זבחי צדק או' ל'.

מו

מו) דגים קטנים הנקראים סארדינא"ס בלע"ז יש להם תולעת בפיהם והמולחין אותן מנקרין אותם תחלה קודם המליחה אותו תולעת שבפיהם ואח"כ מולחין אותם מפני שהם טהורין והתולעת טמא ואם נמלחו בתולעת משליך אח"כ את התולעת לעת האוכל והשאר שרי דהתולעת נותן טעם לפגם הוא וכ"ש אם משליך את ראש הדג כולו ארצה דשרי הגוף. עדות ביעקב סי' ג' דף ד' ע"ד. שו"ג מחו' או' ב' זבחי צדק או' ל"א.

מז

מז) שם בהגה. והיכא דהדגים מלוחים יבשים מותר וכו' משום דדרך העכו"ם כשמוציאין אותם מן המים קורעין אותם ומולחין כל אחד ואחד לבדו ותולין אותם ומפרידין אותם זו מזו כדי שישלוט בהם הרוח והחמה ויתיבשו שם. תה"ד סי' קע"ד. תו"ח שם דין ח' ש"ך ס"ק ט"ז. פר"ח או' ט"ו.

מח

מח) שם בהגה. ונהגו להחמיר גם בזה לכתחלה וכו' ומ"מ אי אשכח מדינה דלא נהוג להחמיר אין למחות בידם. תה"ד שם. ש"ך ס"ק י"ז. מנ"י על התו"ח שם או' ט"ו בל"י או' יו"ד.

מט

מט) [סעיף ו'] עכו"ם שהביא חבית מלאה מציר דגים אם כולכית (פי' הערוך דג טמא וכן פרש"י. ובזמן הזה פשיטא דאין לסמוך אפרש"י שהרי אין אנו מכירין אותו המין. ש"ך סוף ס"ק י"ח. שפ"ד או' י"ח. זבחי צדק או' ל"ב. וע"כ אין היתר אלא א"כ חתיכת דג טהור בתוכו כמ"ש הרמב"ם והרשב"א דכלכית היינו דג טהור. שפ"ד שם.

נ

נ) שם. שזה סי' שהוא מדגים טהורים. שאין דרך כלכית בציר דגים טמאים. טור. ביאור הגר"א או' ט"ז.

נא

נא) שם. ויש מי שאומר שאם היו חביות רבות וכולם פתוחות וכו' ולענין דינא אזלינן לחומרא דבעינן ב' דגים טהורים להתיר אף החבית עצמה ואז כל החביות מותרות וה"ד בפתוחות אבל בסתומות אף בכלכית א' שריא ודוקא אותם שנמצאו בהם הכלכיות מותרות והשאר אסורות. פר"ח או' י"ז. לה"פ או' יו"ד. בל"י או' י"א. זבחי צדק או' ל"ג.

נב

בנ) שם. וכולכית דהיינו דג טהור וכו' ולא חיישינן שמא מעלמא אתא. ש"ך ס"ק ך' פר"ח שם. כריתי או' י"ג.

נג

גנ) שם. ויש מי שאומר דהא דשריא ע"י כולכית וכו' דין זה הוא מוסכם והיה ראוי לכתבו בסתם. ש"ך ס"ק כ"א. פר"ח או' י"ח. כריתי או' י"ד. זבחי צדק או' ל"ד.

נד

דנ) [סעיף ז'] קרבי דגים אינם נקחים אלא מהמומחה. י"מ דהיינו בקי להכיר קרבי דגים כציידים וכיוצא ואינו מחוור כל הצורך דא"כ כי ליכא שם מומחה אמאי סגי באומר אני מלחתים ניחוש שמא אינו בקי בהם ולכן העיקר כמ"ש הרמב"ם והרמב"ן דמומחה דהכא מוחזק בכשרות קאמר משום דנחשדו ע"ה ליקח קרבי דגים מן הנכרים בחזקת שהם טהורים ומוכרים אותם לישראל וכיון דבעינן מנייהו סהדותא דוקא לא משקרי ומשו"ה מהמנו באומר אני מלחתים וכן דעת המחבר. פר"ח או' כ"א.

נה

הנ) שם. אלא א"כ אומר לו הישראלי (הגה. או עכו"ם) המוכרם אני מלחתים וכו' משמע אבל לדעת הש"ע לא מהני אם אומר העכו"ם אני מלחתים וכו' ולענין דינא בעיבורי דגים שלמים אף העכו"ם נאמן באומר מדג פלוני וטהור הוא. ואם העכו"ם אומר אני מלחתים והוצאתים מדג טהור אינו נאמן. ואם אומר העכו"ם אלו הדגים ואלו הקרביהם כיון דשלמים הם מהני לכ"ע. וישראל חשוד להאכיל איסורא לישראל דינו כעכו"ם. וישראל שאינו מוחזק בכשרות נאמן בין אם אומר מדג פלוני וטהור הוא ובין שאומר אני מלחתים כיון דשלמים הם. ואם הם עיבורי דגים שנימוחו אם העכו"ם אומר אני מלחתים אינו נאמן. ואם אומר מדג פלוני וטהור הוא לא מהימן. ואם אומר העכו"ם אלו הדגים ואלו קרביהם לא מהימן. וישראל שאינו מוחזק בכשרות אם אומר אני מלחתים נאמן. ואם אומר מדג פלוני וטהור הוא נאמן. ודע דכל היכא דמהני ליה אני מלחתים ה"ה כי קאמר אני חזיתנהו דמדג טהור הוציאם. ומסתברא לן דישראל שאינו מוחזק בכשרות היכא דאמר ליה מדג פלוני וטהור הוא אף שאין אנו מכירין אותו אם טהור או לא נאמן. כל זה הוא הכרעת הפר"ח דהוא בתראי ודעת הראשונים כולם בזה יעו"ש. לה"פ או' י"א. בל"י או' י"ב.

נו

ונ) שם. אלא א"כ היה אדם שהוחזק בכשרות. פי' ובודאי נזהר מכל טעות וזהו מומחה דבגמרא. ט"ז ס"ק י"א.

נז

זנ) [סעיף ח'] ביצי דגים אם היו שני ראשיהם כדים וכו' הגה. וה"ה בקרביים נמי דינא הכי. ואעפ"י שאין כן דעת המחבר לפי שנמשך אחר דעת הרמב"ם מ"מ כן עיקר. פר"ח או' כ"ג.

נח

חנ) ואיתא בגמ' דמשכחת לה כד וחד בקרביים בשלחופית היא האם שכל הקרביים דבוקים בה ונכרים על ידה. פר"ח שם. בל"י או' י"ג וכתב וזה דעת כל הפו' חוץ מהרמב"ם

נט

טנ) שם. שואל לישראל המוכר אם אמר ליה אני מלחתים וכו' היינו לומר דסימנים דכד חד לא מהני בלא אני מלחתים אבל בנימוחו דליכא למיקם אסימנים סגי באני מלחתים לחודיה. פר"ח או' כ"ד.

ס

ס) שם. אלא א"כ היה אדם שהוחזק בכשרות. ואז נאמן בין בקרבי דגים בין בעוברי דגים בין שלמים בין נימוחים אפי' אינו אומר כלום. ש"ך ס"ק כ"ו. אבל ודאי אם שני ראשיהם כדים או חדים אפי' אומר אדם שהוחזק בכשרות שהוציא אותו מדג פלוני ואומר שאלו הדגים ואלו קרביהם אינו נאמן שמכחיש התורה ודלא כלבוש. ש"ך שם. כנה"ג בהגב"י או' ע'. פר"ח או' כ"ה בל"י או' י"ד. בי"צ ח"ב בעמ"ז או' ט"ו.

סא

סא) שם. ועכשיו פשט המנהג לקנות ביצי דגים בסתם וכו' ובלבד שיהיו אדומים. והטעם דודאי הקדמונים שהנהיגו כך חקרו בדבר ומצאו שבאדומים אין שום מין טמא ב"י. לבוש. ט"ז ס"ק י"ב.

סב

סב) שם. ובלבד שיהיו אדומים. הפר"ח או' כ"ו והפר"ת או' יו"ד קראו ערער ע"ז יעו"ש אבל שאר האחרונים הסכימו לדברי הש"ע. מור"ם ז"ל שלא חלק על דברי הש"ע. לבוש. ט"ז ס"ק י"ב. הל"פ סעי' ח' שו"ג או' כ"ג וקרא תגר על הפר"ח וסיים ומנהג ישראל תורה היא. מחב"ר או' טו"ב. זבחי צדק או' ל"ו וכתב וע"כ אין לנטות מזה הכלל של האדומים והשחורים ימין ושמאל.

סג

סג) [סעיף ט'] דג טהור שנמצא במעי דג טמא וכו' פי' אפי' לא ראינו שבולעו הכי מסקינן בש"ס. ש"ך ס"ק כ"ח. ביאור הגר"א או' ל"א. ערוך השלחן או' נ"א.

סד

סד) שם. בין שנמצא דרך בית הרעי וכו' אבל אם נמצא בבית הרחם כ"ע מודים דאסור. ט"ז ס"ק י"ג. פר"ח או' כ"ז וכתב ודלא כהש"ך ס"ק כ"ט. פר"ת או' י"א. מש"ז או' י"ג. כנפי יונה. מק"מ או' ט"ו. זבחי צדק או' ל"ז.

סה

סה) וה"ד אם נמצא בבית הרחם אבל אם לא נתוודע מקום הנחתו שרי. כנפי יונה שם. מק"מ שם.

סו

סו) [סעיף יוד'] דג טמא שנמצא במעי דג טהור אסור. דוקא בנמצא דלא חשיב כמעוכל אבל ביוצא לחוץ מותר משום דחשיב כמעוכל וכעפרא בעלמא. ש"ך ס"ק ל"א. כנה"ג בהגה"ט או' ט"ו. שפ"ד או' ל"א. שו"ג או' כ"ו. זבחי צדק או' ל"ח.

סז

סז) ועכשיו אין אוכלין אף אם נמצא דג טהור במעי דג טהור משום מיאוס ונפשם קצה בהם. ביה"ל או' ג' בל"י או' י"ז. זבחי צדק או' ט"ל. ונראה דאעפ"י שהוא מיאוס אעפ"י כן לא נקרא טעם לפגם ואוסר עד ס' כשאר איסור. ביה"ל שם. ונראה דמ"ש ועכשיו אין אוכלין וכו' ה"ד אם נתמאס מחמת עיכול אבל אם עדיין הוא בריא כשאר דגים אוכלים אותו.

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---