משל ומליצה/שיר השירים/ח

משל ומליצה ‏ שיר השירים ח

ז

אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה בוז יבוזו לו. במ"ר לעתיד יאמרו אומות העולם אנו נותנין כל ממונינו בשביל התורה, משיב להם הקדוש ברוך הוא וכו' בושה אמכם.

להבין ענין הבושה על מה, נמתיק לדמיון:

איש אחד היה רגיל בכל ערב שבת היה טועם מהדגים שמבשל לשבת כי כן איתא בספרים לעשות ככה ואסמכוה למאמר (תפילת מוסף לשבת) טועמיה חיים זכו וישאלהו שכנו על מה הוא עושה כן ויגד לו על פי הדברים האלה. ויאמר אליו אם כם איפוא הלא יותר טוב לפני לאכול כל הדגים עד תומם, דאחרי זה נאמר וגם האוהבים דבריה גדולה בחרו.

וישחק ממנו האיש. וישאלהו למה זה צחקת. ויאמר לו כדבר אחד הסכלים תדבר. שלמות הענין הוא אשר גם לזמן שהוא תוספת שבת ליהנות בו ממאכל של שבת, אך אם תאכל כל הדגים הלא אז איננו מאכל של שבת, רק של ערב שבת.

כן על דרך זו ענין הממון שמקדישין אותו בשביל התורה או בבנין בית המקדש. אין הקדוש ברוך הוא צריך לממון שלנו, דכבר נאמר לי הכסף ולי הזהב וגו'. אך יען כי חפץ חסד הוא אשר גם בממונו של אדם שמסתפק בו לצורך גופו יוכשרו גם המה לשלמות נפשו, לכן צוהו לבזבז מנכסיו החומש לשם ד' וכאשר הבורא יתברך טועם בהממון טעימת המצוה מתאחד הטעימה ביחד עם גוף המאכל של ממון האדם, ואז נחשב כולו לתכונת המצוה.

והמה אומרים אנו נותנים כל ממונינו בשביל התורה, צחוק עשו בדבריהם לתת כל המאכל לחלק הטעימה. ובאמת הטעימה של הבורא יתברך הוא רק בשביל הכשר המאכל לאדם. דגוף הטעימה אינו צריך כלל.

לכן משיב להם בושה אמכם, שאינכם מבינים כלל תכונת הענין ונחשב בעיניכם כאילו אני צריך לממון שלכם ואין בושה גדולה מזאת:

יג

היושבת בגנים. במ"ר הקב"ה אומר להם בני השמיעו את קולכם וכו' והזהרו שלא יהא ביניכם תחרות וקנאה ושנאה שלא יאמרו מה"ש תורה שנתת לישראל אין עוסקין בה הרי יש ביניהם שנאה וקנאה וכו'.

נמתיק לדמיון: המלך ציוה לחלק משמרת עבודת ביתו לעבדיו ולשום לכל אחד פקודת עבודתו. וכן עשה פקיד הבית מהם אשר מכר בידם כלי תשמישו של מלך מכסף וזהב. ומהם אשר מסר בידם השולחנות והכסאות להסיר מהם האבק. ומהם אשר מסר לידם כלי הבישול היורות והקדירות. ומהם אשר מסר להם כלי הרכב וכאלה.

ויהי ריב ומדון בין העבדים זה אומר אנכי נכבדתי שנמסר בידי כלי כסף. ולך נמסרו היורות והקדירות. ויקנאו איש את אחיו. ויתקוטטו. ויקשב המלך וישמע ויאמר להם למה תריבו כולכם. הלא לא לך מנת הכסף והזהב ולא לך מנת הקדירות והיורות אשר יתקנא האחד ברעהו. הלא כל מגמת העבודה היא אך לכבודי. והנני מתענג מכשרון מפעל היורות והקדירות. כמו שאתענג מהכשר פעולת כלי הכסף והזהב. אם כן בכשרון עבודתכם כולכם בחשיבות אחת בעיני. ומה לכם להתקוטט ולקנא זה בזה. כן עד"ז כל מה שברא הב"ה מעניני עה"ז ברא לכבודו לקיים בזה דברי התורה והמצוה. ומסר לזה כסף וזהב בשביל לחונן דלים. ולזה כח וגבורה להציל לקוחי למות. ולזה חכמה ודעה להיות לאב וליועץ. וכל אחד מקנא לחבירו החכם מקנא את העשיר והגביר מקנא את החכם אשר ברוח פיו ינהיג בצדק. ועי"ז באים לתחרות ושנאה. ולו השכילו הלא כל אשר ניתן להם הוא לעשות בזה נח"ר ליוצרם. ואם מתעסקים בעבודתו כל אחד לשלימות הנרצה לתורה הלא כולם ברורים וחשובים בעיניו ית' כדל כעשיר כגבור כחכם. זהו שאומר להם חבירים מה"ש מקשיבים לקולך לכן הזהרו שלא יהיה ביניכם שנאה ותחרות שלא יאמרו מה"ש תורה שנתת להם אין עוסקין בה. וחושבים שכל מה שנתת בידם הוא להם למנה שהרי יש ביניהם שנאה וכו' שכל אחד מקנא לחבירו. ואם היו מתבוננים שהכל ניתן רק לשלימות התורה מהראוי להיות שלוה והשקט ושלום על ישראל:

< הקודם · מעבר לתחילת הדף