פירוש המיוחס לרמב"ן/שיר השירים/ח

פירוש המיוחס לרמב"ן ‏ שיר השירים ח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

מי יתנך כאח לי. השיב הכבוד אם אתה מתאוה ומשתוקק שאחבר עמך גם אני נגדך כל תאותי שתהי' כאף (נלמהר"ם כאח) לי ולא אפרד ממך יונק שני קומי. (נלמהר"ם שדי אמי). ותקבל יניקה ממקום יניקתי הוא רוח אלהים חיים:

אמצאך בחוץ. כל חפצי ורצוני כשאמצאך בזמן הגלות. שאת עם וצרתם (נ"ל שאתה עמם בצרתם):

אשקך. שתהי' דבק עמי.

אנהגך. אעלה אותך אל דביר קודש והיכלי הוא בית אמי:

ב

תלמדני. אין הנשמה מראה פעלותי' זולתי הגוף ואין לגוף פעולה בלתי הנשמה. כי הקב"ה מראה נוראותיו ואותותיו על ידי מדותיו:

אשקך. כל זה משל הסתפקות אור העליון אשר משם מתברכים האבות והבנים יחדיו:

ג

שמאלו תחת ראשי. לשון בסתר על הכבוד שאין בו ירידה כי אם עלייה:

ד

השבעתי אתכם. דברי השכינה בזמן הגלות ושמשבעת ישראל שלא ידחקו את הקץ ושלא יהיו מעוררים האהבה עד שיגיע עת הרצון. ולא אמר בצבאות או באילות לפי שאין השכינה במקומה:

ה

מי זאת עולה מן המדבר. (נ"ל היא). המסע העובר (נלמהר"ם העשירי) מעשר מסעו' שנסע' השכינ' כמו שאחז"ל עשר מסעות נסעה השכינה מכפורת לכרוב ומכרוב למפתן וממפתן לחצר ומחצר למזבח וממזבח לגג ומגג לחומה ומחומה לעיר ומעיר להר ומהר למדבר וממדבר עלתה וישבה לה למקומה. כדכתיב אלכה ואשובה אל מקומי:

צ"ל מתרפקת על דודה. מתרפקת ומתאוננת על פרידת דודה ממנה.

ומה אמרה תחת התפוח עוררתיך המשל על הכרוב השמאל היא התחלת הצורה. ולשון עוררתיך רומז על הקירוב והתעוררת האהבה בזמן שישראל שרוין על אדמתם ועושין רצונו של מקום כמו שאחז"ל כתוב א' אומר ופניהם איש אל אחיו וכתוב א' אומר ופניהם לבית ל"ק כאן בזמן שישראל עושים רצונו של מקום וכאן בזמן שאין ישראל וכו':

שמה חבלתך אמך. רוח אלהים חיים.

ושמה חבלה ילדתך שאר דברים הרוחנים. אחר שהיינו מתקרבים ומעוררים את האהבה ונאצלו ממקום אחר (נ"ל למקום אחר) כשנפרד בזמן הגלו' אמרה

ו

שימני כחותם כשנפרד בזמן הגלות. כחותם הידוע:

כחותם על זרועך. שהוא כנגד הלב כשאחז"ל בברכו' מנין שהקב"ה מניח תפילין וכו':

ז

אם יתן איש את כל הון ביתו. כל לבבו וכל נפשו וכל מאודו:

באהבה. הדביקו' בשכינה:

בוז יבזו לו. יחלק (נ"ל יקדש שמו) ברבים נ"ל ויהי לו הוד והדר. והוד וקרבן (נלמהר"ם וקרנו) תרום בכבוד ויעלה למעלה עליונה להיו' רצוי ונמנה במקבלי פני השכינה: (ח)

ח

אחות לנו קטנה. המשל על ישראל שהם בגלו' נבזים ושפלים:

שדים אין לה. נ"ל חסר אין להם מקו' הנקה לפי שהן יוצאין מארץ החיים ונפרדים ממקום התורה כדכתיב כי מציון תצא תורה. ובגלו' הוא אומר ימים רבים לישראל ללא אלהי אמת וללא תורה:

מה נעשה לאחותינו ביום שידובר בה. מה נעשה להם. במה נוכל לקיים אותם ולתת להם אחרי' ותקוה בגלותם:

ט

אם חומה היא נבנה עלי' טירת כסף. אם היא לעומת האויבים המפתים אותם לשקר באמונתם (נ"ל כחומה) נבנה עלי' טירת כסף. המשל שלא יוכל אדם להם. (נ"ל דר"ל שלא יוכל אדם להרע להם):

ואם דלת היא. שהי' נוח להפתח כן יהיו נוחים להתפתות: נצור עלי' לוח ארז. בענין שנאמר ובנית מצור ילחמו האויבים בהם ויוכלו להם.

י

משיבה הוא ר"ל כ"י אני חומה ושדי כמגדלות. מתפשרת (נ"ל מתפארת) שתהי' כחומה נצורה להחזיק באמונתה ובשתי התורו' תורה שבכתב ותורה שבע"פ שהם חיות האדם כמו השדים שהם חיי הולד.

אז אמרה הייתי בעיני הקב"ה כמוצאת שלום:

יא

כרם היה לשלמה. למי שהשלום שלו ישראל נקראו כרם שנא' (ישעי' ה') כי כרם ה' צבאות בית ישראל. ואומר אני ה' נוצרה.

בבעל המון. המשל על האומ' באלה והזרה והמונה (ואפשר שצ"ל האה"ע המון זריך (ישעי' כ"ט) והיותר נכון שצ"ל על האדמה בעל לשון שדה בעל והזרע המוני' ועיין פירש"י על פסו' זה) וגר' העון ונתן אותה לא"ה:

איש יבא בפריו. היו מעבידין ישראל בגופן ובממונם:

אלף כסף. משל על ימי הגלו' ולא הקפיד על המיעו' שהו' יותר על האלף:

יב

כרמי שלי לפני. (נ"ל לאחר שיהיו) מוצאים מן הגלו' ויהיו במשמרתי כבתחלה.

האלף לך שלמה. זהו קול (נלמהר"ם חול. ר"ל מלכות ב"ד) ורמז בכאן על ימות המשיח שיהא אלף שנים הוא האלף הששי משנות גל"ם (נלמהר"ם עולם) שהם ששת אלפים שנה (ואפשר שר"ל שבאותו אלף עד סופו נצפה על ביאתו):

ומאתים מן האלף הזה לנוטרי' את פריו. לשומרי שכר התורה והמצו' שמחו (נלמהר"ם שמתו או נראה שמרו מלשון ואביו שמר את הדבר) והתאוו לביאת הקץ ותחיית המתים ר"ל שיהי' תחיית המתים מאתים שנה אחרי הגאולה שתהי' קוד' מאתים שנים: לאלף (נ"ל באלף) הששי ותגלה הגאולה והישועה:

יג

ולכך אמר היושבת בגנים היא השכינה שהיא בקו האמצעי

ישראל מקשיבים לקולך לקבץ נפוצותיהם ושתלכי כמאז לפניהם. וידוע הוא כי מ' שנה גלו י' השבטים קודם מנשה ובנימן וגלו בג' גליו' דכתי' בעת הראשון הקל ארצה זבולון וארצה נפתלי והאחרון הכביד וכן מתברר בם (נלמהר"ם גם) מן הפסוקים. ויהודה ובנימן גלו כמו כן בג' גליו' דכתיב (יחזקאל כ"ג) ובדרך אחותך הלכת ונתתי כוסה בידך וכן מפורש בכתוב.

ושהלכו בגלו' ראשונה כן יצאו מן הגלו' תחלה ולאחר זמן יצאו בני יהודה וזהו שהתנבא ישעי' ואמר (ישעיה י"א) ביום ההוא יוסיף ה' שנית ידו לקנו' שאר עמו שאמ' שני' שגאולת עשרת השבטי' תהי' ראשונה וזהו את שאר עמו אשר ישאר מאשור. ואח"כ הוא מסדר שני הגליו' ומזכיר שתי הגאולו' וקורא לכל א' וא' בשמו הראוי. אמר ונשא נס לגוים ואסף נדחי ישראל. קרא עשרת השבטים נדחים לפי שהם עומדים ביחד אבל נדחים ממקומן. וקרא גלות יהודה נפוצים ונפוצו' יהודה יקבץ. וימשחו להם בית ישראל משיח (נ"ל וזה יהי' משיח) בן יוסף ויכבוש ארצו' ומלכים ויבא לירושלים ויבנה אותה כדכתיב בונה ירושלים ה' נדחי ישראל יכנס וימו' במלחמה ועליו נאמר ביום ההוא יגדל המספד בירושלים ואומר והביטו אליו אשר דקרו ואחר כן יבואו הנפוצו' המפוזרים בין העמים ושמו להם ראש א' הוא משיח ב"ד שהי' עמהם בגלו'. וברשיון מלכי האומו' ובעזרתם ילכו לארץ ישראל כדכתי' (ישעי' ס"ו) והביאו את כל אחיכם וגו' ויהי המלכו' ההיא נמשך ואינו פוסק לעולם. וזהו (שם נ"ו) נאום ה' אלהים מקבץ נדחי ישראל אלו עשרת השבטים עוד אקבץ עליו לנקבציו עוד אקבץ על הנקבצים ההם קובץ אחד הם נפוצות יהודה וזהו ושב ה' אלהיך את שבותך ורחמך ושב וקבצך מכל העמים אשר הפיצך ואפשר שבין שתי קיבוץ גליו' אלו יהיה זמן מרובה. א"כ (נ"ל ובתוך כך) יהיו רועים על (נ"ל מרועים מכל) העתים לברר וללבן בו רשעי ישראל ולהתיך אותם כהתוך כסף בתוך כור כמו שאירע ביציא' מצרים. וזה יהיה לאלף ומאתים ותשעים הוא וקץ דניאל שהוא חמשת אלפים ומאתים לבריאת העולם: (בפירושו על התורה בפ' ויכולו מרמז הגאולה על שנת קי"ח ועפ"י חשבון ס"ע שנחרב הבי' בשנת תתכ"ח ואפשר שצ"ל כאן אלפים ומאה וי"ח לב"ע): (הג"ה נ"ל שמנינו עפ"י מה דתניא בסדר עולם זוטא בשנת ג' אלפים וח' מאות ונ"ח בא אספסינוס והחריב הבית ואף שנרא' שזה בטעות שם כי האמת שנחרב הבית בשנת תתכ"ח עכ"פ נמצא שם גירסאות. ובגמרא ג"כ שנ"ב שנה אחר חורבן הבית חרבה ביתר וזה היתה עיקר החורבן שאז לא נשאר להם שריד בארץ ישראל וזה היתה בשנת תתק"י לאלף החמישי לחשבון הזה ודניאל אמר ומעת הוסר התמיד ולתת שיקוץ שומם ימים אלף ומאתים ותשעים ואפשר שהוא מפרש שיקוץ שומם על כלות החורבן שהוא ביתר וא"כ מסיימין במאתים לאלף הששי האלף ומאתים ותשעים ואמר שאז יהי' ימות המשיח שנתחיל לצפה על ביאתו ובעונותינו יצאו מה שיצאו וק"ל ע"כ הג"ה) ועוד נאמר אשרי המחכה ויגיע לימים אלף שלש מאות ושלשים וחמשה הרי שהגאולה כמו כן תברר ותתלבן כלומר שלא תהי' בפעם אחת. כמו שמצינו בבית שני שהיה בין בנין הבית ובין הפקידה י"ח שנה ומיציאת מצרים עד שנכנסו לארץ מ' שנה ובעת ההיא יגברו המלחמות והמהומות העצומות ויגיעו ימי הנחמות וההבטחות המופלאות הגדולות הנוראות. אבל התחלת הגאולה בע"ה תהי' תוך קפ"א. (וכאן צ"ל תוך צ"ט) נ"ל שטעמו שכמו שהי' בין הפקידה והגאולה י"ח שנים כן יהי' מן הקבוץ נדחים עד הקבוץ השני וא"כ מוכרח שיהי' קיבוץ ראשון תוך שנת קפ"א ויהי' בין שני הקבוצים ח"י שנים שלימות ובהתחלת שנת ר' הקיבוץ השני לאלף הששי לב"ע. וראיתי לפ' בכאן פרשה א' מזכרי' שהיא עתידה. והמפרשים בעבור שראו שהתנבא זכריה על בנין ב"ש ועל שאר המאורעו' שאירע כי אמר (נ"ל בו אמרו) כבר (נלמהר"ם דבר) הנבואה (נ"ל הזאת) בב"ש לא נ"ל הדברים הרבה. כי הרבה נבואו' מן הנביאים שהם באמת עתידו' והן בתוך הנבואות בימיהם. כמו והיה באחרית הימים שאמרוהו ישעי' ומיכה בסיגנון א' והנבוא' בתוך שאר הנבואות שכבר עברו וכמה נחמו' עתידות והבטחות נפלאות בירמיה וביחזקאל עתידו' בין שאר הנבואות שנתקיימו בב"ש ופרשה זו היא בזכרי' ט' גילי מאוד בת ציון הריעי בת ירושלים הנה מלכך יבא לך צדיק ונושע הוא עני ורוכב על החמור. ופירשו הנה מלכך יבא לך על נחמי' בן התרשתא ועני ורוכב על החמור שאמר כי אם הבהמה אשר אני רוכב עלי' ולא אמר סוס או פרד ופרשו ועוררתי בניך ציון על בניך יון על מלכו' בית חשמונאי דזה לא נראה כי לא מצינו שנחמי' נקרא מלך ושר כי אם זרובבל בן שאלתיאל פחת יהודה לפי שהי' מזרע יכני' מלך יהודה. אמר להם (נ"ל לחם) הפחת לא אכלתי (נחמי' ה') ועוד כי לא עלו מן הגולה כי אם יהודה ובנימן כדכתיב (עזרא א') ויקומו ראשי האבות ליהודה ובנימן והכהנים לכל העיר אלהים את רוחו. ובכאן אומר והכרתי רכב מאפרים אעפ"י ששנינו בסדר עולם כל הקהל כא' ארבע רבוא בכללם את מדינא (נ"ל מוצא) ארבע דיהו' (נ"ל רבו) ובפרטן אי אתה מוצא אלא ל' אלף אלא אלו של שאר שבוי' (נ"ל שבטי') שעלה מ"א (נ"ל שעלו) ונקראו אפרים כי כל השבטי' נקראו אפרי'. אין לומר אפרי' על י' אלפי' שעלו מהם ועו' והכרתי רכב מאפרים וסוס מירושלי' ונכרתה קשת מלחמה. זה לא הי' בב"ש כי כמה מלחמו' היו בין ישראל ובין מלכי יון ועוד ואיה ומושלו מים ועד ים הלא לא היתה לישראל מלוכה וממשלה כל ימי ב"ש כי תחת מלכי פרס ויון ורומי היו. מכל טעמי' אלו אין דעתי לפרש פרשה זו על ב"ש כ"א לעתיד בימי משיח והנה מלכך יבא לך הוא מלך המשיח. ועני ורוכב על החמור רמז כי לא בקשתם ובחרבם ירשו ארץ ולא בסוס ורכב כ"א ברצון הבורא. שיפל וישפיל כל האומות לפניהם והכרתי רכב מאפרים וגו' שלא יצטרכו לכלי זיין כדכתי' וגבורתם בה' ובשמו יתהלכו נאום ה' (זכרי' יו"ד) כי אבני נזר מתנוסס' על אדמתו אותם אבני קודש שנשפכו שבו לקדמותם (שם) כי מה טובו ומה יפיו. בצאת הבור (נ"ל הכבוד) ושכינת עוזו מן הגלות ופרכש (נ"ל ופרשה) עליכם (נ"ל עליהם) האור הבהיר הלבן אשר עינו בעין הבדולח. הוא מן השמי' למדה המטה כלפי חסד ולמד' המט' כלפי הדין יתרצה השפע האדום. ואחר שיהיו המידות בתיקונם ובשלימם לא יהיה גשמים צמוקים פעם מרובי' ופעם מעוטי'. כי ההמשכה הפנימית יהי' כתקונו. (נ"ל שזה קאי על סיפא דקרא שם שאלו מה' מטר וגו'). שאו (נ"ל שאלו) מה' מטר נשאר (נ"ל ושאר) הענין ומשלו מים עד ים הוא גבול א"י כדכתיב (שמות כ"ג) ושתי את גבולך מים סוף עד פלשתים וממדבר עד הנהר. ואחר שהזכיר גאולת אפרים היא י' שבטים הזכיר גאולת נפוצת יהודה ואמר בם (נ"ל בה) (זכרי' ט') גם את בדם בריתך שלחתי וגו' רמז בכאן על עכבת משיח שיהיה הדור כולו חייב ותשתכח חזרה מישראל ותרבה החוצפה והעזות כדכתיב נ"ל דצ"ל מבור אין בו מים. א"ב ולא ישאר בידם רק זכות מצות מילה. גם היום מגיד משנה אשיב לך. כאשר שלחתי מבשר טוב לגאולת אפרים כן אשלח לכם מבשר שני. וסוף. נ"ל ועבר בים צרה הוא בעבור מלך הצפון הוא קיסר. נ"ל שיב' מעבר לים ברכב ובפרשים ובאניות רבות וילכו כל ארץ מצרים ומלכות בוש וזהו דכתיב והובישו כל מצול' יאור ויאור בכ"מ הוא יאור מצרים וזהו (דניאל י"א) ולובים ובושים במצעדיו. וזהו שנא' שם ובעת קץ יתנגח עמו מלך הנגב וישתער וגו' (באניות רבות וגו'). ואומר וארץ מצרים לא תהי' לפליטה ואז יפשוט על כל העולם כולו ט' חדשי' ובהיותו שם ישמע שעם רב באים מדרך המזרח הם עשר' השבטי' ויצא לקראתם ויערוך מלחמה עליהם כדכתי' (דניאל שם) ושמועות יבהלוהו ממזרח ומצפון ויצא בחימה גדולה וגו' ועל אותו היום נאמ' (שם י"ב) והיתה עת צרה אשר וגו' ואמר ירמיה הנביא שאלו נא וראו אם יולד זכר וכו'. הוי כי גדול היום מאין כמוהו ועת צרה היא ליעקב וממנה יושע ויפלו כולם חללים לפני ה' ולפני מחנהו כמ"ש (דניאל י"א) ובא עד קצו ואין שעו שגוג (נ"ל ואין עוזר לו) אחרי כן ילחמו בני יהודה עם בני ישר' ויבאו על ירושלים כדכתיב וגם יהודה תלחם בירושלים לפי שקנאו אפרים על בני יהודה מדבר המלוכה וע"ז נתנבא ישעי' שתסור הקנאה. ותעבור המלחמה בסוד הקנא' וסרה קנאת אפרים וצוררי יהודה יכרתו אפרים לא יקנא וגו' ואח"כ תהיה מלחמות גוג ומגוג ויהיו כל המלחמו' וכל הקנאים עוברת לאלף הששי ג' מאות ול"ה שהוא קפ"ט וכאן צ"ל קפ"ג לפי חשבון הנ"ל. נ"ל שצ"ל רמ"ה כי לפי חשבונו יהי' אלף רק בשנת ר' א"כ אלף שנה בשנת רמ"ה דהיינו שאם היינו זכאין היה כך בהתחל' קפ"א כנ"ל עד רמ"ה ועתה בכל האלף הו' שהוא ימות המשיח שנחכה על ביאתו כשיהיה רצון הבורא יהי' כפי הסדר הנ"ל ל"ו אלפים לב"ע:

יד

ברח דודי. צפה ברוח הקודש ונתנבא על אלף השביעי הוא היום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמי' הנשמות צרורו' בצרור החיים ויהי' כסאו ה' ויהי (נ"ל עם) הנהר אשר בו קיום העולם. וישבו היוצא. נ"ל צ"ל למקודו והנהר היוצא מעדן החכמה פוסק וזהו ברח דודי. רמז לסילוק הכבוד ולהעלותו באור העליון.

ודמה לך לצבי על הרי בשמים הוא המקום הכלול מכל הויות. מלא גויות. מפליא תושיות. המקרה עליות. יזכני להמנות ולהיות מן הכת המשימין עצמן כשיריים ויחיינו מימים. לראות בכבוד ירושלי': בהיות אור הלבנה מאור החמה. ואור החמה תהי' שבעתים ככה. נ"ל כדכתי'. והיתה אור הלבנה כאור החמה וכו'. ביום חבש ה' את שבר עמו ומחץ מכתו ירפא אמן:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · מעבר לתחילת הדף