משל ומליצה/שיר השירים/ז

משל ומליצה ‏ שיר השירים ז

ב

מה יפו פעמיך בנעלים בת נדיב. סחור אחד רצה לקנות סחורה מן מרכולת של נדיב מעשירי העם אשר בבית מרכולתו על הארץ רצפת בהט ושש. והוא בלכתו ברחובות עיר הטבעו רגליו בבוץ הרפש והטיט ובהתקרבו לבית המרכולת שמע צעקת שומר הסף על איזה עני ודל החפץ לכנוס לאמר מה לך לרמוס הבית ברגליך מלאות טיט ורפש.

בשמוע האיש כדברים האלה נתירא לגשת גם הוא להלאה ממפתן הבית. וישאלהו שומר הסף מה תבקש ויאמר לקנות חטובות אטון המרכולת באתי. ויאמר לו השומר בא פנימה שמה תמצא ותשיג מאויך.

ויען האיש לא אוכל ללכת כי רגלי מטונפות מאבק ועפר הרחוב ואיככה אדרוך בהם על רצפת בהט הפרושה למדרך הרגל.

ויאמר השומר מודעת כי אדוני הסוחר בעל המרכולת כל מגמתו למכור מרכולתו ואין משים לב אם הקונה מאבק הרצפה בלכתו.

וישאלהו: אם כן איפוא למה זה הרימות קול על העני בבואו לגשת פנימה. ויען: הן האיש ההוא לא ימצא אדוני ממנו נחת רוח להרויח בו כי נהפוך הוא שבא לקחת משאת מאומה מאדוני לאיש כזה לא יתרצה אדוני לרמוס ארמונו ברפש וטיט. אך לאיש אשר בא לקנות סחורה וירויח ממנו יקבלו בסבר פנים יפות. גם כאשר יתעב במדרך רגליו רצפת הבהט.

כן על דרך זו, הבלתי עובד ד' מלבד אשר ענוש יענש על מעשהו. נוסף על זה צעוק תצעק הנהגה העליונה על אשר בא עוד לבקש ממנה לתת לו תענוגי הזמן. דמה לו לרמוס ארמונות זבולה בתועבות מעלליו.

אך אם איש השלם בכשרון מעלליו בא לבקש מההנהגה לתת לו צרכי גופו. אף שהוא מבקש ענינים הבלתי מוכשרים כל כך עכ"ז רצויה בקשתו יען כי ההנהגה מכרת נחת רוח קונו מכשרון פעלו. לכן איננה חוששת גם מדרישת עניני הבל ואבק תענוגי הזמן.

והנה כל עניני הזמן מתוארים בשם נעלים דכמו שהנעלים מגינים על הרגל כמו כן המה מגינים על האדם. ובהיות האדם הולך בשלמות הראוי, אז נחשב בעיני היוצר גם בעניניו בתענוגי הזמן. זהו מה יפו פעמיך גם בנעלים אף שיש בהם אבק תענוגי הזמן:

---

---

שולי הגליון

---

---

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף