אלשיך/שיר השירים/ח

אלשיך שיר השירים ח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

מי יתנך כאח לי כו' הנה אמרתי לכה דודי נצא השדה מבין הגלות נלינה כו' ואז משוללי עול דרך ארץ ושם אתן את דודי לך שיהיה כל עסקי בתשובה ותורה ומעשים טובים אם תאמר אלי אעשה כן מעת' בין הגלות מי יתנך כו' והוא מי יתן ואני עודני בגלות ואתעוררה לשוב עדיך עד אמצאך אם אז הייתי פורק עול דרך ארץ מעלי ונושא עול תורה ומצות בלבד בדבקות עצום וגועל בכל ענייני העולם כנושק ומתדבק עם קוני בגלות לא יכונו ויפצעוני אשר אני בקרבם או לפחות לא יבוזו לי ואהי' ללעג בעיניה' כי אתה תעזור לי נגד המענים אותי. הלא הייתי עושה כך אך ירא אני פן על אשר זנינו מעל בעל נעורנו לא תעמוד לנו נגדם כאשר נדבק בך וכמאמר הכתוב הלא על כי אין אלהי בקרבי כו' גם אני יקרני שאחר טרחי לבקשך עד אמצאך ואו' הלא על כי אין אלהי בקרבי שהיא התחלת תשובה מה כתיב בתריה ואנכי הסתר אסתיר פני כו' והי' לאכול ע"כ אמרתי לכה דודי נצא השדה אשר אין שם עמים ביני ובינך ושם אתן את דודי לך. ולהמתיק הדבר נשא משל אל אשה גרושה מאישה ותאהבהו בלבה ותפגשהו פעם בחוץ פעם ברחובות ואומרת בלבה מי יתן והיית אח לי שאם אשקך בחוץ לא אהיה לבוז כי כן דרך האחים ומה גם בהיות האח קטן עולל או יונק שתשקהו אחות לעיני הכל ואין מכלי' אך את בעלי ואם אשקך יבוזו לי כי הנה דרך האיש לבלתי המציא את עצמו בפני אשתו בשווקים וברחובות כי אינו כבודו וכבודה רק בביתו ובחומותיו.

שנית שאם ימצאנה בחוץ לא ישקנה לעיני כל עובר כי יהיה לו לבשת וגם לחרפה. ג' שגם לא תנהגנו היא בדרך עד מחוז חפצם רק הוא ינחנה או ילך לאשורו ויועדו לשבת יחדיו בקרב ביתם אך אמנם אח עם אחותו ומה גם אם הנער נער ורך יונק שדי אמו כי קטן הוא ותמצאנו בחוץ אחותו בת אמו הלא לא תבוש מלנשק לו ולחבק לו כי לא יבוזו לה ולהנהיגו עד בית אמה כן ית' למה שהיה לנו בבחינת חתן ובעל עם אשת נעוריו ע"כ נמשלנו בהעוותנו לאשה המנאפת תחת אישה בשלחה מביתו ויצאה והיתה נעה ונדה בשוקי' וברחובות כי כן היינו מפניו יתברך כאשר שלחנו מביתו והיכלו בחוצות הם ערים אשר ישבו שם ע"ג אשר תחת שרי מעלה אשר חלק ה' להם להנהיגם וישליטם עלינו מאז בחטאינו ויסתר פנים ממנו על אשר זנינו תחתיו כאשר יסתיר פניו אשר גרש את אשתו אשר מעלה בו מעל עם שהיחל לשוב אפו ממנה שאינו כבודו להראה אליה ומה גם במקום רואים אך אמנם אם היינו לפניו בבחינת אחות אצל אח אשר בעברה רצונו לא תגדל חמת אחיה עד גדר שבהתחנן אליו לא תשוב אפו ממנה וימציא עצמו לה ויתן יד להקימה לעיני הכל כי אשר עותה לו לא הי' כמועלת מעל באישה:

ונבא אל ביאור הנמשל והוא כי הנה המלך הוא ממ"ה הקב"ה ואנחנו עמו בית ישר' נמשלנו לאשתו לכל דבר כד"א זכרתי לך כו' אהבת כלולותיך כו' וכד"א כי בועליך עושיך וזנינו תחתיו וישלחנו מביתו בגלו' החיל הזה בח"ל ועוד יד רחמנותו נטויה עלינו לרחמנו וקולו דופק בלבנו כמפו' למעלה באו' קול דודי דופק פתחי לי אחותי כו' אומרת עתה כ"י אשר הם חוץ לערי קדשו ית' סובלי הגלות הלא בהיותך דופק אמרת אלי פתחי לי אחותי כו' באופן שיחס' עצמך לאח לי מי יתן והיית מתייחס לי כן בעצם וזהו מי יתנך כאח כו' ולא בבחינת בעל וגם שאין לי שדי זכיות כי תינק ותקבל כי שדי צמקים ולא קראתני אחותי כ"א בבחינת זמן כשרותי כמדובר למעלה מי יתן והיית יונק שדי אמיהם זכות אבינו אברהם אשר נפשו לאם האומה תתייחס כד"א אל בית אמי ואל חדר הורתי ולא כאשר עתה שתמה זכות אבות.

או יאמר יונק שדי אמי על השכינה והוא מאמר ספר הזוהר כי בהיותינו צדיקים השכינה מראה פניה כלפי מעלה ותראה לפניו יתברך קדושות אורות זכיותנו הדבקים בה והוא ית' שואב ומקבל אותם משא"כ בהיותנו בלתי עושים רצונו של מקום ואין דברים טובים להראות כי תתייחס להופכת פניה כביכול וזהו מי יתנך כו' יונק שדי אמי הם אורות מעשינו הטובים אשר תמוץ מהשכינה שעי"כ תתייחס לאח לנו כי אמנו היא באמת נקבל השפע ואמך תתייחס בבחינת כי תמוץ ותקבל מדדי אורות זכיותינו הדבקים ומתפשטים ממנו וזהו אחשוב תהיה כונת מאמרז"ל לא זז מחבבה עד שקראה אמי שהוא בימי עשותנו ורצונו יתברך כי אז חביבותה לפניו רב מאד כי יקבל ברצון זכיות אשר תראה לפניו ועל ידן יהיה יחס ייחוד כנודע אם היית לי בבחינה זו לא היית מסתיר עצמך ממני על היותי בח"ל רק אמצאך בחוץ כי היית ממציא עצמך לי לעיני הגוים אשר נדחתי שמה באופן יכירו וידעו כי יש אלהים דבק בישראל ואז אשקך הייתי מתדבקת בך בתכלית מקשרת נפשי בך שהיא בחינת נשיקה כמפו' אצלנו בפסוק ישקני מנשיקו' פיהו והייתי פורק מעל עצמי עול דרך ארץ ומתדבקת בך לילה ויום עוסק בתשובה ומע"ט כי הייתי מחזיק בך אלו בעשותי כך היית כאח לי שאצ"ל שלא יכיני ופצעוני הגולי' אותי על הדבקי בך ופרקו מעלי עול שעבודם כ"א גם לא יבוזו לי כאשר המה עושי' יום יום באו' אלי כל היום איה אלהיך ומלעיגי' בעשותנו חוקי התורה והטעם כי הלא לא יבוזו ויכונו ופצעונו רק בראותם הסתר פניו יתברך ממנו כמה דאת אומר ודודי חמק עבר שהיא ההסתר פנים או בקומו לבקשו הכוני פצעוני גם אחרי שובי כדבר שנאמר ואנכי הסתר אסתיר פנים כו' וכתיב לעיל מיניה ואמר ביום ההוא הלא על כי אין אלהי בקרבי מצאוני כו' שהוא כי אחר הכיר' ישיב לגמור מירוק עונם על היות כבעל לי וזניתי תחתיו וזהו כי פנה אל אלהים אחרים ועי"כ שאור שבעיסה מרפה ידי עושי התשובה וישובו לכסלה משא"כ אם היית כאח לי כמדובר שהיית ממציא עצמך אלי בהמשך לעיניהם.

ובזה לא אצטריך לשאלתי ובקשתי אשר אמרתי לכה דודי נצא השדה כו' לשאתן את דודי לך כי גם בגלות עצמו הייתי עושה כן ולא עוד אלא שכ"כ אהיה מתדבק בך שלא הייתי כנח שהיה צריך סעד לתומכו כ"א כאבות שנאמר בהם התהלכי אבותי לפני וזהו אנהגך שלא אצטרך תנהגינו אחריך כ"א שאתהלך לפניך וזהו אנהגך ועוד כי לא ארפך עד שאביאך אל בית אמי ולא כבראשונה והוא כי הנה ארז"ל כשנברא העולם השרה שכינתו בתחתונים חטא אדם סילק שכינתו לרקיע ראשון כשחטאו דור אנוש לרקיע שני כו' עד השביעי בא אברהם והורידה כו' עד משה שהורידה מהרקיע הראשון למטה לארץ כמאמרז"ל בב"ר אמרה הנה ע"י מה שתמציא עצמך לי שעל יד כן אשקך ואדבק בך כמדובר לא יהיה כדורות ההם שכל אחד מהדורות היה מוריד רקיע אחד עד משה כ"א גם שתהיה שכינתך ברקיעים העליונים אני אנהגך עד בהמ"ק בעולם השפל וזהו אביאך אל בית אמי זה בית המקדש המיוחד אל השכינה והטעם כי גדול המצוה ועושה וע"כ מה שעשו שבעה דורו' בלתי מצווים אעש' אנכי לבדי ולא אירא מלשוב להתקלקל ולהחרב בית השלישי כאשר בראשון ושני כי הלא עתה תלמדני והוא כמו שביארנו על פסוק והאמ' והשלום אהבו כי הלא כמו זר נחשב יתלה כל האושר המקווה אל אמת ושלום ולא אל כל יתר תורה ומצות אך היא כי הלא זה פעמים נחרב בית המקדש אחד על ביטול תורה כמאמרם ז"ל ויתר הקב"ה על ע"ג ג"ע וש"ד ולא ויתר על ביטול תורה והוא מאמר הכתוב על מה אבדה הארץ ויאמר ה' על עזבם את תורתי כו' ובית שני נחרב על שנאת חנם על כן באומרו צום הרביעי כו' וצום כו' יהיה לבית ישר' כו' שהוא האושר המקווה ר"ל אך בזאת שתתקנו קלקוליכם אשר היסב חרבן הא' והוא העדר תורה שנקראת אמת והעדר שלום שהוא סבת חרבן בית שני ועל תיקון שניהם אמר והאמת והשלום אהבו ועל יד כן יתקנו והנה אשר יעשה הוא ית' אחר בנין השלישי במהרה בימינו לתקננו לבל נשוב לכסלה הלא הוא מאמרו ית' וכל בניך למודי ה' כו' כמפורש אצלנו שע"י היותנו כלנו למודי ה' תתקע בנו חיבת וחשק תורתו יתב' קשורה בנפשותינו ע"י נשיקות אמרי פיו אלינו ששוב לא נרפה בשום פנים שנית ורב שלום בניך והוא כנודע כי ע"י שנפשות ישראל יש להם יחס וקשר עם התורה עי"כ הרב ותלמידיו העוסקים יחד בתורת ה' ומה גם בהיות לשמה מתקשרות נפשותם זו בזו ומתאחדות אחדות וקשר נמרץ ושלומם מתרבה ואעכ"ו בלומדינו מפיו יתברך שהבל מאמריו היוצא מפיו יקשרנו קשר אמיץ של קדושה נמרצת נמצא שירבה שלומנו עד אין קץ נמצא בזה תיקון השני דברים שעליהם נחרב הבית הזה פעמים ועי"כ לא נירא מהתמוטט עוד.

וזה יאמר שלמה פה בחכמתו ברוח קדשו באומרו תלמדני שאו' כ"י לא אירא מלשוב לכסלה וליחרב כפעם בפעם כי הלא אתה בעצמך תלמדני ועל יד כן לא אמוט כמדובר על פסוק וכל בניך כו' ואז ע"י כן יהיה לנו יתרון שבבית אמי הנז' הוא בהמ"ק לא נקריב בו חטאות ואשמות הבאים על חטא ולא עולות הבאות על רוע המחשבה וגם לא אעשה עיקר מתודות ושלמים רק מהעבודה היותר חביבה לפניך הלא הוא הקטורת וזהו אשקך מיין הרקח הוא קטורת רוקח מרקחת מעשה רוקח ומפני שלפעמים הקטור' קרב מפא' עונות הגורמי' נגף חלילה כענין אהרן במחת' ולא טוב הדבר יבא עי"כ. עכ"א לא נשקך מיין הרקח הוא הקטור' כדי להעביר יין חמר מלא מסך הוא כח הדין המשכר ומבלבל אותנו על אשמותינו הנמשל ליין חמר רק מעסיס רמוני הבלתי משכר שהוא מפאת עריבו' וחיבה פנימיות כעסיס הרמון שהיא מתוק וערב והוא כמוס תוך הרמון שהוא רמז אל ערבות וחיבה כמוסה ופנימית.

או יאמר מעסיס רמוני שלא בלבד אשקך מהעסיס הערב משלומי אמוני ישראל כ"א גם מהמשולים לרמון הם הרקים שבנו שעליהם נאמ' כפלח הרמון רקתך ומה שאמרתי שלא יהיה כדי לבטל יין חמר של דין קשה כנגף וכיוצא הוא כי בטוח אני שלא תבא עלי צרה שתצטרך לכך בימים ההם בשובך את שיבת ציון בפעם השלישית כי הלא שמאלו תחת ראשי כו' והוא בשום לב אל שנותו את טעמו כי למעלה נא' תחת לראשי ופה אמר תחת ראשי כו'. אמנם למעל' ידבר על צרותינו בגלו' והנה השמאל הוא מדה"ד המכה בנו הוא לטוב לנו כמשענ' כד"א שבטך ומשענתך כו' כי שבט המוסר מאתו ית' למשענת יחשב שהוא סומכנו להתקיי' פה ולעה"ב בנכוי חלאת טומאת אשמותינו אך לא יבצר מלהיות השבט מכה על ראשנו ומדכאנו ועל שתי הבחינות האלה אמר שמאלו שהוא מדה"ד הוא תחת לראשי שהוא כמשענ' וסמיכה לסמוך עליה ראשי עם שלא תבצר הבחינה השנית והוא להיות גם על הראש להכות בו זה ענין הלמ"ד אמנם לעתיד לא יהיה רק הבחינה האחת שגם מדה"ד תטיב לנו ותהיה לסמיכה תחת הראש להקימה ולא השנית וזהו העדר הלמ"ד וגם ימינו תחבקני ותסובבני להרחיקני מן החטא באופן שלא ישמש הקטורת לסלק צרה רק לחיבת עבודה:

ד

השבעתי אתכם כו' ראוי לשית לב על שנותו את טעמו מהאמור למעלה כי שם נאמר בצבאות או באילות השדה ופה לא הזכירן וגם שנותו ממלת אם אל מלת מה באו' מה תעירו ומה תעוררו כו' אמנם הנה למעלה היה משביע הוא יתברך את העו"ג או שריהם שהקצין המיוחדים אל אחישנ' שיש הרבה כנודע מספר הזהר שימשלו אל צבאות ואילות למהירותן כמפורש למעלה שלא יהא סיבתם מה שיעירו ומה שיעוררו הם בהכביד עול סובלם על ישראל רק יהיה מחמת חפץ כ"י שיתעוררו מאליהם וזהו בצבאות כו' ואומרו אם שמשביעם אם יעשו כך אך אמנם אחרי אמור כנסת ישראל מי יתנך כאח לי כו' לומר מי יתן שהייתי טורחת עד אמצאך ואשקך ואדבק בך ולא תסתיר פניך אחר בואי ליטהר להניחני ביד מבקשי רעתי להחזיק בצרת שעבודם כדרכך בהסתיר פניך ממנו גם בהחילנו לשוב עד גמר המירוק כדבר שנאמר ואנכי הסתר אסתיר אחר הכירנו כי על כי אין אלהי בקרבי מצאוני הרעות כי אם נוחיל' לפניך אמצאך בחוץ שאח' שאתחיל ליטה' ואמצאך שאם אשקך ואדבק בך בעצם שאצ"ל שעוד לא יכוני ופצעוני כ"א אפי' לא תשליטם עלי אפי' שיבוזו לי ולא תרפנו עד אנהגך אביאך אל בית אמי הוא בית המקדש שיקבץ גליותנו עמך בהמצאך לנו ברצון גלוי לכל העמים כי אז נדבק בך בעצם ממקום גלותנו בתשובה ומע"ט ולא נרפה כי נראך נמצא אלינו משא"כ על יד הסתר פניך שע"י כן ירפו ידינו ח"ו ע"כ הוא ית' משיב ואו' אל הבבליים השבעתי אתכם כו' באיזה קץ שיהיה בין המיוחדים אל אחישנה בין אל של בעתה כי על כן אמר סתם ומה שאשביעכם הוא מה תעירו כו' לומר שמה שתעירו ומה שתעוררו את האהבה על יד ייסורי שעבודכם עליהם שלא יהיה רק עד שתחפץ ותשוב אלי בחפצה ולא אחרי החפץ כאשר הי' מתחלה שאחרי החפץ והכיר ואמור הלא כי אין אלהי בקרבי מצאוני היה ההסתר חוזר כאו' ואנכי הסתר אסתיר כו' וחוזר עול הגלות עליהם אך עתה כל מה שתעירו כו' לא יהיה רק עד שתחפץ והשבעה זו היא הסרת כחם וכן נקוה מאלהינו מרחם שכל חבלי משיח לא יהיו רק עד נקש' אהב' בחפץ גמור עם ה' אלהינו ונקדש עצמנו לקדש את שמו בחפץ ואהב' ואז נפרוק עול הצרו' מעלינו:

ה

מי זאת כו'. אומרת כ"י ראיתי והנה בזה תקן קצת שאלותינו לבל המשיך ההסתר אך לא להמציא עצמו לנו בעצם מעתה טרם יעירו ויעוררו העו"ג בסבלותם ע"כ משיבה כ"י ואומרת מי זאת עולה מן המדבר כלו' מי היתה האם כל כך היתה שלמה כ"י שבדור ההוא ממני שכ"כ היתה עולה במעלה עד היותה מתרפקת על דודה כלומר כי בקרוב אל היותם שקועים בכל גילולי מצרים כמאמר רז"ל הללו עובדי כו' והללו עובדי כו' קנו מעלה תכליתית ואין זה למו רק מן המדבר ע"י היותם במדבר סיני כד"א ויחן שם ישראל כו' לשון יחיד כי פסקה זוהמתן ונתאחדו כמאמרנו על אלו קרבנו לפני הר סיני כו' שעל יד כן התנבאו כלם עד גדר אומר' רצוננו לראות מלכנו ועלה בידם ופנים בפנים דבר ה' אל כל קהלכם וזהו מתרפקת על דודה מתגעגעת ומתחברת על דודה כבן חביב מאד שיש לו געגועין על אביו עד שתמהו רז"ל על אומרם רצוננו לראות מלכנו כו' איך הודה הוא יתברך ואמרו וכי נותנים לתינוק כל מה ששואל אלא כו' וזאת היא תלונת כ"י כעת מי זאת עולה כו' הטובה היתה ממני שזכת' אל ההתחברות הגדול ההוא עמו יתברך אך אין זה לה רק מן המדבר ע"י שדבקה בך במקום משולל שיצאו מבין המצרים ומשוללי עול דרך ארץ כי אוכלי המן היו וא"כ איפה אחר שאומרנו מי יתנך כאח לי א"א להתקיים הנני שבה אל שאלתי אשר הקדמתי והוא לכה דודי נצא השד' כו'. שאז נהיה גם אנו עולים במעלה מן המדבר משוללים עול דרך ארץ כמאז כי אז אתן את דודי לך שכל ישענו וכל חפץ אשר נעסוק לילה ויום לא יהיה רק על העבודה אשר נעבוד את ה' אלהינו ועל התורה ועבודה בתשובה שלמה ואהבה רבה מאד. משיב הוא יתברך ואו' שמה חבלתך כו': ולבא אל הביאור נשית לב אל או' זה פעמים מלת שמה וגם אל כפל הענין חבלתך אמך חבלה ילדתך. והוא שאומר הוא יתברך אל יעלה על רוחך שבלתי שלמים יצאו ממצרים וכל מעלתם קנו במדבר על העדר גלות וצורך ספוק צורכם וע"כ תאמר שתעשה כן גם עתה כי דע איפה כי טרם צאתך ממצרים תחת תפוח עוררתיך והוא מאמרז"ל על נשי מצרים שהיו מתעברות כשהגיע זמן מולדיהן הולכות לשדה ויולדות תחת התפוח שנאמר תחת התפוח עוררתיך שמה חבלתך כו' כיון שמכירים בהם מצרי' באים להורגם ונעשה להם נס ונבלעים בקרקע ומביאים שוורים וחורשין על גבן שנאמר על גבי חרשו כו' וכיון שמתגדלים באים עדרים כו'. וכשנגלה הקב"ה על הים הם הכירוהו תחלה שנאמר זה אלי ואנוהו עכ"ל. ובזה יאמר הוא יתברך הנה מטרם צאתך ממצרים עוררתיך להקנות בך השלמות והעליה כי מאז היית תחת התפוח עוררתיך ע"י הכנה גדולה ונסיון גדול אשר אז נסיתיך ומצאתיך הלא הוא כי שמה חבלתך אמך שהיו יולדות בשדה ומניחות ילדיהן בהולדם על פני השדה ולא היו מהרהרין אמם ואבותם שעי"כ הוכנו מאז במצרים אך מהמדבר לבדו לא באה לך טובה כ"א אדרבה בא חבל לך כי שמה חבלתך כו'. שמה חבלה ילדתך כי שם בא להם חבל גזרת מתי מדבר שמתו כל הדור ההוא אשר הוליכוך וע"כ נאמרה מלת שמה זה פעמים אחד חוזר על או' תחת התפוח דסליק מינה ואמר כי שמה חבלתך אמך וא' אל המדבר דפתח ביה ואמר כי שמה חבלה ילדתך וא"כ איפה מאמרך אשר אמרת מי זאת עולה מן המדבר כי כאשר אז עלו מן המדבר על נותנם את דודיהם לך למה שהיו משוללים גלות ומשוללים בקשת סיפוק צורכם כי מנך לא מנעת מפיהם כן גם עתה נשוב לשאלתנו לכה דודי נצא השדה כו' משוללי עול דרך ארץ ושם אתן את דודי לך כי לא כן הוא כי אדרבא במדבר חובלו ולא עלו במעלה רק ע"י ההכנה שקנו מעת הגלות במצרים כן גם אתם מהיותכם בתוך הגולה הכינו עצמכ' לגאול':

ו

שימני כחותם כו' אומרת כנסת ישראל הנה מכלל דבריך יראה שלא יבצר לנו מחבלי משיח כי אשר שאלנו לכה דודי נצא השדה לא הסכמת כעת וגם לא ענין מי יתנך כאח לי כו' רק שהעו"ג בסבלותם יעוררנו לשוב עדך בחבלי משיח ואשר הטבת חסדך הוא אשר השבעת לע"ג מה יעירו ומה יעוררו כו' כמפורש בסמוך ע"כ אבינו שבשמים אחת שאלנו מאתך הלא היא שימני כחותם כו' והוא כי בעת צרת החבלי משיח שימני במחשבתך כחותם בדבר הנחתם כי כאשר כל הרשמים והאותיו' שבחותם ישאירו רשומים בחתום גם אחר הפרד החתום מהחותם ועוד כ"א שהרשמים בחותם מהופכים ובנחתם הם ביושר כנודע שלא הי' נרא' בנחתום ביושר אם לא היו מהופכים בשקיעת החותם כן תשימנו בלבך שנהיה נרשמים תמיד במחשבתך שאם שאור שבעיסתנו וחומרנו יהפכנו בצד מה תקרב צדק מאליך ויהיה בלבך ביושר כאותיות ההפוכות שבחות' שהם ביושר בנחתם כך אהיה אני המעוות והפוך ביושר בלבך וע"י מה שיהיה כן בלבך ימשך שגם נהיה כן על זרועך הוא כח הדין הנטויה עלינו באופן תכנו זרועך ברחמים וש"ת הלא מאז חטאתם בעגל נגזרו עליכם שני גזרות אחד בל יהיה לנו חירות ממלאך המות שנית מגלות ואם למה שנטעום טעם מיתה בעד הגזרת מות תתננו בחרב אויבינו בחבלי משיח ולא תשאירנו חיי' הלא עזה כמות היא אהבה אשר לנו עמך כי לאהבתך נשים נפשינו בכפינו ותנוכה המות תחת זה ואם עוד לנו אשמות ונצטרך למות עכ"פ לרדת שאולה למרק עונותינו הנה קשה כשאול היא הקנאה אשר ראינו כל עובדי פסל המתהללים באלילים ברומו של עולם ואנו בני אל חי העולמים אלהים חיים ומלך עולם סחי ומאוס תחת כפות רגלם ותהי נא צרת קנאה זאת תחת שאול ואל תאמ' נא אלהינו א"כ איפה איך נתקיימנו ולא מתנו על כל הצרה הזאת כי הלא רשפיה של קנאה זו רשפי אש אוכל' היא באמת מנפש ועד בשר ואינו מן התימה מה שכל עצמנו איננו אוכל כי הלא אינו מגדר האש התחתון שמכלה מה ששורף רק שלהבת יה הוא אש של מעלה ששורף ואינו מכלה כנודע:

או יאמר כי הנה דרך הרשפים להיו' למטה והשלהבת עולה למעלה ובזה יאמר הנה קשה כשאול קנאה רשפיה אשר למטה על הנוגע אל נשמותינו סובלי הגלות והצרה היא רשפי אש באמת אך אינה עולה בעצם אך השלהבת העולה בעצם היא שלהבת של שם יה כי בעונותינו שרבו שם הגדול ישתבח לעד כביכול אינו שלם כ"א כנפרד חלילה אותיות י"ה מהשתים הנותרות כמאמרם ז"ל על פסוק כי יד על כס יה כו' וזהו שלהבת שהשלהבת העולה למעלה מהרשפי' הנוגעים אלינו הוא על שם יה כי על זה מר לי מאוד והיא השלהבת העולה על כל רשפי אש צרת עצמו כי אנחנו מה בערך גדולת שמו יתברך לעד אמן ואשר אמרנו יהיה הרוגז משותף ברחמים כמדובר לא מדאגה מדבר פן נמיר כבודינו חלילה מחמת שטף הצרים הצוררים אותנו כמאמרז"ל שבחבלי משיח מכל לשונו' הגוים יחזיקו בכנף כל איש יהודי לאמר ימיר כבודו חלילה לנו מזה כי הלא מים רבים לא יוכלו כו' כאשר יבא ביאורו בס"ד:

או יאמר שימני כחותם כו'. כי הנה דרך החותם להיות רשמי החתימ' שקועים בו אך בדבר הנחתם בולטים לחוץ אומרת כנסת ישראל הנה אהבתינו אותך היא שקוע בלבנו אלא שאיננ' מתגלית בעצם כי גם הבלתי עובד עבודתו יתברך לא יבצר ממנו היותו אוהב את קולו יתברך בלבו כ"א שיעצרנו הגשם מלגלות אוחילה לפניך שלא תהיה כן עמנו שנהיה בלבך שקועים ושלא תמשיך ותגלה החוצה אהבתך אותנו רק שתשימני כחותם על לבך שנהיה אנחנו כחותם ולבך כנחתם שמה ששקוע בנו יהיה בולט מלבך ויוצא חוצה כי תהיה מתגלית אהבתך לנו לעיני הכל ואם נהיה ראוים לקבל יסורי חבלי משיח נהיה גם כחותם על זרועך הנטויה עלינו לבלתי כלותינו בחבלי משיח וזה כחותם על זרועך כי הלא אם חטאנו ונתחייבנו מות או שאול ראה נא אלהינו כי הנה לנו אחד לעומת כל אחד מאלה והוא כי אם נתחייבו מות הלא לעומתם עזה כמות היא היות לנו אהבה בלב עמך כי אין זאת לנו כ"א בהלחם עם יצרנו בכל צרותינו עד כבוש אותו לאהבה אותך בלבנו שהוא דבר קשה ועז כמות ואם נתחייבנו גיהנם הנה קשה כשאול קנאה אשר לנו בראות עובדי אלילים במעלה גדולה ואנחנו עמך נותנים נבלת עבדי ה' מאכל לעוף השמים כי הנה קנאה זה לבדה תהיה לנו במקום שאול כי הלא הקנאה הזאת רבה היא מאד וכל זה הוא באהבה אשר לו עמך והקנא' אשר אני מקנא מהבבליים וזו מבלי היותנו מתים על האהבה ממש ומה גם כי הנה רשפיה של אהבה רשפי אש כי מאהבתך ימשכו רשפים כי ישרפונו על קדושת שמך על הרחיק עצמנו מאמונתם זה נוחם יסתר מעיני כי הם רשפי אש גדולה מרשפי גהינם כי הם רשפי אש הנמשכים משלהב' שם יה אשר שם זה מאז באנו לעול' באנו על ידו כמרז"ל על שבטי יה עדות לישראל כי שם זה מתואר אלינו למה שהוא עדות לישראל שזרעם קדוש ממצרים שע"כ נאמר החנכי הפלואי להטיל שם יה בכל משפחה ככתוב אצלינו במקומו כי שם זה היה מתיחד בהולדת' יו"ד של האיש וה"א של האשה ואין זה רק בהיותם כשרים והעדות הוא שלא נפרד מהם שם זה בהולידם יורה בלתי היות פגם בהולדתם וע"כ שם זה דבק בכל ישראל ויקראו שבטי יה נמצא כי רשפי הצרים וממיתים אותנו על קדוש שמו יתברך הם רשפי אש ולו היינו כהם החרשתי אך השלהבת העולה היא משם יה כי אשר איכותם משם זה ששמך עליהם ישרפו באש במה תדמה צרתי זאת שאתנחם כי בעלי איכות שם זה ישרף באש כי אינו כבודו ית' חלילה. או יאמר הנה יש רשפים נשארים למטה והשלהב' עולה למעלה במה שנוגע אלי מצרותנו אל נחוש שלא יעלה למעלה כ"א יהיו כרשפים הנשארים למטה וזה רשפיה של כנסת ישראל יהיה רשפי אש הבלתי עולות אך מה שיהיה עולה בטבע השלהבת הוא כבוד שם יה שהרבה אותיות י"ה הבלתי מתחברים אל אותיות ו"ה למלא ה' עד נגאל ב"ב כי על כבוד שמך אנו נכוי' ע"כ יהיו הדברים האלה מעיר לעזור לעשות את שאלתי כי תשימנו כחותם כו' כמדובר:

ז

מים רבים לא יוכלו לכבות כו': אומרת כנסת ישראל הלא חליתי פניך שימני כחותם על לבך כו' וספרתי מגודל אהבתי אותך כי עזה כמות אהבה כו' הנה ידעתי כי לא יעדרו לי צרות והנה אשאלה ממך תועיל לי אהבתי אותך תוך לבי לשתחזקני באהבתי אותך בבואי לידי צרות או עקת שאעמוד בנסיון וזהו מים רבים לא יוכלו לכבו' כו' כי צרות רבו' הנמשלי' למים רבים אשר יבואו בחבלי משיח צריך תשימני כחותם כו' שיהיה שפע בולט מאתך לנגוע בלבנו ולהמשיכנו בעצם לא מיראת איבוד האהבה כי לא נמירנה חלילה רק לשלא יוכלו לכבותה שלא יספיקו המים רבי' לכבות את הבעירה ולהיות כאיש נדהם בלתי בוערת בו אש האהבה כראוי לעתות כהם להיו' בשמחה וגיל בוער' בו אהבתו ית' וקדש שמו ית' ככונס לחופה כן ירא אני פן אהיה כמתעצב וקר הלבב וכן ונהרות הם שלטוני עם ועם לא יהיו שישטפוה כשטיפה והדחה שמאימתן תהיה אהבתי בלתי נכתם בלבו רק ככתם גוון ואודם מה שנשטף מקומה במים ויחלש אדמימותו ולא יקדש ה' בשמחת לבב וחוזק ע"כ אני צריך שימני כו' למושכני ולחזקני בעצם וכל זה הוא אשר לא אמיר כבודי חלילה ואבטל האהבה מאימת מות יפלו עלי להשמיד להרוג אם לא אעבור שצריך מגן עזרך כ"א לא יעשו כן רק שירבו עלי מאד מוהר ומתן אם אעבור בזה איני ירא להתפתות כי בגודל אהבתי אבטח כי לא אמיר כבודו חלילה ואבטל האהבה כי הלא אם יתן איש מהם את כל הון ביתו באהבה בוז יבוזו לו:

ח

אחות לנו קטנה כו' הלא כמו זר נחשב ידבר הוא יתברך עם זולתו ויאמר אחות לנו שנראה שלו יתברך ולהם יש אחות כא' ומה ענין אומרו ושדים אין לה כי הלא אחר היותה קטנה עדיין אין בטבע' ששדים יהיו לה ומה זו שאלה מה נעשה לאחותינו ביום שידובר בה כי מה לעשות לה ואיך העלו ארוכת תקנתה באמור אם חומה היא נבנה כו' אם היא אחות קטנה איך תהיה חומה ואיך יבנו עליה ואם דלת היא איך יצורו עליה לוח ארז ואיך יתוקן בזה מה ששדים אין לה ואיך יאמר אני חומה ושדי כמגדלות אם הם דברי האחות הנז' איך שדיה כמגדלות אם הוא יתברך העיד כי השדים אין לה ומהו השלום שהיתה כמוצאת ואיך אחר דברו על ההוה שב לדבר על העבר ואיך יתקשר אומרו כרם היה כו' ויספר שכר פריו האם סיפור שכירות כרם שלמה בא לספ' ושאמר כרמי שלי כי ודאי אם הוא כרמו שהוא שלו ומה הוא החילוק הזה האלף לך ומאתים כו' אם הכל הוא אלף כסף מהיכן באו המאתי' ואיך יתקשרו לזה שאר הכתובים. אך הנה על פסוק נעשה אדם ולא אמר אעשה אדם למדנו מתוך דברי רז"ל כמפורש אצלינו במקומו בס"ד כי אחר ברוא יתברך כל העולמות ברא בריה אשר חלק בה מכל עולם ועולם שע"י זכותו בקיום התורה שהיא כנפש לעולם יתקשרו ויתקיים העולמות כלם בהשתלשלות השפע בכל העולמות אשר הוא כלול מהם והוא האדם כי הוצבר חומרו מעולם השפל עפר מן האדמה עם שאר יסודות והנפש המתנועעת מעולם הגלגלים הוא עולם התנועה והרוח מעולם המלאכים כד"א עושה מלאכיו רוחות והנשמה מעול' העליון. ונבא אל הענין והוא כי בראות הוא יתברך שאלת כנסת ישראל שיפן אלי' ברחמים להיות רחום בדין החבלי משיח אז הוא יתברך כמדבר עם כל העולמות ארבעתם עולם העליון הוא עולם הנשמות ועולם המלאכים ועולם הגלגלים ועולם השפל אשר האיש הישראלי כלול מארבעתן החומר מעולם השפל והנפש המתנועעת מעולם הגלגלים בעלי חיוניות ותנוע' והרוח מעין עולם המלאכים כד"א עושה מלאכיו רוחות והנשמה מעולם העליון כי על כן נאמר בכתוב אצלנו נעשה אדם שאומר הוא יתברך בין הכל נעשה אדם כי כ"א מהשלשה עולמות יתן חלקו ואף אני חלקי מתח' כנפי השכינה מעולם העליון וע"כ שואל לכולם ואומר הנה לנו אחות לכולנו יש אחוה וחלק בה והנה היא קטנה הזכיות ושדים כי תינק שפע להשען עליהם כאשר היו משה ואהרן שדים כי יינקו יוצאי מצרים להגאל בזכותם אין לה וע"כ איפה מה נעשה לאחותינו ביום שידובר בה הוא לעת קץ כשיהיה בעתה שיעדרו הזכיות כי אז ידובר בה על כל פנים בהיות בקץ של אחישנה שהוא בדור זכאי או יהיה ידובר ל' קושי כד"א דבר האיש אדוני הארץ כו' הוא כי ביום הקץ שלא זכו להקדים זכות בזמן שנאמר בו זכו אחישנה כי אז אין ספק שידובר בה בב"ד של מעלה קושי על שלא היינו דור זכאי שע"כ נתאחר עד עת קץ ויצטרך לחבלי משיח ומשיב הוא יתברך במעמד כלם ואומר אם חומה היא כו' והוא כי תמשל לעיר שיבאו עליה אויבים לכובשה כי יקומו עליה להלחם ולהמיר כבודה ואז אם תדמה לחומה שהיא חזקה לעומת הלוחמים עליה שיהרסוה וממקומה לא ימיש כן תתחזק על קדושת ה' ולא תמיש מאמונתה גם כי יהרסוה אז נבנה עליה שהיא על זכותה טירת כסף הוא בה"מ שיבא מלמעלה רוחני בל ימוט לעולם כי לא ישתתף בו דין רק כסף הוא תואר אל הרחמים הפשוטים אך אם דלת היא שהיא כנגד הלוחמים עליהם כדלת שעל יד קצת הכאות קלה ליפתח או ליסוב על צירה אנה ואנה כן היא תהיה בלתי חזקה לעומת' ולא כחומה חזק' לעומת מצחם אז התיקון שנעשה לא יהיה שנצור כו' שלא יהיו החבלי משיח חזקים בזמן מועט פן תאבד ח"ו רק נצור עליה מלכות בלתי חזק כברזל או אבן רק כלוח שיהיו ייסוריו בלתי חזקים לשתוכל לסבול אך יהיה ארוך ומתמי' זמן רב וזהו ארז שיהיו ארוך כארז שמה שיהיה ראוי להעשות בחוזק בזמן מועט יהיה באריכות לאט. משיבים ישראל ואומרים אני חומה כו' לומר איכה תאמר אלהי כי על ששדים אין לי אם אהיה חומה חזק נגד' שתבנה עלי טירת כסף הלא הנה אני חומה הייתי במצרים ששמתי עצמי לסכנת מות על קדוש שמו יתברך והוא בקחת הטלה בעשור לחדש וקשרו כל א' בכרעי מטתו שאז כל איש ישראל הערה למות נפשו פן יהרגום המצריים וישימו נפשם מנגד כי מי יזבח את תועבת מצרים לעיניהם ולא יסקלוהו ככתוב אצלנו בטעם המצוה ועם היותי כחומה היו לי ג"כ שדים כמגדלות הם משה ואהרן שדים ליינק זכות רב כמגדלים גדולים ועם כל זה אז הייתי בעיניו יתברך לא כראוים לקבל הטוב והגאולה ההיא רק כמוצאת שלום דרך מציאה כי צריך זכות רב ליגאל וא"כ איפ' איך בהעדר שדים כי אינק תאמר שעל היותי חומה בלבד תבנה עלי טירת כסף כלומר כי נראה ממאמרך שלא תתן יד ותקרב רב צדק מאליך רק תניח הכל אל כשרותי וזכותי ולכן דואגים אנו מאשר תניח הדבר אלינו בלבד ולא אמרת שתהיה בקרבנו יראה חלילה כמרפה ידך ממני וגועל בנו כי גרשתנו מהיכלך ונטשתנו ביד אובינו והפתחון פה שיש לנו לזה שיורה כי מאוס מאסתנו וגעלת בנו הלא הוא כי כרם היה לשלמה מלך שהשלום שלו הם ישראל כי כרם ה' צבאות בית ישראל והיתה בבעל המון שלא היתה בח"ל הם מקומות אשר תחת שרים של מעלה הפרטיים איש על מקומו רק במקום שהוא של בעל המון הוא א"י שאין שולט שם רק מי שהוא בעל כל העולם הוא רבון כל העולם כי אינה תחת שום שר כי אם ארץ אשר ה' אלהינו דורש אותה תמיד והנה ראינו כי חלילה וחס יראה כי נתונים נתונים ממש נתן את הכרם לנוטרים בח"ל בגלותם נתנם לשרי מעלה אשר לפי האמת אינם רק נוטרים כי הוא יתברך אדון הכל הוא רק שמוני לנטור את העו"ג כל שר על אומתו וכדי בזיון וקצף גדול וע"כ נגזר אומר שגעלת בנו ומתנה נתתנו לשרים וזה כוונה באומר' נתן את הכרם לשון מתנה וש"ת כי הלא זה מאמר ישעיה הנביא כי כרם ה' צבאות בית ישראל אך יען קוה לעשו' ענבים ויעש באושים ע"כ השליכנו מלפניו באופן כי על פריו הרע נתתי לנוטרים כמאמר ישעיה הנביא על זה כרם היה לידידי כו' ויקו לעשות ענבים כו' זה לא יתכן כי הלא לא גרענו מסדום כי בעבור העשרה לא היית משחיתם ופה נ"נ הגלה אל היכלו אלף חכמים וצדיקים גמורים כד"א החרש והמסגר אלף וזהו כמתמיה היתכן האיש הוא נ"נ יביא עמו אל הגולה בשביל פריו של כרם שהיה באושים במקום ענבים אלף כסף הם אלף כדאים לרחם בעבורם ככסף שהוא תואר אל מדת הרחמים ואפי' על עצמם לא הספיק להגן אך יורה שגעלת בנו ח"ו. משיב הוא ית' ואומר על אמרכם נתן את הכרם שנתתיו מתנה ח"ו רק כרמי שלי ועל אמרכם שהוא ביד הנוטרים ח"ו אפי' שם בח"ל הוא לפני כי בכ"מ שגלו שכינה עמהם. משיבים ישראל ואומרים א"כ איפה האלף למה גלו ויהיו לך שלמה שהשלום שלך שעמך ישבו בארצך בירושלים ולא היה לך להשליט בם את נ"נ וש"ת שהגליתם לשמירת יש' כמארז"ל שהגלה הוא יתברך את יכניה והחרש והמסגר כמה שנים קודם לחרבן לשמור את ישראל בל יתקיים בם העדותי בכם כי אבד תאבדון כו' כמאמרז"ל שהושיבו ישיבות טרם גלות צדקיה הלא לזה היה מספיק המאתים הם מבני יששכר יודעי בינה לעתים ראשיכם מאתים ועדיין היו בימים ההם כמאמרז"ל על ויאמר המלך לחכמים יודעי העתים שהם מבני יששכר יודעי בינה לעתים שקרא' אחשורוש והשיבו לו שילך אצל מואב כי שאנן מואב מנעוריו ושקט הוא על שמריו ולא הורק מכלי אל כלי ובגולה לא הלך כו' ואם בסוף גלות בבל היו מה גם עתה קודם הגלות וא"כ אם מה שהגלה הוא יתברך את יכניה והחרש והמסגר אלף היה כדי לנטור פרי הכרם בל תאבד בבבל שיעמידו ישיבות ויקבעו לימוד התורה למען ילמדו הגולים בעת החרבן את צדקיה למען ישמר הכרם ולא יאבד הלא אם לכך כוונת היה לך להניח האלף לך שלמה בירושלים עמך שלא זזת מכותל מערבי ולמען נטירת הכרם ופריו בל יאבדו בני הגולים בלי תורה יהיו המאתים לנוטרים את פריו. משיב הוא יתברך ואומר ראה נא איך לא עזבתיך כו' הלא היושבת בגנים הם בתי כנסיות ובתי מדרשות חברים הם מלאכי השרת מקשיבי' לקולך מקבלים תפלותיך להביאם לפני ושמא תאמרו א"כ מה תיחל הלא הוא השמעיני שתתכשרי עד גדר שלא יהיו ביני וביניך חברים אמצעיים רק השמיעני ביני לבינך ואז תראו בחוש אם את כרמי שלי או נתתיך לשרי מעלה. משיבים ישראל ואומרים ברח דודי כו' לומר הנה ידעתי כי לבך שלם עמי ולא נטשתני גם עודנו בגלות בח"ל והדין עמך שתיחל עד שובי עדך אמנם הנני נוטשת צרתי ודאגת על כבוד שכינתך כי כביכול הוא עמי בצרה כמאמר ס' הזוהר על מראת יחזקאל היה היה דבר ה' שהראה לו כל המרכבה בבבל למען הודיע את ישראל כי שכינ' עמה' ולא יתייאשו מהגאולה ואינו כבודה תהיה בח"ל על כן אומרת כנסת ישראל ברח לך דודי כלומר ברת לך מח"ל מקום הגולה ולך לך לעצמך במקום שלא חסרה שכינה משם הוא בה"מ שלא זזה שכינה מכותל מערבי גם הבחינה אשר אתנו ברח לך אל הבחינה שלא זזה משם וזהו אומרו לך כלומר ברח על עצמך כי לא זזה כח שכינה משם וז"א לך וש"ת איך תעזבני בבורחך ואספה בין העו"ג הנה התיקון הוא ודמה לך לצבי והוא כי דרך הצבי שבמרוצת בריחתו הופך תמיד פניו נגד מקום נסיעתו כן אתה בברחך דמה לצבי שפניו כלפי מקום נסיעתו ויהי' פני השגחתך תמיד אלינו אל מקום נסיעתה להשגיח בנו משם או עשה דרך אחרת שאם לא תדמה לצבי שתמיד הופך פניו דמה לעופר האילי' בחור שבהם קלי המרוצה מאד וזהו או לעופר האילים שלא תאחר אחר ברחך מאתנו כ"א תמהר לשוב אלינו לגאלנו ואנה תלך בברחך אל הרי בשמים בהר המוריה שהריח נחוח אשר שם תמיד מריח כי אדם הקרי' שם וכן נח ואברהם עקד שם את יצחק בנו ויעקב הקים שם מצבה וישראל הקריבו שם כמה קרבנו' והקטורת שעדיין הריח לא נתבטל ואם אין אנו כדאי' תריח בריח ניחוחם להשגיח בנו משם ולא יהיה תואר גלות נאמר בך חלילה כי נחנו מה לפני כסא כבודך שלמעננו תהיה בקרב העו"ג: רק ברח לך אל המקום בחר לו יה בהר המוריה:

תושלבע

< הקודם · מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.