צרור המור/שיר השירים/ח

צרור המור ‏ שיר השירים ח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

[א מוסב למעלה]

מי יתנך כאח לי. שתתחבר עצמך לי כי אח מלשון חיבור הוא (כמ"ש הרב המורה בשיתוף שם אח):

שדי אמי. שתחזירני לימי קדם שאינק שדי אמי היינו השכינ':

לא יבוזו לי. כי עכשיו כשאנו עושין המצות בפרהסיא לעיני העמים הן שוחקין עלינו כמ"ש (איכה א) שחקו על משבתיה משא"כ לעתיד נוכל לעבדך לעיר על העמים ואמרו רק עם חכם ונבון וגו' ואומ' (דברים כח) כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך:

ב

אביאך אל בית אמי. ואז כשאינק שדי אמי מובטחני שאנהגך אביאך אל בית אמי הוא הבית המקדש אשר שם השראת שכינה כי לא זזה השכינה מכותל מערבי:

תלמדני וגו'. הישראל מבקשים שילמדם הקב"ה להשקותו מיין הרקח תורת אמת נקרא יין הרקח:

מעסיס רמוני. הרשעיס מכונים בשם רמונים ע"כ מבקשי' הישראל שכאשר ילמוד אותם הקב"ה לשוב אז יהיו יכולין להשקות להקב"ה אפי' מהרמוני' עסיס:

ג

שמאלו תחת ראשי. מבקשין הכנס"י באם שבלתי אפשרי שיבא הגאולה רק ע"י יסורין בקשתינו ששמאלו דהיינו המדת הדין יהיה תחת ראשי שיהי' רק לסיבת סמיכת ראשי לתקן אותי:

וימינו תחבקנו. שהימין היינו הרחמים תסובבני ותשמרני מלחטוא ח"ו:

ד

[ב הקב"ה מדבר להאומות]

השבעתי אתכם. זהו תשובת הקב"ה ומחזיר פניו כלפי האומות ואומר להם השבעתי אתכם כלומר מוכרחים אתם מפי גזרותי שמה שתעירו ומה שתעוררו כלומר כל מה שיעוררו מלחמה על ישראל לא יהי' רק:

את האהבה עד שתחפץ. היינו שיהי' חפצי בם לאהוב אותם (ומה דכתיב במקראות הראשונים דהשבעתי אתכם אם תעירו וכאן אמר מה תעירו כי זה נאמר על הקץ של הגלות האחרון שאז יהיה בבירור חבלי המשיח ויתבררו ויתלבנו ולא יהיה הטוב והרע מעורבין והרע יתברר להיות רע כולו ע"י יסורין ולכן נאמר שמוכרחין הן האומות מה שיעירו היינו מה שנעשו לשנואים להקב"ה שיוכר רעתם ומה שיעוררו ע"י יסורים לא יהי' רק בשביל את האהבה וגו')

ה

[ג הקב"ה מדבר להכנס"י]

מי זאת וגו'. עכשיו מחזיר הקב"ה פניו כלפי ישראל ואומר שלא יקשה להם הדבר מה שאמר להאומות שיעוררו הישראל ע"י יסורין וזה מור' שבודאי יבוא חבל להם וזהו החבלי משיח ע"כ אמר להם ראו נא כי מי זאת עולה מן המדבר פי' זכור נא מי זאת שהיה עולין מהמדבר שהיו צדיקים גדולים עד שלא היה חשובים יותר מהם כמבואר במדרש שלא היה משה ראוי רק לאותו הדור:

מתרפקת על דודה. שהיו מתרפקים באהבת דודה הוא הקב"ה:

התפוח הוא הר סיני שמכונה בשם תפוח:

עוררתיך. השריתי שכינתי עליך ועוררתיך בקדושתי.

ועם כל זאת: חבלתך אמך. עשתה לך אמך חבלי לידה וחבלתך מלשון חבלה לך והשכינה נקראת אמך דחשיב אז כאילו יולדתי ולזה אמר שמה בשעת יציאת מצרים ועלותה למדבר בא עליכם חבלי לידה:

חבלה ילדתך. היא השכינ' כביכול היה לה ג"כ חבלי לידה שבכל צרתם לו צר ובשעת לידה נקראת יולדת ואח"כ נקראת אמו כלומר שבשעת הכניסך לברית היה לה חבלי לידה ואח"כ כשהכניס אותך תחת כנפי שכינה ונקראת אמך ובא לזככך עשה לך חבלי לידה ע"כ ראי נא שאפי' לדור שעלה ממצרים היה להם צרות צרורות כעין חבלי לידה וכיון שלדור המדבר שהיו צדיקים גדולים היה להם חבלי לידה ק"ו הדברים שא"א לך לבא למעלה גדולה של הגאולה עד שתקבלו עליכם חבלי לידה:

ו

[ד בקשת הכנ"י]

שימני כחותם. הישראל מבקשי' אם החבלי משיח הכרחים מבקשים אנחנו מהקב"ה לבל יגרמו ריבוי הצרות להיות נסוגים אחור מאמונתינו ח"ו ע"כ מבקשים אנחנו מהקב"ה שישימני כחותם על לבו שלא ישכחנו ולבו הוא כינוי לרחמים:

כחותם על זרועך. ואם ההכרח הוא לשלוח יסורים וזרועך יהי' נטוי' ח"ו עלינו להכות אותנו נהי' עכ"פ כחותם על זרועך הנטויה לבלתי השחותיני כי הלא אם חטאנו ונתחייבנו מות או שאול ראה נא כי הנה לנו אחד לעומת על אחד מאלה:

כמות אהבה. כי דבר הנאהב מאוד וכל חשקו עליו ואינו משיג הדב' קשה כמות כענין שאמר כי חולת אהבה אני. נפשי יצאה בדברו. ומה שאנו חולי' לאהבתך יהי' כפרה על חיוב מיתה שנתחייבנו:

כשאול קנאה. מה שאנו מקנאים על חילול כבודו יתברך וזאת הקנאה קשה עלינו כשאול יכפר על עון שנתחייבנו בשאול:

רשפיה רשפי אש. גחלים של הקנאה הוא רשפי אש בלבי:

שלהבת יה. עיקר השלהבת שלי מה שהשם אינו שלם ואינו רק שם של שני אותיו':

ז

מים רבים וגו'. כל עיקר בקשתינו הוא רק שהאומות המכוני' בשם מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה בהצרות שיצירו לנו.

ונהרות. הן שרי האומות:

לא ישטפוה. את האהבה:

כל הון ביתו באהבה. כלו' שגם ע"י פיתוי והסתה של האומות ואף אם יתן כל אחד מהם כל הון ביתו בכדי לבטל האהבה שבינו לבין הקב"ה:

יבוזו לו. שלא יוכלו לכבות את האהב' כי כל כך יהי' האהבה תקוע בלבבינו:

ח

[ה הקב"ה מדבר להעולמות]

אחות לנו. כראות הקב"ה בקשת הישראל שכל עיקר בקשתם שהחבלי משיח לא יגרמו כיבוי האהב' אשר בלבבם ע"כ פתח הקב"ה ואמר לכל העולמות אשר יש להן חלק באדם כי האדם נברא מכל העולמות ומפני כן אמר בתחילת בריאת אדם נעשה אדם וכן מבואר בזהר חדש שהשביע הקב"ה לכל העולמות ואמר להם אחות לנו יש לנו אומה אחת אשר יש לה חיבור עמנו:

קטנה. בזכיות:

ושדים. מניקים כמשה ואהרן אין לה:

מה נעשה לאחותינו. הם הישראל:

שידובר בה. היינו ביום שיבא חבל לה והוא חבלי משיח שידובר בה בקושי כי דיבור לשון קשה:

ט

אם חומה היא. אמר הקב"ה העצה היעוצה ממני מה לעשות הוא אם חומה היא היינו שכשיהיו הישראל כחותם שהיא חזקה נגד כל העומדים עליו:

נבנה עליה טירת כסף. אז יהי' הדבר בחפזון ונבנה תיכף טירת כסף הוא הבית המקדש:

דלת הוא. שלא תהא חזקה באמונתה רק כדלת הזה שנוח להפתח להנוקשין עליה:

נצור עליה לוח ארז. כלומר נעשה עליה מצור של לוח ארז היינו שלא נעמיד עליה מלך קשה כברזל או כשאר דבר קשה רק מלכות בלתי חזק כלוח ארז והיינו שיארכו הצרות כארז הזה שהוא ארוך במינו למען יהי' החבלי משיח לאט לאט כדי שיוכלו לסבול כענין כנאמר (ישעיהו כ״ז:ג׳) לרגעים אשקנה וגו': ולמען לא יוכלו לכבות את האהבה בתוקף הצרות:

י

[ו הכנס"י מדברת ומבקשת]

אני חומ' משיבין הישראל ומבקשים ואומרים אם לא תקרב צדק מאליך ותניח הדבר עלינו דואגים אנחנו מאוד כי הלא בשעת יציאת מצרים אני הייתי כחומ':

ושדי. משה ואהרן היה כמגדלות:

כמוצאת שלום. ועם כ"ז לא הייתי בעיניו כראוי להטובות שעשה עמדי רק:

כמוצאת שלום. כמוצא מציא' וא"כ איך אקוה להגאולה אם תמתין עד שאהי' ראוי לכך.

יא

כרם היה לשלמה. וגם ראינו שאז היה לשלמה זה הקב"ה כרם הוא ישראל שהיו מכונים בשם כרם:

בבעל המון. בא"י שאינו תחת יד שום שר רק תחת הקב"ה שהוא בעל המון של כל העולם כולו:

לנוטרים. ומסרת איתו הכרם לנוטרים הן שרי האומות:

איש זה נבוכדנצ': יביא בפריו הביא בשביל פריו של הכרם שעשה באושים כדכתיב (ישעי' ה) ויעש באושים:

אלף כסף. היינו החרש והמסגר אלף שהגלה נ"נ אף שהיו אז כ"כ טובים ומ"מ נענשו וא"כ אנן מה נענה אבתרייהו ומה נקוה עוד לגודל חטאינו אם לא תקרב צדק מאליך:

יב

[ז תשובות ונחמות הקב"ה]

כרמי שלי לפני. תשובת הקב"ה לבל יתייראו ואומר כרמי שלי היינו הישראל לפני הוא תמיד ומשגיח אני בו שלעולם אינו מסלק השגחתו מהם והן תמיד חקוקים על לבו.

האלף לך שלמה. מבטיח הקב"ה ואמר האלף לך שלמה ושלמה זה חול כדאמרינן בש"ס ור"ל שלמה הוא מלכות בית דוד ואמר האלף לך שלמה היינו שבתוך האלף האחרון ע"כ ירום מלכות בית דוד:

ומאתים. מן האלף הזה:

לנוטרים את פריו. לשומרי תורה ומצות שמתו שיחיו והיינו שעכ"פ יהיה תחיית המתים שני מאות שנה קודם כלות אלף הששי כמו שפי' הרמב"ן

יג

היושבת בגנים. מבטיח להם שהיושבת בגנים היינו אותן היושבי' בבתי מדרשית:

חברים. הן מלאכי השרת.

מקשיבים לקולך. עתיד שמלאכי השרת ישמעו לקולך:

השמיעני. הם יבקשו מאתך השמיעני דברים הקדושים:

יד

[ח מסיימין ישראל בתפלה ובקשה]

ברח דודי. זהו בקשת ישראל כיון שאמרת ששכר שלי לפניך הנני מבקשים ברח דודי מהגלות כי כביכול השכינה עמנו בגלות:

ודמה לך לצבי וגו'. שהם קלים במרוצתם:

על הרי בשמים. עשה בשביל הרי בשמים שמקדם נתנו ריח טוב ועכשיו הן אבילות כמו הר המורי' אשר כולם הקריבו שם ריח ניחוח אדם ונח ואברהם עקד שם את יצחק ובזכותם תרחם ותגאל אותנו במהרה בימינו. אמן:

נשלם פירוש שיר השירים. תהלה ליוצר אורים

< הקודם · מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.