מראי מקומות/אסתר/ב
|
< הקודם · הבא >
אלשיך
|
פסוק ה
בן יאיר בן שמעי בן קיש
וברש"י: ורבותינו דרשו מה שדרשו. וכוונת רש"י לציין למאמר חז"ל, שדרשו את שמותיהם של זקניו של מרדכי לפי מעשיו. וכך אמרו (מגילה יב:): 'בן יאיר', שהאיר עיניהם של ישראל בתפילתו. 'בן שמעי', ששמע ה' אל תפילתו. 'בן קיש', שהקיש על שערי רחמים ונפתחו לו.
כתב על כך ה'שפתי צדיק', ששאל את גיסו ה'שפת אמת', שלכאורה הסדר אמור להיות להיפך. שבתחילה מקישים, אחר כך נשמעים התפילות, ורק בסוף מאירים העיניים מכוח הישועות שבאו בעקבות התפילה. ענה ה'שפת אמת' מיניה וביה, כי אכן לפי סדר הדורות כך היה אכן הסדר. האב היה קיש, הבן שמעי והנכד יאיר.
פסוק ט
ואת שבע הנערות
דרשו חז"ל (מגילה יג.) שאיתם היתה מונה ימי שבת. שהיתה מכנה כל שפחה בשם של יום אחר, כך זכרה מתי שבת. ומקשים העולם, וכי לא מצאה דרך אחרת לדעת אימתי שבת. ומתרץ ב'יערות דבש', שחכמה גדולה היתה כאן. כי אסתר רצתה להצניע את עובדת היותה יהודית. ואילו היתה משרתת אחת אצלה גם בשבת וגם בשאר ימות השבוע, היתה מבחינה מיד שבשבת היא שובתת ממלאכות. אך כיון שהיו משרתות נפרדות לכל יום ויום, נמצא זאת של יום שלישי חושבת שבכל יום ויום המלכה עושה מלאכות, ואילו זאת של שבת היתה בטוחה שהמלכה אינה עושה מלאכות אף פעם.
פסוק יב
ובהגיע תור נערה ונערה
תיבות 'נערה ונערה' מוטעמות קדמא ואזלא, ואילו 'ובהגיע תור אסתר בת אביחיל' מוטעם מונח מונח מונח. ביאר הגר"א שכאן רמוז אופן ההליכה של כל הנערות ושל אסתר, כי כל הנערות הקדימו והלכו אל המלך ואילו אסתר התמהמה עד כמה שהיתה יכולה.
פסוק כב
ויודע הדבר למרדכי ויגד לאסתר המלכה
בגמרא (מגילה ז.) למדו ממקרא זה שאסתר ברוח הקודש נאמרה, שאם לא כן, מנא ידע מרדכי מה שדיברו בגתן ותרש. אך קשה מאוד. וכי מזה שנודע למרדכי ברוח הקודש, יש הוכחה שהמגילה נכתבה ברוח הקודש? והרי אפשר לכתוב גם ללא רוח הקודש, ולספר שנודע הדבר למרדכי ברוח הקודש. ותירץ ב'יערות דבש', שהרי ודאי שמרדכי לא רצה להתפאר, ולא רצה לכתוב על עצמו שהשיג רוח הקודש. אלא כיון שכל המגילה נכתבה ברוח הקודש לא היתה בפניו עוד ברירה אחרת והוצרך לכתוב הכל כפי שנצטוה. וכי הא דאמרינן גבי משה רבינו שנאלץ לכתוב 'וְהָאִישׁ מֹשֶׁה עָנָו מְאֹד מִכֹּל הָאָדָם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה' (במדבר יב ג), כי כן צוה לו המלך.