הגדה של פסח (אבני נזר)/נרצה/חד גדיא
הגדה של פסח || הגדה של פסח (אבני נזר) •
 |
|
דְּזַבִּין אַבָּא בִּתְרֵי זוּזֵי. חַד גַּדְיָא חַד גַּדְיָא:
וְאָתָא שׁוּנְרָא וְאָכְלָה לְגַדְיָא. דְזַבִּין אַבָּא בִּתְרֵי זוּזֵי. חַד גַּדְיָא חַד גַּדְיָא:
וְאָתָא כַלְבָּא וְנָשַׁךְ לְשׁוּנְרָא. דְאָכְלָה לְגַדְיָא. דְזַבִּין אַבָּא בִּתְרֵי זוּזֵי. חַד גַּדְיָא חַד גַּדְיָא:
וְאָתָא חוּטְרָא וְהִכָּה לְכַלְבָּא. דְנָשַׁךְ לְשׁוּנְרָא. דְאָכְלָה לְגַדְיָא. דְזַבִּין אַבָּא בִּתְרֵי זוּזֵי. חַד גַּדְיָא חַד גַּדְיָא:
וְאָתָא נוּרָא וְשָׂרַף לְחוּטְרָא. דְהִכָּה לְכַלְבָּא. דְנָשַׁךְ לְשׁוּנְרָא. דְאָכְלָה לְגַדְיָא. דְזַבִּין אַבָּא בִּתְרֵי זוּזֵי. חַד גַּדְיָא חַד גַּדְיָא:
וְאָתָא מַיָּא וְכָבָה לְנוּרָא. דְשָׂרַף לְחוּטְרָא. דְהִכָּה לְכַלְבָּא. דְנָשַׁךְ לְשׁוּנְרָא. דְאָכְלָה לְגַדְיָא. דְזַבִּין אַבָּא בִּתְרֵי זוּזֵי. חַד גַּדְיָא חַד גַּדְיָא:
וְאָתָא תוֹרָא וְשָׁתָה לְמַיָּא. דְּכָבָה לְנוּרָא. דְשָׂרַף לְחוּטְרָא. דְהִכָּה לְכַלְבָּא. דְנָשַׁךְ לְשׁוּנְרָא. דְאָכְלָה לְגַדְיָא. דְזַבִּין אַבָּא בִּתְרֵי זוּזֵי. חַד גַּדְיָא חַד גַּדְיָא:
וְאָתָא הַשׁוֹחֵט וְשָׁחַט לְתוֹרָא. דְשָׁתָה לְמַיָּא. דְכָבָה לְנוּרָא. דְשָׂרַף לְחוּטְרָא. דְהִכָּה לְכַלְבָּא. דְנָשַׁךְ לְשׁוּנְרָא. דְאָכְלָה לְגַדְיָא. דְזַבִּין אַבָּא בִּתְרֵי זוּזֵי. חַד גַּדְיָא חַד גַּדְיָא:
וְאָתָא מַלְאָךְ הַמָּוֶת וְשָׁחַט לְשׁוֹחֵט. דְּשָׁחַט לְתוֹרָא. דְשָׁתָה לְמַיָּא. דְכָבָה לְנוּרָא. דְשָׂרַף לְחוּטְרָא. דְהִכָּה לְכַלְבָּא. דְנָשַׁךְ לְשׁוּנְרָא. דְאָכְלָה לְגַדְיָא. דְזַבִּין אַבָּא בִּתְרֵי זוּזֵי. חַד גַּדְיָא חַד גַּדְיָא:
וְאָתָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְשָׁחַט לְמַלְאַךְ הַמָּוֶת. דְּשָׁחַט לְשׁוֹחֵט. דְּשָׁחַט לְתוֹרָא. דְשָׁתָה לְמַיָּא. דְּכָבָה לְנוּרָא. דְשָׂרַף לְחוּטְרָא. דְהִכָּה לְכַלְבָּא. דְנָשַׁךְ לְשׁוּנְרָא. דְאָכְלָה לְגַדְיָא. דְזַבִּין אַבָּא בִּתְרֵי זוּזֵי. חַד גַּדְיָא חַד גַּדְיָא:
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
חד גדיא. כל ולד רך קרוי גדי כמ"ש רש"י, ורמז ליוסף שהיה בן זקונים לאביו.
דזבין אבא בתרי זוזי. שבשבילו עבד יעקב בבית לבן זיי"ן שנים וזיי"ן שנים, וע"כ תפס לשון זוזי שיש בו ב' זיינין.
חד גדיא חד גדיא שאהבת יעקב מכל בניו היה יותר לזה האחד:
ואתא שונרא כו'. השונרא היא בטבעה מקנאת וכן השבטים בקנאתם ליוסף אכלוהו היינו שמכרוהו למצרים:
ואתא כלבא כו'. זה הרעב שבו בני אדם רעבים ככלב ואוכלים ואינם שבעים כמו הכלבים שלא ידעו שבעה, ונשך לשונרא שע"י הרעב הוכרחו השבטים לבא מצרים:
ואתא חוטרא כו'. זה יוסף שהיה מטה עוז שבט מושל והקל מהשבטים את הרעב שנתן להם שבר בר להוליך לביתם:
ואתא נורא כו'. כשנתחזק הרעב שלא היה מרעה לצאנם של השבטים והוא ע"ד שנאמר עורנו כתנור נכמרו מפני זלעפות רעב ולא יכול יוסף עוד לפרנסם בביתם והוכרחו לירד למצרים:
ואתא מיא כו'. זה מצרים שנמשלה למים שנאמר מצרים כיאור יעלה ונילוס עולה ומשקה אותה וכשישבו השבטים במצרים כלה מהם הרעב לגמרי שנאחזו בארץ והיו להם נחלת שדה וכרם ויכלכל יוסף את אחיו כו':
ואתא תורא כו'. הם ישראל שנקראו שור כמ"ש ואפרים עגלה מלומדה. וז"ל הרשב"א בפ' הרואה בעין יעקב במדרש כלחוך השור מה שור כחו בלשונו אף ישראל אין כחם אלא בלשונם ר"ל בתפלתם כשישראל בגלות מכונים בשם שור או עגל עכ"ל, ושתה למיא היינו שלא הרוו צמאם בארץ גושן שהיא ארץ מקנה אומנות אבותם אלא נאחזו בארץ רעמסס וע"י כן הוטל עליהם השעבוד כמ"ש למעלה:
ואתא השוחט כו'. זה פרעה ושחט לתורא אלו ישראל כמ"ש למעלה שהיה שוחט ק"נ ילדים בבקר וק"נ ילדים בערב:
ואתא מלאך המות כו'. הוא המשחית הנזכר במקרא ולא יתן המשחית שעבר במצרים קודם שעבר הקדוש ברוך הוא כמ"ש לפניו ?לך דבר:
ואתא הקדוש ברוך הוא. כחצות הלילה כשנגלה כבוד ה' הוא זיו השכינה גם המלאך המות לא יכול לסבול ונסתלק משם. כן יתקיים בנו בלע המות לנצח ומחה ה' אלהים דמעה מעל כל פנים וחרפת עמו יסיר מן הארץ במהרה בימינו אמן: