הגדה של פסח (אפוד בד)/נרצה/חד גדיא

הגדה של פסח || הגדה של פסח (אפוד בד)     אדיר הוא •

אדיר הוא • ‏מעבר לתחתית הדף לנוסח ההגדה דפים מקושרים צור דיון על קטע זה לדיון כללי על קטע ההגדה הנוכחי

הגדה של פסח מפרשי ההגדה אבני נזר אחרית לשלום אפוד בד זכר יהוסף חתם סופר חתן סופר טעמא דקרא ילקוט הרועים מגלה עמוקות מעשה נסים מרבה לספר רבי טעבעלה באנדי ר"י גיקטיליא ביאור מספיק מאמר יהונתן פני אברהם

הגדה של פסח   נרצהחַד גַּדְיָא. חַד גַּדְיָא

דְּזַבִּין אַבָּא בִּתְרֵי זוּזֵי. חַד גַּדְיָא חַד גַּדְיָא:

וְאָתָא שׁוּנְרָא וְאָכְלָה לְגַדְיָא. דְזַבִּין אַבָּא בִּתְרֵי זוּזֵי. חַד גַּדְיָא חַד גַּדְיָא:

וְאָתָא כַלְבָּא וְנָשַׁךְ לְשׁוּנְרָא. דְאָכְלָה לְגַדְיָא. דְזַבִּין אַבָּא בִּתְרֵי זוּזֵי. חַד גַּדְיָא חַד גַּדְיָא:

וְאָתָא חוּטְרָא וְהִכָּה לְכַלְבָּא. דְנָשַׁךְ לְשׁוּנְרָא. דְאָכְלָה לְגַדְיָא. דְזַבִּין אַבָּא בִּתְרֵי זוּזֵי. חַד גַּדְיָא חַד גַּדְיָא:

וְאָתָא נוּרָא וְשָׂרַף לְחוּטְרָא. דְהִכָּה לְכַלְבָּא. דְנָשַׁךְ לְשׁוּנְרָא. דְאָכְלָה לְגַדְיָא. דְזַבִּין אַבָּא בִּתְרֵי זוּזֵי. חַד גַּדְיָא חַד גַּדְיָא:

וְאָתָא מַיָּא וְכָבָה לְנוּרָא. דְשָׂרַף לְחוּטְרָא. דְהִכָּה לְכַלְבָּא. דְנָשַׁךְ לְשׁוּנְרָא. דְאָכְלָה לְגַדְיָא. דְזַבִּין אַבָּא בִּתְרֵי זוּזֵי. חַד גַּדְיָא חַד גַּדְיָא:

וְאָתָא תוֹרָא וְשָׁתָה לְמַיָּא. דְּכָבָה לְנוּרָא. דְשָׂרַף לְחוּטְרָא. דְהִכָּה לְכַלְבָּא. דְנָשַׁךְ לְשׁוּנְרָא. דְאָכְלָה לְגַדְיָא. דְזַבִּין אַבָּא בִּתְרֵי זוּזֵי. חַד גַּדְיָא חַד גַּדְיָא:

וְאָתָא הַשׁוֹחֵט וְשָׁחַט לְתוֹרָא. דְשָׁתָה לְמַיָּא. דְכָבָה לְנוּרָא. דְשָׂרַף לְחוּטְרָא. דְהִכָּה לְכַלְבָּא. דְנָשַׁךְ לְשׁוּנְרָא. דְאָכְלָה לְגַדְיָא. דְזַבִּין אַבָּא בִּתְרֵי זוּזֵי. חַד גַּדְיָא חַד גַּדְיָא:

וְאָתָא מַלְאָךְ הַמָּוֶת וְשָׁחַט לְשׁוֹחֵט. דְּשָׁחַט לְתוֹרָא. דְשָׁתָה לְמַיָּא. דְכָבָה לְנוּרָא. דְשָׂרַף לְחוּטְרָא. דְהִכָּה לְכַלְבָּא. דְנָשַׁךְ לְשׁוּנְרָא. דְאָכְלָה לְגַדְיָא. דְזַבִּין אַבָּא בִּתְרֵי זוּזֵי. חַד גַּדְיָא חַד גַּדְיָא:

וְאָתָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְשָׁחַט לְמַלְאַךְ הַמָּוֶת. דְּשָׁחַט לְשׁוֹחֵט. דְּשָׁחַט לְתוֹרָא. דְשָׁתָה לְמַיָּא. דְּכָבָה לְנוּרָא. דְשָׂרַף לְחוּטְרָא. דְהִכָּה לְכַלְבָּא. דְנָשַׁךְ לְשׁוּנְרָא. דְאָכְלָה לְגַדְיָא. דְזַבִּין אַבָּא בִּתְרֵי זוּזֵי. חַד גַּדְיָא חַד גַּדְיָא:

---

---

אפוד בד

---

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

חד גדיא חד גדיא דזבין אבא בתרי זוזי חד גדיא חד גדיא. יתכן כי אחרי כל ההבטחות ימס כל לב ורפו כל ידים אשר אחרי כל הרפתקאות שעבר עליהם במצרים וכל התיקונים שתקנו האבות לבניהם במצרים עד שהגיעו לשלימות שראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל בן בוזי וזכו למ"ת ולשעה קלה קלקלו הכל, ע"ד עד שהמלך המביסו נרדי נתן ריחו ונתבטל התיקון, ע"ד אני אמרתי אלהים אתם כו' אכן כאדם תמותון, א"כ יש לחוש להבטחת הנביאים שמנחמים לציון וירושלים ולישראל עם סגולתו אשר אנו מצפים ומיחלים לישועתו שיתוקן מיעוט הירח על דרך והיה אור הלבנה כאור החמה ויהיה ה' אחד כו' ולא יוסיפו בני עולה עוד לענותו כבראשונה, וחוששים שמא רק יום או יומים יעמוד התיקון ויבא ח"ו השטן בתוכם לבטל ולהרוס התיקונים כאשר עשה בשעת קבלת התורה, ואם עון אבותינו גרם לקלקל התיקון פן ח"ו יקרה לונו כמוהם, ומעתה אבד סברנו, ובא המגיד לנחם אותנו. שאז כל התיקונים שהיה לא היה ע"י הש"י עצמו רק ע"י בשר ודם ומה הוא עובר אף פעולתו עובר, אבל לע"ל שיהא התיקון ע"י הקב"ה בעצמו מה הוא חי וקים לעולם כן יהיה פעולתו נצחיי, ואז יקויים הבטחת כל הנביאים ע"י ההבטחה והסירותי את לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר.

ופתח ואמר חד גדיא כו'. והנה ידוע שעיקר בריאת העולם היה שיהא לאדם הבחירה ואת זה לעומ"ז עשה האלהים יצ"ט והיצה"ר וכל דרך איש ישר בעיניו, ולרמז על זה אמרה תורה ולקח את שני השעירים והעמיד אותם לפני ה' פתח או"מ. היינו ע"ד שהיצה"ר נקרא צפוני שהוא צפון בלבו של אדם ומפתה לאדם שמייעצו לטובתו, וזה זזני השעירים אומרים שמייעצים אותנו לבא לפני ה' פתח א"מ ויצה"ר מטעה לאדם, ע"ד אין אדם עובר עבירה אא"כ נכנס בו רוח שטות, ולזה אז"ל ולקח את שני השעירים שיהיו שוים במראה וקומה ודמים, באופן ששעיר בשעיר מיחלף. וזה ונתן אהרן על שני השעירים גורלות, היינו שכל כך משתוים המה פתוי היצה"ר לפתוי היצ"ט אשר לא יתכן בשום אופן להכיר רק עפ"י גורל יתודע שגורל אחד לה', שהיצ"ט באמת הדריך אותנו לה' וגורל א' לעזאזל. והקריב אהרן את השעיר אשר עלה עליו הגורל לה', היינו המע"ט שנעשו בעצת יצ"ט המה באמת לה'. אלם מסיבת השתוותם נעשה הקלקול ולפתח חטאת רובץ. וזה ועשהו חטאת, להורות שהחטאים האלו אינם בעצם רק כוונתם היה לטובה. וזה והשעיר אשר עלה עליו הגורל לעזאזל יעמד חי לפני ה' לכפר עליו. היינו לכפר על עצתו שייעץ לנו לרעה. ובדעתנו היה לטובה לשלח אותם לעזאזל. ר"ל אשר באמת נודע לנו כי כל עצתו לעזאזל. ואמר חד גדיא, ר"ל מתחילה קודם שחטא אדם הראשון היה כולו קדש לה'. ואחר שחטא נתערבו טו"ר כחדא ואמר ה' לקין לפתח חטאת רובץ כו', ויצא עוד חד גדיא השני והיו תואמים בסוד עשו ויעקב שני גדיי עזים, אשר ע"כ זבין אבא להיותם בחדא דרגא קנה שניהם בתרי זוזי בשוה בדמים. בעד כל אחד זוזא כדת ולקח שני השעירים בשוה. והנה בצדיקים אמרו רז"ל ומצאת את לבבו נאמן לפניך. שעשה מיצה"ר ר"ל מכל מעשה היצר רק טוב, ע"ד ולעבדו בכל לבבך בשני יצריך, ע"ד זוה"ק דא הוא פולחנא שלים כד אתכייפא האי יצה"ר מאן מנכון דמהפכין מחשיכא לנהורא ומרירא למתקא, וע"ד בכל דרכיך דעהו. והנה בצאת ישראל ממצרים, לא קמו בהימנותייהו ואמרו היש ה' בקרבנו אם אין וגבר היצה"ר להכניס בהם ספק אם הש"י משגיח עליהם.

וזה ואתא שונרא ואכלה לגדיא. ע"ד מאז"ל (הוריות יג.) כלב מכיר את קונו אבל חתול אינו מכיר את קונו. ובזה יבואר הטעם למה הכעיס תמרורים על עמלק יותר מעל המואבים שהחטיאום, ואמרו ז"ל קשה המחטיאו יותר מהרגו, ומכל שכן המצריים שמהם שחטו ומהם הרגו ומהם מעכו בבנין ולא החמיר עליהן למחות שמם מתחת השמים. והענין כי עמלק ראש לכל ע' שרים ע"ד ראשית גוים עמלק וכיון שראה שעלו ישראל ממצרים וינצלו את מצרים כמצודה שאין בה דגן ונשארו כולם פגרים מתים בלי חיות. כמבואר בספרים קדושים, מה עשה ויוגד למלך מצרים כי ברח העם, ואיתא בבעה"ט עמלק הגיד לו, וכשראה שגם זה לא הועיל והתשועה הגדולה אשר עשה ה' במצרים, התחכם בתחבולה גדולה לנצחם באשר קרך בדרך (עיין זוה"ק פ' ויקהל) שקלקל כל היגיעות שיגעו עד עכשיו וטימא משכן ה'. והכל מפאת שאמרו היש ה' בקרבנו אמר הקב"ה אתם אמרתם היש ה' בקרבנו חייכם שאני מוסר אתכם לכלב מיד ויבא עמלק כו'. כלב מכיר את קונו כו'. ולפ"ז שפיר מכ"מ אתם ראיתם כבוד ה' עין בעין ואתם אומרים היש ה' בקרבנו ואינכם מכירים את קונכם כחתול שאינו מכיר את קונו והכלב טוב ממנו שמכיר קונו, לכן חייכם שאני מגרה בכם הכלב, ויבא מי שמכיר את קונו ויפרע ממי שרואה רבונו עמו תמיד ואינו מכירו ואומה היש ה' בקרבנו אם אין. מיד ויבא עמלק. ואלו לא היו במדרגות שונרא והיו מכירים רבונם היה נשאר קיים התיקון. אבל ע"י שהיו בבחינת שונרא חזרו וקלקלו התיקון.

ולכן ואתא כלבא ונשך לשונרא, וע"י רעתו עשו תשובה ע"י משרע"ה, וזה ואתא חוטרא מטה משה שבו אין אחיזה למדה"ד והוא מטה עוז הרודה ומכה לאויבים והכה לכלבא דנשך לשונרא בכח זכות אבות ואמהות. ע"ד מחר אנכי נצב על ראש הגבעה. ודרשו הרים אלו אבות גבעות אלו אמהות. ומטה אלהים בידי וחזר התיקון כבתחלה.

ואתא נורא ר"ל מדה"ד הקשה אש זרה. ע"י כי נעצר משה בשמים בלי לחם ומים, חולק לבבם לשנים, ויקהלו על אהרן בעז מצח, ותפסוהו ברצח, לאמר איפה אחיך הנביא, כמו כארי ולביא, אותך במשפט נביא, עשה לנו אלוה חומר, יהיה לנו שומר, עצת אהרן התמים, פרקו לכם הנזמים, ובאש השליכו הקמים, ומתוך האש והלהב, יצא העגל זהב, משמים הביט אל, כי סר ישראל, ובאלהי נכרה תגאל, אמר למשה רד, שחת עמך זד. ואחיך אהרן עד. בחימה משה ירד, לדבר אל חרד, ובלבו לאלהי הרוחות , שבר הלוחות, וזה ואתא נורא ושרף לחוטרא של משה וחזר קלקולם הראשון למקומו.

ואתא מיא וכבה לנורא. ר"ל ע"ד ויקח את העגל וישרוף באש ויזר ע"פ המים וישק את בנ"י, ומשה זעק מרה, שובה ישראל בנפש ברה. ואז לב ישראל בכה, מוסר משה לקחה, ונפשה לארץ שחה. ומה עלה לרקיע, שם אמריו הגיע. את עמו להושיע, סלח נא לעמך. האר למו פניך, הלא שבו אליך. וכמקוה בור ומעין, נגר דמע העין. מחני אם אין, וה' ממרום ענהו כדברך סלחתי וחזר התיקון כבתחלה.

ואתא תורא בימי ירבעם שעשה עגלים ונתעורר מחדש עון העגל ואף ה' חרה על כי תורתו עזבו, ואלהי הכר אבו. שלח נביאים וחוזים, עד מתי הוזים, דבר ה' בוזים. וזה התורא שתא למיא, מימי החסד אשר המשיך מרע"ה וכבה אז לנורא. ועתה ע"י ירבעם חזר הקלקול ופרח כראש משפט, ע"ד (מדרש איכה) כרפאי לישראל אמר הקב"ה באתי לרפאות את ישראל מעון העגל ונגלה עון אפרים עגליו של ירבעם, וחזר הקלקול כבתחלה. ומאז מלכות ישראל דלה, מדור לדור זלה, כמעט קט כלה. מושל בבל בזדונו, הוא וכל המונו. שחתו ציון וארמונו, הרגו עם חלך, שרפו מקדש מלך, ותהי נציב מלח. וישראל לבבל ירדו, נעו גם נדו, בין אויבים עמדו, עד העיר ה' רוח כורש וארתחשסתא ויתנו רשות לעזרא הסופר לפאר את בית ה' בירושלם, ואז השתדל עזרא להעביר היצה"ר, כמאז"ל ע"פ (נחמיה ט ד-ה) ויקם על מעלה כו' ויזעקו בקול גדול אל ה' אלהיהם מאי אמור בייא בייא היינו האי דאחרבי' לבי מקדשא וקלייה להיכלא וקטלינהו לצדיקייא ואגלינהו לישראל מן ארעהון ועדיין קא מרקד ביננא כלום יהביתיה ניהלן אלא לקבולי ביה אגרא לא איהו בעינן ולא אגרא בעינן,

וזה ואתא השוחט, שנמסר בידו יצה"ר דע"ז ושחט לתורא והשקיט המדה"ד וחזר הטוב לשרשו בסוד התיקון, אך לא ארכו הימים והיצה"ר שב למקומו ע"ד (סוכה נ"ב ע"א) את פניו אל הים הקדמוני שנתן עיניו במקדש ראשון והחריבו והרג ת"ח שבו, וסופו אל הים האחרון שנתן עיניו במקדש שני והחריבו והרג ת"ח שבו,

וזה ואתא מה"מ ושחט לשוחט. ר"ל שהושפלה עלית עזרא כמאז"ל (סנהדרין צח) תניא עד יעבור עמך ה' זו ביאה ראשונה עד יעבור עם זו קנית זו ביאה שניה, אמור מעתה ראוים היו ליעשות להם נס בביאה שניה בימי עזרא כביאה ראשונה אלא שגרם החטא שלא עלו כולם, וכמאז"ל (יומא ט') ע"פ אם חומה היא אם עשיתם עצמיכם כחומה ועליתם כולכם בימי עזרא נמשלתם ככסף שאין רקבון שולטת בו, עכשיו שעליתם כדלתות (ע"פ רש"י) נמשלתם כארז שהרקב שולט בו, וזה בכוזרי (מאמר ב' כ"ד) כבר היה מענין אלהי מזומן לחול כאשר בתחילה אלו היו מסכימים כולם לשוב בנפש חפצה, אבל שבו מקצתם ונשארו רובם מגדוליהם בבל, וזה ואתא מלאך המות ושחט לשוחט כו', וחזר העולם לאחוריו, וכל זה היה הכל פעולות אנושיות ושוא תשועת אדם מה הוא עובר אף פעולותיו עוברים, ויומשך כך עד יקויים בנו מאנקת אביונים עתה אקום יאמר ה',

וזה ואתא הקב"ה ושחט למלאך המות. כמאז"ל לע"ל מביא הקדוש ברוך הוא ליצה"ר ושוחטו כו', ואז יהיו שלימות אמתי, ויהיה ה' אחד ושמו אחד:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

מעבר לתחילת הדף ·